היסטוריה של בלגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ההיסטוריה של בלגיה, בדומה להיסטוריה של מדינות אחרות ביבשת אירופה, מתחילה באופן פורמלי עם התפשטות האימפריה הרומית לרחבי אירופה.

תוכן עניינים

1 היסטוריה מוקדמת של בלגיה
2 תקופת ימי הביניים של בלגיה
3 בלגיה כממלכה עצמאית
4 היסטוריה של האומנות הבלגית
5 ראו גם
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה מוקדמת של בלגיה

באזור המכונה כיום בלגיה חיו, לפני כאלפיים שנה, שבטים קלטיים וגאלים. בשנת 57 לספירה הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור התואם את בלגיה והולנד של היום.

הפרובינקיה הרומית גאליה בסביבות 120 לספירה

בשנים 355-358 לספירה כאשר האימפריה הרומית הייתה כבר בתהליכי שקיעה, ניסה הקיסר יוליאנוס לפייס את הפרנקים ולמנוע את מרידתם באימפריה, והעניק להם את השטח "גאליה-בלגיקה".

[עריכה] תקופת ימי הביניים של בלגיה

בראשית תקופת ימי הביניים, במאה השביעית, הומרה דתם של תושבי המקום לנצרות. בתקופת האימפריה הפרנקית היא חולקה לסרוגין בין מושלים שונים, ולא הייתה בעלת זהות טריטוריאלית לאומית נפרדת.

במאה ה-12 נוסדו בארצות השפלה ערים סביב הייצור והמסחר של בגדי צמר, שהייתה התעשייה הראשונה באירופה. בערים אלה נכללות לייז', בריסל, גנט ואוטרכט.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה, תחת שליטתו של הדוכס לבית בורגון הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה באירופה, שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם.

אחרי תור הזהב, באמצע המאה ה-15, באה השקיעה; ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים. המלך הספרדי פליפה השני לבית הבסבורג, שהיה קתולי אדוק, שלח את האינקוויזיציה האכזרית לארצות השפלה, במטרה לאכוף את הדת הנוצרית הקתולית. בשנות האינקויזיציה נאסרו או הוצאו להורג אלפי אזרחים.

בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות, שכונתה 'מרד ארצות השפלה'. מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית.

בעיר ווטרלו (Waterloo), השוכנת כעשרים ק"מ דרומית לבירה בריסל, נערך בשנת 1815 קרב ווטרלו, אחד הקרבות המפורסמים בהיסטוריה ובו הובס נפוליאון בידי כוחות-הברית, בראשותו של הגנרל ולינגטון, מפלה שסמלה את קץ שליטת נפוליאון באירופה, ושבעקבותיה הוגלה לאי סנט-הלנה.

תבוסת נפוליאון בקרב ווטרלו הביאה ב-1815 להקמת "הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה", בה נכללו הפעם, מלבד הולנד, גם בלגיה ולוקסמבורג.

בניגוד לבני העם ההולנדי, שהיו פרוטסטנטים ולחמו בנוצרים הקתולים שבהולנד, נשארו רוב הבלגים בעלי דת קתולית, דבר שהביא לשאיפות לאומיות בדלניות.

[עריכה] בלגיה כממלכה עצמאית

ב- 1830 מרדו הבלגים בהולנד, זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכת בלגיה הנפרדת. הבלגים ששאפו להקים ממלכה עצמאית, פנו למלך צרפת בבקשה להכתיר את בנו למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד סאקסה-קובורג-גותה. ב-21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד כלאופולד הראשון, מלך הבלגים, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

לאחר מותו של לאופולד הראשון הוכתר בנו, לאופולד השני, במקומו. לאופולד השני השתלט על שטח גדול במערב אפריקה שכונה הרפבוליקה העצמאית של קונגו ושלט בו עד 1908 (שבה נאלץ למסור את השטח שהפך למושבה בלגית) בסיוע הממשלה הבלגית. במהלך שלטון זה נהרגו כעשרה מיליון מבני המקום על ידי הבלגים, אירוע הנחשב לרצח עם.

במשך כ-85 שנה שגשגה בלגיה כממלכה קטנה אך מבוססת. מאחר שחששה להיבלעותה במאבקי המעצמות הגדולות שבגבולותיה - גרמניה, צרפת והולנד, דגלה במדינות חוץ נייטרלית.

למרות מדיניותה הנייטרלית של בלגיה, פלשו אליה הגרמנים ב-1914. במלחמת העולם השנייה נכבשה בלגיה כולה תוך שלושה שבועות במהלך מתקפת-פתע גרמנית במאי 1940.

הביקורת החריפה שנמתחה על כניעתו המהירה של המלך לאופולד השלישי גרמה לוויתורו על הכתר ב-1950 לטובת בנו, המלך בודואן, שמלך עד למותו ב-1993. מאחר שלא היו לו צאצאים, עלה אחריו לכס המלוכה אחיו, המלך הנוכחי אלברט השני.

את בלגיה שלאחר מלחמת העולם השנייה אפיין שגשוג כלכלי. היא הוכרזה כמקום מושבם של מטות האיחוד האירופי ונאט"ו (האמנה הצפון-אטלנטית), דבר שהעלה את קרנה בתחום העסקים הבינלאומיים ושיפר את כלכלתה.

[עריכה] היסטוריה של האומנות הבלגית

ההיסטוריה של האומנות בבלגיה היא עשירה במיוחד. תחילתה עם האמן הבלגי יאן ואן אייק, שיש המייחסים לו את תחילת ציורי השמן. אחריו באו האומנים הפלמים פיטר ברויגל האב, פיטר ברויגל הבן ופטר פאול רובנס, במאות ה-16 וה-17, שהוסיפו גם הם נכסים רבים לאוצרות האומנות הלאומיים. במאה ה-19 התחילו לפעול בבלגיה אומנים מודרניים דוגמת רנה מגריט - שהיה מאבות הסוריאליזם. גם את הקמתה של תנועת האר-נובו, ניתן לייחס לבלגיה. בתחילת המאה ה-20 התפתח הזרם הארכיטקטוני הזה בבריסל כשבין מוביליו היו הנרי ואן דרה ומעצב הפנים ויקטור הורטה.