ציסטאין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חומצת אמינו: ציסטאין | |
|---|---|
| שם לועזי | Cysteine |
| סימון ארוך | Cys |
| סימון קצר | C |
| נוסחה כימית | C3H7NO2S |
| משקל מולקולרי | 121 גרם למול |
| נקודה איזואלקטרית | 5.07 |
| שכיחות בחלבונים | 2% |
| pKa קרבוקסיל | 1.96 |
| pKa אמין | 10.28 |
| pKa שייר | 8.18 |
 |
 |
ציסטאין (Cysteine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.
זוהי חומצת האמינו היחידה, לצד מתיונין, המכילה גופרית. השייר של ציסטאין מורכב מקבוצת מתילן (CH2) הקשורה לקבוצת סולפהידריל (SH; זוהי בעצם קבוצת הידרוקסיל בה הוחלף אטום החמצן באטום גופרית).
קבוצת הסולפהידריל נוטה להתחמצן, לאבד את אטום המימן שלה ולהיקשר לקבוצת סולפהידריל בחומצת ציסטאין אחרת, שאף היא איבדה את המימן שלה. קשרים אלו, בין שיירי ציסטאין הנמצאים במקומות שונים בפפטיד או בחלבון מסוים, נקראים קשרים דיסולפידיים או גשרי גופרית. לקשרים אלו חשיבות עליונה בייצוב החלבונים ובעיצוב המבנה התלת-ממדי שלהם. שתי יחידות ציסטאין שחוברו יחדיו באמצעות קשר דיסולפידי מהוות תרכובת הקרויה ציסטין (Cystine).
ציסטאין מסונתזת בגוף ממתיונין ומסרין. ציסטאין חשובה לתהליכים רבים, וביניהם ליצירת הקרטין החשוב לשיער, לעור ולציפורניים (אצל בהמות נחוץ הקרטין ליצירת קרניים ופרסות).
קיימת נגזרת של ציסטאין בה את אטום הגופרית מחליף אטום סלניום. סלנוציסטאין, אשר סימונה הארוך הוא Sec וסימונה המקוצר הוא U, נמצאת במספר מצומצם של חלבונים ואנזימים בעלי חשיבות עליונה בתיקון נזקים לתאי הגוף, כגון כוויות או פצעים, בתיקון נזקי חמצון (ראו: אל-אווירני), בהגנה כנגד קרינה וזיהומים, בניטרול רעלים ובהאטת הזדקנות התאים. צריכה של סלניום במזון חיונית בעיקר בשל הימצאותה של מתכת זו בסלנוציסטאין.
| איזולאוצין (Ile, I) · אלנין (Ala, A) · אספרטט (Asp, D) · אספרגין (Asn, N) · ארגינין (Arg, R) · גלוטמט (Glu, E) · גלוטמין (Gln, Q) · גליצין (Gly, G) · היסטידין (His, H) · ולין (Val, V) · טירוזין (Tyr, Y) · טריפטופן (Trp, W) · לאוצין (Leu, L) · ליזין (Lys, K) · מתיונין (Met, M) · סרין (Ser, S) · פנילאלנין (Phe, F) · פרולין (Pro, P) · ציסטאין (Cys, C) · תראונין (Thr, T) |  |
