פראבדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"פראבדה" (ברוסית :Пра́вда , "אמת") הוא עיתון מפורסם בברית המועצות, שהיה שופרה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית מ 1918 ועד 1991.
העיתון עדיין יוצא לאור ברוסיה כיום, אך עיקר חשיבותו הייתה הבעת עמדתו של המשטר הסובייטי בתקופת המלחמה הקרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית ימי העיתון
העיתון פראבדה נוסד כעיתון פועלים ב-1912, הבולשביקים החלו בהפצה חוקית שלו בסנקט פטרבורג ב-22 באפריל 1913. היו אלו זמנים של אי שקט חברתי, כאשר 400,000 פועלים שבתו לרגל אחד במאי. העיתון פרסם מכתבים מפועלים פשוטים וליבה את זעמם במאמרי מערכת משתלהבים.
לנין היה בעל השליטה בעיתון, ומיקם את סטלין בתפקיד העורך, שבו החזיק עד הגלייתו הראשונה. בתקופה זו נקט סטלין בקו מתון יותר שהתנגש תכופות עם זה של לנין, דבר שהביא לעתים לאי פרסום מאמריו של לנין בעיתון. הממשלה הצארית ניסתה למנוע את הפצת העיתון, אך עם 40,000 עותקים ורשת מפיצים מסורים הדבר היה קשה. עם זאת, העיתון לא הצדיק עצמו כלכלית והיה נתמך על ידי תרומות הפועלים.
ממקום משכנו בקרקוב, המשיך לנין לכתוב מאמרים חריפים יותר ויותר כנגד הצאר, מה שהביא לבסוף לסגירת העיתון. הבולשביקים המשיכו את הפצתו במחתרת.
מהפכת פברואר 1917 אפשרה את פתיחתו המחודשת של העיתון, ומעט לאחר מכן חזר סטלין מהגלות בסיביר לתפקיד העורך , יחד עם לב קמנייב. בתחילה נקט העיתון בקו אוהד כלפי הממשלה הזמנית, אך קוראיו לא היו מרוצים וכך גם לנין עצמו. החל באפריל 1917 החל העיתון מגנה בחריפות את אלכסנדר קרנסקי וממשלתו כ"קונטרה-רבולוציוניים". מאותה עת עקב פראבדה באדיקות אחרי הקו של לנין, ומכר כ 100,000 עותקים מדי יום. בזכות תפוצה גדולה זו, פראבדה מילא תפקיד חשוב במהפכת אוקטובר.
[עריכה] התקופה הסובייטית
משרדי העיתון עברו למוסקבה ב 3 במרץ, 1918, והעיתון הפך לפרסום (ה"אורגן") הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. הוא היה לצינור דרכו פורסמה המדיניות הרשמית של המשטר והשינויים בה עד 1991 .
עיתונים אחרים היו שופרותיהם של גופים אחרים בברית המועצות : "איזבֶסטיה", שכיסה את תחום היחסים הבינלאומיים, שוייך לסובייט העליון, "סובייטסקיה רוסייה" בטאון הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, "טרוּד" - של ארגוני העובדים, "קומסומולסקאיה פראבדה" - של הקומסומול ו"פיונירסקאייה פראבדה" - של ארגון הפיונירים.
לאחר מותו של לנין ב 1922, פראבדה הפך לבסיס הכוח של ניקולאי בוכרין, אשר היה עורך העיתון והיה מסוגל לפתח את המוניטין שלו כתיאורטיקן פוליטי מעמדה זו.
באופן דומה, מותו של סטלין ב 1953 אפשר לניקיטה חרושצ'וב ליטול את עמדת העורך לידיו ולהשיג יתרון תקשורתי על פני גאורגי מלנקוב, ששלט באיזבסטיה.
[עריכה] התקופה הבתר-סובייטית
ב 22 באוגוסט 1991, הוציא בוריס ילצין, נשיא רוסיה, צו המפרק את המפלגה הקומוניסטית ומחרים את כל רכושה, כולל העיתון פראבדה. צוות העיתונאים לא התנגד ורשם עיתון בשם זהה כמה שבועות לאחר מכן.
מספר חודשים מאוחר יותר, העורך גנאדי סלזניוב (כיום חבר דומה) מכר את פראבדה למשפחת יאניקוס, משקיעים יוונים, שקיבלו גם את סמלו הרשום של העיתון - מדליות מסדר לנין.
באותו זמן התחולל משבר נרחב בעיתון. כ 90% מהעיתונאים הוותיקים התפטרו והקימו גרסה משלהם לפראבדה, שנסגרה מאוחר יותר בלחץ השלטונות. קבוצה זו הקימה בינואר 1999 את "פראבדה אונליין", העיתון המקוון הראשון בשפה הרוסית (יש גם גרסאות באנגלית ופורטוגזית).
עיתון הפראבדה ה"חדש" והאתר אינם מקושרים בשום אופן, למרות שהעיתונאים עדיין מקיימים קשרים בלתי פורמליים ביניהם. העיתון המודפס מחזיק בהשקפה שמאלנית, בעוד זה המקוון לאומני הרבה יותר.
[עריכה] התייחסויות בספרות
בספר המדע הבדיוני "עריצה היא הלבנה" לרוברט היינליין, שם אחד הפרקים הוא "פראבדה משמעותו אמת".
