שמעון הצדיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון הצדיק - הוא שמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ - כהן גדול ומנהיג בתקופת בית המקדש השני. משיירי כנסת הגדולה[1]. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות.
שמעון הצדיק חי, לפי מסורת חז"ל, בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד[2] כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל.
אולם, לפי יוסף בן מתתיהו, וזו היא הדעה הרווחת בקרב ההיסטוריונים, חי שמעון אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון, בתקופת שלטון בית תלמי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ייחוסו ומשפחתו
שמעון הצדיק מיוחס למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. שמעון הצדיק היה דור שמיני ליהושע בן יהוצדק. הייחוס עד סבו, ידוע, מוזכר במקרא:
| וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ. | ||
| -- נחמיה יב, י-יא | ||
וידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק[3].
דעה אחרת מביא הראב"ד ב"סדר הקבלה", ולפיה שמעון הצדיק היה בנו של יהושע בן יהוצדק, ושמו המקורי היה עידו.
[עריכה] משפחת יהושע בן יהוצדק
הפסוק בספר נחמיה מונה שישה דורות מישוע בן יהוצדק: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן וידוע. המפרשים מסבירים שכל השישה היו כהנים גדולים[4].
סבו של ישוע היה שריה, והוא היה הכהן הגדול האחרון בבית המקדש הראשון, ובחורבן ירושלים הוגלה לבבל בידי נבוזראדן והומת שם[5]. לשריה היו שני בנים ידועים: יהוצדק - אבי ישוע, שהוגלה גם הוא בחורבן ירושלים; ועזרא הסופר[6].
[עריכה] סדר הדורות והזמנים
הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "משנה תורה", כותב ששמעון הצדיק היה תלמידו של עזרא הסופר, והיה כהן גדול אחריו[7]. החוקרים אינם תומכים בהסבר זה, ולדבריהם בין עזרא לשמעון הפרידו כ-140 שנה[8].
לדברי הרמב"ם, יש להתקשות: כיצד ייתכן ששמעון הצדיק היה בדור שאחרי עזרא, כאשר יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, קדם לו שמונה דורות (כדברי ספר יוחסין)?
המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה (יב, י), מתייחס לנקודה זו ומציע לה פתרון[9]: נניח שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג - בגיל 105 ויותר - בזמן שעלה לארץ, ונניח גם שבמשפחתו התחתנו בגיל מוקדם וילדו ילדים בגיל 15 (דבר שלא היה נעדר בימים ההם) - אם כן ייתכן ששמעון הצדיק היה, בצעירותו, תלמיד של עזרא.
הסבר זה, או כיוצא בו, נצרך להבנת הפסוקים בספר נחמיה. המעיין בפסוקים ימצא, שאלישיב (בן יויקים בן ידוע) היה הכהן הגדול בזמן בניית חומת ירושלים; ואפילו ידוע - סבו של שמעון הצדיק - מוזכר כמי שהיה כהן גדול בימי נחמיה[10]. מוכח, אפוא, שבפרק זמן קצר זה, בימיו של נחמיה, כיהנו ששה דורות של כהנים גדולים מבית ישוע בן יהוצדק, כולל הוא עצמו[2]! על כן - לפי הסברו של המלבי"ם - נראה שישוע נפטר מזקנה זמן מועט אחר עלייתו, ובניו לא האריכו ימים, או שנפסלו מכהונה בגלל טומאה ונכנסו בניהם לשמש תחתיהם.
[עריכה] צאצאיו
לפי המסופר בתלמוד[11], היו לשמעון הצדיק שני בנים: שמעי וחוניו.
שמעון הצדיק הורה לפני פטירתו שחוניו בנו ישמש תחתיו ככהן גדול. כתוצאה מכך נגרמה קנאה בין האחים, ובסופו של דבר ברח חוניו למצרים והקים שם את מקדש חוניו. במקורות חיצוניים יש נוסחאות שונות בעניין זה, ולפיהם מקים מקדש חוניו היה צאצא מאוחר יותר מבית שמעון הצדיק[12].
נכדו, בנו של חוניו, נקרא גם הוא בשם "שמעון בן חוניו", עובדה שיוצרת בלבול מסוים בזיהוי האישיות במקורות.
צאצאיו המשיכו אחריו להחזיק בכהונה הגדולה עוד שנים רבות, עד לשלטון החשמונאים. מצאצאיו כיהנו גם במקדש חוניו.
[עריכה] רבותיו ותלמידיו
לפי הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "היד החזקה", היה שמעון הצדיק תלמידו של עזרא הסופר. הרמב"ם מונה אותו כחולייה בשלשלת מסירת התורה. ניתן להניח ששמעון הצדיק למד גם משאר החכמים מן הדור שקדם לו, אנשי כנסת הגדולה.
תלמידו המפורסם של שמעון הצדיק היה אנטיגנוס איש סוכו, שמתלמידיו - יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן - התחילה תקופת הזוגות. יש שכתבו שאנטיגנוס היה תלמיד חבר של שמעון הצדיק[13].
מלשון המשנה[14], "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם" - משמע שיוסי ויוסי היו גם תלמידיו של שמעון הצדיק[15]. יש מי שפירשו ש"קיבלו מהם" פירושו מאנטיגנוס ובית דינו[16]. ויש מפרשים שמעדיפים את הגרסה "קיבלו ממנו", כלומר רק מאנטיגנוס איש סוכו, ולא משמעון הצדיק[17].
[עריכה] פעולותיו
שמעון הצדיק שימש ככהן גדול במשך ארבעים שנה, ועשה שתי פרות אדומות[18].
בחז"ל אנו מוצאים כמה אגדות שמספרות על דמותו של שמעון הצדיק ועל פעולותיו. אלא שלגבי כמה מן האגדות, בעיקר אלו שנושאות הֶקשרים מדיניים, יש עמימות מסוימת, מפני שקיימות לגביהן כמה גירסאות, ובמקורות חיצוניים הן מסופרות על אישיות אחרת.
בן סירא, שלפי השערות מסוימות היה בן דורו של שמעון הצדיק, שיבח אותו במילים חמות ותיאר אותו במילים "גדול אחיו ותפארת עמו". [3] כן תיאר את יוקרו והדרו של שמעון הצדיק בצאתו מן הקודש, בסיום עבודת יום הכיפורים. בן סירא הוסיף וסיפר על חיזוק חומות ירושלים בידי שמעון הצדיק, ועל הצלתו את העיר מידי אויבים[19].
[עריכה] המפגש עם אלכסנדר מוקדון
אחד הסיפורים המפורסמים על שמעון הצדיק, הוא מעשה הפגישה שלו עם אלכסנדר מוקדון. המעשה מופיע בכמה מקורות ומסופר בכמה וכמה נוסחאות (בשינויי פרטים), במקורות התורניים ומחוצה להם.
- "בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד[20]. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עימו, ואבוקות של אוּר בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסנדר לכותים שעימו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך! כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק - ירד (אלכסנדר) ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפנַי בבית מלחמתי! אמר להם: למה באתם? אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יַתעוּךָ גויים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך! אמר להם: הרי הם מסוּרים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שבקשו לעשות לבית אלהינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב."[21]
לפי יוסף בן מתתיהו, המעשה הזה לא אירע בימי שמעון הצדיק, אלא בימי יַדּוּעַ סבו, שהיה כהן גדול, והוא זה שיצא לקראת אלכסנדר[22]. תקופתו של שמעון הצדיק, לפי יוספוס, הייתה בימי שלטון בית תלמי. במקורות אחרים מסופר המעשה על כהן גדול בשם חנניה או עידו, ויש שסוברים שהוא הוא שמעון הצדיק.
במדרש ר' דוד הנגיד מסופר עוד, שאלכסנדר מוקדון ביקש שיקבעו את דמות דיוקנו בבית המקדש. שמעון הצדיק הסביר לו שעל פי התורה יש איסור לעשות פסל וכל תמונה, ובמקום זאת הבטיח לו שכל הילדים שייוולדו לכהנים בשנה ההיא ייקראו בשם אלכסנדר, וכן הבטיח שהתאריכים בשטרות ייכתבו מזמנו של אלכסנדר, וזוהי - לפי אחת הדעות - תחילתו של מניין השטרות (שנת 3450 ליצירה).
[עריכה] ביטול גזירת הצלם
אגדה נוספת[23] מספרת על "גסקלגס"[24] שגזר להעמיד צלם בהיכל שבבית המקדש. שמעון הצדיק הרגיע את העם, שנחרדו לשמע הגזירה, והבטיח שלא תתקיים. מאוחר יותר שמע שמעון הצדיק בת קול שיוצאת מקודש הקדשים ואומרת: בטלה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל, ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו את אותה שעה, ולאחר מכן התברר שזו הייתה שעת הריגתו. השליח שבא בדרכו עם הצלם קיבל את האיגרת על מותו של גסקלגס, וויתר על שליחותו.
הניסיון לזהות את "גסקלגס" הוא אחד הקשיים כאן. כמו גם העובדה שלא ידוע לנו על גזירה כזאת שהייתה בתקופתו של שמעון הצדיק. ישנה השערה, ש"גסקלגס" זה אינו אלא הקיסר הרומי גאיוס קליגולה, שגזר שיכניסו להיכל פסל בדמותו ויסגדו לו. אולם זיהוי זה אינו מתאים לאזכור של שמעון הצדיק, שחי כ-350 שנה לפני כן, ויש שאומרים ש"שמעון הצדיק" כאן מכוון לשמעון קתרוס, הכהן הגדול שהיה באותם הימים[25].
[עריכה] תורתו ודמותו
מאמרים מעטים מאוד נמסרו בשמו של שמעון הצדיק. בתלמוד ובמדרשים ישנן כמה אגדות שמספרות על גדולתו ועל סימני החיבה שנראו לעם ישראל בזכותו.
[עריכה] המאמר במסכת אבות
המאמר של שמעון הצדיק במשנה במסכת אבות, פרק א משנה ב[26]:
- "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה.
- הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים."
[עריכה] נזיר צדק
בחז"ל יש התייחסות מורכבת לנדר הנזיר. יש שרואים בו קדוש, ויש שרואים בו סגפן שלא לצורך. טענה נוספת היא שייתכן שהנזיר יתחרט על נזרו, ונמצא שקורבנו, שמביא בסוף תקופת נזירותו, אינו רצוי. במסגרת הדיון על כך, מביא התלמוד ברייתא שמבטאת את יחסו של שמעון הצדיק במקרה של נזיר מסוים, שכוונתו ודאי חיובית[27]:
- "אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים.
- אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)?
- אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!
- מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'."
[עריכה] ירידת הדורות
חז"ל העידו על השינויים שחלו בבית המקדש לאחר פטירתו של שמעון הצדיק, אשר מלמדים למפרע על גדולתו[28]:
- "ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק -
- היה גורל (של שם ה', בהגרלה על שני השעירים ביום הכיפורים) עולֶה בימין. מכאן ואילך - פעמים עולה בימין, פעמים עולה בשמאל.
- והיה לשון של זהורית מלבין (סרט אדום שנקשר על פתח האולם ביום הכיפורים, וכשהיה מלבין היה זה סימן למחילת העוונות). מכאן ואילך - פעמים מלבין, פעמים אינו מלבין.
- והיה נר מערבי (של המנורה, לאחר שכבו שאר הנרות) דולק. מכאן ואילך - פעמים דולק, פעמים כבה.
- והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצוות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר, פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.
- ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית - יש אוכלו ושׂבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך - נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפוֹל."
ובירושלמי[29] נוסף:
-
- "כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה (השעיר המשתלח לעזאזל) מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין. משמת שמעון הצדיק - היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו."
התוספתא[30] מציינת עוד שלאחר מותו נמנעו אחיו הכהנים לברך את ברכת הכהנים בבית המקדש בשם המפורש, כיוון שראו את עצמם בלתי ראויים לכך.
[עריכה] פטירתו
בתלמוד מסופר[31]:
- "תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק - אמר להם: בשנה זו הוא מת! אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד (מלאך[32]) לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי (לקודש הקדשים) ויצא עימי, והיום - נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. אחר הָרֶגל חלה שבעה ימים ומת."
על פי מסורת זו, נקבע יום פטירתו של שמעון הצדיק ליום כ"ט בתשרי ("שבעה ימים לאחר הָרֶגל").
על פי מסורת יהודית מימי הביניים, הוא נקבר במערת שמעון הצדיק בירושלים, שנמצאת בפאתי שכונת שמעון הצדיק, בצפונה של העיר העתיקה. המקום נגאל בשנת ה'תרל"ו (1876) על ידי הראשון-לציון הרב אברהם אשכנזי[4]. כיום פוקדים את המקום מבקרים ומתפללים.
בראשית המאה ה-20, נהגו יהודי ירושלים לפקוד את מערת שמעון הצדיק בל"ג בעומר, מכיוון שהגישה לקבר רבי שמעון בר יוחאי הייתה קשה מדי מפאת המרחק הרב מירושלים למירון.
[עריכה] הערות ומקורות
- ^ משנה, אבות א, ב. ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
- ^ בבלי יומא, סט, א; ראו להלן.
- ^ ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה הייתה זאת בידם; ספר יוחסין מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
- ^ רש"י, מצודות, רלב"ג.
- ^ מלכים ב כה, יח-כא.
- ^ דברי הימים לה, מא; עזרא ז, א.
- ^ כלשון הרמב"ם. (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול.)
- ^ ההבדל נובע מכך שלפי התיארוך בחז"ל נבנה בית המקדש השני כ-160 שנה אחרי התאריך שמייחסים לכך החוקרים.
- ^ הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, ומעט שונה מדברי המלבי"ם.
- ^ נחמיה ג, א; יב, כב.
- ^ בבלי, מנחות קט, ב.
- ^ לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם סיפור זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש.
- ^ שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
- ^ אבות א, ג-ד.
- ^ רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
- ^ המאירי.
- ^ מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגרסה בכתב יד קאופמן של המשנה [1].
- ^ בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
- ^ בן סירא, פרק נ, ובחלק מהמהדורות הוא פרק מט.
- ^ אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
- ^ בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
- ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
- ^ בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
- ^ השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
- ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" להר' אהרן היימאן.
- ^ מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן פרק ד.
- ^ בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב; ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. התלמוד במסכתות נדרים ונזיר מקיים דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
- ^ תוספתא סוטה יג, ז; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
- ^ יומא ו, ג.
- ^ סוטה יג, ח; בבלי יומא, לט, ב.
- ^ בבלי יומא, לט, ב; ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, יג ח.
- ^ התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: שמעון הצדיק |
- שמעון הצדיק, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
- "על שלושה דברים העולם עומד", ביאור המאמר של שמעון הצדיק, מדברי הרבי מליובאוויטש, באתר חב"ד.
- שמעון הצדיק אומר על שלושה דברים העולם עומד, הרב אורי שרקי, שיעור לצפייה ולהאזנה.
- עולמו של בן תורה - היסודות מדבריו של שמעון הצדיק, הרב אהרן ליכטנשטיין, ישיבת הר עציון.
- שמעון הצדיק - מנהיגות בשעת משבר, באתר כיפה.
- שמעון הצדיק, תמונות ממערת שמעון הצדיק בתוספת דברים עליו באנגלית, באתר יארצייט.
| תקופת הזוגות |
|
בפתח התקופה: שמעון הצדיק | אנטיגנוס איש סוכו הזוגות: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן | יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי | שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי | שמעיה ואבטליון | הלל הזקן ושמאי הזקן (מנחם) |
