דליה רביקוביץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דליה רביקוביץ (17 בנובמבר 1936 - 21 באוגוסט 2005) משוררת, סופרת ומתרגמת ישראלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה
דליה רביקוביץ נולדה ברמת-גן בשנת 1936, ללוי, מהנדס שעלה ארצה מחרבין שבסין, ולמיכל, שהייתה מורה. אמה הייתה נכדה של הרב שמואל הומינר מבוניה הראשונים של שכונות ירושלים כשכונת מאה שערים ושכונת בית יעקב. דליה הייתה בת בכורה במשפחה ואחריה נולדו שני בנים, תאומים. שלושה שבועות לפני יום הולדתה השישי, נהרג אביה בתאונת דרכים. לאחר התאונה עברה המשפחה לקיבוץ גבע. דליה סבלה נידוי והשפלה בקיבוץ, ובגיל 13 עברה לגור אצל משפחות אומנות בחיפה. היא התגייסה לצה"ל, אך כעבור שמונה חודשים השתחררה על סעיף נפשי.
רביקוביץ למדה באוניברסיטה העברית בחוגים לשון, אנגלית וספרות עברית, אך לא סיימה את לימודיה, שבמקביל להם עסקה בהוראה בבית ספר תיכון. ב-1972 קיבלה מילגה ללימוד ספרות באוניברסיטת אוקספורד.
בגיל 24 נישאה לסופר יוסף בר-יוסף, וכעבור שלושה חודשים נפרדו. כעבור שנתיים נישאה ליצחק לבני, וכעבור שלוש שנים התגרשה ממנו אך נשארה בחברות אמיצה אתו עד אחרית ימיה. בשנת 1978 ילדה רביקוביץ את בנה המשותף עם בן זוגה עו"ד חיים קליר, שאתו חייתה 13 שנה. לאחר שנפרדה מקליר, פסק בית המשפט, בשנת 1989, שהחזקת בנם, עדו, תינתן לאביו.
שירתה של רביקוביץ זכתה להערכה רבה, והיא אף זכתה בפרסים ספרותיים למכביר: פרס ביאליק (1987), פרס שלונסקי, ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005); בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל ובשנת 2000 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה.
חייה של רביקוביץ אופיינו במסכת של דכאונות ויציאה מהם. דבר זה השתקף בשיריה שחשפו את סערות נפשה, שנעה בין חיות (ויטליות) אדירה והרצון להיות מעורבת בכל עניין פוליטי ומוסרי, לבין דכאונות ונסיונות התאבדות. על הדיכאון כתבה: "הדיכאון שלי הוא שפל יציב. אין לי מאניה-דפרסיה. כשאני בדיכאון אני כל כך שונאת את עצמי, שאני לא שונאת אף אחד אחר".
ב-21 באוגוסט 2005 נמצאה דליה רביקוביץ בדירתה ללא רוח חיים. ההשערה הראשונה, אשר דווחה בהרחבה בעיתונות, הייתה שככל הנראה שמה קץ לחייה. הניתוח שלאחר המוות, שנעשה ביוזמת משפחתה, שלל השערה זאת, מאחר שלא נמצאה בגופה כמות חריגה של תרופות [1]. הפתולוג הביע את דעתו ש"מותה נגרם קרוב לוודאי מכישלון חריף של הלב". רופאה הפרטי, שראה את דו"ח הפתלוג, הוסיף ש"מצאו שם הגדלה של הלב, שאולי יכולה לרמז על מוות כתוצאה מהפרעת קצב" (ידיעות אחרונות, 16 באוקטובר 2005)
[עריכה] יצירתה
שיריה הראשונים של רביקוביץ הופיעו בשנות החמישים בבטאונו של המשורר העברי אברהם שלונסקי, "אורלוגין", ולמעשה היה זה שלונסקי שעודד אותה בראשית כתיבתה.
עם פרסום שני ספרי השירה הראשונים שלה זכתה לעידוד רב ממבקר הספרות הקפדן ברוך קורצווייל (שאצלו למדה ספרות בבית הספר התיכון). על ספרה הראשון, "אהבת תפוח הזהב" כתב קורצווייל:
- "לדליה רביקוביץ נימה לירית משלה. אין היא נזקקת לדרכם של חקייני האופנה המודרניסטית משום ששיריה טבועים בחותם המקוריות. ואפילו האקסוטיות הסרבנית שבשיריה לא באה לה מהשאלות, אלא היא חלק בלתי-נפרד מעולמה הפיוטי, ממציאותה המיוחדת שמתעלה לשירת אמת (...) קובץ צנוע זה של שירים עולה בערכו הפיוטי, במקוריותו ואמיתותו על עשרות ספרי שירה, הן נוסח מסורתי הן נוסח מודרניסטי שהופיעו אצלנו" ("הארץ", 25.12.1959).
על ספרה השני, "חורף קשה", כתב קורצווייל מסה שכותרתה "אחד הגילויים החשובים ביותר בשירתנו החדשה", ובה כתב:
- "השיר 'חלומותיה של תרצה', הוא ללא ספק אחד משירי האהבה היפים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות, שיר שהוא נשי, עדין ומדובב בצורה לשונית המושלמת ביותר את מגבלותיה וחוסר אוניה של השפה: 'אל תאבד זמנך לבטלה - רוב המילים אין בן ממש'. והסיום: 'אהובי שלי, אהובי שלי - את כל אהבתי - לא יכולתי לספר לך'" ("הארץ", 29.1.1965).
כתיבתה מתאפיינת בשירים הרומנטיים שכתבה, שבהם חשפה את רגשותיה באופן חופשי. אחדים משיריה הולחנו לשירים פופולריים.
במאמר העוסק בקשרים שבין רביקוביץ לקורצווייל מתאר שמואל אבנרי את השתקפות הסבל בשירתה:
- "כבר בקובץ שירים ראשון זה, ובמידה רבה יותר בקבצים הבאים, חוזר ועולה אצל רביקוביץ נושא הסבל. דומה ששורשיו של סבל זה נעוצים בין היתר ביתמותה המוקדמת מאב ובגעגועים הבלתי פוסקים אליו, בכווייה הקשה שהותיר בה הקיבוץ (בשהותה בו כילדת חוץ), ובטראומות הקשורות באהבות בלתי ממומשות, בהפלה, ומאוחר יותר בכורח להתנתק מבנה יחידה. אולם מעבר לכך - בדומה לקורצווייל - ידעה רביקוביץ כתולדה מהמבנה הנפשי הרגיש שלה סבל קיומי עמוק ודיכאונות חוזרים ונשנים, אשר עם גדישת הסאה משכו אותה כמו את קורצווייל לאותה תהום בשנות השישים לחייהם. מועקת הקיום והנהייה אל הקץ עולים מתוך רבים משירי רביקוביץ, ובתוכם אלה המוקדשים לקורצווייל או מזכירים אותו" ("הארץ", 30.9.2005).
לאחר מותה כתב המשורר מאיר ויזלטיר על לשון שירתה:
- "בלשון השיר שלה היה משהו שהזכיר את רחל המשוררת: למרות שכתבה בלשון הדורה ואידיומטית מאוד, עברית שורשית בעלת עומק, עברית מעוגנת בלשון המקרא ולא חפה מהשפעתו של רטוש, הייתה בלשון הזאת גם פשטות גדולה, שנבעה אולי בעיקר מאותה עוצמה וידויית מבעבעת שבקעה משיריה החל בספר הראשון" (מעריב).
ספרה האחרון, "באה והלכה" שיצא לאור בשנת 2005, מכיל סיפורים קצרים שעוסקים בפרקים מחייה בצורה ישירה ומרומזת. סיפורים אלה ייחודיים בצורת הביטוי ה"יבשה" עובדתית, נטולת דמויים, ואפילו "מרושלת". ייחודם הוא בקשרים שיש להם לשירתה האישית והפוליטית, והם מאפשרים לקורא לחוות הבשלה, התבגרות, אירוניה, ואירוניה עצמית. נדמה ששירי אהבת תפוח הזהב, ובפרט אלו העוסקים בילדות המוקדמת, מקבלים בספר "באה והלכה" ממד ואופן ביטוי אחרים. נעלמו רסיסי המקורות המקנים ממד מיתי לחוויות האישיות. דמות האב עוברת "מסננת" של ראייה בוגרת פחות האשמה וכאב, ויותר חרטה, למידה, געגוע.
בנוסף לשירה כתבה רביקוביץ גם פרוזה וספרי ילדים. היא תרגמה מאנגלית לעברית שירים של משוררים זרים כגון אדגר אלן פו, וויליאם בטלר ייטס, וט. ס. אליוט. בצעירותה גם תרגמה לעברית ספרי ילדים. היא לעתים כתבה טור על שידורי הטלוויזיה בעיתון "מעריב".
שיריה תורגמו ל-21 שפות: יידיש, איטלקית, אנגלית, אסטונית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, ויאטנאמית, יוונית, יפנית, ערבית, סינית, סלובקית, ספרדית, סרבית, פולנית, פורטוגזית, צ'כית, צרפתית, ורוסית.
[עריכה] פעילות פוליטית
דליה רביקוביץ הזדהתה עם השמאל הישראלי, ועקב פעילותה זו ספגה ביקורת חריפה מהימין. מאידך, באופן פרדוכסלי העריצו, משוררים ומלמדים עד היום שניים משיריה שפעילותה החברתית והפוליטית בערוב ימיה הייתה רחוקה מתוכנם, כיבוש הארץ ומסירות האשה ללימוד תורה של בעלה. הימין רכש כבוד לשירה עמק דותן [2] שנכתב בעקבות שיחרורו של המקום מידי הליגיון הירדני במלחמת ששת הימים. המחנה הדתי רוכש כבוד לשירה רבי עקיבא [3] שאשתו רחל הייתה גרה מיוזמתה ומרצונה גלמודה במתבן 24 שנה כדי שיצא הוא ללמוד תורה.
בעקבות מלחמת לבנון בשנת 1982, החלה לכתוב שירה פוליטית, תוך הבעה של ערכים הומניסטיים, ולאו דווקא ערכים כלכליים, מפלגתיים, או מדיניים. היא הייתה פעילה במסגרת תנועות שלום שונות, אך ללא השתייכות פורמלית לארגון כלשהו.
רביקוביץ הביעה הזדהות עם סבלו של העם הפלסטיני ברבים משיריה, ובין השאר כתבה מונולוג מנקודת מבטו של מחבל מתאבד בדרך לפיגוע. המונולוג התפרש כהזדהות עם פיגועי ההתאבדות, ולכן זכה לתגובות נזעמות רבות. [4]
בבחירות לכנסת ה-11 ב1984, רביקוביץ קיבלה דירוג כבוד כמספר 117 ברשימת המועמדים של מפלגת שינוי.
בינואר של שנת 2000, הופיעה רביקוביץ ב-CNN והביעה את התנגדותה למדיניות ממשלת ברק שכללה הפקעת קרקעות פלסטיניות בסביבת הר חברון. הפקעת הקרקעות גרמה לעקירת תושבים שגרו במערות באזור, ורביקוביץ הצטרפה לקבוצת סופרים ומשוררים שהגיעו להזדהות עם המפונים.
[עריכה] ספריה
ספרי שירים | ||||
שם הספר | שנת הוצאה | שם ההוצאה | מספר עמודים | עטיפה |
אהבת תפוח הזהב |
|
|
|
|
חורף קשה |
|
דביר | 62 | |
הספר השלישי |
|
|
64 |
|
כל משבריך וגליך | 1972 | הקיבוץ המאוחד | 126 | |
תהום קורא | 1976 | הקיבוץ המאוחד | 63 | |
לקט שירי דליה רביקוביץ ליקטה עדנה אפק |
1981 | המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית |
44 | |
אהבה אמיתית | 1986 | הקיבוץ המאוחד | 77 | |
אמא עם ילד | 1992 | הקיבוץ המאוחד | 48 | |
כל השירים עד כה | 1995 | הקיבוץ המאוחד | 349 | |
חצי שעה לפני המונסון | 1998 | אבן חושן | 45 | |
מרוב אהבה: מבחר שירים עם אחרית דבר מאת אריאל הירשפלד |
1998 | ידיעות אחרונות, ספרי חמד | 166 | |
מים רבים: שירים 1995-2005 | 2006 | הקיבוץ המאוחד | 62 | |
ספרי סיפורים | ||||
שם הספר | שנת הוצאה | שם ההוצאה | מספר עמודים | עטיפה |
מוות במשפחה |
|
עם עובד | 173 | |
קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה | 1997 | הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה | 202 | |
באה והלכה עריכה: אורלי קסטל-בלום |
2005 | מודן | 193 | |
ספרי ילדים | ||||
שם הספר | שנת הוצאה | שם ההוצאה | מספר עמודים | עטיפה |
מכונית הפלאים | 1959 | הקיבוץ המאוחד | ||
קלמן של רמי | 1961 | ספרית פועלים | ||
מיכה ומכבי האש | 1962 | הקיבוץ המאוחד | ||
מסיבה משפחתית יחד עם לוי רביקוביץ (אביה, לאחר מותו) ציירת: כרמלה טל |
|
עם עובד | 24 | |
החליל והחץ על פי סרטו של ארנה סוקסדורף |
1970 | לדורי | ||
מספורי חבורת "הלב האמיץ" צייר: אריה נבון |
1972 | הקיבוץ המאוחד | 89 | |
מעלילות דדי המופלא ציירת: ציפי דולן |
1977 | הקיבוץ המאוחד | ||
אמא מבולבלת ציר: מישל קישקה |
1981 | כתר | 42 |
ספרי שירים שתורגמו לשפות זרות | ||||||
שם הספר | שם המתרגם | שפה | שנת הוצאה | שם ההוצאה | מספר עמודים | עטיפה |
Dress of Fire | חנה בלוך | אנגלית |
|
|
|
|
The window : new and selected poems עם הקדמה על ידי רוברט אלטר |
חנה בלוך ואריאל בלוך | אנגלית | 1989 | Sheep Meadow Press (ניו יורק) | 117 |
ספרי ילדים אשר רביקוביץ תירגמה | ||||
שם הספר | שם הסופרת | שנת הוצאה | שם ההוצאה | מספר עמודים |
הנער מקורסיקה: נפולאון והקרב על וטרלו | פרנסיס וינוור | 1956 | ש' שרברק | |
סנדל הזכוכית | אלינור פרז'ן | 1959 | מחברות לספרות | |
החדר בעליית הגג | אלינור פרז'ן | 1961 | מחברות לספרות | |
מרי פופינס | פמלה לינדון טרברס | 1961 | מחברות לספרות | |
הנסיכה מגן עדן ועוד סיפורים | אלינור פרז'ן | 1961 | מחברות לספרות | |
הכלבלב הצחור | אלינור פרז'ן | 1962 | מחברות לספרות | |
מות יומת המלך | מרי רינו | 1962 | עם עובד | |
הדרך לאגרה | איימי סומרפלט | 1964 | עם עובד | |
החמור מקונמרה | אלינור פרז'ן | 1964 | מחברות לספרות | |
ארץ יערות המערב | אלינור פרז'ן |
1964 (מהדורה ראשונה) |
עם עובד |
[עריכה] שירים שהולחנו
מילים של חלק מהשירים ניתן למצא באתר שירונט. דיסקוגרפיה חלקית ניתן למצוא באתר מומה.
שירים שהולחנו | ||
שם השיר | מלחין | הערות |
אהבה | שלמה ארצי | |
איך חלפו השנים | נורית הירש | |
אילת | משה וילנסקי | |
איתן | מוני אמריליו | לחן של הגרסה מהספר "מסיבה משפחתית" (יש גרסה קצת שונה של השיר בספר "אמא מבולבלת") |
אל תעזבי אותו | קובי אושרת וקובי רכט |
|
אצטרובלים (יום ליום יביע אומר) | ערן כרמלי | |
ארץ מבוא השמש | נתן כהן | |
בובה ממוכנת | שוש רייזמן | |
בובה ממוכנת | אלון נדל, גיל לדין, ועמוס עבר-הדני | לחן אחר של השיר |
בסיירת שקד | רפי בן משה | |
בקצב שלה | איתי בלטר | |
גמדים עליזים | אילן גלבוע | |
הנסיכה | זוהר לוי | |
חלומות של חושך ואור | עלי עדשי | |
חמדה | מוני אמריליו | |
יוקי האפרוח | שלמה ארצי | - |
כישופים | מלכה שפיגל וקולין ניומן |
|
לאחת אשר בגן עדן | יזהר אשדות | רביקוביץ תירגמה את השיר של אדגר אלן פו |
לזו אשר אינה | עממי + רן אלירן | |
לילה | ערן כרמלי | |
לעילוי נשמתו | ערן כרמלי | |
מגורשים | ערן כרמלי | |
מה חשב תפוח זהב | אילן וירצברג | |
מיום ללילה | ערן כרמלי | |
מלונדון עד דובר | ערן כרמלי | |
מרוב אהבה | יוסי פרץ | |
סביב לירושלים | נחמה הנדל | |
סוזי דולצינאה | מתי כספי | |
סוף הנפילה | יאיר רוזנבלום | מוכר יותר על פי שורת הפתיחה שלו "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה" |
עומד על הכביש | עמוס עבר-הדני | |
עמק דותן | שמעון ישראלי | |
צער הלילה | שם טוב לוי | |
רבי עקיבא | מוני אמריליו | |
רחוק ממך | ברי סחרוף ורע מוכיח |
רע מוכיח גם תרם למילות השיר |
רינה סלווין | ערן כרמלי | |
"שאלונו שובינו דברי שיר" (שירי ציון) | ערן כרמלי | |
שובי לביתך | שם טוב לוי | |
שוכבת על המים | ערן כרמלי | |
שיר אהבה | שלמה ארצי | |
שירלי טמפל | מוני אמריליו | |
תמונה | יהודית רביץ | |
תקופות השנה | יאיר רוזנבלום |
[עריכה] לקריאה נוספת
- "להיות מריונטה - שיחה עם דליה רביקוביץ", מחשבות, 1970 בערך.
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
![]() |
- דליה רביקוביץ בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דליה רביקוביץ באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- שירי לב-ארי, דליה רביקוביץ, 1936-2005, בעיתון הארץ
- טלי גולדשמיד, פרוזה שאינה מתבשמת באהבה עצמית, בעיתון הארץ, על ספרה של דליה רביקוביץ "באה והלכה".
- שמואל אבנרי, קורצווייל ורביקוביץ: תהום אל תהום, בעיתון הארץ, 30.9.2005
- דליה רביקוביץ, מקבץ מאמרים באתר "מעריב nrg".
- נעמה סלומון ותחייה ברק, סוף השיר, עיתון תל אביב
- אורי הולנדר, להיות אדם משתתף בעולם, בעיתון הארץ, 15.8.06.
- דליה קרפל, באה והלכה, בעיתון הארץ, 18.8.06.
- וידיאו של Ynet מהלוויה
- דליה רביקוביץ, השיר מים רבים, בעיתון הארץ
- שם השיר הוא "כישופים" מגזין במה
- אורי וייס, מה זאת אהבה? אהבת אם לילדה, למשל. על ספרה של דליה רביקוביץ "מים רבים" בעיתון הארץ, 1.12.2006