נהריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נהריה היא עיר במחוז הצפון בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 10,500 דונם.לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון לדצמבר 2005, יש בנהריה 49,800 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.1 אחוז. רוב תושבי נהריה הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,063 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2004, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני (6 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ד (2003/2004) היה 59.6 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2003 היה 6,072 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,008 ש"ח).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 נהריה והעלייה החמישית 1.2 הקמת נהריה 1.3 נטישת ענף החקלאות 2 נהריה כיום 3 ספורט בנהריה 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] נהריה והעלייה החמישית

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלו הסתה, לחצים ופוגרומים כנגד האוכלוסייה היהודית בגרמניה, אשר גרמו ליציאת יהודים מגרמניה בין השנים 1933-1939, ולהגירה של 220,000 יהודים, מתוכם כ-40,000 הגיעו לפלסטינה במסגרת העלייה החמישית. תחילתה של העלייה החמישית אופיינה בעיקר באנשי עסקים יהודים, עצמאים, פקידים ושופטים שחיפשו אלטרנטיבות בשל המגבלות המקצועיות שהוטלו עליהם. באותן שנים נטו היהודים להגר בראש ובראשונה לארצות הברית ולאמריקה הלטינית, אך לא לפלסטינה שאליה היגרו בעיקר יהודים ממזרח אירופה. לאחר קיום הקונגרס הציוני בפראג ב-1933, נפתח בפלסטינה "המשרד המרכזי לטיפול ביהדות גרמניה", שנקרא בשמו המקוצר "המשרד הגרמני". הוא נוהל על ידי ארתור רופין שניסה להניע בעיקר יהודים ממעמד הביניים, בעלי הון, לצאת מגרמניה ולהגר לארץ ישראל. עבור אותם אנשי מעמד הביניים מגרמניה ייסדו בשנת 1933 את קריית ביאליק ואת רמות השבים. זו האחרונה התבססה על רעיונות של דויד טריטש. מהנדס הבניין יוסף לוי, יליד גרמניה, הצטרף למשרד הארץ-ישראלי שבראשו עמד רופין בשנת 1913 כעובד טכני. עם השנים הפך לוי לרוכש הקרקעות הפרטי הגדול ביותר בפלסטינה. בשנות העשרים הוא עסק ברכישת אדמות מפרץ חיפה ובייבוש שטח זה.

בשנת 1934 התאפשר לקנות אדמה ערבית, שטח של 2400 דונמים צפונית לעכו, ליד שפך נחל מפשוח שנקרא לימים הגעתון, (מקור השם נהריה הוא מהמילה נהר בערבית). המחיר הנדרש היה 34,000 לירות פלסטיניות ובעלת הקרקע הייתה משפחת טואיני שהתגוררה בביירות. הקונים היו ארבעה אנשים פרטיים: המהנדס יוסף לוי, היינריך כהן, בנקאי ידוע מתל אביב, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין והגברת פאולינה ונגרובר-זלקינד אשר יצגה שתי משפחות מכובדות בפלסטינה. יחד הקימו את החברה "נהריה משקים זעירים".

את המודל החקלאי להקמת נהריה הגה האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין. סוסקין, יליד רוסיה, למד חקלאות ופילוסופיה בגרמניה. החל משנת 1903, הוא נמנה עם מנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. באחד ממסעותיו הרבים בעולם הרחב, הוא גילה ישוב קטן בדרום ספרד ששמו היה מונטה אל-גאידה (Monte Algaida). סוסקין האמין שהמודל הספרדי של מונטה אל-גאידה הוא המפתח להתיישבות בארץ ישראל. לתגליתו קרא "התיישבות אינטנסיבית על חלקת אדמה קטנה תחת ניהול פרטי". התוכנית הציעה משקים בגודל של 5, 7 או 9 דונמים, פיתוח תשתיות (אספקת מים, חשמל וסלילת כבישים), מחסני כלים ובעלי חיים, לולים ואגודה חקלאית של המתיישבים. כמו כן, הקמת צוותים מקצועיים שידריכו את העולים החדשים, (הדוקטורים והפרופסורים) בענייני נטיעת עצים, תכנון בתים, גידול ירקות וגידול עופות.

[עריכה] הקמת נהריה

חנה דויטש הגיעה עם בעלה ולטר והזוג רות ויעקב פאוקר כחלוצים ראשונים לנהריה. כאשר הגיעו לנהריה לצריף המגורים שלהם עדיין לא הייתה תקרה מוכנה. דומה היה מצבו של הזוג פאוקר. ב-10 בפברואר 1935 התיישבו במקום וכך נקבע תאריך זה כתאריך הרשמי ליסודה של נהריה.

למגינת ליבם של התושבים, התחזית להכנסות מהמשקים הייתה אופטימית מדי ומאוד לא ריאלית. הרעיון של סוסקין, לגדל ולשווק ירקות איכותיים, הסתבר כרעיון בוסר ללא סיכויי הצלחה. התוצרת הערבית הייתה זולה יותר והשוק דרש ירקות זולים ולא ירקות איכותיים. כך הגיעה המכה הראשונה לענף הירקות. המכה השנייה ניחתה על ענף הפירות: הפירות גדלו היטב בהרי הגליל, אך לא במישור החוף. מכה נוספת פגעה בענף הלול: התרנגולות היו חולות, היו בעיות בהטלת הביצים ודור חדש של אפרוחים ברובו לא בקע כלל מהביצים. מייסדי נהריה קרסו כספית וההמראה הכלכלית המצופה כלל לא הגיעה.

יחד עם זאת, היו גידולים שהצליחו ביותר: תושבי נהריה גידלו גידולים ייחודים כמו תות שדה, אספרגוס, ארטישוק ועוד. בזכות מספר משפחות מנהריה (זון, ליאון, דרייפוס ואופרכט) הגיע לעולם פלפל נהריה שנמצא בשווקים עד היום.

[עריכה] נטישת ענף החקלאות

את הדרישה לשינוי כלכלי ותעסוקתי בנהריה לא ניתן היה לעצור יותר. יותר ויותר מתיישבים חיפשו תעסוקה מכניסה יותר מאשר ענף החקלאות. היו מהנדסים שעבדו עבור הממשל הבריטי, קבלנים שחיזקו קווי ביצורים בצפון ויזמים שניצלו את משאבי הטבע – חוף ועיירת קיט אירופאית. קצינים בריטים שהגיעו עם משפחותיהם מחרטום ואבידן החמות. עובדה זו גרמה לתושבים לעבור לענף השכרת החדרים ולבניית פנסיונים לאורחים. הפרופסורים והדוקטורים שנאלצו להתאים את עצמם לחקלאות לא ראו יותר את עתידם בתוכניתו של סוסקין, המירו עיסוקם והפכו את נהריה למקום נופש עם חוף רחצה, מסעדות וחדרי אירוח.

את הרישיון הראשון לפתיחת פנסיון קבלה הגברת טוטי לוי בשנת 1936. גרטל מאייר פתחה פנסיון ידוע בשנת 1940. בתחילה גרו האורחים בלול תרנגולות וארוחת הבוקר ניתנה תחת כיפת השמיים. בשנת 1940 ייסדה משפחת אופנהיימר את קפה פינגווין. נהריינים רבים עברו בתקופת הקיץ להתגורר בליפט או לול והשכירו את חדריהם לאורחים. נהריה הפכה בהדרגה למקום נופש בסגנון אירופאי. מספר לינות האורחים גדל מ-100 בשנת 1938 ל-20000 בשנת 1947.

החיפושים למעבר מענף החקלאות שנכשל גרמו גם ליזמות תעשיית המזון ופיתוחה. כך התפתחו הגלידה והגבינות של משפחת שטראוס. משפחת זוגלובק - קבילצקי, שהתיישבה בנהריה בשנת 1937, פתחה אטליז לבשר כשר ופיתחה את "נקניק נהריה". שתי תעשיות המשגשגות בארץ ובעולם עד היום.

מספר שנים הייתה נהריה היישוב היחידי צפונית לעכו בגליל המערבי. במשך הזמן יזמה הסוכנות את הקמת עברון (1936), שבי ציון, חניתה, מצובה ואילון (1938). נהריה הבורגנית עזרה בהקמת היישובים השכנים והייתה שותפה בשמירה על ביטחונם. נהריה הייתה מעורבת בעליה הבלתי חוקית. אניית המעפילים הראשונה הגיעה ב-1939, היה צורך לפזר את המעפילים, להחביאם מהבריטים ולדאוג לקיומם. בתקופת המצור על חופי הארץ הגיעו לאזור נהריה בין 10 ל-12 אניות מעפילים. ביניהן היו האניות: "קולוראדו", "עליה", "אסימי", "האומות המאוחדות", "חנה סנש" ועוד.

בשנת 1941 הוכרה נהריה כמועצה מקומית.

תוכנית החלוקה זעזעה את אנשי נהריה. כל הגליל המערבי עתיד היה להימסר לערבים. השטח כלל מלבד נהריה את שבי ציון, רגבה, עברון, חניתה, מצובה, אילון ויחיעם. האספקה לנהריה הנצורה הגיעה בספינות דרך הים מחיפה. כך החזיקה נהריה הנצורה מעמד עד ליום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948. ביום זה הגיעה לנהריה שיירה בת 25 כלי רכב לערך מלווה ברכב משורין. באותו יום הגיעו עם אונית המעפילים "חנה סנש", חיילים יהודים ראשונים לנהריה. בשעות אחה"צ של אותו היום שמעו הנהריינים מעל גלי האתר את הרב הראשי הרצוג, מכריז על הקמת מדינת ישראל.

במבצע בן עמי נכבש אזור היישוב ונהריה שוחררה.

בשנת 1961 הוכרה נהריה כעיר.

כיום ניתן ללמוד על תולדות המושבה שהפכה לעיר ב"בית ליברמן", המוזיאון לתולדות וארכיון העיר.

[עריכה] נהריה כיום

כיום, נחשבת נהריה לבירת הגליל המערבי וידועה בעיקר בזכות מספר דברים:

• נחל הגעתון העובר לרוחבה של העיר.
• טיולים בכרכרות עץ הרתומות לסוסים, המהווים אטרקציה תיירותית ייחודית בעיר.
• טיילת על חוף ימהּ של נהריה, הכוללת מספר רב של מסעדות ומקומות בילוי.
• היכל ספורט אולימפי חדש, המכיל כ-2000 מקומות ישיבה ומארח משחקים בינלאומיים, כנסים, הופעות ואירועים שונים.
• ישיבת נהריה - ישיבת הסדר בשם נהר-דעה, בה לומדים תלמידים מכל רחבי הארץ.
• הרב דוד חי אבוחצירא - נכדו של הבבא סאלי ותושב נהריה בעצמו, הידוע כמקובל אליו נוהרים מאות אנשים מדי יום.
• תחנת הרכבת נהריה - תחנת הרכבת הפעילה הצפונית ביותר בישראל.

[עריכה] ספורט בנהריה

בנהריה פועלת אחת מקבוצות הכדורסל הטובות במדינה, עירוני נהריה. הקבוצה זכתה ב2006 במקום הרביעי בפיינל פור הישראלי ובעקבות כך עלתה לשחק במפעל האירופי ה"יורוליג".

[עריכה] קישורים חיצוניים

• עיריית נהריה
• תמונת לוויין של נהריה ב־Google Maps
• Ynet תיירות - חוף נהריה.
• Ynet תיירות - טיול בעקבות "שרידי" המושבה נהריה.

מחוז הצפון
ערים	בית שאן · טבריה · טמרה · כרמיאל · מגדל העמק · מעלות-תרשיחא · נהריה · נצרת · נצרת עילית · סח'נין · עכו · עפולה · צפת · קריית שמונה · שגור · שפרעם
מועצות מקומיות	אבו סנאן · אכסאל · אעבלין · בועיינה-נוג'ידאת · בוקעאתא · ביר אל-מכסור · בית ג'ן · בסמת טבעון · ג'דיידה-מכר · ג'ולס · ג'ש (גוש חלב) · דבורייה · דייר חנא · זרזיר · חורפיש · חצור הגלילית · טובא-זנגרייה · טורעאן · יאנוח ג'ת · יבנאל · יסוד המעלה · יפיע · יקנעם עילית · ירכא · כאבול · כאוכב אבו אל-היג'א · כסרא-סמיע · כעביה-טבאש-חג'אג'רה · כפר ורדים · כפר יאסיף · כפר כמא · כפר כנא · כפר מנדא · כפר תבור · מג'דל שמס · מגדל · מזרעה · מטולה · מסעדה · מע'אר · מעיליא · משהד · נחף · סאג'ור · ע'ג'ר · עיילבון · עילוט · עין מאהל · עין קנייא · עראבה · פסוטה · פקיעין · קצרין · ראמה · ראש פינה · ריינה · רמת ישי · שבלי - אום אל-גנם · שלומי · שעב
מועצות אזוריות	אל-בטוף · בוסתאן אל מרג' · בקעת בית שאן · גולן · הגלבוע · הגליל העליון · הגליל התחתון · מבואות החרמון · מגידו · מטה אשר · מעלה יוסף · מרום הגליל · משגב · עמק הירדן · עמק יזרעאל