אמריקניזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמריקניזם (Americanism) או אקספציונאליזם אמריקני (American Exceptionalism) הוא מכלול התכונות התרבותיות, החברתיות והכלכליות המייחדות את ארצות הברית של אמריקה ואת תושביה משאר אומות העולם. אמריקניזם הינו מושג תרבותי רחב, מורכב ודינאמי המשמש לעתים כאופן שבו ארצות הברית ותושביה רואים את עצמם ומגדירים את זהותם, ולעתים כאופן שבו נתפסת ארצות הברית מבחוץ, על ידי שאר העולם. במובנו הפוליטי, בהיסטוריה וכמו כן בימינו אלו, משמש המושג לעתים כבסיס הסברתי למדיניות החוץ של ארצות הברית ולהתפשטות המהירה של תרבותה ברחבי העולם. בניגוד לתאוריה האימפריאליסטית, המזהה את ארצות הברית כאימפריה המנסה באופן אקטיבי להתפשט ולהרחיב את תחומי שליטתה, מספק המונח אמריקניזם הסבר אלטרנטיבי להגמוניה האמריקנית העולמית שאיפיינה את המאה ה-20 והגיעה לשיאה עם תום המלחמה הקרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של המושג
המונח 'אמריקניזם' נטבע לראשונה על-ידי ההיסטוריון והוגה הדעות הצרפתי אלקסיס דה-טוקוויל בשנת 1831[1].
הפוליטיקאי וההיסטוריון הבריטי ג'יימס ברייס מנה בשנת 1888 את הרעיונות הבאים כמאפיינים של האמריקניזם והתרבות האמריקנית[2]:
- לפרט זכויות 'מקודשות'
- מקור הריבונות הוא העם
- הממשלה מרוסנת על-ידי החוק והעם
- שלטון מקומי עדיף על שלטון מרכזי
- הרוב נבון יותר מהמיעוט
- השלטון העדיף הוא זה שבידיו כמה שפחות כח
בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימשו המושגים 'אמריקניזם' ו-'אמריקניזציה' בהקשר של פרויקטים לקליטת המהגרים הרבים שהגיעו לחופיה של ארצות הברית והפיכתם לאמריקנים. יצרנית הרכב פורד החזיקה מחלקת 'אמריקניזציה' שהעסיקה סוציולוגים ואנתרופולוגים שתפקידם היה להפוך מהגרים איטלקים מסיציליה ומהגרים יהודים מאירופה ל-'אמריקנים'. מומחים אלו עסקו בחִבְרוּת, אקולטורציה (הטמעת מנהגים חברתיים ותרבותיים), קליטה חברתית ו'אמריקניזציה' של עובדי החברה. הנורמה האידאלית אליה שאפה חברת פורד הייתה זו של העובד בעל ה-"קונפורמיזם האנגלו-אמריקני", מונח המכונה כיום "אירוצנטריזם".
כיום משמש לעתים המונח 'אמריקניזציה' לתיאור תהליכי הסתגלות כלל-עולמיים ל'נורמות' האמריקניות, קרי אותם מאפיינים והלכי הרוח המחשבה המאפיינים את אמריקה במישור התרבותי, החברתי והכלכלי.
[עריכה] הגדרה ומושג ה-'קריד'
מדען המדינה סמואל הנטינגטון פרסם בשנת 1981 מאמר בשם "הקריד האמריקני והזהות הלאומית"[3] שניסה להתמודד עם השאלה: 'מהן מכלול התכונות המגדירות את זהותו של העם היושב בארצות הברית של אמריקה?' הנטינגטון שאל את מושג ה-'קריד' (Creed, מהמילה הלטינית Credo – 'אני מאמין') ממסמך משנת 1917 בשם 'הקריד של האמריקנים, שכתב וויליאם טיילר פייג' ושאומץ כשנה מאוחר יותר על-ידי בית הנבחרים האמריקני כ-'אני מאמין' הרשמי של ארצות הברית של אמריקה. הנטינגטון אימץ את המושג המאגד, באופן בלתי-רשמי, את התכונות המאפיינות את ארצות הברית ומייחדות אותה, ולכן מגדיר את הזהות האמריקנית, וקבע את מרכיביו השונים. לטענת הנטיגנטון, הקריד הינה מערכת אימננטית של אמונות, שעל אף היותה מפותחת פחות מהלך המחשבה הפוליטי של אירופה, הייתה יציבה באופן יוצא מן הכלל לאורך ההיסטוריה ונותרה במהותה זהה מימי התגבשותה ועד לימינו אנו.
הנטינגטון טוען כי היעדר 'אופי שיטתי' בעל הגדרה ומינוח מדויקים של המערכת הפוליטית של ארצות הברית (כמו למשל הקומוניזם בברית המועצות או הפאשיזם או הסוציאל-דמוקרטיה באירופה) איננו מחייב שלא קיים באמריקה קונצנזוס פוליטי-תרבותי. הקריד הוא הוא הקונצנזוס האמריקני והנטינגטון מצביע על כמה ממאפייניו:
- מערכת לאומית של השקפות ואמונות קיימת בארצות הברית מאז סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.
- לקריד תמיכה נרחבת על-ידי רוב מרכיביה של החברה האמריקנית ורוב אזרחיה של ארצות הברית.
- על-אף שינויים לאורך ההיסטוריה הקריד היה ונשאר ביסודו של דבר יציב.
- לקריד תפקיד מרכזי בהגדרת הזהות הלאומית כ-'אמריקנית' וכפועל יוצא בהגדרת מי שאיננו עונה לקריטריוני הקריד כ-'לא-אמריקני'.
הנטינגטון וחוקרים אחרים כדוגמת אנדרו קוהאט וברוס סטוקס[4] בודדו שישה 'ערכי ליבה' יסודיים המהווים את הבסיס לזהות הלאומית של תושבי ארצות הברית ולהגדרת האמריקניזם:
- שלטון החוק כפי שהוא מבוטא על-ידי החוקה האמריקנית
- חופש האדם וזכויות האזרח הבסיסיות
- שוויון הזדמנויות (בניגוד לשוויון אבסולוטי של בני-האדם כערך המאפיין קומוניזם וסוציאליזם)
- אינדיבידואליזם
- דמוקרטיה, שלטון העם
- סוברניות (Sovereignity – ריבונות) של העם ולא של השלטונות
מרכיב נוסף שהנטינגטון אינו מונה הוא המרכיב הדתי-שמרני בזהות האמריקנית, או הדת האזרחית, מרכיב המושתת על מסורות נוצריות-פוריטניות שהביאו עימם ראשוני המתיישבים בעולם החדש.
[עריכה] מקורות הקריד
ניתן למנות, מעבר להיסטוריה המוקדמת של הציבליזציה המערבית, שהיוותה חלק חשוב בעיצוב האומות והמדינות המערביות המודרניות, כמה תהליכים היסטוריים משמעותיים שתרמו להתפתחות הזהות הלאומית האמריקנית.
[עריכה] הרפורמציה הפרוטסטנטית
אחד משורשיה של הזהות האמריקנית נעוץ בתנועת ההרפורמציה מהמאה ה-17 שהיוותה שינוי בהלך המחשבה התרבותי החילוני לא פחות מאשר במישור הדתי. הסלידה מריבונות אבסולוטית, השאיפה למוסריות, האינדיבידואליזם ומרכזיותו של האדם, חופש הדת והפילוג הדתי לכתות שונות, כל אלה מקורם בתנועת הרפורמציה שיסד מתקן הדת הגרמני מרטין לותר. חוקרים מזהים את הפרוטסטנטיות, שהשתרשה במדינות אירופה הצפונית ובבריטניה, כגורם מהותי ביצירת האחראיות האישית כמרכיב בזהות האמריקנית. זאת, בניגוד למדינות הקתוליות של אירופה, שם הצליחו להתבסס, גם במהלך המאה ה-20, רעיונות ומשטרים ריכוזיים, הרואים במדינה או ביישות הריבונית את העיקר ואת האזרחים כמשרתי המטרה. באופן פרדוקסלי, היעדר המאפיין הריבוני בארצות הברית הוא שמקשה על הגדרת הזהות 'אמריקני', בניגוד, למשל, לזהות הצרפתית, אך הוא אחד ממרכיביו העיקריים של הקריד.
ראשוני המתיישבים האנגלים בקולוניות האמריקניות היו נוצרים פוריטנים, שלפי המסורת בה הם מאמינים נבחרו על-ידי האל להנהיג את יתר אומות העולם (אמונה דומה לאתוס 'עם הסגולה' של העם היהודי, אך בעלת גוון פוליטי מובהק). שורשיה של התפיסה העצמית של החברה האמריקנית, שלכל אורך ההיסטוריה ראתה עצמה כמעין מגדלור לשאר האומות, נעוצים, לדעת חוקרים רבים, במסורות הפוריטניות.
[עריכה] עידן הנאורות
רעיונות הליברליזם, שמקורם בעידן הנאורות מהמאה ה-18 באירופה, מהווים נדבך חשוב נוסף ביצירתו של הקריד האמריקני. הוגי דעות כגון יום, הובס ולוק, תרמו לעולם המערבי את השינוי בתפיסות העולם שהביא ליצירתה של המדינה המערבית המודרנית והחברות הדמוקרטיות החותרות לעגן ולהגן על זכויות האדם ועל החופש היסודי להם זכאים בני האדם מעצם קיומם. מושג הפרדת הרשויות, שנהגה בימי ההשכלה ומיוחס בין השאר להוגה הדעות הצרפתי מונטסקיה (Montesquieu) יוּצַא לארצות הברית עם המתיישבים האירופאיים וקיבל שם משמעות וחשיבות גבוהה יותר, עד כדי קדושה ממש, בהלך הרוח האמריקני. האמריקנים רואים בריכוזיות גורם בלתי רצוי בצורה כמעט קנאית והיו לאורך ההיסטוריה תומכים נלהבים של ביזור הכח הפוליטי. לשלטון המקומי של המדינות הנפרדות בארצות הברית כח רב וסמכויות רבות, שבמדינות אחרות מחזיק בהן השלטון המרכזי. כוחו של העם כמרסן את הדחף האנושי לשלטון ולשררה הוא עיקרון נוסף עליו מושתת התרבות האמריקנית שמקורו בתנועת הנאורות האירופית.
[עריכה] כלכלה חופשית וקפיטליזם
רעיונות כוחות השוק החופשי, התערבות מינימאלית של הממשלה בנעשה בכלכלה והפחתת נטל המס במטרה לקדם את שוויון ההזדמנויות ולאפשר הגשמה עצמית, כל המאפיינים הללו של הכלכלה האמריקנית שואבים מעקרונות הכלכלה המודרנית שהגה ותיאר במאה ה-18 הכלכלן הסקוטי אדם סמית'.
העשורים הראשונים של המאה ה-19 התאפיינו בארצות הברית במחסור בכח-אדם לעבודה ומנגד, בשטחי אדמה כמעט בלתי מוגבלים. מאזן המשאבים הזה הוביל את הכלכלה האמריקנית לתיעוש מהיר ולמעבר לכלכלת חרושת ממוכנת החוסכת בכח עבודה אנושי ומנצלת את משאבי האדמה. כחלק מרוח האינדיבידואליזם והאחריות האישית של האדם לקיומו ולקיום משפחתו התפתחה בארצות הברית חברה יזמית וחדשנית, ונשיאיה של ארצות הברית ובראשם קלווין קולידג' תמכו במדיניות כלכלית המעודדת יזמות ותחרותיות[5]. המצאות פרקטיות מהפכניות כדוגמת הטלפון ונורת הלהט התפתחו בארצות הברית על אף שבאירופה לא הייתה חסרה תשתית מדעית וטכנולוגית שהייתה נחוצה כדי להביא לפריצות הדרך הללו. אין ספק שערכי האינדיבידואליזם המושרשים בחברה האמריקנית והרצון להגשמה עצמית באמצעות רדיפת עושר תרמו רבות לחידושים הטכנולוגיים שארצות הברית התאפיינה ועודה מתאפיינת בהן.
שיטת פס הייצור שהביאה לעולם את הייצור הסדרתי ואת חלקי החילוף הומצאה בארצות הברית ומיוחסת כיום להנרי פורד, מייסדה של יצרנית הרכב הראשונה בעולם. פורד נהג לומר על מכונית דגם ה-T שלו שניתן לקבל אותה בכל צבע שחפצים בו כל עוד היא שחורה.
[עריכה] האתוס המהפכני
שינויים מהותיים בחברה האמריקנית במהלך המאות ה-19 וה-20 כדוגמת ביטול העבדות, האיסור על מכירת אלכוהול במהלך תקופת היובש וביטולו והענקת זכות ההצבעה לשחורים ולנשים נתפסים על-ידי האמריקנים כאבני דרך בכינונה של החברה האמריקנית כחברה פלורליסטית, מתקדמת ודינאמית, השואבת את כוחה משלטון העם, המאלץ את השלטון המרכזי להיות קשוב לרצונותיו ומונע ממנו להתחזק יתר על המידה. חוקרים מסוימים מזהים בהיסטוריה של ארצות הברית גלים של דחפים מהפכניים הקוראים לשינוי כל אימת שהמציאות התרחקה מהאידאלים עלייה מושתתת האמריקניות. כך לדוגמה, גורסים החוקרים, הוביל הניוון המוסרי שבעבדות למלחמת האזרחים, ומדיניות החוץ הכושלת במהלך מלחמת ויאטנם ליצירת דור ילדי הפרחים ותנועת המחאה החברתית שליוותה אותו. קיימים היסטריונים של התקופה העכשווית הרואים בהסתבכותו של הממשל האמריקני במלחמת עירק כמבשרת גל מחאתי מהפכני חדש שיגרום לזעזועים בחברה האמריקנית בשנים הקרובות.
קיומו של האתוס המהפכני סותר לכאורה את המרכיב השמרני, הדתי של הקריד. אך כמו במקרים האחרים בהן מתגלות סתירות או התנגשויות שונות בין הגורמים המעצבים של התרבות האמריקנית, נראה שהזהות האמריקנית מוכנה לחיות בשלום עם הסתירות ונמנעת מיצירה דוגמטית של עקרונות, כל עוד אין פגיעה ממשית בקיום אחד מהמרכיבים ומתאפשרים תפקוד והתנהלות תקינים באורח החיים היומיומי. לראייה מוצגת העובדה שהקריד מחזיק מעמד כמערכת של עקרונות מנחים כבר למעלה ממאתיים שנה והערכים עליהם נבנתה החברה האמריקנית מובילים אותה גם כיום, אל תוך המאה ה-21, כחברה חזקה ואיתנה המרכיבה את אוכלוסייתה של המעצמה היחידה בעולם.
[עריכה] מאפייניה של החברה והתרבות האמריקנית
[עריכה] שלטון החוק
מרכיב המסורת החוקתית הוא אחד מערכי הבסיס בהגדרת הזהות האמריקנית. בניגוד למדינות מערביות כדוגמת ישראל והחברות באיחוד האירופי, לארצות הברית יש חוקה והיא היא הערך החוקי העליון במדינה. לשם השוואה, בישראל התחליף לחוקה כתובה הוא בית המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק המכריע בהחלטות במקרים של התנגשויות בין ערכים בסיסיים ואף יכול לבטל חוקים שחוקקה הרשות המחוקקת. בארצות הברית החוקה הכתובה היא הליבה של שלטון החוק ועל אף שהיא תוקנה מספר פעמים בהיסטוריה היא זוכה לאמון גבוה במיוחד בציבור האמריקני והוכיחה יציבות מרשימה עם חלוף הזמן.
רעיון שלטון החוק הבסיסי, החיצוני לריבון ואינו תלוי בו, והמרסן את ההתנהגות והשאיפות האנושיות, מגיח לתרבות המערבית בימי הביניים וכמו ערכים בסיסיים אחרים המגדירים את הזהות האמריקנית מקורו באירופה. החוק נתפס בתרבות ובדעת הקהל האמריקנית כחיצוני לשלטון האנושי (בניגוד למשל למונארך האירופי שרצונותיו ומאוויו היוו הם את החוק), וכמושג שמקורו 'טבעי' ואף אלוהי. החוק מקושר בתרבות האמריקנית לעתים קרובות עם מושגים מתורת המוסר, שמקורם דתי. מושג החוק האמריקני אינו מקושר למוסדות של ריבונות אבסולוטית כדוגמת מלכים, אפיפיורים, מדינות או רשויות מחוקקות, המהוות דוגמה לנטייתן של החברות האנושיות לריכוזיות. החוק בדברי ימיה של אמריקה נתפס כמרסן או אף נוגד כח וכוחניות והרעיון הזה[6] היה אחד הגורמים המניעים העיקריים להשתחררות של המתיישבים האמריקנים מעול האימפריה הבריטית ולפריצתה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית[7].
[עריכה] ביזור השלטון וכח העם
מרגע הקמתה הייתה ארצות הברית קונפדרציה של מדינות נפרדות ולא ישות פוליטית ריכוזית יחידה. האיחוד הזה, שניתן היה לצפות שאם יצליח יתגלגל וישנה את צורתו לכדי ישות פוליטית מרכזית, שמר על אופיו המבוזר ורבות מהסמכויות הביצועיות, החוקיות והשיפוטיות נמצאות בידי השלטון המקומי של המדינות השונות. למעשה, הקונצנזוס האמריקני הוא שארצות הברית מהווה ישות פוליטית אחת בכל הנוגע למדיניות החוץ, הכלכלה והביטחון. כמעט כל שאר התחומים וגם חלקים מהמדיניות הכלכלית והביטחונית (בעיקר בטחון הפנים) נמצאים בידי השלטון המקומי. בארצות הברית, בניגוד למדינות אירופה ולישראל, לא קיימת מערכת רישום אוכלוסין מרכזית. אזרחי ארצות הברית רואים בעין רעה כל נסיון של הממשל הפדראלי להגביר את סמכויותיו וכוחו, בין אם מבחינה פוליטית באמצעות חקיקה ובין אם מבחינה כלכלית באמצעות העלאת שיעור המס. בעוד שבאירופה ובמדינות בעלות אוריינטציה סוציאל-דמוקרטית הדיון על הגדלת נטל המס במטרה להקטין את הפערים באוכלוסייה נמצא בראש סדר היום הציבורי, בארצות הברית הנושא שולי הרבה יותר והעלאת מסים נתפסת כפגיעה קשה בערכי האינדיבידואליות, האחראיות האישית ורעיון ההגשה העצמית באמצעים כלכליים[8]. עקרון 'מירב האושר למירב האנשים' מזוהה בחשיבה האמריקנית עם שוויון הזדמנויות, המגולם בעקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי, ולא בשוויון אבסולוטי בין האזרחים.
העם נתפס בקריד האמריקני כמכונן השלטון והריבונות וכמקור הסמכות העיקרי לכח. אתוס האדם הפשוט, כפי שבא לידי ביטוי בתפיסת העולם של אנדרו ג'קסון, נשיאה השביעי של ארצות הברית, מציב לנגד עיניו כמודל את האזרח המצוי, מצוייד בנשק וברכוש אותו השיג בעמל כפיו, המוכן להגן על מדינתו מפני גורמים ורעיונות עויינים מבית ומחוץ. הדמוקרטיה הג'קסונית, הנשענת בין השאר על התיקון השני לחוקת ארצות הברית היא אולי מרכיב הקריד השנוי ביותר במחלוקת. מדען המדינה הצרפתי וולטר סבור כי "המסורת הג'קסונית הינה המסורת האמריקנית המוקעת ביותר מחוץ לארצות הברית"[9].
[עריכה] אינדיבידואליזם
מכון המחקר Pew Research Center בראשותו של אנדרו קוהט ערך בשנים האחרונות סדרה מקיפה של סקרים ששפכו אור על האופן בו תושבי ארצות הברית מגדירים את זהותם לעומת תושביהם של אומות אחרות. הסקרים הקיפו טווח של 50 מדינות ו-91,000 משיבים ובין השאר עולה מהם כי האמריקנים רואים עצמם אחראיים לגורלם האישי יותר מאשר במדינות אחרות. 58% מהאמריקנים ציינו כי הם מעדיפים חופש אישי מהגבלות ממשלתיות על-פני שוויון חברתי וצמצום מספר הנזקקים במדינה, שיעור גבוה בהרבה מאשר במדינות מערביות אחרות כגון קנדה (43%), גרמניה (39%), צרפת (36%) או בריטניה (33%)[10]. גורמים חיצוניים כגון המערכת השלטונית, הכלכלית ואפילו הגורל, נתפסים בקריד האמריקני כמשניים בכל הנוגע להתפתחות האישית ולהשפעה על מסלול החיים של האדם.
החברה האמריקנית אופיינה מאז ומעולם בהיעדר מעמד אריסטוקרטי פורמלי. בעוד שבמדינות אירופה ובדמוקרטיות אחרות כגון יפן והודו קיימת מסורת פיאודלית ושורשים של היררכיה חברתית, החברה האמריקנית הייתה נקייה מרגע הקמתה מהגורם הזה, האחראי לעיצובן של חברות רבות בעולם. שורשיה של מלחמת העצמאות האמריקנית נעוצים בשאיפה להתנתק מהמונרכיה הבריטית ולהתנער מהפער בין האצולה למעמד הנמוך, פער המונע מהאזרחים שוויון הזדמנויות בסיסי. על אף שמעמדות רשמיים כבר לא קיימים ברוב המדינות המערביות, המסורת הפיאודלית עדיין מעוגנת בתרבויות רבות, כולל בחברה האמריקנית, בדוגמת גינונים חברתיים, יחסים בינאישיים והעדפות תרבותיות.
במקביל לדחייתה של החברה האמריקנית את המערכת הריבודית המסורתית של אירופה, נוצרה בחלקים של ארצות הברית מערכת ריבודית קשיחה - העבדות. מלחמת האזרחים של ארצות הברית פרצה בעיקר על רקע שאלת ביטול העבדות, כאשר מתנגדי העבדות ראו בתופעה מכשול ליצירת חברה מודרנית ושוות הזדמנויות חברתיות וכלכליות וסמל מובהק לקולוניאליזם ולחברה המעמדית המוקצים של "העולם הישן". מלחמת האזרחים הסתיימה בניצחון הצפון ובביטול העבדות – מהלך שבלעדיו קשה לדמיין את הזהות האמריקנית כפי שאנו מכירים אותה כיום. מתנגדי מבקריה של ארצות הברית הרואים בה כח אימפריאלי מצביעים לעתים על מרכיב זה של הקריד בזהות האמריקנית כהוכחה לכך שארצות הברית נתפסת כהגמון הבינלאומי היחיד רק בגלל עוצמתה הכלכלית והפופולריות של תרבותה ולא בגלל שאיפות אימפריאליסטיות ונאו-קולוניאליסטיות.
על אף אתוס האינדיבידואליזם, החברה האמריקנית היא חברה מרובדת ביותר, הן מבחינת חלוקת העושר והן מבחינת היוקרה החברתית. מחקרים רבים מראים שהמוצא החברתי של האמריקני מכתיב במידה רבה את רמת השכלתו והכנסתו העתידית, את טווח המקצועות בו יעבוד, ואת יוקרתו החברתית. מחקרים בנוגע לניעות החברתית מצביעים על כך שמרבית הניעות נושאת אופי של תזוזות קלות בתוך המעמד החברתי של האמריקני ולא בין המעמדות השונים.
[עריכה] מקומה של הדת
חילון הזירה הציבורית, שאת מקורותיו באירופה מייחסים למהפכה הצרפתית ולרפורמות שביצע נפוליאון, לא בא לידי ביטוי בצורה זהה בארצות הברית וכלל לא היה מרכיב במהפכה האמריקנית. בעוד שתנופת החילון המודרנית הגיעה לחלק מסוים של האוכלוסייה העירונית והקוסמופוליטית של ארצות הברית, היא לא השפיעה באותה צורה ובאופן גורף כמו באירופה על תושביה הלא-עירוניים, בני מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים[11]. הכלכלן והסוציולוג הגרמני מקס ובר טוען[12] שעל אף שכוחות המודרניזציה, אותם הוא מזהה כגורם העיקרי לחילון של חברות, היו חזקים ומובהקים יותר בארצות הברית מאשר באירופה, הם לא הובילו לעזיבת האמונות הדתיות ולהיחלשותן. הסיבה לכך נעוצה באחד ממאפייניו העיקריים של הקריד, הבא לידי ביטוי בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. ההפרדה המוחלטת בין הדת למדינה וחופש הדת והפולחן איפשרו לאמריקנים לשמור על צביון דתי חזק במקביל להתפתחותם כאומה מודרנית מבחינה מחשבתית וטכנולוגית.
סקרים שנערכו ברחבי העולם ומשווים בין התחושות הדתיות ומידת האמונה של אזרחים במדינות שונות מצביעים על העובדה שהעם האמריקני הוא עם דתי בצורה יוצאת דופן לעומת שאר מדינות העולם המערבי. ממחקרו של מכון Pew עולה[13] כי 94% מהאמריקנים מאמינים באלוהים. זאת, לעומת 60% מהבריטים, 56% מהצרפתים, ו-50% מהגרמנים. רוב רובם של האמריקנים מזהים את קיומם של עקרונות המוסר הבסיסיים עם קיומו של האל ולא עם רוח האדם. בשל המתירנות הדתית המעוגנת בחוקה ובחברה האמריקנית, ארצות הברית מתאפיינת במספר עצום של דתות, זרמים וכתות ששום מדינה מערבית אחרת אינה מתהדרת בו. במקביל, עקרון אי-מיסודה של הדת היה מאז ומתמיד עקרון בסיסי של הקריד האמריקני ונשמר בקנאיות. הכנסייה או כל ממסד דתי אחר במדינה לא זכאי לשום תקצוב מהמדינה ומכספי משלם המסים, זאת בניגוד למדינות אירופיות רבות כגון גרמניה. על כל ממסד דתי לגייס בעצמו את הכספים הנחוצים לו כדי להתקיים ועובדה זו מובילה במקרים רבים לפופולריזציה של המוסדות והמטיפים הדתיים הנאלצים למשוך קהל מאמינים שכן אחרת לא יהיה ביכולתם לשרוד.
עדויות נוספות מצביעות על כך שהעם האמריקני הינו עם דתי ושמרן בהשוואה למדינות מערביות אחרות. נושאים כגון נישואים חד-מיניים, הפלות ותקפותה של תורת האבולוציה נמצאים בארצות הברית בראש סדר היום הציבורי בשעה שבמדינות מערביות רבות הדיון עליהם הסתיים ונחתם בחקיקה. חוקרים רבים מקשרים גם את התמיכה הציבורית שמשיג הממשל האמריקני במדיניות החוץ שלו עם רגשות דתיים ואמונות של העם האמריקני. הרטוריקה האמריקנית מאופיינת בשימוש תכוף במושגים דתיים ובהתייחסות לאל כחלק מהמאפיין החברתי המכונה דת אזרחית. קיימות כיום באמריקה תנועות דתיות קיצוניות בעלות השפעה וכח פוליטי בלתי מבוטל. אמריקנים רבים משתייכים לזרם המילניאליזם (Millenialism, מלשון מילניום), כת נוצרית המייחסת חשיבות גדולה למיתוס אחרית הימים, ורואים את החיים כיום על פני כדור הארץ כשלב מעבר לקראת היום בו תגאל האנושות והעולם כפי שאנו מכירים אותו היום יגיע לקיצו. חזרתו של העם היהודי לאדמתו שבציון נתפסת בעיני רבים מהמאמינים כסימן קרוב לגאולה, ולתמיכה הרבה לה זוכה ישראל מהציבור ומהממשל האמריקני שורשים דתיים מובהקים. ערב פרוץ מלחמת המפרץ השנייה, נטו אמריקנים רבים להאמין כי סדאם חוסיין הינו התגלמותו של השטן עלי אדמות וכי המלחמה כנגדו היא מלחמת קודש של ממש[14].
[עריכה] הגירה ורב-תרבותיות
ארצות הברית הוקמה כמדינת הגירה הפותחת את שעריה לכל מי שחפץ להתיישב בה ומקבלת אותו בזרועות פתוחות. על דמותה של פסל החירות, סמלה של ארצות הברית שניתן לה במתנה על-ידי האומה הצרפתית נחקקו המלים:
| תנו לנו את היגעים, העניים, ההמוניים שבאנשיכם, הכמהים לנשום בחופשיות, את אשפת עלובי החיים של חופיכם השורצים. שלחו אותם, את חסרי-הבית, את פליטי הסערה, אלי, אני מרימה את אורי מעל לשער הזהוב | ||
על אף שחלו עם השנים שינויים במדיניות ההגירה של ארצות הברית, זכותו של האמריקני לשמור על זהותו המקורית כמהגר או כצאצא של מהגרים, כל עוד זו אינה מתנגשת עם ערכי הליבה האמריקניים והיא משנית לזהות האמריקנית, ניתנה מאז ומעולם ולא נתפסה בחברה האמריקנית כמאיימת או בלתי רצויה. בניגוד לישראל, שאף היא מדינה שאוכלוסייתה מבוססת על הגירה, תהליך האמריקניזציה לא נקבע כמדיניות רשמית ומעולם לא בא לידי ביטוי בתהליכים כדוגמת 'כור ההיתוך' או מחיקת הזהות הגלותית שאפיינו את החברה הישראלית בעשורים הראשונים להקמתה. אזרח ארצות הברית יכול להגדיר עצמו כאירי-אמריקני או אפרו-אמריקני ורבים אכן עושים כן. כפילות כזאת אינה עולה על הדעת במדינות אחרות, שם לא מתקבלות זהויות כגון מרוקו-צרפתית או טורקו-גרמנית, על אף שאלו קיימות בפועל. בעשורים שלפני מלחמת העולם השנייה מצאו יהודים רבים בית בארצות הברית, מקום בו יכלו לשמור על זהותם היהודית ובמקביל לפתח זהות לאומית אמריקנית. זאת, בניגוד לאירופה, שם נאלץ היהודי מאז המאה ה-18 לבחור אם ברצונו להתבולל ולהפוך ל-'פולני', 'רוסי' או 'גרמני' או לשמור על זהותו היהודית האורתודוקסית ולגזור על עצמו חיי זר בארצו שלו. חוקרי יהדות טוענים שתנועת הרפורמה ביהדות יכלה להיווצר ואכן נוצרה אך ורק בארצות הברית, שם ניתן היה לשמר את הזהות היהודית ולא להיות מוצא אל מחוץ לכלל. ליהודים לא היה טעם להנהיג תנועת רפורמה בארצות אירופה מהסיבה הפשוטה שגם אחרי השינוי הם לעולם לא היו מתקבלים כחלק אינטגרלי מהחברה.
כך לדוגמה, יום פטריק הקדוש הוא מעין יום חג לאומי כלל-אמריקני, גם עבור אמריקנים שאינם בני מוצא אירי. החברה האמריקנית סבלנית ביותר לדתות של מיעוטים ולמנהגיהם ורואה את הרבגוניות התרבותית כדבר רצוי ומובן מאליו. זאת, כמובן, כל עוד כל הדת אינם מטיפה כנגד הערכים הבסיסיים ואינה מאיימת להתמסד ולפגוע בהפרדת הדת מהמדינה. יחסי הגומלין בין הדתות למדינה היו בארצות הברית מאז ומעולם יציבים ומוגדרים היטב ולא היוו בסיס לחיכוכים או שסעים בחברה. גם כיום, עם עליתו של האיסלאם הקיצוני, החברה האמריקנית לא שינתה פניה כלפי אזרחיה המוסלמים, קהילה גדולה, מבוססת ומכובדת. על אף המתירנות הרבה המאפשרת את קיומן של כתות קיצוניות, מקרים בודדים של אלימות וגזענות כלפי קבוצות אתניות ומיעוטים מטופלים תמיד בחומרה ואינם נחלת כלל הציבור, הרואה בהן נגע חברתי מאיים.
כיום, נושא ההגירה נמצא בראש סדר העדיפויות הציבורי והוא מהווה סלע מחלוקת בין פוליטיקאים, היסטוריונים ואסטרטגים. ההגירה הבלתי חוקית לארצות הברית מארצות אמריקה הלטינית ובעיקר ממקסיקו הולכת וגוברת וניסיונותיו של הממשל האמריקני להקטין את ממדי התופעה עולים בתוהו. בספרו האחרון משנת 2004 מזהיר הנטינגטון[15] כי ההגירה ההיספנית, ששונה מגלי ההגירה הקודמים מפאת ממדיה, עלולה לפרק את היציבות החברתית ממנה נהנתה ארצות הברית במאתיים השנים האחרונות ולחלק את אמריקה לשני עמים ולשתי תרבויות, כלשונו. מנגד, טוענים כלכלנים ומומחים רבים אחרים כי ההגירה נחוצה לכלכלה האמריקנית ובלעדיה תבלם צמיחת התוצר במדינה וארצות הברית תאבד את הובלת הכלכלה העולמית.
[עריכה] תרבות פופולרית
| אנחנו הולכים להרוס את התרבות שלכם, בדיוק כמו שהרסנו את זו של עצמנו | ||
| -- ג'יי לנו, 1993 | ||
מאפיינה הבולט ביותר של התרבות האמריקנית הינו ללא ספק הפופולריות שלה. העקרונות הכלכליים עליה מושתתת ארצות הברית לא מאפשרים סבסוד ממשלתי של מוסדות תרבות, וכתוצאה מכך, בדומה למוסדות הדתיים, על המוסדות התרבותיים בארצות הברית למשוך קהל בכדי להתקיים. בניגוד למדינות מערביות אחרות באירופה או כדוגמת ישראל, לא קיימים בארצות הברית תיאטראות, תזמורות, בתי אופרה או תעשיות קולנוע הנהנים מתקציבים ממשלתיים. אילו נאלצים למכור כרטיסים או לגייס תרומות על מנת לשרוד ומוסדות תרבות רבים פונים לטעם ההמונים על-מנת למשוך קהל רב ככל שניתן. בארצות הברית קיימים לא מעט מוסדות תרבות 'איכותיים' יותר המכוונים לטעם של האליטה החברתית. אילו פשוט נדירים יותר ומספרם היחסי לעומת המוסדות הפופולריים משקף את היחס באוכלוסייה המביע בהם עניין. בהיעדר סבסוד, מגלגלת הפילנתרופיה כספי עתק במטרה לתמוך במוסדות אילו.
הפופולריות של התרבות האמריקנית איננה מוגבלת לתחומי ארצות הברית בלבד. המאה ה-20 התאפיינה בתהליכים תרבותיים כלל עולמיים של גלובליזציה ואמריקניזציה ונראה כי תהליכים אילו רק מתחזקים עם תחילתה של המאה ה-21. תרבותה של ארצות הברית היא ללא ספק התרבות הפופולרית ביותר ברחבי העולם, המייצאת סרטים, סדרות טלוויזיה וכוכבי מוזיקה ובידור הזוכים לפופולריות עצומה במדינות רבות. גם מדינות הסולדות מאמריקה מבחינה פוליטית ומדינות העולם השלישי עוברות בעשורים האחרונים תהליכי 'אמריקניזציה' מהירים וסמליה התרבותיים של ארצות הברית הופכים יותר ויותר לנחלתו התרבותית של העולם כולו[16].
[עריכה] סתירות וקונפליקטים
מרכיביו השונים של הקריד סותרים לעתים זה את זה והקונפליקטים העולים לדיון הציבורי חופפים במקרים רבים את ההתנגשויות במרכיבי האמריקניזם. כך למשל ניתן למנות התנגשויות הערכים הבאות:
- שלטון הרוב מול זכויות המיעוט (אפלייה מתקנת, חלוקה גיאוגרפית של אזורי הבחירה לפי התפלגות האוכלוסין)
- אינדיבידואליזם מול דמוקרטיה
- השלטון המקומי מול השלטון הפדראלי
- הפוליטיקה המקומית מול ערכים אוניברסאלים
- מוסר עליון מול דעת קהל פופולרית (בנושא עונש מוות, למשל)
על אף הסתירות הללו, טוענים החוקרים, הצליחה החברה האמריקנית לשמור על זהות לאומית יציבה וממושכת ולהטמיע בקרב אזרחיה מידה בלתי מבוטלת של פטריוטיות ואהבת המולדת. מבחינה היסטורית רואים חוקרים רבים את הניסוי הסוציולוגי המכונה ארצות הברית של אמריקה כמוצלח במיוחד. ארצות הברית, מדינה חדשה יחסית בנוף הפוליטי העולמי הצליחה תוך זמן קצר במונחים היסטוריים להתגבר על קשיים רבים, לשמור על העקרונות היסודיים עליהם הוקמה ולהתבסס בצורה דינאמית כמעצמה יחידה, וכמדינה החזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית, כלכלית ופוליטית.
[עריכה] אנטי אמריקניזם
ערך מורחב – אנטי אמריקניזם
כמו לכל תופעה חברתית, גם לרעיונות ולעקרונות שמרכיבים את האמריקניזם קיימים מתנגדים. אנטי אמריקניזם היא תופעה ישנה ששורשיה עוד בימיה הראשונים של אמריקה כקולוניה, עוד לפני שזכתה בעצמאות. אזרחים בריטים רבים ראו במתיישבים שיצאו ליישב את היבשת החדשה לא יותר מחבורת הרפתקנים תמהונית במקרה הטוב ולעתים אף אזרחים בוגדים, רודפי בצע ומנוונים[17]. כיום משמש המושג אנטי אמריקניזם לתיאור תחושה של התנגדות או עוינות כלפי מִמְשלה, תרבותה או תושביה של ארצות הברית של אמריקה. כשם שהמונח אמריקניזם הינו מורכב ולעתים מעורפל, גם מטרותיהם של חצי הביקורת שמפנים אנטי אמריקנים יכולים להיות שונים ומגוונים. רוב רובה של הפעילות והחשיבה האנטי אמריקנית מחוץ לארצות הברית מופנית כיום כנגד הממשל האמריקני ומדיניות החוץ שמנהלת ארצות הברית אולם, גם התרבות ואורח החיים האמריקניים והאופן שבו ארצות הברית מנהלת את כלכלתה נמצאים תחת ביקורת מתמשכת מצד יחידים וממשלות בעולם. תופעת האנטי אמריקניזם התחזקה מאוד בעשורים האחרונים ונמצאת עדיין במגמת התחזקות בעשור הראשון של המאה ה-21.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מכון המחקר Pew
- מאמרו של Seymor Martin Lipset בנושא אמריקניזם
- מנהגים ותרבות בארצות הברית במכון CESL
- American’s Creed מאת וויליאם טיילר פייג'
[עריכה] לעיון נוסף
- Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006
- Samuel Huntington, “Who Are We? The Challenges to America's National Identity”. Simon & Schuster, May 2004.
- Seymor Martin Lipset, “American Exceptionalism. A Double edged Sword”. Norton. 1996.
- Michael Kammen, “The Problem of American Exceptionalism: A reconsideration”. In the Past Lane. New-York 1997.
- Steven L. Hellerman & Andrei S. Markovits, “Offside: Soccer and American Exceptionalism” Princeton University Press, 2001.
- Byron E. Shafer, “Is America Different? : A New Look at American Exceptionalism”. Oxford University Press, 1991.
- Michael ed. Ignatieff, “American Exceptionalism and Human Rights”. Princeton University Press, 2005.
[עריכה] הערות
- ^ "Foreword: on American Exceptionalism; Symposium on Treaties, Enforcement, and U.S. Sovereignty". Stanford Law Review, May 1, 2003, Pg. 1479.
- ^ James Bryce, “The American Commonwealth”. 1888.
- ^ Samuel Huntigton, “The American Creed and National Identity”. American Politics: The Promiss of Disharmony. Cambridge, 1981.
- ^ Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006.
- ^ William Allen White, "A Puritan in Babylon: The Story of Calvin Coolidge". 1938.
- ^ James Madison, The Federalist No.10, Control of Human Passions: Conservative Anthropology
- ^ http://countrystudies.us/united-states/history-28.htm
- ^ Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006
- ^ Walter Russell Mead, “The Jacksonian Tradition in American Foreign Policy”. The National Interest, Winter, 1999.
- ^ Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006.
- ^ Berndt Ostendorf, “A Nation With the Soul of a Church: The Strange Career of Religion in American Politics”. Rivista di Studi Nord Americani (Special European Issue) 15/16 2004-2005, 169-196.
- ^ Max Weber, “Die protestantische Ethik und der Geist des Kapitalismu”. Tübingen: J.C.B. Mohr, 1934.
- ^ Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006.
- ^ Paul S. Boyer, “John Darby Meets Saddam Hussein: When U.S. Foreign Policy Meets Bible Prophecy". The Chronicle of Higher Education, February 14, 2003. B10-11.
- ^ Samuel Huntington, “Who Are We? The Challenges to America's National Identity”. Simon & Schuster, May 2004.
- ^ Berndt Ostendorf, “What Makes American culture so popular? A View from Europe”. OASIS, 2002.
- ^ Gilbert Chinare, “Eighteenth Century Theories on America as a Human Habitat”. Proceedings of the American Philosophical Society, 91, 1 (1947)
