רוזה לוקסמבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רוזה לוקסמבורג (5 במרץ 1871 - 15 בינואר 1919) מהפכנית יהודייה פולנייה-גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית. הוצאה להורג בידי חיילי ארגון הפרייקורפס אחרי כישלון מרד קומוניסטי בהנהגתה.

רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg), שכונתה גם "רוזה האדומה", נולדה בעיירה זאמושץ' בפולין בשנת 1871, למשפחה יהודית משכילה ממוצא ספרדי. אמה הייתה אישה בעלת השכלה, ואביה בעל עסק למסחר בעצים. השפות שדוברו בביתה היו הגרמנית והפולנית, ורוזה הצעירה למדה גם רוסית. היה זה בית בו נקראה ספרות טובה, ונערכו דיונים על ענייני העולם.

המשפחה עברה לוורשה, וכשרוזה הייתה בת 5 פיתחה מחלה בירכיה, אשר תגרום לה לצליעה קשה במהלך כל ימי חייה. בשנת 1887 סיימה את בית הספר התיכון, ובשלב זה כבר החלה להיות מעורבת בתנועות מהפכניות. כעבור שנתיים נאלצה להימלט לשווייץ על מנת להימנע ממאסר. היא למדה באוניברסיטת ציריך, וקיבלה תואר דוקטור במדעי המדינה. בציריך פגשה את המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), והשניים פתחו במערכת יחסים אישית ואינטלקטואלית, שהייתה בעלת השפעה על חייה. השניים התנגדו ללאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), וייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". מעל דפי העיתון חיוותה דעתה כי מהפכה בפולין אפשרית רק באמצעות מהפכה בארצות השכנות - גרמניה, אוסטריה ורוסיה, וכי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. בניגוד ללנין שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים.

בשנת 1897 נישאה לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק, על מנת להשיג אזרחות גרמנית, ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית. נישואין אלו היו נישואי נוחות, והשניים לא קיימו חיי נישואין בפועל.

בשנת 1903 הייתה לוקסמבורג מראשי הדוברים בוויכוח שבין אדוארד ברנשטיין ואוגוסט בבל על נושא ה"רוויזיוניזם". ברקע הדברים היה ניצחון אלקטורלי של המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית שהעניק לה כשלושה מיליוני קולות ושמונים ואחד מושבים ברייכסטאג. ברנשטיין, ואנשי קבוצתו הרוויזיוניסטים, ראו בכך הזדמנות לקחת חלק בשלטון ולקבל משרות המגיעות להם מכוח ההישג בבחירות, כגון סגנות נשיאות הבית. בבל ולוקסמבורג, ועמה קרל ליבקנכט (Karl Liebknecht) ראו בכך שיתוף פעולה עם הגורמים הבורגניים שאותם הם רוצים לחסל, ובגידה במשנתו של קרל מרקס. לוקסמבורג האמינה במהפכה, ולא בהשתלבות שקטה במשטר, אשר לדעתה, תחניק את הגורמים המהפכניים במעמד הפועלים.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ייסדה לוקסמבורג ביחד עם ליבקנכט את "הליגה הספרטקיסטית", בתחילה כחלק מן המפלגה הסוציאל דמוקרטית, ולאחר מכן כמפלגה נפרדת. ארגון זה היה הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה.

לוקסמבורג התנגדה למלחמת העולם, וחזתה את התמוטטות גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית. על רקע זה נעצרה, ביחד עם ליבקנכט, וב-28 ביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית (אם כי כתבה מאמר המבקר אותם במספר נקודות).

ב-8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר, במסגרת חנינה כללית שהעניק הקאנצלר, הנסיך מקס פון באדן, בימיו האחרונים של משטר הקייזר, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון ליצור מהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל אותו ראו ברוסיה - מדינה שהובסה בקרב, התמוטטות בית המלוכה, ויצירת מועצות פועלים שיהפכו לגופי שלטון. הרפובליקה הצעירה נאבקה בניסיונות אלו, שכללו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים. על אף שלוקסמבורג סברה כי פעולות אלו הן מוקדמות מדי והרפתקניות, עמדה בין מנהיגי הפועלים, והייתה נושאת נאומים מדי יום. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.

ב-15 בינואר 1919, נעצרה לוקסמבורג יחד עם וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חיילים שהשתייכו לארגון הפרייקורפס - ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים, ששימש לאחר מכן כמקור של כוח אדם למפלגה הנאצית והוציא מתוכו דמויות כהיינריך הימלר. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. מאהבה של לוקסמבורג, לאו יוגיכס, אשר ניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. מספר שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק Tiergarten בברלין, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.

לוקסמבורג התנגדה לאלימות כל ימי חייה, ויצאה אף כנגד אלימות המהפכה הבולשביקית כנגד מתנגדיה, וזאת על בסיס מאמר שכתבה בשנת 1911 שנקרא "אוטופיית השלום". תמיכתה במהפכה הייתה באמצעים בלתי אלימים כשביתות ומרי אזרחי.

בגרמניה המזרחית שלאחר מלחמת העולם השניה, נחשבה לוקסמבורג לקדושה, ועל שמה נקראו כיכר בברלין. לאחר איחוד גרמניה החליטה עיריית ברלין שלא לשנות את שם הכיכר.

[עריכה] תרגומים לעברית של כתבי רוזה לוקסמבורג

• רוזה לוקסמבורג, כתבים נבחרים בשלושה כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943
• רוזה לוקסמבורג, מכתבים מבית-הסהר, ספרית פועלים, 1942

[עריכה] לקריאה נוספת

פאול פראהליך, רוזה לוקסמבורג, ספרית פועלים, 1942

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רוזה לוקסמבורג
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוזה לוקסמבורג

• מבחר מכתבי רוזה לוקסמבורג בעברית בספרית בנק"י
• קישורים למאמרים ועבודות אודות רוזה לוקסמבורג