אדוארד שוורדנדזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אדוארד שוורדנדזה
ედუარდ შევარდნაძე

נשיא_הרפובליקה של גאורגיה אדוארד שוורדנדזה למניין: נשיא ה-2 מנהיג קודם: זוויאד גמסחורדיה מנהיג הבא אחריו: נינו בורג'נדזה[1] תחילת כהונה: 1995 סוף כהונה: 23 בנובמבר 2003 מקום לידה: מאמאטי, גאורגיה תאריך לידה: 25 בינואר 1928 תאריך פטירה: תאריך המוות: {{{מוות}}} מקום פטירה: {{{מקום פטירה}}} מקום המוות: {{{מקום מוות}}} מקום קבורה: {{{מקום קבורה}}} מפלגה: ארגון האזרחים של גאורגיה בן זוג: {{{בעל}}} בת זוג: ננולי שוורדנדזה שם בשפת אם: ედუარდ შევარდნაძე חתימה: {{{חתימה}}}

אדוארד שוורדנדזה (בגאורגית: ედუარდ შევარდნაძე, ברוסית: ^[2]Эдуа́рд Амвро́сьевич Шевардна́дзе, ‏
25 בינואר 1928) הוא פוליטיקאי גאורגי סובייטי אשר שימש כנשיא גאורגיה משנת 1995 ועד התפטרותו ב-23 בנובמבר 2003 במהפכת הוורדים. קודם להיותו נשיא גאורגיה, משנת 1985 ועד 1990, כיהן כשר החוץ של ברית המועצות תחת שלטונו של מיכאיל גורבצ'וב, והיה שותף למדיניות הפרסטרויקה של גורבצ'וב. מיומנויותיו הפוליטיות של שוורדנדזה זיכו אותו בכינוי "השועל הלבן" ("תֶתֶרי מֶליַה"). שותפיו האמריקאים למשא ומתן, נשיא ארצות הברית, ג'ורג' הרברט ווקר בוש ומזכיר המדינה, ג'יימס בייקר, נהגו להשתמש בכינוי "שֶבי".

תוכן עניינים 1 משפחה 2 קריירה 3 נשיא גאורגיה 4 נפילתו הפוליטית 5 מורשתו של שוורדנדזה 6 תארים 7 שוורדנדזה וישראל 8 לקריאה נוספת 8.1 פרסומים של שוורדנדזה 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים

[עריכה] משפחה

שוורדנדזה נולד ב-25 בינואר 1928, בכפר מאמאטי, לנצ'חוטי שבמחוז גוריה ברפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז (כיום גאורגיה). אביו של שוורדנדזה היה מורה עני. היו לו שלושה אחים ואחות אחת. אחד מאחיו, איפוקרט, נהרג במלחמת העולם השנייה. בתקופת הטיהורים הגדולים, בשנת 1937, נעצר אביו, שנטש את המנשביקים לטובת הבולשביקים, באמצע שנות ה-20. הוא שוחרר בהתערבות קצין מהנקו"ד, שהיה תלמידו.^[3] בשנת 1951 הוא נישא לעיתונאית, ננולי צאגאריאשווילי, בצעד שיכול היה להרוס את הקריירה שלו (אביה הוצא להורג כ"אויב העם"). היא מתה ב-20 באוקטובר 2004. בשנת 1959 סיים את לימודיו בטביליסי בהנדסת הרפואה, ועבר ללמוד היסטוריה במוסד הפדגוגי של א. זולוקידזה בכותאיסי.

[עריכה] קריירה

בשנת 1948 הצטרף שוורדנדזה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, לאחר שנתיים כמדריך בקומסומול (ארגון הנוער הקומוניסטי) ^[4] הוא התקדם בדרגות עד שהפך, בשנת 1959, לחבר בסובייט העליון של גאורגיה (უზენაესი საბჭო). בשנת 1961 הוא שוחרר מתפקיד ראש הקומסומול הגאורגי, והועבר מהפוליטבירו הגאורגי מכיוון שהעליב פקיד בכיר.^[5] בשנים 1961-1964 הוא שימש כמזכיר הראשון של ועדת PCRM הגאורגית במצחתה (первым секретарем райкома Компартии Грузии в Мцхете). בשנת 1965 הוא מונה לשר האחראי על הסדר הציבורי, בדרגת גנרל במשטרה. הוא נודע כמי שנלחם בעזות כנגד השחיתות שהייתה נפוצה ברפובליקה. הוא פיטר ואסר אלפי פקידים. במקרה אחד דווח כי קרא לפקידים הבכירים להרים את ידיהם כדי שיוכל לראות את שעוניהם. הוא הורה להם להחזיר באופן מיידי את כל השעונים שנרכשו ביוקר בשוק השחור.^[6] למרות זאת, הוא מעולם לא הצליח למחות כליל את השחיתות. מאוחר יותר, בשנת 1980, הוא מצא לנכון לשוב ולהצהיר כי הכלכלה וההתפתחות הסוציאלית תלויות ב"מאבק בלתי מתפשר כנגד תופעות שליליות כמו לקיחת כסף, שוחד, מעילה בנכסי הסוציאליסטים, כוונות לצבירת רכוש פרטי, גניבה וסטייה אחרת מהנורמות של המוסריות הקומוניסטית".

שערוריית שחיתות בשנת 1972 אילצה את ואסיל מז'אבנדזה, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הגאורגית, להתפטר. נפילתו זורזה על ידי שוורדנדזה, שהיה הסגן הראשון שלו והמועמד הטבעי להחליפו. שוורדנדזה, בתקופתו כמזכיר הראשון, המשיך לתקוף את השחיתות, והתמודד בצורה נחושה עם בדלנים. בשנת 1973 הוא קיבץ באבשה שבמערב גאורגיה את כל הארגונים החקלאיים תחת אותה קורת גג: כל מי שעיבד אדמה קיבל חומרי גלם והעדפה פיננסית, על פי הדוגמה ההונגרית, ניסוי שנקרא "ניסוי אבשה".^[7] בשנת 1977, כחלק מהטיאטוא הסובייטי הנרחב של נושא זכויות האדם, אסרה ממשלתו מספר בדלנים גאורגים בולטים, עקב פעילות אנטי-סובייטית. ביניהם נכללו הבדלנים המובילים: מירב קוסטבה וזוויאד גמסחורדיה, שלימים יהיה לנשיא הראשון של הרפובליקה של גאורגיה שנבחר באופן דמוקרטי.

הקו הנוקשה של שוורדנדזה כנגד השחיתות משך את תשומת לבם של הפקידים הסובייטים. בשנת 1976 הוא הצטרף לוועד המרכזי (Центральный комитет, הגוף האחראי על מדיניות המפלגה במפלגות קומוניסטיות) של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובשנת 1978 הוא קודם לדרגת מועמד (ללא זכות הצבעה) לפוליטבירו הסובייטי. מעמדו נותר מעורפל במשך מספר שנים, אף על פי שזכה למוניטין בשל צניעותו האישית, התנזר מענידת עיטורי כבוד ונסע לעבודתו בתחבורה ציבורית כשיכול היה להשתמש בלימוזינות שסופקו לחברי הפוליטבירו. בשנת 1985 צצה הזדמנות לחזור לתפקיד פעיל, כאשר שר החוץ הסובייטי, אנדריי גרומיקו, התפטר. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, שליט ברית המועצות דאז, מיכאיל גורבצ'וב, הפך אותו ב-1 ביולי 1985 לחבר מלא בפוליטבירו, וביום המחרת מינה אותו לתפקיד שר החוץ הסובייטי.^[8] נאמן למשנתו מילא את סביבתו ברפורמטורים צעירים.^[9]

לאחר מכן מילא אדוארד שוורדנדזה תפקיד חשוב בדטאנט, שסימן את סוף המלחמה הקרה. לזכותו נזקפה העזרה בגיבוש דוקטרינת סינטרה (Доктрина Синатры), ^[10] שאיפשרה למדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה "לעשות את זה בדרכן" ("do it their way"), לנהל מדיניות חוץ עצמאית, במקום הריסון, שהיה נהוג, לכל הליכה במסלול נפרד. כאשר החלה הדמוקרטיזציה והמהפכה לחלחל למזרח אירופה, הוא דחה את הפצרותיהם של המנהיגים הקומוניסטים המזרח-אירופאיים להתערבות רוסית, וסלל את הדרך לטרנספורמציה דמוקרטית, שקטה בדרך כלל, של המדינות. הוא הודיע לחסידי הקו הנוקשה כי "זה הזמן להבין כי אף לא הסוציאליזם, ולא החברות, ולא האדיבות (בין שכנים), ולא הכבוד, יכולים להיווצר על ידי כידונים, טנקים ודם". למרות זאת, מתינותו תורגמה על ידי חלק מהלאומנים הקומוניסטים הרוסים כבגידה, והביאה לאנטגוניזם של דמויות רבות עוצמה במוסקבה. שוורדנדזה מילא תפקיד חשוב גם בנסיגת ברית המועצות מאפגניסטן.

במהלך שנות ה-80, ככל שהעמיק המשבר בברית המועצות, התגלעו חילוקי דעות מדיניים בין גורבצ'וב לשוורדנדזה. גורבצ'וב נלחם לשמר את הממשלה הסוציאליסטית ואת אחדותה של ברית המועצות, ואילו שוורדנדזה צידד בליברליזציה כלכלית ופוליטית נוספת. הוא התפטר מתפקידו בדצמבר 1990 כמחאה על מדיניותו של גורבצ'וב, כשהוא מעביר אזהרה דרמטית לפרלמנט הסובייטי: "הרפורמות חוסלו והוחבאו בשיחים. דיקטטורה מגיעה". מספר חודשים לאחר מכן, תחזיותיו השחורות התממשו בחלקן, כאשר הפיכת נפל של קומוניסטים חסידי הקו הנוקשה זירזה את נפילת ברית המועצות. בנובמבר 1991 חזר שוורדנדזה לתפקידו כשר החוץ הסובייטי, לזמן קצר. הוא התפטר עם התפרקות ברית המועצות מספר חודשים לאחר מכן. באותה שנה הוטבל שוורדנדזה לכנסייה הגאורגית האורתודוכסית האפוסטלית. ^[11]

[עריכה] נשיא גאורגיה

המדינה החדש שזה עתה נוסדה בחרה לה לנשיאה הראשון את מנהיג התנועה הלאומית, זוויאד גמסחורדיה, מדען מפורסם וסופר, שנאסר על ידי ממשלת שוורדנדזה בשנות ה-70. תקופת שלטונו של גמסחורדיה הסתיימה במפתיע בינואר 1992, כאשר הוא הואשם זמן קצר אחרי קבלת העצמאות בניסיון להשליט במדינה דיקטטורה. הוא הודח בהפיכת דמים והוכרח להמלט לרפובליקת צ'צ'ניה, רפובליקה בפדרציה הרוסית, לגבולה הצפוני של גאורגיה. שוורדנדזה מונה כיושב ראש בפועל של מועצת המדינה הגאורגית ב-10 במרץ 1992, וב-11 באוקטובר של אותה שנה הוא נבחר כראש הפרלמנט. ב-5 בנובמבר 1995, כאשר הוחזרה הנשיאות, הוא נבחר ברוב של 70% מהבוחרים. הוא הבטיח תקופת כהונה שנייה ב-9 באפריל 2000, ברוב של 80%, בבחירות שנפסלו בעקבות הטענות להונאת בחירות.

הקריירה של שוורדנדזה כנשיא גאורגיה היה בכמה היבטים מאתגר יותר מאשר הקריירה הקודמת שלו כשר החוץ הסובייטי. הוא התמודד מול אוייבים רבים, חלקם מתקופת מאבקו בשחיתות ולאומנות בתקופה הסובייטית. בשנת 1993, התפרצה מלחמת אזרחים, במערב גאורגיה, בין תומכי גמסחורדיה לשוורדנדזה, והסתיימה בהתערבות רוסית לצידו של שוורדנדזה, ומותו של הנשיא לשעבר גמסחורדיה, ב-31 בדצמבר של אותה שנה. שתי ניסיונות התנקשות התרחשו כנגד שוורדנדזה, האחת באוגוסט 1995 והשנייה בפברואר 1998, שבה האשימה ממשלתו את שרידי מפלגתו של גמסחורדיה. בסוף 1993 פתחו הבדלנים האבחזים, בקרבות נגד כוחות הממשלה, והשתלטו על רוב שטחו של האזור האוטונומי שלהם. כמו כן, התמודד שוורדנדזה עם הבדלנים בדרום אוסטיה. שתי הקונפליקטים גבו את מותם של 10,000 איש. וכן גם האוטונומיה האסרטיבית של ממשלת אג'ריה.

המלחמה ברפובליקה הרוסית של צ'צ'ניה בגבולה הצפוני של גאורגיה, הביא לחיכוך ניכר עם רוסיה, שהאשימה את שוורדנדזה בנתינת מקלט לכוחות הגרילה הצ'צ'נים, והגיבה בתמיכה גלויה בבדלנים מגאורגיה. חיכוך נוסף נגרם גם בעטיים של מערכת היחסים הקרובה בין שוורדנדזה לארצות הברית, שראתה בו משקל נגד להשפעה הרוסית במיקום האסטרטגי של עבר הקווקז. תחת ניהולו הפרו-מערבי של שוורדנדזה, הפכה גאורגיה לבעלת ההשפעה העיקרית של ארצות הברית, ונהנתה מסיוע זר ומסיוע צבאי. בשנת 2002 נשלחו 200 מדריכי צבא אמריקנים בכדי לקדם את שיתוף הפעולה במלחמה בטרור.^[12] גאורגיה חתמה גם על הסכם שותפות אסטרטגית עם נאטו, והכריזה על כוונתה להצטרף לנאטו ולאיחוד האירופי. ייתכן כי המהפכה הדיפלומטית הגדולה ביותר שלו הייתה להבטיח את השתתפותה של גאורגיה בפרויקט הענק לבניית צינור נפט מאזרבייג'ן לתורכיה.^[13]

באותו זמן סבלה גאורגיה קשות מפשיעה ושחיתות,^[14] שהשתתפו בהם לעתים קרובות פקידים בכירים ופוליטיקאים מקושרים היטב ליועציו הקרובים של שוורדנדזה. בכללם חברים ממשפחתו של שוורדנדזה עצמו. משקיפים חיצוניים העריכו שהמעגל הפנימי של שוורדנדזה חולש על 70% מכלכלת גאורגיה. אישתו הייתה עורכת ועיתונאית של אחד מהעיתונים הגדולים בגאורגיה, ביתו הייתה בימאית של סטודיו לסרטי טלוויזיה, ובעלה ייסד את אחת מחברות הסלולר המובילות בגאורגיה. שוורדנדזה עצמו לא היה נהנה מזה באופן בולט, הוא הואשם על ידי גאורגים רבים בהגנה על תומכי שחיתות, ומתן אפשרות לשימוש בחסותו. כתוצאה מכן רכשה לעצמה את התואר המפוקפק של אחת המדינות המושחתות ביותר. בסופו של דבר, אפילו לתומכיו האמריקנים נמאס לשפוך כסף לתוך לחור שחור גלוי לעין.

[עריכה] נפילתו הפוליטית

ערך מורחב – מהפכת הוורדים

ב-2 בנובמבר 2003, התקיימו בגאורגיה בחירות פרלמנטריות שהואשמו כבחירות בלתי הוגנות על ידי משקיפי בחירות בינלאומיים, כמו גם על ידי האו"ם וממשלת ארצות הברית. כתוצאה מכך התלהט זעם בין הגאורגים, כשהם מובילים להפגנות גדולות בבירה טביליסי ובמקומות נוספים. ב-21 בנובמבר של אותה שנה חדרו המפגינים לפרלמנט של גאורגיה, במושב הראשון של הפרלמנט החדש, כשהם מכריחים את הנשיא שוורדנדזה לברוח עם שומרי ראשו. מאוחר יותר הוא מכריז על מצב חירום ומתעקש לא לפרוש.^[15]

חרף המתיחות הגואה, שני הצדדים הכריזו באופן פומבי על רצונם להמנע מאלימות כלשהי, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה התוססת של השלטון הסובייטי בגאורגיה. נינו בורג'נדזה, יושבת ראש הפרלנט הגאורגי, אמרה כי היא תפעל כנשיאה בפועל עד שיימצא פתרון למצב. מנהיג האופוזיציה, מיכאיל סאקשווילי הצהיר כי הוא יהיה ערב לבטחונו של שוורדנדזה ויתמוך בחזרתו לפרלמנט בתנאי שיבטיח להכריז על בחירות מחודשות לנשיאות.

ב-23 בנובמבר 2003, נפגש שוורדנדזה עם מנהיגי האופוזיציה מיכאיל סאקשווילי וזוראב ז'ווניה, בכדי לדון עימם במצב. הפגישה אורגנה על ידי שר החוץ הרוסי, איגור איבנוב.^[16] לאחר הפגישה הכריז שוורדנדזה על התפטרותו,^[17] ומכריז על רצונו למנוע מאבק שיביא לשפיכות דמים "כך שכל זה יכול להסתיים בדרכי שלום וללא שפיכות דמים וללא קורבנות". למרות זאת ההשערה הייתה כי סירובם של הכוחות המזוינים של גאורגיה לאכוף את מצב החירום, הייתה הסיבה העיקרית להתפטרות. ביום למחרת הוא טען כי התכוון להתפטר ביום הקודם, שעות לפני שהתפטר בפועל אבל פמלייתו עיכבה אותו. ^[18]

למרות שזה לא היה ברור כי בדיוק איזה תפקיד שיחקו כוחות זרים בהפלת שוורדנדזה, ידוע כי זמן קצר לאחר שרוסיה וארצות הברית הסתבר כי שיחקו תפקיד ישיר. מזכיר המדינה (שר החוץ של ארצות הברית), קולין פאוול היה בקשר קבוע עם שוורדנדזה במהלך המשבר שפרץ בעקבות הבחירות, ועודד אותו להתפטר ולסגור את המשבר בדרכי שלום. שר החוץ הרוסי, איגור איבנוב, טס לטביליסי לבקר את ראשי האופוזיציה ושוורדנדזה, הוא אירגן, ב-23 בנובמבר, מפגש בין סאקשווילי וזוראב ז'ווניה. לאחר מכן ערך ביקור במחוז האוטונומי אג'ריה, בכדי להתייעץ עם המנהיג האג'רי אסלן אבשידזה, שהיה פרו-שוורדנדזה.

נישול שוורדנדזה הביא לחגיגות, שתייה וריקודים, גדולות, של אלפי אנשים, בכיכר החירות בשדרות רוסתוולי שבטביליסי. ^[19] המפגינים קראו למחאתם ותוצאותיה - מהפכת הוורדים, המזכיר את הפלת הממשלה הסובייטית במהפכת הקטיפה שהתרחשה בצ'כוסלובקיה בשנת 1989. משקיפים ציינו את הדמיון בין ההפיכות שהתרחשו ברפובליקה הפדרטיבית של יוגוסלביה בראשות הנשיא סלובודן מילושביץ' בשנת 2000, שהוכרח להתפטר בעקבות הפגנות גדולות. ההקבלה ליגוסלביה התחזקה כאשר התגלה כי המכון לחברה פתוחה של ג'ורג' סורוס אירגן קשר בין האופוזיציה הגאורגית ולבין תנועת אוטפור (!Отпор, התנגדות!), שהייתה הגורם להפלת מילושביץ.^[20] פעילי אוטפור סיפרו להאופוזיציה הגאורגית באשר לשיטות שהם השתמשו כדי להביא לתסיסה עממית כנגד מילושביץ'. על פי העורך הראשי של העיתון "השליח הגאורגי", זאזא גאצ'צ'ילאדזה, "באופן כללי הייתה מקובלת הדעה הציבורית כי מר סורוס הוא האדם שתיכנן את נפילת שוורדנדזה. המוסד לדיווח על שלום ומלחמה (Institute for War & Peace Reporting) ^[21] מדווחת ב-28 בנובמבר, ראיון, בשיתוף עם העיתונות המקומית, עם שוורדנדזה, תחת הכותרת "שיחה עם כעס", על המזימה של "גופים מערביים לא מוגדרים" להביא לנפילתו. הוא אמר כי הוא לא האמין הנהגת ארצות הברית מעורבת.

הממשלה הגרמנית הזמינה את שוורדנדזה לחיות בגרמניה, שם הוא עדיין מוערך במידה רבה, על שום התפקיד שמילא כאחד מראשי האדריכלים הסובייטים של איחוד גרמניה בשנת 1990. שוורדנדזה בראיון עימו מספר כי "פעם אמר לי ראש עיריית ברלין שגאורגי אחד חילק את גרמניה, וגאורגי אחר איחד אותה". ידיעות לא מאושרות מציינות כי משפחתו קנתה וילה בעיר הנופש באדן-באדן.^[22] למרות זאת, הוא סיפר לטלוויזיה הגרמנית, ב-24 בנובמבר, כי "למרות שאני אסיר תודה להזמנה מהצד הגרמני, אני אוהב את ארצי מאוד ולא אעזוב אותה". עם פרישתו הוא החל לכתוב את זיכרונותיו .

[עריכה] מורשתו של שוורדנדזה

הקריירה הפוליטית של שוורדנדזה מלאה סתירות. הוא היה תוצר המערכת הסובייטית, אבל מילא תפקיד מרכזי בפירוק אותה שיטה. הוא בנה את המוניטין במאבק בשחיתות הפוליטית, אך נראה כי השתמש בשיטות מושחתות כדי לתמוך במעמדו. הוא השיג הכרה בינלאומית כשר החוץ הליברלי ביותר בהיסטוריה של ברית המועצות, אבל מעולם לא היה פופולרי כל כך בארצו. הוא הצליח לשמור על שלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה מול הלחצים הבדלניים החזקים, אבל לא היה מסוגל לאכוף את סמכותו בחלקים גדולים במדינה. הוא עזר בייסוד חברה אזרחית שמסוגלת לתפקד, אך השתמש בבחירות מזויפות כדי לשמר את כוחו.

כאשר הצטרף שוורדנדזה למועצה הגאורגית בשנת 1992, לאחר התוצאות הכאוטיות של ההפיכה כנגד זוויאד גמסחורדיה, הוא הציג את עצמו כמועמד הטוב ביותר שיכול להוביל את גאורגיה דרך הקשיים הצפויים לתחייה המחודשת של העצמאות הלאומית. נוסף לזה, נראה שהשתכנע כי האינטרסים שלו ושל גאורגיה זהים, ובכך הצדיק את השימוש בשיטות חסרות המצפון מתוך אמונה כביכול שגאורגיה לא תסתדר בלעדיו. נפילתו פתחה בפני גאורגיה תקופה של אי-וודאות פוליטית. אחד ההיבטים החיובייים, בעיני משקיפים רבים, הייתה העובדה כי תחת שליטתו של שוורדנדזה נוצרה חברה אזרחית נמרצת, שהייתה מסוגלת להתמודד בצורה טובה יותר באתגרים יחסית לשנות ה-90. נראה כי, ייזכר על חלקו בשחרור מזרח אירופה יותר מאשר על הפרק הלא מכובד של נשיאותו בגאורגיה.

שוורדנדזה פרסם את זיכרונותיו במאי 2006 בשם "מחשבות על העבר והעתיד" ("ფიქრი წარსულზე და მომავალზე", "פיכּרי צארסוּלזה דא מומאבאלזֶה").

[עריכה] תארים

• המבורג: "פרס עמנואל קנט" 1999
• תואר כבוד מהמוסד הלאומי לדמוקרטיה ארצות הברית
• תואר כבוד ממועדון רומא ^[23]
• המכון הישראלי לדמוקרטיה - אות הדמוקרטיה ^[24]

[עריכה] שוורדנדזה וישראל

המוטו ביחסיו של שוורדנדזה כלפי ישראל ועם היהודי היו של יחסי חיבה מיוחדים.

	אילו הייתי רוצה לעזוב את גאורגיה, הייתי עובר לישראל. יש לי הרבה חברים בכל העולם, אבל המדינה שלכם תופסת מקום מיוחד בלבי, ואני לא מפסיק להתפעל ממנה. יש לי אהבה ענקית וכבוד כלפי העם היהודי
-- שוורדנדזה, לאחר התפטרותו מנשיאות גאורגיה, בראיון לעיתון ישראלי [25]

שוורדנדזה, בהיותו שר החוץ הסובייטי, תמך ביצירת קשרים דיפלומטיים עם ישראל (שהיו מנותקים אז),^[26] בשנת 1989 כאשר מוסקבה מתחה ביקורת על האינתיפדה קבע שוורדנדזה מדיניות חדשה ביחס להגירת יהודי ברית המועצות,^[27] שהקלה על עליית יהודי ברית המועצות בשנות ה-90, מה ששיפר את מערכת היחסים הרוסית-ישראלית.^[28] באותה תקופה הוא גילה מעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ^[29] קיים שיחות עם משה ארנס, שמעון פרס ויצחק שמיר, ולחץ עליהם להסכים לוועידה בינלאומית.^[30] בהיותו נשיא גאורגיה היה במערכת יחסים קרובה עם ראשי היהדות בגאורגיה ועם אישים ישראלים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אריה לוין, שליח למוסקבה: זכרונותיו של שגריר ישראלי, 1988-92, במיוחד הפרק: "היכרות עם שוורדנדזה" עמ' 47-61, באנגלית ISBN 0714645974
• קלייב א. ג'ונס, עליית יהודי ברית המועצות 1989-1992: ההשפעה וההשלכות ליראל ולמזרח התיכון, אנגלית, ISBN 0714646253
• פאבל ר. פאלאזצ'נקו ודון אוברדופר, שנותיי עם גורבצ'וב ושוורדנדזה: זכרונותיו של פרשן סובייטי, אנגלית ISBN 0271016035
• ממר"י, 'האביב' של טיביליסי והחורף בעולם הערבי, על ההשוואה בין התסיסה הפוליטית הדמוקרטית בגאורגיה לבין העקרות הפוליטית השוררת בעולם הערבי
• קרולין מקגיפרט אקדאל ומלווין א. גודווין, מלחמות שוורדנדזה, באנגלית, ISBN 1574884042
• רוברט או. פרידמן, המדיניות הסובייטית כלפי ישראל תחת גורבצ'וב, באנגלית, ISBN 0275939936
• "הנס דיטריך גנשר - אדוארד שוורדנדזה - עיקרון האנושיות", 1994, בגרמנית, ISBN 3404651014
• ג'ון ון אואודנארן, "תפקידו של שוורדנדזה ומשרד החוץ במדיניות ההגנה והשליטה בכוחות המזוינים", ISBN 083301076X

[עריכה] פרסומים של שוורדנדזה

• העתיד שייך לחופש, 1991, ISBN 1856191052
• מהפכה במוסקבה, 1991, ISBN 3499131226
• פרסטרוייקה ודמוקרטיה, מוסקבה 1991, ISBN 5702003993

[עריכה] קישורים חיצוניים

• נינו אבסדזה, טביליסי, שוורדנדזה: יש לי אהבה ענקית לישראל, 30.11.03, YNET
• פרופיל של שוורדנדזה בערוץ הטלוויזיה הגרמני ZDF, בגרמנית, 23.11.2003
• ביביסי, כוח העם מכריח את מנהיג גאורגיה להתפטר, באנגלית, 24.11.2003
• פליקס סטאנבסקי, כמה זה עלה לרוסיה, אדוארד א. שוורדנדזה?, ברוסית, 15.4.2002

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ מונתה לנשיאה זמנית בעקבות מהפכת הוורדים עד לקיום בחירות חדשות שבהן זכה מיכאיל סאקשווילי
2. ^ בגאורגית: ედუარდ შევარდნაძე, מילוילת: אֶדוּארד שֶווארדנַדזֶה
   ברוסית: Эдуа́рд Амвро́сьевич Шевардна́дзе, מילולית: אדוארד אמוורוֹסיאֶביץ' שווארדנדזה
3. ^ רולנד גריגור סאני, "יצירת האומה הגאורגית" ("The Making of the Georgian Nation"), עמ' 328-329
4. ^ בשנים 1957-1961 היה שוורדנדזה המזכיר השני של הקומסומול הגאורגי, כאשר גורבצ'וב היה המזכיר הראשון של מחוז סטוורופול (1955-1958). בשנות ה-60 וה-70, כאשר הגיע שוורדנדזה לתפקיד השר לענייני הפנים ולאחר מכן לתפקיד המזכיר הראשון, קיבל גורבצ'וב את תפקיד האחראי על ענייני החקלאות בוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה, והפך למכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית במחוז. מקגריפית אקדל מלווין א. גודמן, "מלחמות שוורדנדזה", עמ' 297
5. ^ מקגריפית אקדל מלווין א. גודמן, "מלחמות שוורדנדזה", עמ' 10. אחד מהדברים שעזרו לו בהמשך הדרך היה קרבתו הרבה לגורבצ'וב. הם נפגשו בשנות ה-50 המאוחרות במוסקבה כאשר שניהם שירתו כראשי הקומסומול במחוזותיהם, וגילו כי דעותיהם דומות במובנים רבים. ("מלחמות שוורנדזה" עמ' 32)
6. ^ דון אוברדורפר, מהמלחמה הקרה לעידן החדש: ארצות הברית וברית המועצות, 1983-1991, עמ' 120
7. ^ כריסטין שמידט-האור, ג'ון מאן, מריה הובר ואוואלד אוסרס, "גורבצ'וב:הדרך לכוח, עמ' 202
8. ^ מיכאל מקגוויר, פרסטרויקה והביטחון הלאומי הסובייטי, עמ' 204, באנגלית, ISBN 0815755538
9. ^ בחורף 84-85 נפגשו שוורדנדזה וגורבצ'וב בביצ'וינתה שעל החוף הגאורגי של הים השחור, שהיה גם הדאצ'ה (מקום נופש) של גורבצ'וב, והסכימו כי "הכול הולך ונרקב". מקגריפית אקדל מלווין א. גודמן, "מלחמות שוורדנדזה", עמ' 30
10. ^ הכינוי האנקדוטי שבו השתמש מיכאיל גורבצ'וב לתאר את המדיניות שאיפשרה למדינות ברית ורשה השכנות להגדיר את מדיניות החוץ שלהן בעצמן. השם נזכר בשירו של פרנק סינטרה, "הדרך שלי" ("My Way")
11. ^ קולסו פאל, "Political construction sites :nation-building in Russia and the post-Soviet states" עמ' 70 ISBN 0813337526
12. ^ סוכנויות הידיעות, חיילים אמריקנים הגיעו לגרוּזיה לאמן את צבאה, 19.5.2002, YNET
13. ^ הנאום של נשיא מדינת אזרביג'אן היידר אלייב בטקס החגיגי לרגל הנחת אבן-הפינה של צינור-הנפט הראשי של ייצוא באקו-טביליסי-ג'ייחאן בטרמינל סנגצ'אל הסמוך לבירת אזרביג'אן, 18 ספטמבר 2002
14. ^ בשנת 2003 הדרדרה גאורגיה למקום 128 במדד השחיתות העולמי המפורסם על ידי שבי"ל, הסקר הבינלאומי השנתי הנערך על ידי ארגון TI העולמי בודק רמת השחיתות לפי תפיסתם של מעצבי דעת קהל במדינות השונות. ב-2003 נמצאת פינלנד במקום הראשון מבין 133 מדינות (המדינה במקום הראשון היא המדינה בה רמת השחיתות היא הנמוכה ביותר). ישראל נמצאת במקום ה-21. שנה לפני כן, בשנת 2002 עמדה גאורגיה בדרגה של 85.
15. ^ רויטרס, שוורדנדזה: אורה לצבא לקחת פיקוד אם מצב החירום לא יאושר בפרלמנט, 22.11.2003, YNET
16. ^ רויטרס, שר החוץ הרוסי: סיימתי את משימת הגישור שלי בגרוּזיה, YNET, פורסם: 23.11.03, 18:37
17. ^ רויטרס, שוורדנדזה הודיע רשמית: אני הולך הביתה, YNET פורסם: 23.11.03, בשעה 18:56
18. ^ סוכנויות הידיעות, גאורגיה: הנשיא התפטר, בחירות תוך 45 יום, 24.11.2003, YNET
19. ^ מהפכת הוורדים רשמי ביקור בגאורגיה, מאמר של אבי בלכרמן, בעברית
20. ^ ג'ונתן ווטלאי, גאורגיה מהתעוררות לאומית למהפכת הוורדים: שינוי שהתעכב בברית המועצות לשעבר, עמ' 190, באנגלית
21. ^ רשת צדקה תקשורתית בינלאומית המנוהלת על ידי עיתונאים בכירים, מומחי משכיני-שלום אנשי עסקים מקצועיים המתמחים באזור הספציפי. הרשת מספקת עלוני חדשות חפשיות בעלת ערך
22. ^ על הספר התאר את הקשר בין שוורדנדזה למאפיה, אתר רוסים בבאדן באדן, בגרמנית
23. ^ רשימת חברי מועדון רומא
24. ^ אות הדמוקרטיה - אדוארד שווארדנדזה
25. ^ נינו אבסדזה, טביליסי, שוורדנדזה: יש לי אהבה ענקית לישראל, 30.11.03, YNET
26. ^ פאוול ר. פלזצ'נקו ודון אוברדורפר, שנותיי עם גורבצ'וב ושוורדנדזה: זיכרונותיו של פרשן סובייטי, עמ' 118, באנגלית
27. ^ רוברט או. פרידמן, האינתיפדה: ההשפעה על ישראל, העולם הערבי, המעצמות, עמ' 157, באנגלית
28. ^ רוברט או. פרידמן, המדיניות הסובייטית כלפי ישראל תחת גורבצ'וב, עמ' 67, באנגלית, ISBN 0275939936
29. ^ נאומו של שוורדנדזה בקהיר של 23 בפברואר 1989. בסיפרו של יהודה לוקאס, הסכסוך הישראלי פלסטיני: רשומות דוקומנטריות 1967-1990, עמ' 39, באנגלית
30. ^ ריימונד א. הינבוש ואלאסדיר דריסדל, סוריה ותהליך השלום במזרח התיכון, עמ' 194, באנגלית