נשים בממשלות ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאז קום המדינה ועד היום, כיהנו נשים מעטות בלבד בממשלות ישראל, ואף פחות נשים זכו לכהן בתפקידים בכירים בממשלה. על אף מיעוט הנשים בתפקידים אלו, ישראל היא בין המדינות המעטות בהן כיהנה אישה כראש הממשלה, אך מלבד עובדה זו, ישראל מפגרת אחר רוב מדינות העולם המערבי, הן בייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת, והן בממשלה.
בממוצע, החל משנות ה-90, מהוות הנשים כ-6% עד 10% בלבד מממשלות ישראל ומקום המדינה ועד היום כיהנו בסה"כ 10 נשים שונות בתפקיד שרה. לשם השוואה, במדינות סקנדינביה אחוז הנשים בממשלה הוא בין 40% ל-50%, במדינות צפון אמריקה למעלה מ-20% ובמערב אירופה קרוב ל-20%. הממוצע הישראלי דומה לממוצע במדינות דרום אמריקה וחלק ממדינות אפריקה.
תת הייצוג של נשים, הן בממשלות ישראל, בפוליטיקה המקומית ובתפקידים בכירים במשק בולט במיוחד לאור העובדה שפערי ההשכלה הפורמלית בין גברים ונשים בישראל החל משנות ה-80 וה-90 אינם ממשיים. אנשי מדעי החברה רואים בנרטיב הבטחוני וההפרדה בין הספרה הפרטית למול הספרה הציבורית כשתיים מהסיבות המרכזיות לפערי הייצוג בין גברים ונשים בכניסה לחיים הציבוריים בישראל, ולפיכך גם כזו המשפיעה על נשים בעמדות כוח כמו הממשלה. עם זאת, החל משנות ה-90 ניתן לראות ייצוג הולך וגובר של נשים בתפקידים אלו, אך עדיין במספרים נמוכים יחסית לייצוג הגברי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפקידים בכירים - נשים בממשלות ישראל
| תפקיד/משרד | שם | תאריך |
| ראש הממשלה | גולדה מאיר | 1969-1974 |
| ממלאת מקום ראש הממשלה | ציפי לבני | החל מ-2006 |
| משרד החוץ | גולדה מאיר | 1956-1966 |
| ציפי לבני | החל מ-2006 | |
| משרד החינוך | שולמית אלוני | 1992-1993 |
| לימור לבנת | 2001-2006 | |
| יולי תמיר | החל מ-2006 | |
| משרד המשפטים | ציפי לבני | 2004-2006 |
| משרד התקשורת | שולמית אלוני | 1993-1996 |
| לימור לבנת | 1996-1999 | |
| דליה איציק | 2005 |
גולדה מאיר הינה האישה היחידה אשר כיהנה מאז קום המדינה כראש ממשלת ישראל. היא נבחרה לתפקיד מעט לפני ההבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, לאחר פטירתו של לוי אשכול, וסיימה את תפקידה בשנת 1974. מאיר, יחד עם ציפי לבני הן גם שתי הנשים היחידות שכיהנו כשרות חוץ בממשלות ישראל, כאשר מאיר החזיקה בתפקיד כ-10 שנים משנת 1956 ועד 1966. לבני היא גם האישה היחידה אשר כיהנה בתפקיד השני בחשיבותו בממשלת ישראל, ממלאת מקום ראש הממשלה.
עם סיומה של גולדה מאיר בתפקיד ראש ממשלת ישראל בשנת 1974, עברו 12 שנה עד שאישה מונתה לשרה עם משרד, כאשר שושנה ארבלי-אלמוזלינו מונתה לשרת הבריאות ו-18 שנה עד שאישה מונתה לעמוד ברשות משרד אחר, משרד החינוך.
תפקידים בכירים נוספים בהם כיהנו נשים הם משרד החינוך אשר היה בראשות נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכם חמש שנים על ידי לימור לבנת, והשאר על ידי שולמית אלוני ויולי תמיר. גם במשרד התקשורת החזיקו נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכן שש שנים בין שנת 1993 ועד 1999 על ידי שולמית אלוני ולימור לבנת ושנה נוספת על ידי דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת.
משרד המשפטים אוייש גם כן על ידי אישה אחת בלבד, למשך שנה וחצי, על ידי ציפי לבני בן השנים 2005 עד 2006.
על אף שמספר נשים בודדות הצליחו להגיע לתפקידים הבכירים בממשלות ישראל, מספר משרדים מעולם לא אוישו על ידי אישה, ביניהם משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר, התשתיות, התחבורה ואחרים.
[עריכה] סקירה היסטורית
[עריכה] עד שנות ה-70
מהממשלה הראשונה ועד הממשלה ה-12, ולאורך כל אותה תקופה, כיהנה רק גולדה מאיר כשרה בממשלות ישראל. מאיר, אשר החלה כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות, התקדמה לתפקיד ראש הסוכנות היהודית ובהמשך שימשה כצירה במוסקווה, חזרה ב-1949 למדינת ישראל הצעירה, לאחר שנבחרת מטעם מפא"י לכנסת וכיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי. מאיר המשיכה בתפקיד זה ב-7 ממשלות שונות ותחת כמה ראשי ממשלה ולבסוף התקדמה לתפקיד שרת החוץ בו כיהנה כ-10 שנים עד שנת 1966.
לאחר הפסקה של 3 שנים, בהן לא כיהנה מאיר כשרה, נבחרה כמועמדת פשרה בין מועמדים שונים, לעמוד בראש המערך השני וכראש הממשלה, ולאחר מכן נבחרה גם בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969 לאחר זכיית המפלגה במירב המנדטים בשנית כראש ממשלת ישראל. על אף היותה אישה, לא הייתה ידועה כפמיניסטית ולא מינתה אף אישה נוספת כשרה בממשלתה.
בזמן כהונתה של מאיר, כמות הנשים נעה בין 10 ל-14 בממוצע בכל כנסת, רובן ממפלגת פועלי ארץ ישראל ובהמשך ממפלגת העבודה הישראלית והמערך. דווקא בבחירות בהן נבחרה מאיר לראש הממשלה, הבחירות לכנסת השביעית, היה מספר הנשים בכנסת הנמוך ביותר עד אותו הזמן, 8 נשים בלבד.
| ממשלה | שם | תפקיד | תאריך |
| הכנסת הראשונה | |||
| הממשלה ה-1 | גולדה מאיר | שרת העבודה והביטוח הלאומי | מ-10/03/1949 עד 01/11/1950 |
| הממשלה ה-2 | גולדה מאיר | שרת העבודה והביטוח הלאומי | מ-01/11/1950 עד 08/10/1951 |
| כנסת שנייה | |||
| הממשלה ה-3 | גולדה מאיר | שרת העבודה | מ-08/10/1951 עד 24/12/1952 |
| הממשלה ה-4 | גולדה מאיר | שרת העבודה | מ-24/12/1952 עד 26/01/1954 |
| הממשלה ה-5 | גולדה מאיר | שרת העבודה | מ-26/01/1954 עד 29/06/1955 |
| הממשלה ה-6 | גולדה מאיר | שרת העבודה | מ-29/06/1955 עד 03/11/1955 |
| כנסת שלישית | |||
| הממשלה ה-7 | גולדה מאיר | שרת העבודה | מ-03/11/1955 עד 19/06/1956 |
| גולדה מאיר | שרת החוץ | מ-19/06/1956 עד 07/01/1958 | |
| הממשלה ה-8 | גולדה מאיר | שרת החוץ | מ-07/01/1958 עד 17/12/1959 |
| כנסת רביעית | |||
| הממשלה ה-9 | גולדה מאיר | שרת החוץ | מ-17/12/1959 עד 02/11/1961 |
| כנסת חמישית | |||
| הממשלה ה-10 | גולדה מאיר | שרת החוץ | מ-02/11/1961 עד 26/06/1963 |
| הממשלה ה-11 | גולדה מאיר | שרת החוץ | מ-26/06/1963 עד 22/12/1964 |
| הממשלה ה-12 | גולדה מאיר | שרת החוץ | מ-22/12/1964 עד 12/01/1966 |
| כנסת שישית | |||
| הממשלה ה-13 | |||
| הממשלה ה-14 | גולדה מאיר | ראש ממשלה | מ-17/03/1969 עד 15/12/1969 |
[עריכה] שנות ה-70
לאחר ניצחון המערך בבחירות לכנסת השמינית אשר השאיר את מאיר בתפקיד ראש הממשלה, התפטרה מאיר בעקבות פעילות תנועות המחאה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ויצחק רבין נבחר להחליפה. רבין, מינה מספר חודשים לאחר שנכנס לתפקיד, ביוני 1974 את שולמית אלוני לשרה בלי תיק. אלוני הספיקה לכהן 5 חודשים בלבד עד התפטרותה בעקבות מינוי יצחק רפאל מהמפד"ל לשר, על אף שנחשד בקבלת שוחד.
ככלל, שנות ה-70 לא היו טובות לייצוג הנשי בממשלות ישראל, כאשר במשך כמעט 9 שנים, משנת 1974 ועד שנת 1983 עם החלפתו של מנחם בגין, לא הייתה אף אישה בתפקידה שרה בממשלות ישראל, כאשר בשנתיים האחרונות של אותה התקופה (החל מאוגוסט 1981) כיהנה אישה כסגנית שר. תקופה זו, אשר חלקה הראשון הייתה רוב כהונת יצחק רבין כראש ממשלה ורובה הייתה כאשר מנחם בגין לא מינה בכל משך כהונתו, עד חודש בלבד לפני הודעת עזיבתו מן התפקיד, ולו אישה אחת כשרה במשך 6 שנות כהונתו, הייתה התקופה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל ללא ייצוג נשי בממשלה.
| ממשלה | שם | תפקיד | תאריך |
| כנסת שביעית | |||
| הממשלה ה-15 | גולדה מאיר | ראש ממשלה | מ-15/12/1969 עד 10/03/1974 |
| כנסת שמינית | |||
| הממשלה ה-16 | גולדה מאיר | ראש ממשלה | מ-10/03/1974 עד 03/06/1974 |
| הממשלה ה-17 | שולמית אלוני | שרה בלי תיק | מ-03/06/1974 עד 06/11/1974 |
| כנסת תשיעית | |||
| הממשלה ה-18 | |||
[עריכה] שנות ה-80
בדומה לשנות ה-70, גם בשנות ה-80 הייצוג הנשי בממשלה היה קטן, כאשר רק שתי נשים כיהנו כשרות ובסך הכול לתקופה מצטברת של 3.5 שנים בלבד.
בשנת 1981 מונתה לראשונה אישה בישראל כסגנית שר, כאשר שר החינוך התרבות והספורט, זבולון המר, מינה את מרים גלזר-תעסה לסגניתו. בכך נשבר רצף של 7 שנים ללא אישה בתפקיד ממשלתי. שנתיים לאחר מכן, כתשע שנים לאחר שהשרה שולמית אלוני פרשה מן הממשלה וללא אף שרה בכל אותה תקופה, כחודשיים לפני הודעת מנחם בגין על עזיבתו ומספר חודשים לפני מינויו של יצחק שמיר לראש הממשלה, מונתה שרה דורון מן הליכוד לשרה בלי תיק. דורון החזיקה בתפקיד כשנה וחצי עד לבחירות לכנסת האחת עשרה, אז נבחר שמעון פרס לראש הממשלה בהסכם הרוטציה עם שמיר.
תקופת פרס בין השנים 1984 עד 1986 עברה כלל ללא מינוי שרות. עם זאת שושנה ארבלי-אלמוזלינו ממפלגת העבודה מונתה לסגנית שר הבריאות, ומייד עם כניסתו של שמיר לתפקיד ראש הממשלה, על פי הסכם הרוטציה, מונתה לשרת הבריאות, ולאישה הראשונה מלבד גולדה מאיר שמונתה לשרה עם משרד. היא כיהנה בתפקיד כשנתיים ולא מונתה לשרה בקדנציה השלישית של שמיר כמו גם אף אישה אחרת. באותה תקופה החלה לכהן גאולה כהן ממפלגת התחייה, כסגנית שר, אך פרשה מן התפקיד שנה אחת בלבד לאחר מינויה.
| ממשלה | שם | תפקיד | תאריך |
| כנסת עשירית | |||
| הממשלה ה-19 | שרה דורון | שרה בלי תיק | מ-05/07/1983 עד 10/10/1983 |
| הממשלה ה-20 | שרה דורון | שרה בלי תיק | מ-10/10/1983 עד 13/09/1984 |
| כנסת אחת-עשרה | |||
| הממשלה ה-21 | |||
| הממשלה ה-22 | שושנה ארבלי-אלמוזלינו | שרת הבריאות | מ-20/10/1986 עד 22/12/1988 |
[עריכה] שנות ה-90
החל משנות ה-90 עם היבחרו של יצחק רבין בפעם השנייה, ועליית מעמד האישה בחברה הישראלית, שופר מעמדן של הנשים בממשלות ישראל, באופן יחסי, גם אם עדיין באופן מועט, ולראשונה מקום המדינה כיהנו שתי נשים בו זמנית בממשלה וכשרות למשרדים ולא כשרות ללא תיק.
אורה נמיר ממפלגת העבודה, אשר מונתה לתפקיד שרה בפעם הראשונה קיבלה את המשרד לאיכות הסביבה ושולמית אלוני, יו"ר מר"צ באותה תקופה, מונתה לשרת החינוך והתרבות. במהלך כהונת הממשלה ה-25, בכנסת השלוש עשרה החליפו השתיים תיקים, כאשר ראשונה עברה נמיר, ממשרד איכות הסביבה, שנחשב באותו הזמן לשולי, למשרד העבודה והרווחה שם כיהנה גם לאורך כל הממשלה ה-26 במשך 3.5 שנים. אלוני נאלצה לעבור בשנת 1993 למשרד התקשורת ולמשרד המדע והטכנולוגיה (בהמשך שינה את שמו למשרד המדע והאמנויות) עקב עימותים עם הדתיים ושם כיהנה במשך 3.5 שנים גם כן.
נוסף על שתי השרות, כיהנה בכנסת ה-13 גם מאשה לובלסקי כסגנית שר התעשייה והמסחר.
כאשר נבחר בנימין נתניהו מן הליכוד, בשנת 1996 לראשות הממשלה מינה שרה אחת בממשלתו, לימור לבנת, כשרת התקשורת, אשר לימים נהייתה אחת הנשים המשפיעות ביותר בפוליטיקה הישראלית לקראת סוף העשור ותחילת שנות ה-2000. לבנת החזיקה בתפקידה כשלוש שנים עד נפילת הממשלה בשנת 1999.
בשנת 1999 נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה וחזר למנות שתי נשים לתפקידי שרות. ברק מינה את דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת, למשרד לאיכות הסביבה ואת יולי תמיר לשרה לקליטת עלייה, שני תיקים אשר לרוב אינם נחשבים לתיקים בכירים. קודם למינוייה של תמיר, שלא הייתה חברת כנסת, קראו קולות במפלגת העבודה למנות לשרה את חברת הכנסת יעל דיין שהייתה ותיקה ומוערכת והאישה השנייה ברשימת המפלגה לכנסת. דיין גם הייתה מראשוני התומכים של ברק בתוך הסיעה. ברק החליט בכל זאת לא למנות אותה לממשלתו ובנאום מפורסם תקפה אותו בכנסת.
נוסף על איציק ותמיר כיהנה מרינה סולודקין במשך כשנה כסגנית השרה לקליטת עלייה. לראשונה מאז קום המדינה, נוצר בכך מצב בו גם תפקיד השר וגם סגנו מאויישים על ידי נשים.
| ממשלה | שם | תפקיד | תאריך |
| כנסת שתים-עשרה | |||
| הממשלה ה-23 | |||
| הממשלה ה-24 | |||
| כנסת שלוש-עשרה | |||
| הממשלה ה-25 | אורה נמיר | שרה לאיכות הסביבה | מ-13/07/1992 עד 31/12/1992 |
| שולמית אלוני | שרת החינוך והתרבות | מ-13/07/1992 עד 11/05/1993 | |
| אורה נמיר | שרת העבודה והרווחה | מ-31/12/1992 עד 22/11/1995 | |
| שולמית אלוני | שרת המדע והטכנולוגיה | מ-07/06/1993 עד 01/08/1993 | |
| שולמית אלוני | שרת התקשורת | מ-07/06/1993 עד 22/11/1995 | |
| שולמית אלוני | שרת המדע והאומנויות | מ-01/08/1993 עד 22/11/1995 | |
| שולמית אלוני | שרה בלי תיק | מ-11/05/1993 עד 07/06/1993 | |
| הממשלה ה-26 | אורה נמיר | שרת העבודה והרווחה | מ-22/11/1995 עד 21/05/1996 |
| שולמית אלוני | שרת התקשורת | מ-22/11/1995 עד 18/06/1996 | |
| שולמית אלוני | שרת המדע והאומנויות | מ-22/11/1995 עד 18/06/1996 | |
| כנסת ארבע-עשרה | |||
| הממשלה ה-27 | לימור לבנת | שרת התקשורת | מ-18/06/1996 עד 06/07/1999 |
| כנסת חמש-עשרה | |||
| הממשלה ה-28 | דליה איציק | שרה לאיכות הסביבה | מ-06/07/1999 עד 07/03/2001 |
| יולי תמיר | שרה לקליטת עלייה | מ-05/08/1999 עד 07/03/2001 | |
[עריכה] שנות ה-2000
שנות ה-2000 החלו בקפיצה נוספת בקידום ייצוג הנשים, עם התפרקות הממשלה ה-28, בשנת 2001 ולאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שבהן נבחר אריאל שרון. שרון הקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגת העבודה.
עקב ריבוי חברי הממשלה והתקדמות נשים לעמדות מפתח במפלגות השונות, נבחרו לראשונה 3 נשים לתפקידי שרות, הישג שיא עד אותו הזמן. עם זאת, במונחים כלל עולמיים המצב בישראל עדיין נותר רע וסבל מייצוג-חסר של נשים בממשלות ישראל.
ציפי לבני מונתה לשרה לשיתוף פעולה אזורי, דליה איציק עברה משרת איכות הסביבה לתפקיד שרת התעשייה והמסחר ולימור לבנת, לאחר הפסקה של שנה וחצי מונתה לשרת החינוך תפקיד שבו החזיקה 5 שנים, זמן נדיר במונחים של הפוליטיקה הישראלית ואחד התפקידים החשובים ביותר בממשלה.
ממשלת שרון הראשונה התאפיינה בריבוי נשים, בכך שנוסף על שלוש השרות, כיהנו בממשלה זו גם שלוש סגניות שר - דליה רבין פילוסוף כסגנית שר הבטחון, נעמי בלומנטל כסגנית שר התשתיות הלאומיות, ולתקופה קצרה גם סופה לנדבר כסגנית שר התחבורה.
בבבחירות לכנסת השש עשרה נשאר אריאל שרון בתפקידו כראש הממשלה ושמר על סטנדרט של 3 שרות בממשלתו החדשה, הממשלה ה-30. מלבד לבנת, גם לבני נשארה כשרה, אך הפעם לתפקיד מעט בכיר יותר כשרה לקליטת עלייה ויהודית נאות ממפלגת שינוי מונתה לשרה לאיכות הסביבה על פי בקשתה.
כשנה וחצי לאחר מינוי נאות לשרה, נאלצה לפרוש עקב מחלת הסרטן בה חלתה והיא נפטרה כחודשיים לאחר מכן, לקראת סוף שנת 2004. בתחילת 2005 מונתה דליה איציק לשרת התקשורת. בממשלת שרון השנייה כיהנו בשלב מסוים ארבע נשים בתפקידי סגניות שר במשרדי הממשלה השונים, חלקן מונו עקב תמיכתן בשרון בתוכנית ההתנתקות. ח"כ גילה גמליאל מונתה לסגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר, ובכך עשתה היסטוריה והייתה לסגנית השר הצעירה ביותר בתולדות במדינה; ח"כ רוחמה אברהם מונתה לסגנית שר שר הפנים; ח"כ מרינה סולודקין שבה לתפקיד סגנית שרת הקליטה וח"כ אורית נוקד מונתה לסגנית שר המשנה לראש הממשלה.
ציפי לבני, אשר המשיכה להחזיק בתפקיד שרת המשרד לקליטת עלייה עד סוף הקדנציה של אריאל שרון עשתה את ההתקדמות הגדולה ביותר, ממשרד הנחשב לקטן, דרך משרד הבינוי והשיכון שבו החזיקה מספר חודשים ועד משרד המשפטים אשר קיבלה בינואר 2005 ונחשב לאחד מהמשרדים החשובים ביותר בממשלה. לבני החזיקה במשרד המשפטים ונחשבה בעת כהונתה לאחת הנשים הפופולריות בממשלה מכלל השרים, כאשר הצליחה להגיע לתודעת הציבור הרחב בזמן קצר.
לקראת סוף 2005, ולאחר הקמת מפלגת קדימה ופרישת רוב סיעות הקואליציה, עזבו לימור לבנת ודליה איציק את תפקידן וציפי לבני, אשר עברה לקדימה מונתה לאישה הראשונה, לראשונה מזה למעלה מ-30 שנה, לתפקיד שנחשב לאחד משני התפקידים היוקרתיים ביותר בממשלה, שרת החוץ.
בזמן ממשלת המעבר, כיהנה רק לבני כשרה והייתה שרת הקליטה, משפטים וחוץ. סגניות השר היחידות היו: רוחמה אברהם ומרינה סולודקין שהמשיכו במשרדיהן. במקרה של אברהם מאחר ולא מונה מעליה שר פנים, שימשה כשרת הפנים בפועל וניהלה את משרד הפנים עד תום מערכת הבחירות.
לאחר שתי קדנציות בהן שלוש נשים כיהנו כשרות, בממשלה הנוכחית, הממשלה ה-31, כיהנו רק שתי שרות, כאשר דליה איציק אשר יועדה להיות השרה השלישית, מונתה לבסוף להיות האישה הראשונה בתולדות ישראל בתפקיד יו"ר הכנסת.
ציפי לבני שבעקבות הצלחת מפלגתה החדשה, שבה מוקמה במקום השלישי, ומינוי אהוד אולמרט לראש הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, מונתה לאישה הראשונה בתולדות המדינה, לתפקיד הבכיר אחרי ראש הממשלה והוא ממלאת מקום ראש הממשלה. בנוסף המשיכה לכהן כשרת החוץ בממשלה. בנוסף ללבני מונתה חברת הכנסת יולי תמיר לתפקיד שרת החינוך כנציגת סיעת העבודה-מימד.
מאחר והוחלט כי בממשלה החדשה לא ימנו סגני שרים אף אישה לא מונתה לתפקיד סגנית שר.
| ממשלה | שם | תפקיד | תאריך |
| הממשלה ה-29 | ציפי לבני | שרה לשיתוף פעולה אזורי | מ-07/03/2001 עד 29/08/2001 |
| דליה איציק | שרת התעשייה והמסחר | מ-07/03/2001 עד 02/11/2002 | |
| לימור לבנת | שרת החינוך | מ-07/03/2001 עד 28/02/2003 | |
| ציפי לבני | שרת החקלאות ופיתוח הכפר | מ-17/12/2002 עד 28/02/2003 | |
| ציפי לבני | שרה בלי תיק | מ-29/08/2001 עד 17/12/2002 | |
| כנסת שש-עשרה | |||
| הממשלה ה-30 | יהודית נאות | שרה לאיכות הסביבה | מ-28/02/2003 עד 17/10/2004 |
| לימור לבנת | שרת החינוך, התרבות והספורט | מ-28/02/2003 עד 14/01/2006 | |
| ציפי לבני | שרה לקליטת עלייה | מ-28/02/2003 עד 04/05/2006 | |
| ציפי לבני | שרת הבינוי והשיכון | מ-31/08/2004 עד 10/01/2005 | |
| דליה איציק | שרת התקשורת | מ-10/01/2005 עד 23/11/2005 | |
| ציפי לבני | שרת המשפטים | מ-10/01/2005 עד 04/05/2006 | |
| ציפי לבני | שרת החוץ | מ-18/01/2006 עד 04/05/2006 | |
| ציפי לבני | מ”מ שר הבינוי והשיכון | מ-04/07/2004 עד 31/08/2004 | |
| ציפי לבני | מ”מ שר המשפטים | מ-05/12/2004 עד 10/01/2005 | |
| כנסת שבע עשרה | |||
| הממשלה ה-31 | ציפי לבני | ממלאת מקום ראש הממשלה | מ-04/05/2006 |
| ציפי לבני | שרת החוץ | מ-04/05/2006 | |
| יולי תמיר | שרת החינוך | מ-04/05/2006 | |
| ציפי לבני | שרת המשפטים | מ-30/11/2006 עד 07/02/2007 | |
[עריכה] סטטיסטיקות
מקום המדינה ועד היום כיהנו בסה"כ 10 נשים שונות כשרות ו-11 נשים כסגניות שר, כאשר מעולם לא כיהנו יותר משלוש נשים בו זמנית בממשלה, גם כאשר הממשלה הייתה גדולה מ-25 שרים.
המשרדים הנפוצים בהן נשים כיהנו היו משרד החינוך, משרד התקשורת, משרד החוץ, משרד העבודה והמשרד לאיכות הסביבה.
מעולם לא כיהנה אישה כשרה במשרד הביטחון או המשרד לביטחון פנים כמו גם לא במשרד האוצר, התשתיות, התחבורה ובמשרדים נוספים.
אף אישה לא כיהנה כסגנית ראש הממשלה מקום המדינה.
מעולם לא כיהנה שרה או סגנית שרה מטעם מפלגה דתית, חרדית או ערבית. מבין הנשים שכיהנו כשרות, 6 נשים כיהנו ממפלגת העבודה לדורותיה וממר"צ, 3 נשים מהליכוד (מתוכן שרה אחת עברה למפלגת קדימה) ושרה אחת מן המרכז הפוליטי, מפלגת שינוי.
