טרטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| מחוז | טרטו | ||||
| ראש עיר | ליינס ינס | ||||
| שטח | 38.8 קמ"ר | ||||
| אוכלוסייה | 101,297 | ||||
 |
|||||
טרטו (גרמנית ושבדית: Dorpat; לטבית: Tērbata; רוסית: Дерпт (תעתיק לטיני: Derpt) או Юрьев (תעתיק לטיני: Yuryev)) היא העיר השנייה בגודלה באסטוניה (אחרי טאלין), נפה עירונית ובירת מחוז טרטו, שנקרא על שמה. נהר האמיוגי, המחבר את שני האגמים הגדולים של אסטוניה, פייפוס וורטסיירב, חוצה את העיר לאורך עשרה קילומטר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ממצאים ארכיאולוגים מראים על התיישבות קבועה בטרטו עוד במאה ה-5 לספירה. במאה ה-7, התושבים המקומיים בנו ביצורים מעץ בחלק המזרחי של גבעת טומה (Toomemägi).
התעוד הכתוב הראשון של העיר נעשה ב-1030, בידי סופרים מרוס של קייב. ירוסלב "החכם" ( Ярослав I Мудрый), נסיך קייב, בזז את העיר באותה שנה וקרא לה יורייב (Юрьев, שמשמעות המילה המילולית היא "של יורי", כשיורי שמו הנוצרי של ירוסלב). שליטי קייב גבו מיסים מהעיר, עד אשר, על פי תעודים מקייב, נשרפה העיר עד היסוד בידי שבטים של "צ'ודים" (Чудь). מסיבה לא ידועה, שם המבצר החדש שהוקם על האתר נקרא טרבטו (Tarbatu) או תרבטה (Tharbata), מקור שמה המודרני של טרטו.
בשנת 1224, נכבשה טרבטו בידי המסדר הליבוני כחלק ממסע צלב. תחת שמה החדש טרבטום (דורפט, Dorpat בגרמנית), הפכה טרטו למרכז מסחרי חשוב בימי הביניים המאוחרים. ב-1280, הצטרפה טרטו לברית ערי הנזה. כמו שאר אסטוניה ולטביה, בני האצולה דברו בעיקר גרמנית בדורפט, ולמעשה הם נשארו בשליטה על התרבות, דת, חינוך ופוליטיקה עד שלהי המאה ה-19. רוב הגרמנים נאלצו לעזוב במאה ה-20.
במאה ה-16, טרטו סופחה לפולין, ובית-ספר ישועי הוקם בה ב-1583. בנוסף על כך, סמינר מתרגמים אורגן בעיר.
הפעילות של הבית-ספר ושל הסמינר הופסקו ב-1629, כשטרטו הפכה לשבדית. המלך גוסטב השני אדולף ייסד את אוניברסיטת טרטו ב-1632.
בחוזה ניסטד ב-1721, העיר הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית ושמה שונה לדרפט (Дерпт). בחצי השני של המאה ה-19, הפכה דרפט למרכז תרבותי לאסטונים כחלק מהלאומיות. העיר ארחה את פסטיבל השירים האסטוני הראשון ב-1869, ואת ה"ונמוינה" (Vanemuine), התיאטרון הלאומי הראשון, ב-1870.
ב-1893, שונה שמה של העיר פעם נוספת ליורייב, שמה הרוסי העתיק. עם העצמאות האסטונית ב-1919, שמה של יורייב שונה פעם אחרונה - לטרטו.
לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה, נחתם הסכם בין הבולשביקים לאסטוניה ב-2 בפברואר 1920, במה שנקרא חוזה טארטו. לפיו, רוסיה הבולשביקים תוותר על טענותיה לשליטה על אסטוניה "לצמיתות". למרות זאת, ברית המועצות כבשה את אסטוניה ואת טרטו כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ב-1939.
במהלך מלחמת העולם השנייה, חלק גדול מהעיר, כולל "גשר האבן" ההיסטורי (שנבנה בידי יקתרינה הגדולה), נהרס בידי הצבא האדום הנלחם, ב-1944.
לאחר המלחמה טרטו הוכרזה כ"עיר סגורה" לזרים, שכן בסיס חיל-אוויר סובייטי נבנה בפרבריה. היכן שהיו בעבר מסלולי ההמראה נמצאת עכשיו חנות למכוניות יד-שנייה. במהלך התקופה הסובייטית האוכלוסייה הוכפלה מ-57,000 ל-100,000. מאז שאסטוניה קבלה עצמאות ב-1991, החל שחזור במרכז העיר העתיקה.
[עריכה] אוכלוסייה
על פי המשרד לסטטיסטיקות האירופי, ב-2005, אוכלוסייתה של טרטו כללה את האוכלוסיות האתניות הבאות:
| לאום | % מתוך האוכלוסייה |
|---|---|
| אסטונים | %80.1 |
| רוסים | %15.8 |
| אוקראינים | %1.2 |
| פינים | %1.1 |
| אחרים | %1.8 |
[עריכה] חינוך ותרבות
העיר ידועה ביותר כביתה של אוניברסיטת טרטו, שכאמור, נוסדה בידי המלך גוסטב הראשון אדולף משבדיה, ב-1632. בעיקר מסיבה זו, מקומיים מכנים אותה רבות - "אתונה של האמיוגי" או ההיידלברג של הצפון".
בטרטו נמצאים גם: האוניברסיטה האסטונית למדעי החיים, המכללה להגנה הבלטית, המכללה האווירית של טרטו, משרד החינוך האסטוני, בית המשפט העליון האסטוני וגם הארכיון ההיסטורי של אסטוניה.
[עריכה] תחבורה ותשתית
אל העיר ניתן להגיע ברכבת, מעבורת, אוטובוס או מטוס. לעיר יש שדה תעופה קטן ונמל מפותח מאוד. כמו כן, יש מספר קווי אוטובוס פנימיים וסירות השטות לאורך האמיוגי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי (אנגלית)
- תצלום אווירי של טרטו צולם בשנת 2003, ניתן לקרב תמונה
