ארסן

ארסן דומה מאוד מבחינה כימית לזרחן, הוא מספיק דומה בשביל להשתלב במקומו בתהליכים ביולגיים וכך לגרום להרעלה. כשארסן מחומם הוא מתחמצן לAs₂O₃ ומפיץ ריח המזכיר שום. לארסן בצורתו הגבישית היציבה ביותר צבע אפור מבריק והוא מתפורר בקלות. קיימות גם צורות פחות יציבות בצבעים צהוב ושחור. צורתו החיצונית מזכירה מתכת, על אף שאיננו שייך לקבוצה זו. טמפרטורת ההיתוך שלו היא 817 מעלות צלזיוס וטמפרטורת הרתיחה היא 614 מעלות, ומכאן שבתנאים רגילים הוא בכלל לא מופיע בצורת נוזל, אלא ממריא ממצב מוצק ישירות לגז. גם בעת הקירור, הגז הופך מייד לגבישים, ולא לנוזל. במגע עם רטיבות, פולט הארסן גז רעיל העלול אף לגרום למוות.

[עריכה] שימושים

בשל תכונותיו הרעילות, משמש הארסן בתעשיית הדברת המזיקים ובעיקר בתעשיית ההדברה החקלאית ובשל תכונות אלו גם הפך ליסוד פופולרי לשימוש בתעשיית הלוחמה הכימית. עם השנים התפתחו הרכבי חומרי ההדברה כך שיהוו סכנה מינימלית לחקלאים אשר מרססים בהם את השדות, וכיום משתמשים בארסן הלבן (ארסן חמצני) ברוב תהליכי ההדברה. החומר גליום ארסניד (GaAs) משמש כמוליך למחצה בשבבים, בתור תחליף מוצלח אך יקר לסיליקון. הארסן גם משמש כחומר מחזק בתרכובות שונות בטמפרטורות גבוהות. הוא מצוי בצבעים, חומרי ומוצרי קרמיקה, זיקוקי דינור, לייזרים ועוד. למרות ואף בניגוד לתכונותיו הרעילות, לפני גילוי הפניצילין שימש הארסן כתרופה לטיפול במחלת העגבת.

[עריכה] היסטוריה

סמל הארסן באלכימיה

המונח "ארסן" מקורו בשפה הפרסית, ואין לו כל קשר למילה "ארס" בעברית. ידוע כי עוד בתקופת היוונים והרומאים היו בשימוש תרכובות ארסן. בעיקר היו משתמשים בתרכובות גופרית בתור רעל. גם מימי הביניים ישנם תיעודים על אלכימאים אירופאים ומלומדים סינים שידעו להכין ולהשתמש בתרכובות ארסן שונות. בעבר רווחה האמונה כי אבני בזואר מסוגלות לנטרל את כל הרעלים, ביניהם ארסן. נראה כי סוג מסוים של בזואר אכן מסוגל לנטרל את הארסן, בתגובה כימית.

בשנת 1649 הראה יוהן שרודר שתי דרכים לבידוד ארסן מתוך תרכובת.

בתקופה הוויקטוריאנית, ארסן שעורבב עם חומץ וגיר נאכל על ידי הנשים על מנת לשפר את גוון פנייהן.

במאה השמונה-עשרה הארסן היה אחד החומרים ששימשו להכנת צבע ירוק לטפטי קיר. בעבר הועלתה הסברה שנפוליאון בונפרטה מת באי סנט הלנה בשל הרעלת ארסן שנמצא בריכוז גבוה בצבעי הקיר בתא הכלא שלו.

[עריכה] צורה בטבע

את הארסן מוצאים לרוב בטבע כשהוא בתרכובת עם גופרית או חמצן, וכן בכמה סולפידים מתכתיים. כיום ארסן מופק בעיקר ממחצבים של ארסנופיריט (FeSAs, פיריט הברזל) אשר נמצאים בארצות הברית, קנדה, מקסיקו, נורבגיה וספרד.

[עריכה] יצור ארסן

ארסן טבעי

ניתן לייצר ארסן בתהליך פשוט יחסית, כאשר מחממים ארסן גופרתי באוויר כך:

$\ 2As_2S_{3(s)} + 9O_{2(g)} \rarr 2As_2O_{3(s)} + 6SO_{2(g)}$

לאחר מכן, מחממים את תחמוצת הארסן עם פחמן כך:

$\ 2As_2O_{3(s)} + 3C_{(s)} \rarr 3CO_{2(g)} + 4As_{(s)}$

[עריכה] אמצעי זהירות

הארסן רעיל במנות הגדולות מ-65 מיליגרם, אולם ניתן לפתח סיבולת כלפיו על ידי אכילת מנות קטנות של ארסן באופן קבוע. הסימנים להרעלת ארסן דומים מאוד לתסמינים של מחלת הכולרה: שלשולים, הקאות, בחילות, ירידה דרסטית בחום הגוף שמלווה בהכחלה של אזורים שונים בגוף ולבסוף מוות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%90/%D7%A8/%D7%A1/%D7%90%D7%A8%D7%A1%D7%9F.html

קטגוריות: יסודות כימיים | מתכות למחצה

ארסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכן עניינים

[עריכה] תכונות

[עריכה] שימושים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] צורה בטבע

[עריכה] יצור ארסן

[עריכה] אמצעי זהירות

[עריכה] קישורים חיצוניים

Views

ניווט

קהילה

חיפוש

שפות אחרות