תרבות עמק האינדוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרבות עמק האינדוס, 2800-1800 לפנה"ס, הייתה תרבות עתיקה שפרחה לאורך נהר האינדוס ונהר הגהאגר-האקרה, בשטח שהיום שייך לפקיסטאן ומערב הודו. ישנם שמות נוספים לתרבות זו, בהם "התרבות ההאראפית של עמק האינדוס", על שם העיר הראשונה שנחפרה, האראפה.
תרבות האינדוס היא אחת מהתרבויות הקדומות ביותר בעולם, והייתה בת זמנה של תרבויות תקופת הברונזה במסופוטמיה ובמצרים העתיקה. היא הגיעה לשיאה בערך ב-2,500 לפנה"ס בחלק המערבי של דרום אסיה, והחלה להדרדר באמצע האלף השני לפנה"ס. דבר לא היה ידוע עליה עד לגילויה בשנות ה-20 של המאה ה-20 בידי ר. ד. בנרג'י.
מבחינה גאוגרפית השתרעה התרבות על שטח של כ-1,260,000 קמ"ר, והתפרסה על כל שטחה של פקיסטאן של היום וחלקים מהודו ואפגניסטאן. היו יישובים של תרבות זו גם במקומות מרוחקים - בדרום במומבאי ובמזרח עד דלהי, במערב עד לגבול האיראני ובצפון עד להרי ההימלאיה. כך ישנו אתר של תרבות עמק האינדוס על נהר האוקסוס בשורטוגאי בצפון אפגניסטאן והאתר אלאמגיפור, על נהר ההינדון, מצוי רק 28 ק"מ מדלהי. בשיאה, אוכלוסייתה של התרבות הזו מנתה כנראה למעלה מ-5 מיליון נפש.
ישנם עדיין פערים גדולים בהבנת תרבות עמק האינדוס. עצם קיומה לא היה ידוע עד למאה ה-20. הכתב שלה עדיין לא פוענח. ישנן שאלות יסודיות שעודן בגדר תעלומה: סיבת העלמותה של התרבות באופן פתאומי בערך ב-1,900 לפנה"ס, השפה אותה דיברו, כיצד קראו לעצמם, ועוד. כל העובדות האלה עומדות בניגוד גמור למידע הרב שיש לנו מבנות זמנה, התרבויות המצריות והמסופטמיות.
ייתכן כי השם המקורי של תרבות האינדוס השתמר בשם "מה-לה-הא" בשומרית, שיש שמזהים אותו עם המילה "מת-אקאם" בדרווידית, ופירושו "מקום גבוה/ארץ". אפשר גם שהמילה בסנסקריט "מלאקה" עבור זר, ברברי, לא-אריאני" מקורה משם זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] יישובים
עד היום, נתגלו 1,052 יישובים של התרבות, רובם באזור נהר ההאקרה-גאהגר ויובליו. בין היישובים היו מספר מרכזים עירוניים גדולים: האראפה ומוהנג'ו-דארו, וכן דולאבירה, גאנגווריוואלה, קליבנגה, לות'ל ורחיגרי.
בנוסף, ישנן עדויות הנתונות במחלוקת שמצביעות על כך שבעבר זרם נהר נוסף במקביל וממזרח לאינדוס, שהיום יבש. יש חוקרים שטוענים שנהר זה היה נהר חשוב באלף השלישי והרביעי לפנה"ס, ושאולי הוא נהר ה"סאראווסטי" של הריג-וודה. אלה שמקבלים את היפותזה זו גורסים כי יש לקרוא לתרבות עמק האינדוס תרבות ה"סאראווסטי-סינדהו", כשסינדהו הוא שמו העתיק של נהר האינדוס. רוב הארכיאולוגים אינם מקבלים את הדעה הזו, וטוענים שהנהר העתיק והיבש התייבש כבר בתקופת האבן התיכונה, ושבתקופה הוודית הוא לא היה אלא נחל קטן לכל היותר. על נהר הההאקרה-גאהגר נמצאו כ-500 יישובים, ואילו על נהר האינדוס נמצאו כ-95 בלבד.
[עריכה] מקדימיה של התרבות
לפני עלייתה של תרבות האינדוס התקיימו התרבויות החקלאיות הראשונות בדרום אסיה, שצמחו בהרים ממערב לעמק האינדוס, במקום של בלוצ'יסטן כיום. האתר הידוע ביותר של תרבות זו היא מהגרה, שנוסד בערך ב-6,500 לפנה"ס. חקלאים קדומים אלה בייתו חיטה ומגוון חיות, כולל בקר. קרמיקה הוכנסה לשימוש בסביבות 5,500 לפנה"ס. תרבות עמק האינדוס צמחה מתוך הבסיס הטכנולוגי של תרבות זו, וכן על בסיס ההתפשטות הגאוגרפית שלה למישורים הנמצאים במחוזות סינדה ופונג'אב בפקיסטאן והודו של היום.
עד 4,000 לפנה"ס, תרבות ייחודית אזורית, המכונה קדם-האראפית, צמחה באזור זה (כינוי זה ניתן לה כי ניתן למצוא שרידים של תרבות זו בשכבות הנמוכות של ערים רבות מתרבות עמק האינדוס). רשת מסחר קישרה בין תרבות זו לתרבויות אזוריות אחרות וסיפקה לה חומרי גלם, בהם לאפיס לאזולי וחומרים אחרים ליצירת חרוזים. בכפרים כבר בייתו צמחים רבים, כגון אפונה, שומשום, תמרים וכותנה, וכן חיות רבות בהן תאו המים, חיה שעדיין חשובה לחקלאות באסיה היום.
[עריכה] צמיחתה של התרבות
ההופעה הראשונה של תרבות עמק האינדוס הייתה השלב ההאראפי/ראבי המוקדם. שלב הראבי, על שם נהר הראבי הקרוב, נמשך בערך מ-3,300 לפנה"ס, או אף מ-3,500 לפנה"ס, ועד ל-2,800 לפנה"ס. שלב זה קשור לשלב ההאקרה, אותו מזהים בעמק נהר הגאהגר-האקרה במערב, ומקדים את שלב קוט דיג'י (2,800-2,600 לפנה"ס), על שם אתר ליד מוהנג'ו-דארו. ידע רב יותר על שלבים אלה בהאראפה, ואתרים בני הזמן הזה ברחבי אסיה הדרומית, מאפשרים הצצות בתרבות עמק האינדוס המאוחרת. כמה מהגילויים המלהיבים ביותר בשלב הראבי היו גילויים של כתב מוקדם. המקור של כתב האינדוס הוא מ-3,300-2,800 לפנה"ס. לפיכך, מקור הכתב בתרבות זו מקביל בערך בזמנו להופעת הכתב במצרים העתיקה ובמסופוטמיה. התרבות הגיעה לשיאה בתקופה ההאראפית, מ-2,600 לפנה"ס.
[עריכה] ערים
ניתן לראות שתרבות עמק האינדוס הייתה תרבות עירונית מורכבת ומתקדמת מבחינה טכנולוגית. איכות התכנון העיר מראה שהיה ידע של תכנון עירוני וממשל אזורי יעיל, שהיגיינה הייתה במעלה סדר העדיפויות שלו. הרחובות של ערים כמו מוהנג'ו-ג'ארו או האראפה נבנו בדוגמת-רשת מושלמת, בדומה לעיר ניו יורק של היום. הבתים היו מוגנים מפני רעש, ריח וגנבים.
כפי שרואים בהאראפה, מוהנג'ו-דארו והעיר רחיגארי שנתגלתה לא מזמן, תוכנית עירונית זו כללה את מערכות הסניטציה העירונית הראשונות בעולם. בתוך העיר, בתים יחידים או קבוצות בתים קיבלו את מימיהם מבארות. מחדר שהיה מיוחד לרחצה מי השופכין כוונו למערכת ניקוז מכוסה לאורך הרחובות הראשיים. הבתים עצמם נפתחו רק לחצרות פנימיות או למשעולים קטנים יותר.
מערכות הביוב בערי האינדוס היו מתקדמות בהרבה מכל אתר עירוני אחר במזרח התיכון ואפילו יותר מתקדמות מאלה המצויות במקומות מסוימים בהודו ופקיסטאן של היום. עדויות לאדריכלות המתקדמת של ההאראפים אפשר לראות במעגנים, בגורנות החיטה, במחסנים ובחומות המרשימות שלהם. המבצרים המאסיביים של ערי האינדוס שהגנו עליהם מפני שיטפון או אויב היו גדולים יותר מרוב הזיגוראטים המסופוטמיים.
המטרה של ה"מבצרים" עדיין נתונה במחלוקת. בניגוד לבני זמנה של תרבות זו, מסופוטמיה ומצרים העתיקה, לא נבנו מבנים מונומנטליים גדולים. אין עדויות ברורות לארמונות או מקדשים - או בכלל למלכים, צבאות או כמורה. ישנם מבנים שהם כנראה אוצרות חיטה. בעיר אחת נמצא בית מרחץ עצום ובנוי היטב, שייתכן שהיה ציבורי. אם כי ל"מבצרים" האלה יש חומות, לא ברור שמטרתן הייתה להגנה. ייתכן שהם נבנו על מנת להסית מי שיטפונות.
רוב היושבים בערים היו כנראה סוחרים או בעלי מלאכה, שחיו בצוותא עם אנשים אחרים בעלי מקצועות דומים בשכונות מוגדרות היטב. ליצירת חותמות, חרוזים וחפצים אחרים הובאו חומרי גלם לעיר ממרחקים. בין החפצים שיוצרו שם נמצאו חרוזים עשויים מאבן מזוגגת הקרויה פאיינס. על החותמות יש ציורים של חיות, אלים וכדומה, וכתובות. חלק מהחותמות שימשו לחתום את החמר שעל מוצרי מסחר, אך מסתבר כי היו להם גם שימושים אחרים. אם כי חלק מהבתים גדולים יותר מאחרים, ערי התרבות מיוחדות בשוויון היחסי שלהם. לדוגמה, לכל הבתים הייתה גישה לשירותי הביוב והמים. התחושה היא של חברה עצומה שכולה מעמד בינוני.
[עריכה] מדע
אנשי תרבות עמק האינדוס הגיעו לרמה גבוהה של דיוק במדידת אורך, מסה וזמן. הם היו הראשונים לפתח מערכת של משקולות ומידות אחידות. המדידות שלהם היו מדויקות ביותר. החלוקה הקטנה ביותר, שמסומנת על מאזניים משנהב שנמצא בלות'אל, הייתה בערך 1.704 מילימטר, המידה הקטנה ביותר שנמצאה על מאזניים מתקופת הברונזה. המהנדסים של האראפה השתמשו במערכת העשרונית למדידה גם עבור מדידה של מסה, כפי שאפשר לראות מהמשקולות שלהם.
גודלם של הלבנים היה ביחס מדויק של 4:2:1, וגם פה השתמשו במערכת העשרונית. משקולות התבססו על יחידות של 0.05, 0.1, 0.2, 0.5, 1, 2, 5, 10, 20, 100,200 ו-500, כשכל יחידה היא בערך 28 גרם, בדומה לאונקיה האנגלית, וחפצים קטנים יותר נמדדו ביחסים דומים ביחידות של 0.871.
המצאות יחודיות להאראפה כוללת מכשיר שבעזרתו מדדו חלקים שלמים של קו האופק ואת המזח שבו נמדדו הגאות והשפל. בנוסף, הם פיתחו שיטות חדשות בעיבוד מתכות, וייצרו נחושת, ברונזה, עופרת ופח. הכשרון ההנדסי של ההאראפים היו מרשים, במיוחד בבניית מזחים לאחר מחקר מעמיק של הגאות והשפל, הגלים והזרמים.
ב-2001, ארכיאולוגים שחקרו שני שלדי אדם ממהגרה, פקיסטאן, גילו שלאנשי תרבות עמק האינדוס, אפילו בתקופות ההאראפיות המוקדמות, הייתה הבנה וידע ברפואה ורפואת שיניים.
[עריכה] אמנות ותרבות
פסלים, חותמות, קרמיקה, תכשיטי זהב ופסלונים העשויים מחימר, ברונזה וחומרים אחרים נמצאו באתרי החפירות.
מספר פסלונים של נערות רוקדות מברונזה, חמר ואבן מגלים את קיומו של סוג ריקוד כלשהו. סר ג'ון מרשל הגיב בהפתעה כשראה את פסלון הברונזה המפורסם של ה"נערה הרוקדת" ממהונג'ו-דארו:
- "...כשראיתי אותה לראשונה, היה קשה לי להאמין שהיא הייתה פרהיסטורית; היה נדמה שהיא משנה לחלוטין את כל ההבנה שלנו של האמנות המקודמת. אמנות כמו זו לא הייתה ידועה בעולם העתיק עד לתקופה ההלניסטית ביוון, וחשבתי, לפיכך, שבוודאי הייתה פה טעות כלשהי; שפסלונים אלה הגיעו בדרך כלשהי משכבה גבוהה יותר ב-3,000 שנה... המפתיע ביותר בפסלונים אלו הוא הדיוק האנטומי; אנו תוהים, האם ייתכן שהאמנות היוונית הוקדמה על ידי הפסלים של תקופה עתיקה זו לגדות האינדוס".
כלי דמוי נבל שנמצא על חותם מהאינדוס ושני חפצים מצדפה שנמצאו בלות'אל מצביעים על שימוש בכלים מוזיקליים בעלי מיתרים.
חותמות נמצאו במוהנג'ו-דארו ועליהם מצוירת דמות העומדת על הראש, ואחת שיושבת בישיבה מזרחית; אולי ציור של תנוחת יוגה. יש שפירשו דמות בעלת קרניים ביציבת מדיטציה כתיאור מוקדם של האל שיווה.
[עריכה] סחר
כלכלת תרבות עמק האינדוס הסתמכה במידה רבה, כנראה, על סחר, שנעזר בהתפתחויות גדולות בטכנולוגיית התחבורה. התפתחויות אלה כללו עגלות הנהוגות בידי פרים, הדומות לאלה שכיום ניתן לראות ברחבי דרום אסיה, וכן סירות. רוב הסירות היו כנראה קטנות ובעלות תחתית שטוחה, שהונעו אולי על ידי מפרש, בדומה לאלה שניתן לראות על נהר האינדוס כיום; אולם, ישנן ראיות משניות גם לסירות יורדות-ים. ארכיאולוגים גילו תעלה גדולה מאוד ואפשרות לעגינה בעיר לות'אל, הנמצאת לחוף הים.
על פי הפיזור של ממצאי תרבות עמק האינדוס, רשתות המסחר התפרשו על שטח עצום, שנפרס על חלקים של אפגנסיטאן, אזורי החוף של פרס, צפון ומרכז הודו ומסופוטמיה.
[עריכה] חקלאות
מערכת החקלאות של תרבות עמק האינדוס עדיין אינה ברורה כל כך, מאחר ומידע מועט בלבד שרד את מהלך הדורות. אולם ניתן להעלות מספר השערות.
החקלאות של תרבות עמק האינדוס הייתה בוודאי יצרנית ביותר; היא הייתה צריכה להפיק כמויות יתר שיוכלו לתמוך בעשרות אלפי התושבים העירוניים שלא עסקו בעיקר בחקלאות. חקלאות זו הסתמכה על ההתקדמויות הטכנולוגיות של התרבות הקדם-האראפית, בהן המחרשה. עדיין, מעט מאוד ידוע על האיכרים שתמכו בערים או על השיטות החקלאיות שלהם. חלקם, ללא ספק, השתמשו באדמת הסחף הפוריה שהותירו אחריהם הנהרות בעונות השיטפון, אך בשיטה פשוטה זו של חקלאות אין די על מנת לתמוך בערים. אין ראיות להשקיה, אך ייתכן כי ראיות כאלה נמחקו על ידי שיטפונות חוזרים.
נראה כי תרבות עמק האינדוס סותרת את היפותזת הדספוטיזם ההידראולי המסבירה את מקורה של התרבות העירונית והמדינה. על פי הצעה זו, ערים לא היו יכולות לקום ללא מערכות השקיה שמסוגלות ליצור יתרות חקלאיות גדולות. על מנת לבנות מערכות כאלה, צמחה מדינה דספוטית וממורכזת שיכלה להעביד אלפי אנשים כעבדים. קשה מאוד ליישב את ההיפותזה הזאת עם מה שידוע על תרבות האינדוס. אין כל ראיות למלכות, עבדות, או עבודה כפויה.
לרוב מניחים שיצור חקלאי אינטנסיבי מצריך סכרים ותעלות. אך קל להפריך הנחה זו. בכל אסיה, איכרים מייצרים כמויות מזון גדולות ממשטחי אורז בטרסות, שאינם תוצאה של עבדות אלא של העבודה המצורפת של דורות רבים. במקום לבנות תעלות, ייתכן שאנשי תרבות עמק האינדוס בנו מערכות להסטת מים, שכמו חקלאות הטרסות, ניתן לפתח אותה במשך דורות רבים. בנוסף, ידוע שאנשי התרבות השתמשו בקציר גשם, טכנולוגיה רבת עוצמה שפעלה היטב בתרבות ההודית הקלאסית אך שכמעט נשכחה במאה ה-20. יש לזכור שאנשי התרבות, כמו כל תושבי דרום אסיה, בנו את חייהם סביב המונסון, מערכת אקלימית שבה רוב הגשם של השנה נופל בתקופה של ארבעה חודשים. בעיר שנמצאה לא מזמן, ארכיאולוגים גילו סדרה של מאגרים עצומים, שנחצבו מהסלע ומטרתם הייתה לאגור מי גשמים, שיכלו לענות על צורכי העיר במהלך העונה היבשה.
[עריכה] מערכת כתב
מזה זמן רב נטען שעמק האינדוס היה בית לתרבות אוריינית, אך לאחרונה עולות שאלות בנושא זה על רקע ארכיאולוגי ובלשני. נמצאו מעל 400 סמלי אינדוס על חותמות או כלי קרמיקה ועל יותר מתריסר חומרים אחרים, כולל "לוח מודעות" שנראה שהיה תלוי מעל לשער של המבצר המרכזי של עיר האינדוס דולבירה. כתובות אינדוס טיפוסיות הן בנות ארבע או חמש תווים לכל היותר, שרובם (חוץ מ"לוח המודעות") היו קטנות מאוד; הגדול ביותר על משטח אחד, שגודלו פחות מ-2.5 ס"מ, הוא בן 17 תווים; הארוך ביותר על כל חפץ שהוא הוא בן 26 תווים. רבים הצביעו על כך שהקיצור הרב בכתיבה שונה מכל חברה אוריינית קדם-מודרנית אחרת, כולל אלה שכתבו בעיקר על חומרים שלא משתמרים כמו עלים, עץ, בד, שעווה או קלף.
בהתבסס על ראיות אלה ואחרות, מאמר שפורסם ב-2004 ושנידון רבות בעיתונות העולמית, טוען שמערכת הכתב של האינדוס לא הייתה כתיבה של שפה אלא הייתה קשורה למערכת סמלים לא-בלשנית שהשתמשו בה במזרח הקרוב. נטען גם שהשתמשו בסמלים אלה רק עבור מסחר, אך טענה זו אינה מסבירה את הסמלים הרבים המופיעים על חפצי פולחן רבים. רבים מהכתובות יוצרו בייצור המוני בעזרת תבניות. אין מקבילות לייצור מסוג כזה של כתובות בכל תרבות עתיקה אחרת.
צילומים של אלפים מהכתובות הקיימות פורסמו ב"אסופת חותמות וכתובות אינדוס" (Corpus of Indus Seals and Inscriptions).
[עריכה] הדרדרות, התמוטטות ומורשת
בערך ב-1900 לפנה"ס, החלו להופיע סימנים של הדרדרות הדרגתית. אנשים החלו לעזוב את הערים. לאלה שנותרו לא הייתה תזונה מספקת. עד בערך 1800 לפנה"ס, רוב הערים ננטשו.
לאחר התמוטטותה של תרבות עמק האינדוס, צמחו תרבויות מקומיות, שהראו במידות שונות את השפעתה של תרבות האינדוס. בעיר הגדולה לשעבר האראפה, נמצאו קברים שהתאימו לתרבות אזורית המכונה תרבות cemetery H. באותו הזמן, תרבות "הקרמיקה בצבע האוכרה" (Ochre coloured Poetry culture) התרחבה מרג'סטאן ועד למישור הגאנגס.
בהקשר זה של אחריתה של התמוטטות התרבות יש לדון בהגירה ההודו-ארייאנית לצפון הודו. בתחילת המאה ה-20, חשבו שהגירה זו היא "כיבוש ארייאני", וכשתרבות האינדוס נתגלתה בשנות ה-20 חשבו כי ללא ספק ההתמוטטות שלה הייתה הודות לכיבוש הזה. במלותיו של הארכיאולוג מורטימר ווילר, אל המלחמה ההודו-ארייאני אינדרה "אשם" בהרס התרבות. אך קשה מאוד לדעת האם ההתמוטטות של התרבות היא תוצאה של ההגירה ההודו-ארייאנית. יותר מסתבר שההגירה הייתה תוצאה של ההתמוטטות, בדומה לנפילתה של האימפריה הרומית וההגירות דרומה של עמים פרימיטיביים יחסית ב"תקופת ההגירות".
סיבה טבעית אפשרית לנפילתה של התרבות קשורה לשינוי אקלימי. ב-2600 לפנה"ס, עמק האינדוס היה ירוק, מיוער, ומלא בבעלי חיים. הוא היה גם לח יותר; שיטפונות היו בעיה, ונראה שהרסו יישובים יותר מפעם אחת. כתוצאה מכך, אנשי תרבות האינדוס היו יכולים להוסיף למזונם את פירות הציד. עד 1800 לפנה"ס, ידוע שהאקלים השתנה, ונעשה קריר ויבש יותר באופן משמעותי.
יכול להיות שהגורם החשוב ביותר היה העלמותה של חלקים גדולים ממערכת הנהרות גאהגר-האקרה. יכול להיות שאירוע טקטוני הוא שהסיט את מקורות המים של המערכת אל מישור הגאנגס, אם כי יש אי וודאות לגבי התאריך של אירוע זה. לכאורה רעיון כזה נראה מפתיע, אך יש לשים לב שהמעבר בין מישורי הגאנגס והאינדוס הוא עניין של סנטימטרים בודדים. אזור מקורות המים ידוע כפעיל טקטונית, ויש ראיות לאירועים טקטוניים גדולים בזמן ההתמוטטות של התרבות. אם כי גורם זה הוא ספקולטיבי, ולא מקובל כל כך, ברור שנפילתה של התרבות הזו - כמו כל תרבות אחרת - היא תוצאה של מגוון גורמים.
במהלך האלף השני לפנה"ס, שאריות של תרבות עמק האינדוס התחברו לתרבויות אחרות, ובוודאי תרמו למה שאנו מכירים כהינדואיזם ההיסטורי. מצלמיות הפריון שהם הותירו אחריהם אפשר להבין שהם עבדו לאלה-אם כלשהי (בדומה לשאקטי וקאלי). על חותמות תרבות האינדוס מצוירים חיות, אולי למטרת לפולחן, כמו ההיבטים הזואומורפיים של כמה מהאלים ההינדיים. חותמות הדומים לפאשופאטי בישיבת יוגה גם כן נמצאו. כמו ההינדים כיום, אנשי עמק האינדוס כנראה ראו חשיבות רבה בנקיון וברחצה. בבתים במוהנג'ו-דארו בדרך כלל הייתה באר פרטית, ולעתים קרובות היו לידה מקומות לרחצה.
בשונה מתרבויות עתיקות אחרות, מהמצאי הארכיאולוגי של תרבות האינדוס לא עולה כל ראיות לצבאות, מלכים, עבדים, מאבק חברתי, בתי כלא, או מאפיינים שליליים אחרים שאנו מקשרים עם תרבות מוקדמת, אם כי ייתכן שדבר זה הוא תוצאה של ההתמוטטות המוחלטת וההיעלמות לאחר מכן של תרבות זו.
