אלכסנדר וייסברג-ציבולסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר וייסברג-ציבולסקי (באנגלית: Alexander Weissberg - Cybulski; 1900 - 1964), פיזיקאי יהודי שבא בשנות השלושים לברית המועצות מתוך אידאליזם ורצון לתרום מהידע המדעי שלו לחברה הסובייטית. נאסר בימי הטיהורים הגדולים באשמת שווא של ריגול. כאזרח אוסטרי הוסגר על-ידי הסובייטים לידי הנאצים בראשית מלחמת העולם השנייה, ברח מהם ושרד את המלחמה והשואה בפולין. בראשית שנות החמישים פרסם וייסברג-ציבולסקי ספר בו העלה על הכתב את חוויותיו מחייו בברית המועצות, מתקופת האימה של המעצרים ההמוניים, ממעצרו וממשפטו. ספר זה התייחד בהיותו עדות ישירה מפי אחד מנאשמי משפטי הטיהורים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית דרכו
אלכסנדר וייסברג-ציבולסקי נולד בעיר קרקוב שבגליציה, אז חלק מאוסטרו-הונגריה, בשנת 1900. אביו היה סוחר יהודי אמיד. בילדותו עברה משפחתו לאוסטריה. וייסברג-ציבולסקי הצטרף למפלגה הסוציאליסטית האוסטרית בהיות בן שבע עשרה בלבד. באוסטריה למד פיזיקה, הוסמך בשנת 1926 והפך למדען. בשנת 1927 הצטרף למפלגה הקומוניסטית.
באותן שנים, שהיו שנות עליית הפאשיזם והנאציזם, הייתה לרבים מאנשי הרוח באירופה ואף בארצות הברית אהדה עצומה לברית המועצות בה ראו את התגשמות הסוציאליזם והיא נראתה בעיניהם כחומת מגן מפני הנאציזם והפאשיזם. רבים מהם באו אישית לברית המועצות כדי להשתתף במה שראו כבנין הסוציאליזם. וייסברג-ציבולסקי היה אחד מאנשי רוח אלה. מתוך אידאליזם עקר בשנת 1931 לברית המועצות יחד עם אשתו והחל לעבוד כמדען במכון האוקראיני הפיזיקלי - טכני בעיר חרקוב. וייסברג-ציבולסקי עבד בשטח הפרדת הגזים, יסד את "העיתון הפיזיקאלי של ברית המועצות" והיה לאחד מעורכיו.
וייסברג-ציבולסקי הכיר את הסופר ואיש הרוח ארתור קסטלר עוד מנעוריו וטבעי היה כי כאשר ארתור קסטלר, שהיה באותה עת אוהד הקומוניזם, התארח בביתו של וייסברג-ציבולסקי, בעת שערך מסע בברית המועצות.
[עריכה] בטיהורים הגדולים
עד מהרה התפכח וייסברג-ציבולסקי מאשליותיו לגבי ברית המועצות והקומוניזם. היו אלה ימי הרעב הגדול באוקראינה שנגרם על-ידי מדיניותו של סטלין, שמיליונים נספו בו. יתרה מזו, במהלך שנות השלושים החלו הטיהורים הגדולים, שהתבטאו ראשית לכל במעצרים המוניים של חפים מפשע ובחרדת כל אדם מיום המחרת ומהשאלה על מי יפול הפור וגורלו יהיה מעצר, משפט ראווה ופסק דין דרקוני של הוצאה להורג או מאסר של שנים ארוכות במחנות המעצר - "הגולאגים", בסיביר או בחוף הים הצפוני.
גם על וייסברג-ציבולסקי עברה הכוס. בראשית שנת 1936 נעצרה על-ידי האו גה פה או אשתו לשעבר (ממנה התגרש בשנת 1934, אך המשיך לשמור על קשרי ידידות עמה), באשמה כי הגניבה עטורים של צלב הקרס לאגרטלים מקרמיקה שיצרה, וכי הטמינה אקדחים כדי להתנקש בסטלין. לווייסברג-ציבולסקי היה ברור כי הוא הבא בתור, ואכן במרץ 1937 הוא נעצר, נחקר בעינויים, עמד למשפט ראווה באשמה כי קשר עם הגסטפו והטרוצסקיסטים. ההליכים המשפטיים נגדו ארכו זמן רב, שלוש פעמים חודש משפטו, לאחר שנאלץ לחתום מחדש על וידוייו הכפויים. מברק שנשלח לסטלין, ועצומה שהוגשה לתובע הכללי של ברית המועצות אנדרי וישינסקי, ששניהם נוסחו על-ידי ארתור קסטלר ועליהם חתמו שלושה חתני פרס נובל מצרפת לא נענו כלל. גם מכתב שכתב איש רב מוניטין כאלברט איינשטיין לסטלין, אותו ניסח איינשטיין בלשון זהירה:
-
- "אני יכול להבין שבימי משבר והתרגשות עלולים בקלות לקרות מקרים, בהם נופל חשד על אנשים בעלי ערך וחפים מפשע. אך כמו כן משוכנע אני שחשוב ביותר הוא, הן מבחינה אנושית והן מבחינת האינטרסים של ההתפתחות הפוריה של מפעל הבניה הרוסית, שינהגו בזהירות רבה ביחס לאנשים בעלי כח פעולה נדיר ובעלי כשרונות נדירים."
גם ניסוח מעודן זה לא הניע את הרודן להגיב.
[עריכה] בימי מלחמת העולם השניה
לאחר שלוש שנים במעצר, בעוד ההליכים המשפטיים נגדו טרם נסתיימו, היה וייסברג -ציבולסקי קרבן לתעתוע נוסף של הגורל. לאחר שהנאצים תקפו את פולין בספטמבר 1939, התקדמו הסובייטים, בהסכמה עם הנאצים שהושגה בעקבות הסכם ריבנטרופ מולטוב, אל החלקים המערביים של פולין. במסגרת שיתוף הפעולה הסובייטי - נאצי ששרר באותה עת, הוסגר וייסברג-ציבולסקי, בתוך קבוצה של פליטים גרמנים ואוסטרים; קומוניסטים, סוציאליסטים ואנטי - נאצים לידי הגסטפו. ההסגרה התבצעה בליל ראש השנה האזרחית 1940 בגשר שעל נהר הבוג ליד העיר ברסט ליטובסק, נהר שהיה הקו שהפריד בין שני חלקי פולין, זה שבשליטה נאצית וזה שבשליטה סובייטית.
על המשך מהלך חייו, לאחר שובו לפולין, אין תעוד, כפי שיש תעוד רב על חייו בימי הטיהורים הגדולים, מעצרו ומשפטו, שמקורו בעיקר בספר זכרונותיו מאותה תקופה ומן הפעילות הבינלאומית לשחרורו, שנעשתה על ידי מדענים ואנשי שם. ככל הידוע לאחר הסגרתו לפולין לידי הנאצים, הצליח וייסברג - ציבולסקי להמלט הגיע לגטו ורשה, הצטרף למחתרת הפולמית והצליח לשרוד את המלחמה והשואה.
[עריכה] תעוד מעצרו ומשפטו
בשנת 1952 פרסם וייסברג - ציבולסקי את ספר זכרונותי מימי הטיהורים הגדולים, "קשר השתיקה". הספר נתפרסם זמן לא רב לאחר שתפרסם בשנת 1950, הספר האל שהכזיב (The god that failed), שהיה אנטולוגיה של ששה סופרים מן המערב, שנסחפו בשנות השלושים לקומוניזם ולתמיכה בברית המועצות, והתפכחו מאמונתם זו עקב הטרור הסטלינסטי. בספר מספר כל אחד מן הששה על דרכו לקומוניזם ועל התפכחותו ממנו. ששת הסופרים היו ארתור קסטלר, אנדרה ז'יד, סטפן ספנדר, ריצ'רד רייט, איגנציו סילונה ולואי פישר. הסיפור הארוך והמרכזי בקובץ הוא סיפורו של ארתור קסטלר. הספר עורר הד רב בעולם הספרותי והפוליטי, בשיאה של המלחמה הקרה. ספרו של וייסברג - ציבולסקי הוא מעין פרק שביעי שנוסף לקובץ, אלא שעתה כספר של למעלה מ 500 עמודים. הספר הוא תאור חי מפי עד ראיה, של אדם שחי בברית המועצות בתקופת הטהורים הגדולים. ותאור האימה והחרדה האישית של כל אדם מפני האפשרות הקרובה כי הוא יהיה הקרבן הבא של הטיהורים. הספר כולל תאור מפורט של הליכי החקירה והמשפט, של העינויים, הוידויים הכפויים וההליכים המבויימים. בפתח הספר הופיעה הקדמה של ארתור קסטלר בשם "פני רוסיה לאן ?".
במדינת ישראל הופיעו שני הספרים נתרגום עברי באותה שנה, שנת 1953. שני הספרים עוררו ענין רב בישראל. הופעתם הייתה בתקופה של המחלוקות החריפות בין מפא"י ומפ"ם בקשר ליחס לברית המועצות ובשאלה באיזה צד מן הצדדים הלוחמים במלחמת קוריאה על ישראל לתמוך. מחלוקות אלה היו כה עזות והן גרמו לפילוג בקיבוצים. ביחסי ישראל והגוש הסובייטי חלה, בתקופה זו, הרעה ניכרת בעקבות משפטי הראווה שנערכו בשנת 1952 בצ'כוסלובקיה, בהשראה סוביטית, למספר מנהיגים קומוניסטים ובראשם היהודי רודולף סלנסקי ולשני אזרחים ישראלים מרדכי אורן ממנהיגי מפ"ם ושמעון אורנשטיין, יחסים שהגיעו לשפל עם ניתוקם בשנת 1953 של הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל על ידי ברית המועצות. אותה שנה הייתה גם שנת מותו של סטלין. על רקע אירועים אלה היה פרסומם של שני הספרים בישראל דבר בעיתו.
[עריכה] תעוד סיפורו של יואל ברנד
בשנות החמישים פגש אלכסנדר וייסברג - ציבולסקי ביואל ברנד, איש ועד ההצלה היהודי בבודפשט בתקופת השואה, אשר בשנת 1944 נשלח על ידי אדולף איכמן לתורכיה הנייטרלית במטרה ליצור קשר עם אנשי הסוכנות היהודית ולהציע להם לקנות את חיי שארית יהודי אירופה בתמורה לציוד צבאי ו- 10,000 משאיות (עיסקה שכונתה "סחורה תמורת דם"). נציגי הסוכנות נפגשו עם ברנד תורכיה וניסו להביא את ההצעה בפני הבריטים, אולם כשחצה ברנד את גבול תורכיה - סוריה עצרו אותו הבריטים בעיר חאלב, חקרו אותווהחזיקו אותו במעצר מספר חודשים, זאת בהוראת הלורד מוין, השר הבריטי לעניני המזרח התיכון שמקום מושבו היה בקהיר, לו מיוחסת בהקשר זה האמרה "מה אעשה במליון יהודים ?". ברנד נותר אדם שבור ומתוסכל ששנים רבות חי בתחושה שהוחמצה הזדמנות להצלתם של מליון יהודים. ברנד מצא אוזן קשבת אצל וייסברג - ציבולסקי, אשר בכשרונו הספרותי העלה את סיפורו המלא של ברנד על הכתב ופרסם אותו בשנת 1958 בספר בשם "בשליחות נידונים למוות". פרסומו של ספר זה היה המשימה הספרותית האחרונה של אלכסנדר וייסברג - ציבולסקי שנפטר בשנת 1964.
[עריכה] ספריו
- Conspiracy of silence. publishr: H. Hamilton. 1952
- בתרגום עברי: קשר השתיקה - רוסיה בכור ההיתוך של הטיהור. הוצאת דרור, 1953.
- Advocate for the dead -The story of Joel Brand. publisher: A. Deutsch, 1958
- בתרגום עברי: בשליחות נידונים למוות. הוצאת עיינות 1958.
