אמנציפציה ליהודים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האמנציפציה ליהודים (בקיצור: אמנציפציה או אמנסיפציה) – השוואת זכויותיהם של היהודים לסביבה המקומית – לא הייתה אלא שלב בתהליך היסטורי ממושך, בן למעלה ממאה שנה, של שאיפת היהודים להתערות בחברה האירופאית (בעיקר במערב אירופה). את ראשיתו של התהליך מסמל כתב הסובלנות מה-2 בינואר 1782.
האמנציפציה התממשה לראשונה בצרפת, במהלך המהפכה הצרפתית (1789) - נוכח סיסמאות המהפכה של שיוויון, חירות ואחווה. נוסח מסמך משפטי ששימש כנקודת מפגש בין שאיפת היהודים להשתלב בחברה, להיראות כתורמים וכמועילים לה, רעיונותיה של תנועת ההשכלה הכללית והיהודית, ובין נכונות החברה, בעיקר בארצות ליברליות, להיענות לבקשת היהודים להשוות את זכויותיהם לבני הסביבה ולעגן זאת בחוקי המדינה. בעקבות האמנציפציה היהודים נכנסו לתחומי תעסוקה חדשים, למקצועות חופשיים כמו משפטים ורפואה ויצרו תחרות כלכלית בינם לבין הסביבה הנוצרית. מה שכמובן גרם לתגובה שלילית בקרב הציבור הנוצרי.
האמנציפציה באה לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים:
- מעבר לערים גדולות – בתוך אירופה, כמו למשל וינה, פאריס, פרנקפורט ועוד.
- שמירה על כללי החברה המערבית – ניהול שיחה בלשון האירופאית המקומית במקום יידיש, לבוש מערבי, חיפוש אחרי מקצועות חדשים, בחלקם חופשיים (רופאים, עורכי דין, עיתונאים, מורים, סוחרים, בנקאים ועוד.)
- שינויים בחינוך – מעבר לבתי ספר אחרים, שאינם יהודיים, השתלבות במוסדות אקדמאיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] האמנציפציה בארצות אירופה
בעוד שבארצות מרכז אירופה התגלתה התנגדות עממית נרחבת לאמנציפציה, הרי שבמערב אירופה לא הייתה התנגדות, וליהודים היה קל יותר להתמזג בחיים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים.
צרפת:
בהמשך לנתינת כתב הסובלנות (2.1.1782) שהגדיר את זכויות היהודים, וביטא מגמה חדשה בזירה הפוליטית והחברתית באירופה; הפרלמנט הצרפתי אישר את רעיון השוויון של הדת היהודית אל הדת הנוצרית הקתולית, וכך נכתב בחוקת 1848 כי כל התושבים חופשיים לבחור את דתם.
בסוף המאה ה-19, היהודים בצרפת היוו פחות ממחצית האחוז מכלל האוכלוסייה: כ- 150 אלף יהודים מתוך כ-40 מיליון צרפתים. אולם בעקבות החופש והשוויון שניתנו להם, הצליחו חלק מהם להגיע לעמדות בכירות במוסדות השלטון והמנהל הציבורי.
הולנד ובלגיה:
בהולנד ובבלגיה התקבלה האמנציפציה במהרה. היהודים זכו לשיוויון אזרחי ודתי.
אנגליה:
לעומת צרפת, הולנד ובלגיה, בהן נטמעו היהודים בחברה הכללית במהירות יחסית, באנגליה היה תהליך השיוויון הדרגתי, והחוקים המפלים בוטלו אט אט.
כך נאמר בבית הנבחרים הבריטי לביטול האפליות נגד היהודים:
- "אנגליה היא ליהודים פחות ממחצית מולדתם, ואנו מקללים אותם על כך, שאין להם כלפי אנגליה יותר ממחצית רגש של פטריוטיות. אנו נוהגים בהם כעבדים ותמהים על כך, שאין הם רואים בנו את אחיהם. אנו דוחקים אותם למשלחי יד בזויים, ולאחר-מכן הננו מטיפים להם מוסר, שאין הם עוסקים במקצועות מכובדים. זמן רב אסרנו עליהם להיות בעלי אדמות, ואנו מתלוננים שהם מתעסקים בעיקר במסחר".
גרמניה:
נתינת כתב הסובלנות בשנת 1782, שהגדיר את זכויות היהודים, ביטא מגמה חדשה בזירה הפוליטית והחברתית באירופה, כשהוא פועל לקראת היהודים. בהמשך בשנת 1866 נתקבלה ההחלטה בפרלמנט של פרוסיה על איסור האפליה הדתית. יהודים יכלו מעתה להשתלב בפוליטיקה, בחינוך ובחברה ביתר קלות וכמעט ללא הגבלות.
איטליה:
באיטליה ניתן שוויון חוקי ליהודים בשנת 1870.
שווייץ:
בשנת 1874 קיבלה שווייץ על עצמה את עיקרון השוויון, וההגבלות על היהודים הוסרו.
מזרח אירופה:
יצחק בר לוינזון, אבי ההשכלה היהודית ברוסיה היה בין אלה שהטיפו לידיעת לשון המדינה ועיסוק במלאכות יצרניות, בכדי להשתלב במדינה ולא למשוך את טינת הסביבה. המשכילים רצו להאמין, שעל ידי השתלבותם בחברה ותרומתם לה – השנאה כלפיהם תלך ותעלם, אך אכזבתם הייתה קשה. במדינות מזרח אירופה היה הציבור היהודי נתון בטבעת חנק של גזרות, גרושים ותקנות מגבילות שהונחתו עליו מראש הפירמידה - משלטון הצאר.
[עריכה] השתלבות היהודים בכלכלה במערב אירופה
- צמיחת המעמד הבורגני החדש – השלמת תהליך האמנציפציה במערב אירופה הצמיח בקרב היהודים את מעמד הבורגנות הקפיטליסטית. רבים בקרב היהודים, שהתעשרו בערים הגדולות, פנו לענף הבנקאות, למפעלי סלילה של מסילות ברזל ועוד. תהליך המעבר מהכפר לעיר נקרא "עיור".
- מסחר - המאה ה-19 ראתה ירידה גוברת והולכת של תעסוקת יהודים בתיווך וברוכלות ועלייה במספר הסיטונאים ובעלי החנויות היהודים. בארצות מזרח אירופה התחזקה מעורבותם של היהודים בחברות מסחר גדולות, כמו חברות ספנות אשר שיווקו מוצרי חקלאות מאירופה המזרחית למערבית. ברוסיה היה נתון סחר הפנים והחוץ בידי היהודים, אשר עסקו בהפצת סחורות ושיווקן. נודעו יהודים עשירים אשר השקיעו את ממונם בענפי כלכלה חדשים: בקולנוע, בבניית מסילות ברזל, הקמת חנויות כל-בו ענקיות והקמת תעשיות בגדים.
- בנקאות – פעילותם של היהודים בתחום הכספי הלכה ושגשגה. הבנקים ופעילותם הכלכלית תפסו מקום נכבד במסחר המקומי והבינלאומי ובהשקעות שונות, והבנקאים היהודים טיפסו והגיעו למקום נכבד, לעתים ראשון במעלה, ואף התחרו בהצלחה עם בנקים לא יהודיים, בעיקר במתן אשראי לגופים פרטיים אמידים וכן לממשלות. בנקאים אלה, אשר הקימו רשתות כלכליות בכל רחבי אירופה, סניפים וסוכנויות, לא היו אלא צאצאיהם של יהודים מצליחנים. הבנקים, אותם הם ניהולו, פעלו על בסיס קשרים משפחתיים, ויצרו משפחות בנקאיות שפעלו במרכזים עירוניים, הקימו מוסדות פיננסיים מרכזיים והשיאו עצות בענייני הון לממשלתם.
יהודים ידועים בתחום זה:
- גרשון בלייכרדר- יועצו הכספים של ראש ממשלת גרמניה, אוטו פון ביסמרק, סייע בעדו בארגון התקציב המלחמתי בשנת 1866 כשגרמניה יצאה להילחם באוסטריה.
- בני משפחת רוטשילד - ניהלו בנקים בערי אירופה הגדולות, ואף עזרו לראש ממשלת אנגליה, לרכוש מניות של תעלת סואץ.
- משה מונטיפיורי (1885–1784) - נדבן ועסקן יהודי בריטי, שהתמחה בעסקי בורסה. בשנת 1824 פרש מונטיפיורי מעסקיו והתמסר לפעילות ציבורית ויהודית. הציבור הבריטי העריך את נדבנותו ואת הדבקות שגילה בעבודתו. את יוקרתו ואת יכולת השפעתו בלונדון ניצל מונטיפיורי לטובת היהודים ברחבי תבל.
- משפחת הירש – התקינה מסילות ברזל באזור הבלקן ובאימפריה העות'מאנית.
- משפחת פריר הצרפתית – יסדה בנק בצרפת והקימה את "רכבת הדרום" בצרפת.
- תחום המלאכה והתעשייה – האמנציפציה פתחה לפני היהודים אפשרויות לעסוק במגוון רחב של מלאכות. הן בשל ביטול המונופולין של גילדות בעלי המלאכה, שמנעו מהיהודים כניסה אליהן ועיסוק בתחומן, והן בשל עליית הקפיטליזם ועמו הרצון להתייעלות כלכלית, החלו היהודים להכנס אט אט לתחומים אלה. כמו כן פנה חלק ניכר מיהודי מרכז אירופה לעיסוק ב"מקצועות חופשיים" - עיתונות, רפואה, עריכת דין, חינוך, אמנות ועוד.
[עריכה] השתלבות היהודים בכלכלה במזרח אירופה
מרבית יהודי רוסיה חיו בערים. באזורים כפריים נאסר על היהודים לעסוק בחקלאות, ולכן הם פנו למסחר זעיר ולתעשייה (נפחים, נגרים, בנאים, סנדלרים, עובדי טקסטיל, דפוס ונייר). כאשר חדרה המהפכה התעשייתית לתחומי רוסיה, השתלבו יהודים רבים במקצועות החדשים והפכו לפועלי חרושת.
משפחה נודעת ברוסיה בתקופה זו הייתה משפחת פוליאקוב, משפחת תעשיינים ובנקאים, ששלושה מבניה – יעקב, שמואל ואליעזר – זכו בתואר אצולה רוסי. הם הקימו את "החברה הרוסית הדרומית לעיבוד פחם ואבן" ובמפעלים רבים שהקימו, סיפקו עבודה לעובדים יהודים רבים.
[עריכה] השתלבות היהודים בתחום החברתי והתרבותי
מידת השתלבותם של היהודים באירופה, בעיקר במרכזה ובמערבה, במשך המאה ה-19, הייתה תוצאה של מספר גורמים:
- תרבות ההשכלה היהודית, שביקשה לסלול את הגשר בין השתלבות בחברה לבין שמירה על הזהות היהודית.
- גל ההגירה של הציבור היהודי מן העיירות והכפרים אל הערים, אשר חשפה את היהודים בפני החברה העירונית הזרה, תרבותה ואורחות חייה.
- האמנציפציה לה זכו היהודים.
החברה האירופית, בעיקר לאחר המהפכה הצרפתית, הייתה נכונה יותר מבעבר לקבלת הציבור היהודי לתוכה. עם זאת, חשוב להדגיש, שמידת קבלתם וקליטתם של היהודים בחברה הסובבת, הייתה שונה ממקום למקום ומזמן לזמן. היהודים החלו להטמע בסביבתם. הם אימצו את לשון המדינות שבהן הם חיו, את הלבוש המקומי ואת מנהגי האוכלוסייה. ילדים יהודים נקלטו בבתי ספר כלליים ושם למדו את לשון האומה; יהודים החלו ללמוד באוניברסיטאות, וחלקם הוכשרו במקצועות חופשיים.
היהודים פנו למספר תחומי תרבות עיקריים:
- עיתונות – חלקם כעיתונאים וחלקם כבעלי מניות של עיתונים גדולים בצרפת ובגרמניה.
- מוזיקה – התפרסמו מוזיקאים יהודי, ביניהם ז'ק אופנבך, גוסטב מאהלר ופליקס מנדלסון-ברתולדי. האחים רובינשטיין ארגנו את החינוך המוזיקלי ברוסיה.
- ציור – התפרסמו ציירים יהודיים ממדינות אירופה השונות, ביניהם: מקס ליברמן מגרמניה, דניאל מוריץ אופנהיים, שנהג לצייר את בני משפחת רוטשילד וזכה לכינוי "הצייר של הרוטשילדים", קמיל סיארו מצרפת וכו'.
- ספרות – יהודים רבים העשירו את התרבות האירופית במערב ובמזרח ביצירותיהם. בגרמניה נודע המספר והמשורר היינריך היינה, ברוסיה התפרסם מנדלי מוכר הספרים ועוד רבים אחרים.
- מדע – היו גם אנשי מדע יהודים שנודעו באירופה ובעולם כולו, רבים עסקו במחקר ובפיתוח, ואחרים לימדו באוניברסטאות במגוון רחב של מקצועות.
עם זאת, לנגד עיני היהודים המשתלבים התנוססה סיסמת המשכילים היהודים - שורה מתוך שירו של יהודה לייב גורדון: "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך!". כלומר, לשמור על איזון בין ה"אדם" – התושב, האזרח מן השורה, המשתייך למסגרת חברתית מסוימת והמזדהה עם צווי החברה וההגיון, לבין ה"יהודי" – בן עם היסטורי, דת ואמונה עתיקה.
[עריכה] השתלבות היהודים בתחום הצבא והפוליטיקה
יהודים מעטים הצליחו להשתלב בצבא ולהגיע לדרגות בכירות. דוגמה לכך היה אלפרד דרייפוס, שהגיע לדרגת קצין בצבא הצרפתי.
כמו בתחומים אחרים, כך גם בפוליטיקה השכילו היהודים להשתלב בחיי המדינות השונות.
השתלבות בתחום זה ביטאה את רצונה של האוכלוסייה היהודית להזדהות עם המדינה והלאום שבתוכו היא נמצאת. במילים אחרות, יהודים קיבלו את המדינה בה חיו כמולדתם, והאוכלוסייה הנוצרית, בני האומה - כאחיהם.
באיטליה – נודע לואיג'י לוצאטי, שהיה ראש הממשלה.
בצרפת - בנוסף לצירים יהודים, שימש מיכאל גודשו כשר האוצר היהודי הראשון בממשלה צרפתית לפני מהפכת 1848, ואדולף כרמיה שימש כשר המשפטים ופעל גם למען היהודים.
באנגליה – בנימין ד'יזרעלי היה ראש הממשלה ועמד בראש המפלגה השמרנית.
ברוסיה - היהודים השתלבו בפעילות המפלגתית מתוך שאיפה לשפר את מעמדם.
על פי הפרופ' מייקל וולצר, האמנציפציה גרמה למהפך מבחינת התפיסות הפוליטיות של היהודים, והייתה קו פרשת מים של מעבר מתמיכה שמרנית כ"יהודי חצר" הנאמנים לשלטון וסמוכים על שולחנו, לתמיכה בליברליות שמאלנית הנאבקת בשלטון, כפי שלאחר מכן מוצאים יהודים בחזיתות של מאבקי שמאל רבים. אם לפני האמנציפציה היהודים מצאו ביטחון והגנה בשלטון, לאחריה החוויה המעצבת שלהם כעם נרדף הביאה אותם למקום של דרישת וזכויות אדם וחירויות פרט.
