היסטוריה של סין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא סטנדרטיזציה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
סין הינה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם, תיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות בירוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-1 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני כפי שהם מוכרים לנו היום.
[עריכה] התקופה הפרה-היסטורית
סין הייתה מיושבת על ידי ההומו ארקטוס ("האדם הזקוף") כבר לפני יותר ממליון שנים, ועדויות לכך נמצאות באזורים רבים במדינה. אולם לא קיים כל קשר בין תושבים עתיקים אלו לבין תושביו הנוכחיים של האזור. ההומו סאפיינס (האדם המודרני) הגיע לאזור מאזור אפריקה רק לפני 65,000 שנים. עדויות מוקדמות לחקלאות סינית טיפוסית – גידולי אורז בברכות, מתוארכות לשנת 6,000 לפנה"ס.
עם פיתוח החקלאות חל גידול משמעותי באוכלוסייה כיוון שהתבססות על אורז (שלא כמו על בשר ציד) הבטיחה יכולת שימור המזון ואגירתו לזמן ממושך יותר, מה שאיפשר את התפתחותם של בעלי מלאכה ופקידי ממשל שקיבלו מזון בתמורה לשירותיהם.
בשלהי התקופה הניאוליטית החל עמק הנהר הצהוב בסין לפתח את מעמדו כמרכז תרבותי, כאשר ראשוני הכפרים באזור הופיעו שם. מרבית העדויות למרכז חשוב זה נמצאות באזור העיר שיאן בסין.
[עריכה] היסטוריה קדומה
[עריכה] שושלת שיה
ערך מורחב – שושלת שיה
שושלת שְׂיָה (סינית 夏朝, פיניין xià cháo), היא השושלת המוכרת כראשונה מבין שושלות סין. סימה צְ'יָאן וספר תולדות הבמבוק, מתארכות את ימי השושלת לכלפני 4,200 שנה, אולם אין בידינו לאמת את הדברים. 17 מלכים ו-14 דורות הרכיבו את השושלת, שהתחילה בימיו של יוּ הגדול והסתיימה בימיו של גְ'יֵה איש שְׂיָה, כך לפי הכתוב בסימה צְ'יָאן ומקורות אחרים מתקופת שושלת צ'ין.
אנשי שאנג וג'ואו חיו יחד עם שיא כבר מתחילתה, כואסלים של השושלת. אורך ימיה של השושלת קשה לקביעה, אולם ייתכן כי הוא 431 או 471 שנים.
[עריכה] שושלת שאנג
- ערך מורחב – שושלת שאנג
שושלת שָאנְג (סינית 商朝) היא השנייה שבשושלות סין. התקיימה בין השנים 1766 ל1050 לפנה"ס. מקורות ארכיאולוגים מספרים על כך, שהשושלת החליפה את בירתה שש פעמים. האחרונה והחשובה מכולם - המעבר ליִין - היוותה את תור הזהב של השושלת.
מקובל כי השושלת הוקמה בידי אדם שמרד בקיסר האחרון של שושלת שיה. אנשי אותה תקופה חיו מחקלאות, ציד בעלי חיים וגידולם. שטח השליטה של השושלת התפרס על פני רוב האזור הצפוני של סין, ופלוגותיו של שאנג, לחמו לעתים קרובות באזורים השכנים.
[עריכה] שושלת ג'וֹאוּ
- ערך מורחב – שושלת ג'ואו
שושלת ג'ואו (בסינית 周朝 בפיניין Zhōu Cháo), הייתה השושלת ששלטה את הזמן הארוך ביותר בסין, מ-1122 לפנה"ס ועד 256 לפנה"ס - 866 שנה. השושלת התחילה להתגלות בנהר הצהוב והתפשטה אל תוך גבולותיה של השאנג. השושלת התחילה את שליטתה כפיאודליזם. הג'ואו חיו מערבית לשאנג, ושליטם היה מכונה בפיהם של שאנג כ"מגן המערבי". שליט ג'ואו המלך ווּ, בעזרת דודו הדוכס של ג'ואו, הצליחו להכניע את אחרון קיסרי שאנג בקרב שקבל את השם הקרב של מויה. היה זה מלכה של ג'ואו באותו הזמן, שטבע את מושג מנדט השמים, רעיון לפיו השמים הם המחליטים מי יהיה הקעסר הבא, ודרכם להביע את זה היא הצלחתו של הקיסר בניהול מלכותו, כך שמרד נתפס כלגיטימי, כל עוד זכה להצלחה. הקיסר העביר את בירתו אל עבר מערב האזור, סמוך למקום המכונה כיום שיאן, לגדות הנהר הצהוב, אולם שליטתם התפרסה אל כל עבר מושבות נהר היאנגטסה. זו הייתה ההגירה הראשונה בגודל כזה מצפון סין לדרומה.
[עריכה] תקופת האביב והסתיו
- ערך מורחב – תקופת האביב והסתיו
תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בין השנים 722 לפנה"ס ל 481 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו, תיעוד היסטורי של אותה תקופה אשר נכתב בידי קונפוציוס.
במהלך התקופה נערכו מלחמות רבות בין המדינות שהרכיבו באותה תקופה את סין מה שהביא לביזור של הכח השלטוני בסין העתיקה. בעקבות המלחמות הודחו שליטים רבים מכסאם, ושכבת האצולה בסין התפוררה למעשה. עם התפשטותם של האצילים ברחבי הארץ נפוצה איתם גם ידיעת הקרוא וכתוב אשר הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של האצילים עד לאותה תקופה. התפשטות הקריאה והכתיבה עודדה את חופש המחשבה וההתפתחות הטכנולוגית. לאחר תקופת האביב והסתיו החלה בסין תקופת מלחמת המדינות.
[עריכה] תקופת מלחמת המדינות
- ערך מורחב – תקופת מלחמת המדינות
תקופת מלחמת המדינות (בסינית: 戰國時代) החלה במאה החמישית לפנה"ס והסתיימה בשנת 221 לפנה"ס באיחודה של סין על ידי שושלת צ'ין. רשמית, בתקופת מלחמת המדינות, כמו גם בתקופה שקדמה לה, תקופת האביב והסתיו, הייתה סין תחת שלטונה של שושלת ג'וֹאוּ המזרחית, אך שליטה זו הייתה רק להלכה, ולשושלת לא הייתה השפעה ממשית, ולמעשה חדלה להתקיים 35 שנה לפני סיומה הרשמי של התקופה. את שמה קיבלה התקופה מ"רשומות מלחמת המדינות", תיעוד היסטורי של התקופה, שנכתב בתקופת שושלת האן.
תקופת מלחמת המדינות, שלא כמו תקופת האביב והסתיו, הייתה תקופה בה שרי צבא ואריסטוקרטים מקומיים סיפחו לאחוזותיהם כפרים, ערים ומדינות זעירות סמוכות והשליטו עליהם את שלטונם. במאה השלישית לפנה"ס הביא מצב זה ליצירת שבע מדינות עיקריות בסין: מדינות צִ'י (齊), צ'וּ (楚), יֵן (燕), הַאן (韓), גָ'או (趙), ווֶי (魏) וצִ'ין (秦). סימן נוסף לשינוי במעמדם של הגנרלים היה שינוי תארם הרשמי מגונג (公 - המקבילה הסינית לדוכס), הכפופים כביכול למלך של ג'ואו, לוואנג (王) - מלכים, השווים במעמדם למלך של ג'ואו.
תקופת מלחמת המדינות היא גם תחילתו של השימוש בברזל במקום ארד בסין כמתכת עיקרית בכל תחומי החיים האזרחיים והצבאיים. במהלך תקופה זו החלו להבנות החומות, שיגנו על הממלכות מפני פלישה של שבטים ברבריים מהצפון חומות, שהיוו את היסוד לחומה הסינית המאוחרת יותר. מאפיין תרבותי נוסף של התקופה היה הפיכתן של פילוסופיות שונות כגון קונפוציזם, דאואיזם, לגאליזם, ומוהיזם למעמד של דתות במדינות השונות.
בתום התקופה, לאחר שממלכת צ'ין הצליחה להביס ולכבוש את שאר הממלכות, הפך המלך צ'ין לקיסר הראשון של סין המאוחדת.
[עריכה] שושלת צ'ין: האימפריה הסינית הראשונה
- ערך מורחב – שושלת צ'ין
סין אוחדה לראשונה בשנת 212 לפנה"ס בידי צִ'ין שְׁה-חְוָאנג, מייסד שושלת צ'ין. קדמה לאיחוד תקופת מלחמת המדינות ותקופת האביב והסתיו, שהתאפיינו שתיהן במספר ממלכות שהתקיימו במקביל ולחמו זו בזו. בשנת 212 לפנה"ס עלה בידו של צ'ין להשתלט סופית על כל הממלכות בסין העתיקה ולשים קץ למלחמות הפנימיות.
למרות שהאימפריה המאוחדת של הקיסר צ'ין התקיימה רק 12 שנים, הצליח הקיסר בזמן מועט זה למסד את רוב שטחה של המדינה כפי שאנו מכירים אותה כיום ולהשליט בה משטר ריכוזי המבוסס על לגאליזם אשר מושבו היה בשיאניאנג, שיאן של ימינו. שושלת צ'ין מפורסמת גם בשל תחילת בנייתה של החומה הסינית הגדולה (החומה הוגדלה בתקופת שושלת מינג). בניו של הקיסר לא היו מוצלחים כמוהו, ועם מותו של הקיסר תמה תקופת שלטונה של שושלתו.
מקור המילה סין בשפה העברית וכן בשפה האנגלית (China), מגיע ככל הנראה מהמילה צ'ין (秦), שמה של השושלת הראשונה.
[עריכה] שושלת האן: תקופה של שגשוג
- ערך מורחב – שושלת האן
שושלת האן הופיעה בסין בשנת 202 לפנה"ס. בתקופת שלטונה הפכה הקונפוציוניזם לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה אותה ואשר המשיכה להנחות את המשטר הסיני עד לסוף התקופה הקיסרית בתחילת המאה ה-20. תחת שלטון ההאן עשתה התרבות הסינית התקדמות אדירה בתחומי ההיסטוריוגפיה, האומנות והמדע. הקיסר וו חיזק והרחיב את הממלכה בהודפו את ה"שׂיוֹנג-נוּ" (שבטים שלעתים מזוהים עם ההונים) אל תוך מונגוליה של ימינו, תוך שהוא מספח לממלכתו את השטחים בהם ישבו שבטים אלו. שטחים חדשים אלו אפשרו לסין לראשונה לפתוח קשר מסחר עם המערב: דרך המשי.
אולם, השתלטותן של משפחות אצולה על אדמות המדינה, עירערה את בסיס המיסוי של הממלכה, גורמות בכך חוסר יציבות שלטוני. חוסר היציבות הזה נוצל על ידי וואנג מנג, שהקים את שושלת שין שהחזיקה מעמד זמן קצר מאוד. וואנג החל לבצע רפורמות ענפות בהחזקת האדמות ובכלכלה. תומכיה העיקריים של הרפורמה היו האיכרים ובני המעמדות הנמוכים, אך משפחות האצולה שהחזיקו באדמות, התנגדות להן בכל תוקף. עקב כך נוצא מצב של כאוס והתקוממויות רבות במדינה. צאצאה של שושלת האן, הקיסר גואנגוו, ייסד מחדש את שושלת האן בתמיכתם של משפחות האצילים והסוחרים בלוו-יאנג, מזרחית לשיאן, מכאן קיבל העידן החדש שהחל אז את שמו: שושלת האן המזרחית. אולם ייסודה מחדש של השושלת לא הביא את השקט הרצוי לממלכה. עימותים עם בעלי הקרקעות, יחד עם פלישות מבחוץ ומאבקים פנימיים במיעוטים החלישו שוב את השלטון. מרד הטורבן הצהוב שפרץ בשנת 184, סימן את תחילתו של עידן בו שליטים צבאיים מובילים מלחמות בתוך המדינה ומחלקים את המדינה למספר מדינות קטנות. תקופה זו ידועה כתקופת שלוש הממלכות.
[עריכה] ג'ין, שש עשרה הממלכות והשושלות הדרומית והצפונית: התקופה האפלה של סין
- ערך מורחב – שושלת ג'ין
שלוש הממלכות התאחדו בשנת 280 תחת שלטונה של שושלת ג'ין. אולם איחוד זה נמשך זמן קצר מאוד. בתחילת המאה ה-4 החלו המיעוטים בסין (כיום מכונים סינים לא בני האן ) להתמרד ולבתר את המדינה, גורמים בכך להגירה עצומה של סינים בני האן אל מדרום לנהר היאנגטסה. בשנת 303 החלו אנשי מיעוט הדאי במרד שבסופו הם כבשו את צ'נגדו שבסצ'ואן. השׂיוֹנְג-נוּ, שנהדפו מסין בתחילת שלטונה של שושלת האן, חזרו להלחם בסין, כבשו חלקים ממנה והוציאו להורג את שני קיסריה האחרונים של שושלת ג'ין. יותר משש-עשרה מדינות הוקמו על ידי המיעוטים האתניים בצפונה של סין. הצפון הכאוטי אוחד לזמן קצר על ידי פו ג'יאן, אך הוא הובס בנסיון פלישתו לדרום סין וממלכתו התפוררה. נסיון נוסף לאיחוד הצפון בוצע על ידי הקיסר טאיוון, שהקים את השושלות הצפוניות, סדרה של משטרים מקומיים ששלטו בסין שמצפון לנהר היאנג צה.
עם הפליטים שנסו לדרומה של המדינה, היה גם הקיסר יואן, נצר לשושלת ג'ין, שחידש את שלטון השושלת בדרום המדינה . שושלת זו הייתה הראשונה מבין השושלות הדרומיות שכללו את שושלות סונג, צי, ליאנג וצ'ן. בירתן של השושלות הדרומיות הייתה ג'יאנקאנג, ליד ננג'ינג של ימינו. התקופה בה התקיימו במקביל שתי מדינות הנשלטות על ידי שושלות שונות בצפונה ובדרומה של הארץ נקראה תקופת השושלות הצפונית והדרומית. שושלת סוי קצרת המועד, הצליחה לאחד את המדינה ב589 לאחר כמעט 300 שנות פירוד.
[עריכה] שושלת טאנג: חזרה לשיגשוג
- ערך מורחב – שושלת טאנג
בשנת 618 נוסדה שושלת טאנג, פותחת עידן חדש של שיגשוג וחידושים בתחומי האמנות והטכנולוגיה. בתקופה זו פעלו משוררים נודעים כלי באי ודו פו. הבודהיזם, שהחל חודר לסין כבר במאה ה-1, הוכרז כדת הרשמית של המדינה ואומץ על ידי המשפחה הקיסרית. צ'אנג-אן (שיאן של ימינו), בירת השושלת הייתה באותה תקופה העיר הגדולה ביותר בעולם. תקופות טאנג והאן נחשבות לרוב כתקופות השגשוג הממושכות ביותר בהיסטוריה של סין. אולם, על אף השגשוג, כוחה של שושלת טאנג החל להחלש והמדינה החלה נקרעת בשנית בידי שליטים מקומיים. תקופה נוספת של כאוס הגיעה למדינה: תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.
[עריכה] שושלת סונג ושכנותיה הצפוניות, ליאו וג'ין
- ערך מורחב – שושלת סונג
בשנת 960 הצליחה שושלת סונג לאסוף מספיק כח כדי לאחד את סין תחת שלטונה. תחת שלטון סונג, שבירתו הייתה קאיפנג, החלה תקופת צמיחה חדשה בסין. אולם שושלת סונג לא הייתה הכח הפוליטי הגדול היחיד באזור. במנצ'וריה ובמזרח מונגוליה התהוותה ממלכתה של שושלת ליאו החיטאנית וב1115 עלתה לשלטון במנצ'וריה שושלת ג'ין הג'ורצ'נית (הג'ורצ'נים היו אבותיהם של המנצ'ורים) שתוך 10 שנים בלעה את שושלת ליאו לתוכה. שושלת ג'ין השתלטה גם על שטחים בצפון סין, בתוכם הבירה הסינית קאיפנג, מה שאילץ את שושלת סונג הסינית להעביר את בירתה לחאנגג'ואו. שושלת סונג גם אולצה על ידי שושלת ג'ין להכריז על הכרתה בשושלת ג'ין כשליטה העליונה שלה. בתקופה שלאחר מכן הוקמו שלוש ממלכות גדולות בשטחה של סין (ממלכת סונג, ממלכת ג'ין וממלכה שלישית של מיעוטים שנקראה ממלכת שיה המערבית). בתקופה זו נעשו פיתוחים משמעותיים בטכנולוגיה, ככל הנראה עקב הלחץ הצבאי שהופעל על ממלכת סונג מצד שכנותיה הצפוניות.
[עריכה] המונגולים
ממלכת ג'ין הייתה הראשונה מבין הממלכות בסין שהובסה על ידי המונגולים, שהמשיכו וכבשו גם את ממלכת סונג במלחמה ארוכה ועקובה מדם שהייתה המלחמה הראשונה בהיסטוריה בה נעשה שימוש מכריע בנשק חם. לאחר תום המלחמה החל עידן של שלום כמעט בכל אסיה (שהייתה נתונה לשלטון המונגולים), עידן שנקרא "השלום המונגולי" (Pax Mongolica). שלום זה איפשר לנוסעים מהמערב, דוגמת מרקו פולו, להגיע לסין ולחשוף לראשונה את אוצרתיה למערב. בסין, נחלקו המונגולים בין אלו שרצו להחיל בסין את מנהגי המונגולים ובין אלו שרצו לאמץ את המנהגים הסינים לעצמם. קובלאי חאן, שנמנה עם הקבוצה השנייה, הקים בסין את שושלת יואן (מילולית: "השושלת הראשונה") זו הייתה הממלכה הראשונה שהשתרעה על כל שטחה של סין ושבירתה הייתה בייג'ינג (בייג'ינג הייתה בירתה של שושלת גי'ן אך השושלת לא שלטה על סין כולה).
[עריכה] תחייתה מחדש של התרבות הסינית
בקרב העם בסין, הייתה התמרמרות רבה ביחס לשלטון ה"זרים" החדש, התמרמרות שלבסוף הובילה להתקוממויות איכרים במדינה שהתפתחו למאבק בשלטון שנדחף למעשה אל מחוץ לגבולותיה של סין. את השלטון המונגולי החליף שלטונה של שושלת מינג בשנת 1368. שושלת זו פתחה תקופה של פריחה והתחדשות תרבותית: האומנות, ובעיקר תעשיית הפורצלן, נסקה לגבהים שלא נודעו קודם לכן, סחורות סיניות נעו ברחבי האוקיינוס ההודי, מגיעות עד לחופיה המזרחיים של אפריקה במסעותיו של צ'נג חה. סין בנתה צי ספינות שהגדולות מבניהן שינעו 1,500 טונות של סחורות וחיילים מהצבא בן מיליון החיילים שהיה ברשותה באותה העת. יותר מ100,000 טונות ברזל יוצרו כל שנה וספרים רבים נדפסו. יש הטוענים כי שהאומה הסינית בתקופת מינג הייתה האומה המתקדמת ביותר בעולם.
הקיסר חונג-וו, מייסד השושלת, הניח את היסודות לנטייתה של המדינה למעט במסחר ותעשייה ולהתמקד בעיקר בהגדלת הרווחים מהמגזר החקלאי, כנראה בשל מוצאו החקלאי של הקיסר. חברות פאודליות זעירות שהתפתחו במהלך שנות שלטונם של שושלת סונג ושל המונגולים פורקו ואדמותיהם הולאמו, חולקו והושכרו לאיכרים מחדש. כמו כן, הוטל חוק האוסר החזקת עבדים במדינה. החוקים נגד מסחר נשארו בממלכה עוד מתקופת שושלת סונג, אך כעת הם חלו גם על סוחרים זרים מה שהביא במהרה לגוויעת סחר החוץ בין סין לשאר העולם.
ככל שחלף הזמן, שלטון הקיסר נעשה חזק יותר ויותר על אף שהחצר הקיסרית עשתה שימוש נרחב בפקידים ממשלתיים שהיו אחראיים לתפקודה השוטף של המדינה.
במהלך שלטון המונגולים פחתה האוכלוסייה בכ-40% לכ-60 מליון נפש. שתי מאות מאוחר יותר המספר הוכפל. הערים החלו להתפתח בקצב מואץ ובעקבות כך החלה להופיע גם תעשייה זעירה. כתוצאה מהתערבות שלטונית, נמנעה בסין התפתחותו של מרכז אורבני מצומצם ובמקום זאת צמחו מספר רב של ערים שהיוו מרכזים מקומיים לאזורים המקיפים אותן.
[עריכה] תקופת מינג: מהתפתחות לבידוד
- ערך מורחב – שושלת מינג
למרות הסלידה ממסחר עם מדינות אחרות, וההתרכזות הפנימית בענייני המדינה, סין תחת שלטונה של שושלת מינג לא הייתה מבודדת. הסחר עם מדינות אחרות, ובעיקר עם יפן, המשיך להתקיים והקיסר יונגלה השתדל ככל יכולתו למסד קשרים דיפלומטיים עם המדינות הסובבות את סין. צבאה של סין כבש את אנאם והצי הימי שלה הפליג במסעותיו עד לחופי אפריקה. הסינים גם הצליחו לייצר השפעה מסוימת בטורקסטן.
אחת הדרכים המרשימות ביותר בהן התבטאה מדיניות החוץ הסינית של אותה תקופה הייתה מסעותיו הימיים של צ'אנג חֶה, סריס מוסלמי ונצר למשפחה מונגולית, אשר הוביל שבעה מסעות ימיים מפוארים בין 1405 ל1433 שעברו בכל האוקיינוס ההודי והאיים שבו והגיעו עד לכף התקווה הטובה. מסעו הראשון של הה, כלל 62 ספינות שנשאו 28,000 מלחים – ללא ספק המסע הימי הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית.
אולם, לקראת סופה של המאה ה-15, הוטל איסור על אזרחי המדינה לבנות ספינות בעלות כושר הפלגה באוקיינוס וכן נאסר על כלל האזרחים לעזוב את המדינה. כיום קיימת הסכמה על כך שצעד זה ננקט כדי להגן על הקיסרות מפני התקפות של שודדי ים. הגבלות אלו בוטלו לבסוף באמצע המאה ה-17.
[עריכה] שושלת צ'ינג
- ערך מורחב – שושלת צ'ינג
השושלת הקיסרית האחרונה בסין, נוסדה ב1644 כאשר המנצ'ורים כבשו את המדינה, הדיחו מהשלטון את שושלת מינג המקומית והקימו את שושלת צ'ינג שבירתה בייג'ינג. במשך חצי מאה נלחמו המנצ'ורים מלחמות עקובות מדם שבמהלכן השתלטו על האזורים שהיו בשליטת שושלת מינג ובכללם מחוז יונאן המרוחקת, טיבט ומונגוליה. את ההצלחה לה זכו המנצ'ורים בתחילת תקופת שלטונם יש לזקוף לזכות כוחם הצבאי האדיר והמיומן ששולב עם מיומנויות בירוקרטיות סיניות.
חלק מההיסטוריונים רואים בתקופה של תחילת שלטון צ'ינג המשך רציף להתדרדרות התרבותית שחלה בסוף תקופת מינג. אך יש כאלה הרואים בתחילת שלטון צ'ינג תקופה של שיגשוג יותר מאשר נסיגה. בהוראת הקיסר קנגשי נכתב המילון המקיף והמפורט ביותר לשפה הסינית שנכתב עד אז ותחת שלטונו של הקיסר קיאנלונג חובר הקטלוג המלא של כל העבודות החשובות של התרבות הסינית. שושלת צ'ינג גם המשיכה בהרחבת אוצר הספרות העממית ובפיתוח החקלאות תוך יבוא גידולים חדשים מהעולם החדש דוגמת התירס. גם צמיחת האוכלוסייה המשיכה להאיץ בתקופת צ'ינג ואוכלוסיית המדינה, שבשנת 1700 מנתה 100 מליון נפש, הגיעה לכדי 220 מליון בשנת 1800.
במהלך המאה ה-19, נחלשה שליטתה של שושלת צ'ינג במדינה והשגשוג שהיה בה התפוגג. סין סבלה מרעב קשה, התפוצצות אוכלוסין וחדירה בלתי פוסקת של מדינות המערב בנסיון להשיג לעצמן השפעה במדינה. שאיפתה של בריטניה להמשיך בסחר הבלתי חוקי באופיום, נתקל בהתנגדות עזה של המשטר הקיסרי, מה שהביא לפריצתה של מלחמת האופיום הראשונה ב1840. סין, שהפסידה במלחמה, אולצה לבצע ויתורים כואבים ולפתוח את נמליה לסחר חפשי עם מדינות המערב. ויתוריה הטריטוריאלים של סין כללו את העברת הונג קונג לידיה של בריטניה ב1842 כחלק מחוזה נאנג'ינג. בנוסף מרד טאי פינג (1864-1851) ומרד ניאן (1868-1853), יחד עם תנועות לאומיות מוסלמיות ששאפו לעצמאות וחוזקו על ידי רוסיה ייבשו את קופת המדינה וכמעט שהביאו לנפילת השלטון בה.
המרידות בשלטון דוכאו בעיקר על ידי כוחות המערב שבאותו הזמן עשו במדינה כבשלהם וניצלו את שווקיה ואת מערכתה הכלכלית.
לאחר שוך המהומות בשנות השישים של המאה ה-19, החלה שושלת צ'ינג לטפל בבעיות המודרניזציה במדינה על ידי ביצוע רפורמות בכל תחומי שליטתה. אבל, הקיסרית האלמנה צישי, יחד עם גורמים שמרניים במדינה, ביצעה מעין הפיכה והדיחה את הקיסר הצעיר מהשלטון, מורידה בכך לטמיון את הרפורמות שאך החלו להתבצע. הרפורמות הצבאיות, שהושארו על כנן, היו חסרות ערך עקב השחיתות האיומה שהתפשטה בצמרת השלטון. חלק מספינות הקרב החדישות של הצבא כלל לא יכלו לבצע ירי, וזאת עקב מעילות גדולות בתקציבי בנייתן שלא השאירו די כסף לרכישת אבק שריפה. כתוצאה מכך כוחות "הצבא הסיני החדש" נחלו תבוסות משפילות הן במלחמת סין-צרפת (1885-1883) והן במלחמת סין-יפן הראשונה (1895-1894)
עם תחילתה של המאה ה-20, הייתה החצר הקיסרית בסין הרוסה, שחיתות הייתה בכל והאוכלוסייה גדלה בקצב בלתי ניתן לעצירה. המדינה נשלטה על ידי הקיסרית צישי, דמות שמרנית ביותר שהתנגדה לכל סוג של רפורמה. מותו של הקיסר גוואנגשו יום אחד לפני מותה של הקיסרית (יש הטוענים שהוא הורעל על ידה) הרס את הסיכוי האחרון לביסוס הנהגה אפקטיבית במדינה.
[עריכה] הרפובליקה הסינית
- ערך מורחב – היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין
ביאושם מאוזלת ידו של השלטון, החלו פקידי ממשל צעירים, קציני צבא וסטודנטים, שהושפעו מרעיונותיו המהפכניים של סון יאט-סן להתארגן לקראת הפיכה במדינה שתסלק את שושלת צ'ינג מהשלטון ותהפוך את המדינה לרפובליקה. התקוממות ווצ'אנג, התקוממות מהפכנית צבאית, החלה ב10 באוקטובר 1911. כחצי שנה מאוחר יותר, ב12 בפברואר 1912 הוקמה הממשלה הזמנית של הרפובליקה הסינית בנאנג'ינג כשבראשה עומד סון יאט-סן כנשיאה הזמני. אך סון נאלץ לוותר על תפקידו לטובת יואן שיקאי אשר פיקד באותו הזמן על "הצבא החדש" והיה ראש הממשלה תחת שלטון צ'ינג, כחלק מהסכם שנחתם להדחת הקיסר האחרון – הילד הנרי פו-יי. בשנים שלאחר הכתרתו כנשיא, ניסה יואן שיקאי לעקוף את סמכויותיהן של הוועדות הפרובינציאליות של הרפובליקה ואף הכריז על עצמו קיסר ב1915. שאיפותיו הקיסריות של יואן נתקלו בהתנגדות עזה של המהפכנים שראו כיצד מהפכתם הולכת לכינונה מחדש של קיסרות במדינה ולא של רפובליקה, והם החלו מתמרדים נגד יואן עד למותו ב1916 שהשאיר ריק שלטוני בסין. סין שלאחר מותו של יואן נחלקה בין הממשל הרפובליקני החדש, ובין מצביאים מקומיים ששלטו באזוריהם עוד מתקופת צ'ינג.
לארוע חסר החשיבות (בעיני המעצמות מחוץ לסין) שהתרחש ב1919 הייתה השלכה מכריעה על המשך ההיסטוריה הסינית במאה ה-20, ארוע זה הוא תנועת הארבעה במאי. התנועה, שהוציאה שם רע לפילוסופיות המערביות המקובלות והאימוץ של קוי מחשבה קיצוניים יותר שבאו לאחר מכן זרעו את הזרעים לקונפליקט בלתי ניתן לגישור בין הימין והשמאל בסין, קונפליקט שהמשיך עד לסופה של המאה.
ב1920, הקים סון יאט-סן בסיס לתנועתו המהפכנית בדרום סין, אשר ממנו הוא יצא לאיחוד האומה השסועה. בעזרתם של הסובייטים, הוא הקים ברית עם המפלגה הקומוניסטית הסינית, ברית שלחמה בשאריות המשטר הקיסרי שהיו מפוזרות בצפון המדינה. לאחר מותו של סון ב1925 השתלט יורשו צ'יאנג קאי שק על המפלגה הלאומנית (הקוומינטנג) והצליח לאחד תחת שלטונו את מרבית דרום המדינה ומרכזה במערכה צבאית שנקראה המשלחת הצפונית. לאחר שהצליח להביס גם את תומכי הקיסר בצפון, פנה צ'יאנג למלחמה באנשי המפלגה הקומוניסטית, שעד לאותה תקופה נלחמו יחד איתו. הקומוניסטים פרשו מהקוומינטנג ב1927 וברחו להרים שבדרום סין. ב1934 יצאו הקומוניסטים מההרים שבשליטתם (שם הקימו את הרפובליקה הסינית-סובייטית) למצעד הארוך, מסע צבאי מפרך באזורים הטרשיים ביותר במדינה אל עבר צפון מערבה של המדינה לפרובינציית שאאנסי שם הקימו לעצמם בסיסי לוחמת גרילה.
במהלך המצעד הארוך, הכירו הקומוניסטים במנהיגם החדש מאו צה דונג. המאבק בין הקוומינטנג והמפלגה הקומוניסטית הסינית נמשך לעתים בגלוי ולעתים בחשאי תוך כדי מלחמת סין-יפן השניה (1945-1931) על אף שהכוחות יצרו לכאורה חזית מאוחדת כנגד פלישת היפנים ב1937 כחלק ממלחמת העולם השניה. הלחימה בין שתי המפלגות המשיכה לאחר תבוסתם של היפנים ב-1945, וב-1949 שלטו הקומוניסטים ברוב שטחה של המדינה.
צ'יאנג קאי שק נמלט עם שאריות ממשלתו וצבאו לטיוואן שם הוא הכריז על טייפה כבירה הזמנית של הרפובליקה עד להשלמת הכיבוש מחדש של סין היבשתית על ידי כוחותיו. הרפובליקה הסינית ממשיכה להתקיים עד ימינו (סוף 2004) בטיוואן אך היא טרם הכריזה עצמאות והיא אינה מוכרת רשמית כמדינה על ידי שאר העולם.
עם ההכרזה על הקמתה של הרפובליקה העממית של סין ב1 באוקטובר 1949, חולקה סין שוב לרפובליקה העממית של סין בסין היבשתית ולרפובליקה הסינית שישבה בטיוואן ובמספר איים קטנים בסביבה, כאשר לכל רפובליקה יש ממשלה הרואה בעצמה את הממשלה הסינית האמיתית והמתייחסת אל הממשלה האחרת בבוז ובביטול. מצב זה נמשך עד לשנות התשעים של המאה ה-20, כאשר שינויים פוליטים ברפובליקה הסינית הביאו אותה להפסקת הטענה הפומבית להיותה ממשלת סין היחידה.
[עריכה] ראו גם
- לוח זמנים של ההיסטוריה של סין – טבלה המתארת את האירועים והאישים החשובים בתולדותיה של סין.
[עריכה] לקריאה נוספת
- עמנואל צ' י' שו, צמיחתה של סין המודרנית, הוצאת שוקן, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ירדן ניר-בוכבינדר, סין אימנו, קונפוציוס אבינו, באתר "האייל הקורא"
