הזירה האירופאית 1941-1939
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: הערך לא מדיוק. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
השלב הראשון במלחמת העולם השנייה היה כיבוש מרבית מרכז ומערב אירופה בידי גרמניה הנאצית. בשלב זה הצדדים הראשיים היו גרמניה מול בריטניה וצרפת (עד שזו נכבשה). לאחר שסיימה את כיבושה של פולין פנתה גרמניה מערבה ובקלות יחסית השתלטה על סקנדינביה (למעט שבדיה שנותרה נייטראלית), מדינות השפלה וצרפת, לאחר מכן השתלטה על הבלקנים ולבסוף פלשה לברית המועצות, ופתחה את החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] כיבוש פולין
ערך מורחב – המערכה בפולין
כוחות גרמניה פלשו לפולין ב־1 בספטמבר 1939, לאחר שאנשי SS ביימו התקפה על תחנת הרדיו בגלייביץ, פרובוקציה שנועדה לשמש כעילה תעמולתית לפלישה המתוכננת זה מכבר. הצבא הפולני התקשה להלחם נגד כוחות השריון והאוויר הגרמניים. הגרמנים פרצו לפולין במלחמת בזק (בליץ-קריג). תוך כ-5 שבועות נכבשה פולין וצבאה בן 3 מיליון חיילים הושמד. הממשלה הפולנית ושארית הצבא נמלטו לרומניה. ברית המועצות נכנסה גם היא לפולין ב-17 בספטמבר, על פי החלק הסודי של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. פולין חולקה בין שתי המדינות: ברית המועצות שלטה במזרח פולין, מערב פולין סופח לרייך, ובמרכז פולין הוקם ממשל צבאי גרמני ("הממשל הכללי" – "גנרלגוברנמן").
הנצחון הגרמני הסוחף נבע מיתרון מכריע של הוורמאכט (הצבא הגרמני) על הצבא הפולני. הם נקטו לראשונה במאה ה-20 באסטרטגיית "מלחמת בזק: שילוב מדהים של פריצה מהירה של כוחות יבשה, בעיקר כוחות השריון - "הפנצרים" בסיוע צמוד של מטוסים. לופטוואפה - חה"א הגרמני - הצליח להשמיד את רוב מטוסי הפולנים על הקרקע, וכך השיג עליונות מוחלטת באוויר, אותה ניצל להפצצות על מחנות-צבא, שיירות פליטים, ערים מאוכלסות, אך בעיקר להשמדת כוחות האויב. לעומתם, הצבא הפולני לא היה מוכן להתמודד מול הצבא הגרמני, למרות שהאמין שמסוגל לטפל בפלישה. ציודו היה מיושן ויחידות חיל הפרשים עמדו מול טנקים בגבורה חסרת סיכוי. בנוסף, הצבא הרוסי פלש גם הוא ממזרח וכך הפולנים היו נתונים בין הפטיש לסדן.
יום הפלישה לפולין, 1 בספטמבר 1939, נחשב ליום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. יומיים לאחר מכן בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה, בהתאם להסכם שלהן עם פולין. בעקבות בריטניה הכריזו מלחמה על גרמניה גם אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ודרום אפריקה. מעתה, נחלק העולם לבעלות הברית האנטי-גרמניות ומדינות ה"ציר" התומכות בגרמניה. אף על פי כן לא היה סיוע של בריטניה וצרפת לפולין מחשש מהצבא הגרמני. כוחו של היטלר היה עצום, גרמניה הייתה למעצמה צבאית מצוידת באלפי כלי ארטילריה, טנקים ומטוסים.
[עריכה] המלחמה המדומה (זיצקריג)
- ערך מורחב – המלחמה המדומה
צבאות צרפת ובריטניה לא ניצלו את המתקפה הגרמנית על פולין, לתקיפת החזית המערבית של הגרמנים שהייתה חלשה יחסית היות ורוב הכוחות היו בפולין. במקום זאת ביצעו צבאות בריטניה וצרפת מספר מהלכים הססניים, כמו כיבוש מספר כפרים והתקדמות של קילומטרים ספורים. במקום פצצות הטילו בעלות הברית כרוזי תעמולה על גרמניה, ובאופן כללי ניתן לומר כי לא התרחשה בשלב זה (בין ספטמבר 1939 למאי 1940) מלחמה של ממש בגבול גרמניה צרפת. תקופה זו נקראת המלחמה המדומה (The Phony War).
[עריכה] ההשתלטות על סקנדינביה
לאחר כיבוש פולין שתי המדינות הכובשות פנו לכיבושים נוספים. ברית המועצות פלשה לפינלנד ב־30 בנובמבר 1939. למרבה הפלא הצבא האדום (כפי שכונה צבא ברית המועצות) התקשה, למרות יתרונו הכמותי העצום של 100 ל־1, להביס את הצבא הפיני הקטן שנעזר בתנאי הסביבה הקשים של מולדתו. בעזרת כמויות עצומות של חיילים וארטילריה הצליחו הרוסים להכריע את פינלנד בפברואר 1940 וחודש לאחר מכן פינלנד נכנעה לדרישות ברית המועצות. המערב עקב באהדה אחר מאבקם העיקש של הפינים אך לא יכול וגם לא רצה להתערב בשלב זה. נוסף על-כך סיפח סטלין את המדינות הבלטיות באמצעות לחץ על הנהגתן וכן שטחים מרומניה באמצעות כיבושם ב־1940, בהתאם לחוזה ריבנטרופ-מולוטוב.
מהקושי הסובייטי בכיבוש פינלנד נלמדו מספר לקחים. בתחום הצבאי נלמד הלקח שיש להסתגל לתנאי השטח כדי להלחם ביעילות. כמו-כן טקטיקת הניידות של הפינים הוכחה שנית כמוצלחת (הפעם הראשונה הייתה כשגרמניה כבשה את פולין). כלפי חוץ, היטלר צפה באי-הצלחת הצבא הסובייטי כנגד הצבא הפיני הקטן, ומכך הסיק, שהצבא הגרמני יוכל להביס את הצבא הסובייטי למרות יתרונו המספרי. הדבר עודד אותו לתקוף את בריה"מ ב־1941. ממשלת צרפת נפלה בשל חוסר יכולתה לעזור לפינלנד ועלתה ממשלה בראשות פול ריינו.
גרמניה פלשה לדנמרק ונורבגיה ב־9 באפריל 1940. דנמרק נכנעה תוך שעות ספורות וחתמה על הסכם שביתת נשק, אך נורבגיה גילתה התנגדות קשה בסיוע כוחות בריטיים וצרפתיים שנחתו מהים. לאחר חודשיים הצליחו הגרמנים לכבוש את מרבית שטח נורבגיה בעזרת פעילות צנחנים נועזת וסיוע מבפנים - נאצים נורבגים בראשות קוויזלינג (ששמו הפך לכינוי לבוגד). הצי הבריטי וכוחות משלוח בריטיים וצרפתיים שפלשו לנרוויק בצפון נורבגיה, ניסו להדוף את הגרמנים ללא הועיל. הכיבוש עלה לגרמניה ביוקר והיא איבדה ספינות רבות.
גרמניה כבשה את נורבגיה משתי סיבות עיקריות - אסטרטגית וכלכלית. ראשית, הפיורדים והנמלים הנורבגיים יכלו לשמש בסיסים לצי הגרמני ובכך לאפשר לו לחלוש על דרכי האספקה לבריטניה באוקיינוס האטלנטי. כך גם יכולה הייתה להמנע שליטה בריטית בנמלים ויובטח העורף הגרמני. שנית, מנורבגיה יש גישה נוחה ומהירה לעפרות הברזל בצפון שבדיה.
שתי תוצאות חשובות נבעו מכיבוש נורבגיה: צבאית – היטלר נאלץ להחזיק בנורבגיה צבא של 300 אלף חיילים בשל חשש שהשטח ייכבש על ידי בעלות הברית ובשל הטרדות הנורבגים. פוליטית – ממשלת צ'מברליין נפלה וצ'רצ'יל עלה במקומו ב־9 במאי 1940. הוא עתיד להנהיג את בריטניה עד לניצחון הסופי על גרמניה.
[עריכה] כיבוש מערב אירופה
היטלר המשיך במתקפתו על אירופה לכיוון מערב לאחר ש"טיפל" בצפון ובמזרח. במאי 1940 כבשה גרמניה את הולנד, בלגיה ולוקסמבורג. בכך עקף הצבא את "קו מאז'ינו" האימתני שאמור היה להגן על צרפת מפני פלישה. כיבוש הולנד נמשך 4 ימים וההולנדים איבדו כ-14,000 חיילים. הקרבות בבלגיה היו קשים יותר. חיל המשלוח האנגלו-צרפתי שבא לעזרת הבלגים והיו בו 400 אלף חיילים בפיקודו של לורד גורט כותר על ידי הצבא הגרמני על שפת התעלה בדנקירק. במבצע מהיר, "דינמו", שהתאפשר הודות לחילוקי-דעות בצבא הגרמני, הצליחו לפנות 350 אלף חיילים (מתוכם כ-200,000 בריטים) בעזרת ספינות מכל הסוגים וכך למרות התבוסה הצבאית של בעלות-הברית החילוץ עודד אותם מוראלית.
בתחילת יוני פלשה גרמניה לצרפת ותוך קצת יותר משבוע נכבשה פריז וצרפת נכנעה ב-22 ביוני, למרות התנגדות עזה של הצבא הצרפתי לקראת הסוף. צפון ומערב צרפת היו תחת שלטון כיבוש גרמני. בדרום צרפת הוקם שלטון משתף פעולה שבסיסו בעיר וישי (ועל-כן נקרא משטר וישי) בראשות המרשל פטן (גם שם זה הפך לכינוי נרדף לבוגד) הישיש, גיבור מלחמת העולם הראשונה, אשר החליף את ראש הממשלה הלוחמני פול ריינו שהתפטר, על מנת שלא להיות האדם שאישר את הכניעה.
הצבא הצרפתי בן כמה מיליוני החיילים המצויד בנשק מודרני הובס בתוך עשרה ימים. ישנם מספר גורמים לתבוסה המהירה. קודם כל הצבא הגרמני היה נייד, מהיר ושילב ביעילות כוחות קרקע ואוויר באסטרטגית מלחמת הבזק. מעל לכל הוא הצליח להפתיע את הצבא הצרפתי בכך שעקף את קו מאז'ינו ונכנס דרך יערות הארדנים שנחשבו לבלתי עבירים לשריון (2 מתוך 9 דיביזיות השריון פלשו מהארדנים). הצרפתים היו בטוחים שקו הביצורים שעל גבול גרמניה אינו בר-הבקעה וכך הצבא היה שאנן ושבוי בקונספציה. סיבה נוספת הייתה העדר כוחות עתודה ופיזור רוב השריון בין דיביזיות חיל הרגלים
צרפת עצמה הייתה מפולגת בתוכה בין ימין ושמאל, המוראל הלאומי נמצא בשפל וההנהגה הייתה חלשה. הצבא היה מעורב בפוליטיקה וסבל מהמאבקים הללו. למרות שמספרית הוא היה גדול מהצבא הגרמני, היה תחת השפעת הפחד שהטיל עליו הצבא הגרמני במלחמת העולם הקודמת. בריטניה כמעט ולא סייעה לצרפת מבחינה צבאית ואף הוציאה כוחות מצרפת לאחר הכשלון בבלגיה. צ'רצ'יל חשב שכיבוש צרפת בלתי-נמנע ולכן העדיף לשמור את כוחות בריטניה ליום הגורלי.
[עריכה] הקרב על בריטניה
- ערך מורחב – הקרב על בריטניה 1940
בקיץ 1940 גרמניה שלטה למעשה ברוב אירופה. יריבתה היחידה, בריטניה, לא נחשבה כחלק מ"מרחב המחיה" על פי הנאציזם. אף על פי כן רצה היטלר לכובשה לשם הגשמת מטרות אחדות:
- לאפשר שליטה מלאה בימים של הצי הגרמני.
- להשלים את כיבוש אירופה (לא להשאיר כיסים).
- לסלק את המתחרים העיקריים של הגרמנים על עליונות הגזע. הדבר נבע מהיחס המעורב - הערצה ושנאה - של היטלר כלפי הבריטים.
הגרמנים תכננו את צליחת תעלת לה-מאנש ופלישה לאי הבריטי - מבצע ארי-הים, אך הוחלט שכיבוש צבאי של בריטניה אינו בר-ביצוע. מאחר שפלישה דרך הים לבריטניה לא הייתה מעשית בגלל חולשת הצי הגרמני. היטלר הטיל על רייכסמארשל הרמן גרינג, מפקד הלופטוואפה - חיל האוויר שלו, להפציץ את בריטניה ולהשמיד את חיל האוויר המלכותי בעזרת 3,000 מטוסים.
ב-13 באוגוסט נפתח מבצע נשר - הקרב האווירי על בריטניה. המטוסים הגרמניים הפציצו ללא הרף שדות תעופה, בסיסי צבא ויעדים אזרחיים. חיל האוויר הבריטי נעזר בהמצאה הבריטית החדשה, ראדאר, ולחם במטוסי האויב ואף תקף את ברלין (הייתה לכך השפעה מוראלית יותר מנזק מוחשי), אך מצבה של בריטניה היה קשה. בספטמבר, 1940 שינו הגרמנים את יעדם ותקפו את ערי בריטניה, ובמיוחד את לונדון, במטרה לשבור את המוראל של הבריטים ולהביא לכניעתם. זו הייתה טעות אסטרטגית חמורה מכיוון שאפשרה לצבא הבריטי לשקם את כוחו, לתקן שדות תעופה שנפגעו ולשפץ מתקני-צבא שנהרסו. חיל האוויר הבריטי התאושש והחל לגרום לאבדות כבדות לחיל האוויר הגרמני ובכך נחלשה המתקפה הגרמנית עד הפסקתה לקראת סוף ספטמבר 1940.
[עריכה] כיבוש הבלקנים
גרמניה אילצה את רומניה, הונגריה, סלובקיה ובולגריה להצטרף ל"ברית המשולשת" (שהוקמה בספטמבר 1940, בין גרמניה איטליה ויפן). גם יוגוסלביה חתמה על הצטרפות למדינות הציר, אך בתגובה התחוללה במדינה הפיכה אנטי גרמנית. מדינות הציר פלשו ליוגוסלביה ב-6 באפריל 1941 והכניעו אותה תוך 11 ימים. יוגוסלביה חולקה בין המדינות הכובשות - גרמניה, איטליה, הונגריה ובולגריה, ובקרואטיה הוקמה מדינת בובות גזענית.
באותו חודש, אפריל 41, פלש היטלר ליוון כדי לעזור לידידו בניטו מוסוליני שצבאו, בנסיון להגשים את חלומו להשתלט על הבלקן, הובס על ידי יוון. כמו-כן רצה להביס את הכוח הבריטי שנכח ביוון. תוך 3 שבועות נכנעה אתונה ואחריה התמוטט דרום יוון. עם זאת בריטניה שוב הצליחה לפנות את רוב חיל המשלוח ולגרמניה נגרמו אבדות כבדות למדי כשצנחניה כבשו את האי כרתים.
המערכה בבלקנים אמנם נסתיימה בניצחון מדינות הציר, אך גרמה לדחיית המתקפה על ברית המועצות ("מבצע ברברוסה"), ובהמשך התברר שלדחייה הזו היו השלכות מרחיקות לכת על התפתחות המלחמה.
[עריכה] הפלישה לברית המועצות
- ערך מורחב – מבצע ברברוסה
[עריכה] המפנה
- ערך מורחב – המפנה במלחמת העולם השנייה
[עריכה] ראו גם
| 'הקודם: ' |
מהלך מלחמת העולם השנייה | הבא: הקרב על האטלנטי |
| מערכות וזירות במלחמת העולם השנייה |
|---|
| הזירה האירופאית 1941-1939 |
|
המערכה בפולין | המלחמה המדומה | המערכה בנורבגיה | המערכה על צרפת | הקרב על בריטניה | המערכה בבלקנים | מבצע ברברוסה |
| הזירה האירופאית 1945-1942 |
|
החזית המזרחית 1941-1945 | המערכה באיטליה | החזית המערבית 1944-1945 |
| הזירה הפסיפית: מזרח אסיה והאוקיינוס השקט |
|
מלחמת סין-יפן השנייה | המערכה באוקיינוס השקט | המערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט | הזירה הדרום מזרח אסיאתית | מבצע סערת אוגוסט |
| הים התיכון, אפריקה והמזרח התיכון |
|
הקרב על הים התיכון | המערכה בצפון אפריקה | המערכה במזרח התיכון |
| זירות ומערכות אחרות |
