סטיב רייך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיב רייך (נולד ב-3 באוקטובר 1936) הוא מלחין אמריקאי. רייך נודע כאחד מחלוצי המינימליזם, אם כי הוא מתרחק בהתמדה מן הסגנון המינימליסטי הצרוף. רייך פיתח מספר רעיונות קומפוזיציוניים שהשפעתם רבה, ביניהם שימוש בלולאות (loops) ליצירת דפוסי חלוקה לשלבים (כמו ביצירותיו הראשונות, "יירד גשם", ו"שייצא החוצה"); ושימוש בתהליכים ליצירה וחקר של תפיסות מוזיקליות ("מוזיקת מטוטלת", "ארבעה עוגבים"). היצירות האלה, המאופיינות בשימוש שהן עושות בתבניות חוזרות ונשנות ובאפקטים של חלוקה לשלבים, השפיעו משמעותית על המוזיקה האמריקאית העכשווית ועל המוזיקה העכשווית בכללותה; העיתון "גרדיאן" מתאר את סטיב רייך כאחד המלחינים המעטים, אשר "שינו את מגמת תולדות המוזיקה."
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית חייו ועבודתו
רייך נולד בניו יורק, אבל שנות ילדותו התפצלו בין הורים גרושים בניו יורק ובקליפורניה. כילד למד פסנתר והיצירות שהכיר היו, כדבריו, "חביבות המעמד הבינוני", ללא כל חשיפה למוזיקה, שנכתבה לפני 1750 או אחרי 1900. בגיל 14 התחיל ללמוד מוזיקה ברצינות, אחרי ששמע מוזיקה מתקופת הבארוק ולפניה, לצד מוזיקה של המאה ה-20, והחל ללמוד תיפוף אצל רולנד קוהלוף, כדי לנגן ג'אז. הוא למד באוניברסיטת קורנל, שם למד גם כמה קורסים במוזיקה אבל סיים בתואר ראשון בפילוסופיה. (עבודת הגמר של רייך לתואר הראשון הייתה על לודוויג ויטגנשטיין; בהמשך חייו ישלב טקסט של הפילוסוף במוזיקה של "משלי" (1990) ו"אתה הנך" (וריאציות) (2004).)
במשך השנה שלאחר קבלת התואר למד קומפוזיציה באופן פרטי אצל הול אוברטון; אחר נרשם לג'וליארד, שם למד אצל ויליאם ברגסמה ווינסנט פרסיקטי (מ-1958 עד 1961). הוא המשיך במילס קולג' באוקלנד, קליפורניה, שם למד אצל לוצ'אנו בריו, בהנחייתו חיבר יצירת סטודנט לתזמורת כלי קשת, ואצל דריוס מיו (1961 - 1963). את לימודיו שם סיים עם תואר מוסמך בהלחנה.
[עריכה] מוזיקה מעובדת ומינימליזם
גיחותיו המוקדמות של רייך להלחנה כללו התנסות בחיבור בשיטת שנים-עשר הטונים, אבל הוא מצא, שההיבטים הריתמיים של השורה הדודקאפונית מעניינים אותו יותר מן ההיבטים המלודיים. רייך גם חיבר מווזיקה לסרטיו של רוברט נלסון, The Plastic Haircut ו-Oh Dem Watermelons.
בהמשך הושפעה רייך ממינימליסט אחר, טרי ריילי. יצירתו האליאטורית של ריילי "בדו מז'ור", במבנה חופשי ורופף, משלבת תבניות מוזיקליות פשוטות, מאוזנות במפעם, ליצירת שלימות לכידה, משתנה לאיטה. רייך אימץ את הגישה הזו לחיבור יצירתו הגדולה הראשונה, "יירד גשם". היצירה, שנכתבה בשנת 1965, בנויה מהקלטות של דרשה על קץ העולם של המטיף האפרו-אמריקאי האח וולטר. רייך השתמש בטכניקת הטייפ המוקדמת שלו והעביר את הדרשה ללולאות טייפ רבות, משתלבות ומתרחקות לסירוגין, כשקטעים מן הדרשה חתוכים וערוכים מחדש.
"שייצא החוצה" (1966) בנויה באופן דומה. שורת דיבור יחידה שאמר ניצול פצוע מהפגנת גזע עוברת טיפול ועריכה. הניצול, שהוכה, דקר חבורה על גופו כדי לשכנע את המשטרה באמיתות המכות שקיבל. בשורה המדוברת מופיעות המילים "שייצא החוצה הדם מהמכה בשביל שייראו." רייך הקליט את הקטע "שייצא החוצה בשביל שייראו" על שני ערוצים, המושמעים בתחילה באוניסונו (בקול אחד). עד מהרה מתגלה אי-תיאום בזמנים ביניהם; הפער מתרחב והולך עד שהוא הופך להדהוד. אז מתפצלים שני הקולות לארבעה, החוזרים על עצמם שוב ושוב, אחר לשמונה, וכך הם ממשיכים להתפצל עד שהמילים עצמן אינן מובנות עוד והמאזין נשאר רק עם דפוסי דיבור ריתמיים וטונאליים.
היצירה בת 11 הדקות היא דוגמה למוזיקה מעובדת. כך גם ,מוזיקת מטוטלת" מ-1968, המורכבת מן הצליל של מיקרופונים אחדים, המיטלטלים מעל הרמקולים שהם מחוברים להם ובכך מפיקים משוב. (מוזיקת מטוטלת הוקלטה על ידי Sonic Youth בשלהי שנות ה-90').
[עריכה] שנות ה-70'
יצירתו של רייך, "ארבעה עוגבים" התבססה על יצירה משנת 1967, "צליל בהילוך איטי", שלא בוצעה מעולם והייתה בבחינת יצירת אבטיפוס. הרעיון של האטת צליל מוקלט עד שהוא מתארך פי כמה ממשכו המקורי, בלי לשנות גובה או גוון, בא לביטוי בנגינת מאראקאס (מאראקה הוא כלי הקשה לטיני עשוי דלעת או דמוי-דלעת) במפעם שמיניות מהיר, על רקע ארבעה עוגבים, המדגישים שמיניות מסוימות. היצירה עוסקת אם כן בתמורה ובחזרה ריתמית. היא ייחודית בהקשר של יצירותיו האחרות של רייך בהיותה קווית בניגוד למחזורית, כמו יצירותיו המוקדמות. "ארבעה עוגבים, בוצעה כחלק מתוכנית קונצרט של התזמורת הסימפונית של בוסטון והייתה היצירה הראשונה של רייך שבוצעה במסגרת מסורתית רחבת ממדים.
"תיפוף" (1971), יצירה בת 90 דקות להרכב של 9 כלי הקשב בצירוף קולות נשים ופיקולו, ציינה שלב חדש בקריירה של רייך ואת ראשית השינוי במיקוד, לכיוון יצירה וביצוע עם הרכב נגנים. "תיפוף" נכתבה זמן קצר לאחר שובו ממסע בן חמישה שבועות ללימודי מוזיקה בגאנה. כמו כן למד רייך גאמלן באלינזי בסיאטל. בערך בתקופה זו הקים את האנסמבל שלו, "סטיב רייך ונגנים", שיהיה ההרכב היחיד לפרש את יצירותיו למשך שנים רבות; הקבוצה ממשיכה לבצע כיום, עם רבים מחבריה המקוריים.
אחרי "תיפוף" התקדם רייך לכתיבת יצירות משוכללות יותר. הוא בחן תהליכים מוזיקליים אחרים, כגון אוגמנטציה (ההארכה בזמן של פסוקים ומקטעים מלודיים). במהלך תקופה זו כתב יצירות כמו "מוזיקה לכלי פטיש-עץ, קולות ועוגב" (1973) ו"שישה פסנתרים" (1973).
בשנת 1974 התחיל רייך לכתוב מה שרבים מכנים יצירתו הראשונית, "מוזיקה ל-18 כלים". ביצירה הזו מופיעים רעיונות חדשים רבים, אם כי היא חוזרת ליצירות קודמות. היצירה בנויה סביב מחזור של אחד-עשר אקורדים המוצגים בראשיתה, שבהמשכו קטע קטן של מוזיקה סביב כל אקורד בנפרד, ולבסוף חזרה למחזור המקורי. הפרקים מכונים, כיאות, "פעימות", "פרק 1 - 11" ו"פעימות". היה זה הניסיון הראשון של רייך בכתיבה להרכבים גדולים יותר, ותוספת הנגנים הביאה לצמיחה באפקטים הפסיכו-אקוסטיים, שריתקו את רייך. הוא גילה, שברצונו "לחקור את הרעיון הזה לעומק". רייך ציין, שהיצירה המסוימת הזאת הכילה יותר תנועה הרמונית בחמש הדקות הראשונות מכל יצירה אחרת שכתב. היה זה התקליט הראשון ב"סדרה החדשה" של תקליטי ECM
רייך אכן חקר את הרעיונות הללו לעומק ביצירותיו מוזיקה לאנסמבל גדול" (1978) ו"שמיניה" (1979). בשתי היצירות הללו ערך רייך ניסויים ב"נשימה האנושית כמדד למשל מוזיקלי... האקורדים שמנגנות החצוצרות כתובים כך, שאפשר יהיה להשמיעם בנשימה נינוחה אחת" (הערות שוליים ל"מוזיקה לאנסמבל גדול"). קולות אדם הם חלק מלוח הצבעים של "מוזיקה לאנסמבל גדול", אבל הקולות יוצרים פשוט חלק מן המרקם (כמו ב"תיפוף"), בשירת הברות חסרות פשר. ב"שמיניה" וביצירתו התזמורתית הראשונה "וריאציות לכלי נשיפה מעץ, כלי קשת וכלי מקלדת" (גם היא מ-1979), גילתה המוזיקה של רייך השפעה של מזמורים תנכ"יים, שרייך למד בישראל משנת 1977. מכאן ואילך גברה והלכה חשיבות המילים המושרות במוזיקה של רייך.
בסוף שנות ה-70' הוציא רייך לאור ספר בשם "כתבים בנושא המוזיקה", המכיל מאמרים על הפילוסופיה, האסתטיקה והמיזמים המוזיקליים שלו, שנכתבו בין 1963 ל-1974. בשנת 2002 יצא קובץ מאמרים מעודכן.
[עריכה] שנות ה-80'
המוזיקה של רייך לבשה אופי קודר יותר בשנות ה-80', עם הצגת נושאים פוליטיים לצד נושאים ממורשתו היהודית. "תהילים" (1981) היא הראשונה ביצירותיו של רייך, שמקורן ברקע היהודי שלו. היצירה כתובה בארבעה פרקים לקולות נשים והרכב אינסטרומנטאלי מגוון, לפסוקים ממזמורי תהילים. יצירה זו שונה מיצירותיו הקודמות של רייך במבנה הצורני שלה; פסוקי המוזיקה באורך שורות אחדות מביאים יסוד חשוב של מלודיה ליצירה, בניגוד לקיטוע שאפיין את יצירותיו עד אז. גם השימוש בקונטרפונקט פורמלי ובהרמוניה פונקציונלית מנוגד ליצירות המינימליסטיות, בעלות המבנה הרופף, שנכתבו קודם לכן.
[עריכה] כיוונים חדשים
באופרה "המערה" שכתב רייך בשנת 1993 עם אשתו, אמנית הוידאו בריל קורוט, הוא בוחן את שורשי היהדות, הנצרות והאיסלם באמצעות מילים של ישראלים, פלסטינים ואמריקאים, שההרכב חוזר עליהן כהד במוזיקה. היצירה, לכלי הקשה, קולות וכלי מיתר, היא תעודה מוזיקלית, הקרויה על שם מערת המכפלה בחברון.
ב"רביעיה משולשת" (1998) ניכרות, לדברי רייך, השפעות רביעיות המיתרים של בארטוק ושניטקה. ממשיכות את הסדרה "תבניות מחול" (2002), "קונטרפונקט לצ'לו" (2003) ושורת יצירות הסובבות על וריאציות.
בימים אלה מגיעה לביצוע יצירתו של רייך, "חלום דניאל", המבוססת על פסוקי ארמית מספר דניאל ונכתבה לזכר העיתונאי והכנר היהודי-אמריקאי דניאל פרל, שנרצח על ידי מחבלים.
