סלבדור דאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סלבדור דומנק פליפ ג'סינט דאלי דומנץ' (בספרדית:Salvador Domenec Felip Jacint Dalí Domenech ) ‏(11 במאי 1904 - 23 בינואר 1989) היה צייר ספרדי קטאלוני חשוב, שנודע בעיקר בזכות עבודותיו הסוריאליסטיות. ביצירותיו של דאלי בולט במיוחד הצירוף של תמונות חלום ביזאריות המצוירות בכישרון ומיומנות רבה, ומושפעות מאמני הרנסאנס הדגולים. דאלי היה אמן רב כישרון ודמיון. הוא התוודה לא אחת על אהבתו ליצירת אמנות לא שגרתית כדי למשוך תשומת לב, מה שהרגיז לפעמים את אוהדיו כמו גם את מבקריו, שכן אופיו האקסצנטרי והתיאטרלי-משהו משך לעתים יותר תשומת לב ציבורית מאשר עבודותיו.

תמונתו של דאלי על מדרגות מוזיאון פילדלפיה

[עריכה] ביוגרפיה

דאלי נולד ב-11 במאי 1904 ברחוב מונטוריולין מספר 20 בעיר פיגרס שבקטלוניה, ספרד. הוא היה בנו של נוטריון בן המעמד הבינוני. דאלי למד בבית הספר העירוני לציור, שם רכש את השכלתו הראשונית באמנות. בשנת 1916 גילה דאלי את הציור המודרני בחופשה משפחתית לקאדאקס עם משפחתו של רמון פצ'וט - אמן מקומי שנהג לנסוע תכופות לפריז.

תצלום של סלבדור דאלי משנת 1939

בשנת 1917 ארגן אביו של דאלי תערוכה מרישומי הפחם של בנו הצעיר בבית המשפחה. התערוכה הפומבית הראשונה שלו נערכה בתיאטרון העירוני בפיגרס בשנת 1919. בשנת 1921 מתה אימו מסרטן, ואביו נישא לאחותה, שדאלי הצעיר רחש לה טינה מסוימת.

בשנת 1922 עקר דאלי למדריד, שם למד באקדמיה לאמנות (Academia de San Fernando). דאלי כבר רכש לו בשלב זה מעמד של אדם אקסצנטרי, ששערו ארוך והוא מתגאה בפאות-לחיים, במעיל, בגרביונים ובמכנסיים בגובה הברכיים בסגנון המאה הקודמת. את עיקר תשומת ליבם של חבריו הסטודנטים רכש על ידי ציוריו, שבהם התנסה בקוביזם (למרות שבציוריו המוקדמים הללו עדיין לא הבין את התנועה הקוביסטית, שכן ידיעותיו על הזרם הגיעו ממספר מאמרים בכתבי עת וקטלוג שקיבל בפיצ'וט - לא היו אז אמנים קוביסטים במדריד).

דאלי התנסה גם בדאדאיזם, זרם שאת השפעותיו ניתן לראות ביצירתו לאורך השנים. הוא הפך לידיד קרוב של המשורר פדריקו גרסיה לורקה, גם במישור הרומנטי, כמו גם עם לואיס בוניואל. דאלי סולק מהאקדמיה זמן קצר לפני בחינות הגמר בשנת 1926, כשהצהיר כי לאיש בפקולטה אין הכישורים לבחון אותו.

באותה שנה ערך את ביקורו הראשון בפריז, שם פגש את פבלו פיקאסו. האמן הוותיק שמע טובות על דאלי מחואן מירו. בשנים הבאות יצר דאלי מספר יצירות שהושפעו משמעותית מפיקאסו וממירו, כשהתחיל להגדיר את סגנונו. כמה מאפיינים של יצירותיו לאורך השנים צצו כבר בשנות העשרים, אולם דאלי כילה את כל סגנונות האמנות שיכול היה למצוא, ויצר יצירות בקשת רחבה של סגנונות, מיצירות בסגנון קלאסי-אקדמי ועד אוונגרד חדשני, לעתים ביצירות נפרדות, ולעתים באותה יצירה. תערוכות של יצירותיו בברצלונה משכו תשומת לב רבה, ומבקריו נחלקו בין המשבחים למבולבלים.

שנת 1929 הייתה שנה חשובה בחיי דאלי. הוא שיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בוניואל בסרט הקולנוע הקצר "כלב אנדלוסי" ופגש את המוזה שלו ואישתו לעתיד, גאלה, שנולדה כהלנה דלובינה דיאקינוף, מהגרת מרוסיה, מבוגרת ממנו ב-11 שנה, שהייתה נשואה אז למשורר הסוריאליסטי פאול אלוארד. באותה שנה היו לדאלי תערוכות מקצועיות חשובות והוא הצטרף באופן רשמי לקבוצה הסוריאליסטית ברובע מונפרנס בפריז (למרות שעבודותיו כבר הראו השפעות סוראליסטיות חזקות שנתיים לפני כן). הסוריאליסטים העריצו את מה שדאלי כינה שיטה פראנואיאקטית-קריטית של נגיעה בתת מודע לשם השגת יצירתיות אומנותית גדולה יותר.

בשנת 1934 התחתנו דאלי וגאלה, שחיו יחד מאז שנת 1929, בטקס אזרחי. בשנת 1958 הם נישאו מחדש בטקס קתולי.

עם עלייתו לשלטון של פרנסיסקו פרנקו בסוף מלחמת האזרחים בספרד, נקלע דאלי למחלוקת פוליטית עם עמיתיו הסוריאליסטים. דאלי הורחק רשמית מהקבוצה הסוריאליסטית המרקסיסטית ברובה. תגובתו של דאלי להרחקתו הייתה "סוריאליזם זה אני". אנדרה ברטון טבע את האנגרמה "Avida Dollars" לאחר תקופת הרחקתו; לאחר ההרחקה התייחסו הסוריאליסטים לדאלי בלשון עבר, כאילו היה מת. אנשי התנועה הסוריאליסטית המשיכו בפולמיקה נוקשה נגד דאלי עד מותו וגם אחריו.

בשנת 1940, תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, עברו דאלי וגאלה לארצות הברית, שם גרו שמונה שנים. בשנת 1942 פרסם דאלי את האוטוביוגרפיה המשעשעת שלו, "החיים הסודיים של סלבדור דאלי". את שארית חייו העביר דאלי בקטאלוניה האהובה עליו. העובדה שבחר להתגורר בספרד תחת שלטון פרנקו משכה אליו ביקורת רבה מצד אמנים רבים, ויש הסוברים שהזלזול בעבודותיו המאוחרות הוא על בסיס פוליטי ולא על בסיס איכותן.

בגיל מבוגר הרחיב דאלי את היריעה מציור בלבד והתנסה בשיטות ובמדיות יוצאות דופן ובאמצעים חדישים; למשל, הוא יצר יצירות ב"בולטיזם" - התזת כתמי דיו על נייר, וטען שהיה הראשון להשתמש בהולוגרפיה בצורה אמנותית. בחלק מיצירותיו יש גם אשליות אופטיות. אמנים צעירים כמו אנדי וורהול הצהירו שהייתה לדאלי השפעה חשובה על הפופ ארט.

פסל של דאלי במרבלה בספרד

השפם המצועצע של דאלי היה מפורסם אף הוא. הוא הושפע מהשפם של הצייר הספרדי בן המאה ה-17, דייגו ולסקס.

בשנת 1960 החל דאלי לעבוד על תיאטרון-מוזיאון גאלה סלבדור דאלי בעיר הולדתו, פיגרס; זה היה הפרויקט הגדול ביותר שלו ועיקר תשומת הלב שלו עד שנת 1974. הוא המשיך להרחיב את המוזיאון עד אמצע שנות השמונים. עם זאת, בשנת 1969 מצא פנאי לעצב את הלוגו של חברת הממתקים הקטאלונית "'צופה צ'ופס".

בשנת 1982 העניק המלך חואן קרלוס הראשון לדאלי את התואר "מרקיז פובול".

גאלה נפטרה ב-10 ביוני 1982. לאחר מותה איבד דאלי את העניין בחייו. הוא ייבש את עצמו בכוונה -- ייתכן שהיה זה נסיון התאבדות, או נסיון להיכנס למצב של חיות מושהית, שכן הוא קרא שבעלי חיים מיקרוסקופיים מסוימים מסוגלים לעשות כן.

דאלי עקר מביתו בפיגרס לטירה שרכש לגאלה בפובול, שבה סיימה את חייה. בשנת 1984 פרצה שריפה בחדר השינה שלו בנסיבות לא ברורות -- ייתכן שהיה זה נסיון התאבדות או נסיון לרצח של עובד בית חמדן, או פשוט רשלנות של צוות הבית -- אך תהיה הסיבה אשר תהיה, דאלי חולץ מהבית הבוער והוחזר לפיגרס, שם דאגה קבוצה של חברים, תומכים ואמנים אחרים לכך שבשנותיו האחרונות יוכל לחיות חיים נוחים בתיאטרון-מוזיאון שלו.

נטען כנגד עובדי הבית שלו שהם כביכול החתימו אותו על בדי ציור ריקים שאחר כך צויר עליהם (גם לאחר מותו) והם נמכרו כציורים מקוריים. סוחרי אומנות מפגינים חשדנות כלפי עבודות מאוחרות המיוחסות לדאלי.

סלבדור דאלי נפטר מכשל בלב ב-23 בינואר 1989 בפיגרס. הוא נקבר בקריפטה של התיאטרון-מוזאון שלו.

האסטרואיד "2919 דאלי" נקרא על שמו.

[עריכה] דאלי ופוליטיקה

הכניסה למוזיאון סלבדור דאלי בעיר מולדתו, פיגרס

דאלי הוצג לפעמים כפשיסט, בעיקר על ידי יריביו בקבוצת הסוריאליסטים. המציאות הייתה הרבה יותר מורכבת.

בצעירותו תמך דאלי במשך זמן מה באנרכיזם ובקומוניזם. בזכרונותיו מופיעות אנקדוטות רבות על הצהרות פוליטיות רדיקליות, אך יותר במטרה להמם את שומעיו מאשר בשל שכנוע עצמי עמוק. כשהגיע לחוג שהורכב כמעט אך ורק מסוריאליסטים מרקסיסטים שראו במלוכנים אויב כמו גם באנרכיסטים, הסביר להם דאלי שהוא "אנרכו-מלוכני".

עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ברח דאלי מהלחימה וסירב להזדהות עם קבוצה כלשהי.

לאחר שחזר לקטאלוניה, בתום מלחמת העולם השנייה, התקרב דאלי לשלטונו של פרנקו. דאלי הכריז כמה הצהרות שתמכו בדיכוי שביצע משטרו הפשיסטי של פרנקו, כשהוא מברך את פרנקו על פעולותיו שמטרתן "לרוקן את ספרד מכוחות הרסניים". דאלי שלח מברקים לפרנקו, שבהם בירך אותו על חתימתו על גזרי דין מוות לאסירים פוליטיים. דאלי אפילו צייר את ביתו של פרנקו. משטר פרנקו הראה סובלנות לאקסצנטריות של דאלי, בין השאר משום שהוא היה בין האמנים היחידים בעלי שם עולמי שהסכימו לגור בספרד הפשיסטית. עם זאת, דאלי הפגין חוסר ציות פומבי בכך שהילל את גרסיה לורקה, גם בשנים שעבודתו של לורקה הייתה מוקצית ואסורה בספרד.

לדאלי לא הייתה כמעט סימפטיה לאנושות באופן כללי. אחת מאמירותיו הפוליטיות, שחושפת את משנתו הפוליטית, היא שלא אכפת לו לגבי אחרים כל זמן שהוא יכול להיות מלך. כאשר בוחנים את דאלי דרך פריזמה של אנוכיות, האידאולוגיות המשתנות שלו מקבלות קו ברור ועקבי. כשדאלי היה עני ולא מוכר, הוא תמך בפירוק אלים של המערכת השלטונית והחברתית; מאוחר יותר, כשהיה עשיר ומפורסם, תמך במשטרו של פרנקו שאיפשר לו אורח חיים זה.

[עריכה] יצירות מפורסמות

דאלי יצר יותר מ-1,500 ציורים בימי חייו, בנוסף לאיורים לספרים, ליתוגרפיות, עיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, מספר רב של שרבוטים, עשרות פסלים, ופרויקטים אחרים, כולל סרט מצויר עבור דיסני. להלן רשימה כרונולוגית של כמה מיצירותיו החשובות:

1922 Cabaret Scene ו-Night Walking Dreams
1923 Self Portrait with L'Humanite ו-Cubist Self Portrait with La Publicitat
1924 Still Life (Syphon and Bottle of Rum) (עבור פדריקו גרסיה לורקה) ו-Portrait of Luis Buñuel
1925 Large Harlequin and Small Bottle of Rum, וסדרה של פורטרטים עבור אחותו אנה מריה, הבולט שבהם Figure At A Window
1926 Basket of Bread ו-Girl from Figueres
1927 Composition With Three Figures (Neo-Cubist Academy) ו-Honey is Sweeter Than Blood (העבודה הסוריאליסטית החשובה הראשונה שלו)
1929 The Great Masturbator ו-The First Days of Spring
1931 The Persistence of Memory (יצירתו המפורסמת ביותר, שבה מופיעים "השעונים הנוזלים"), The Old Age of William Tell, ו-William Tell and Gradiva
1932 The Spectre of Sex Appeal, The Birth of Liquid Desires, Anthropomorphic Bread, ו-Fried Eggs on the Plate without the Plate. The Invisible Man (התחיל לצייר ב-1929) סיום (אולם לא לשביעות רצונו של דאלי).
1933 Retrospective Bust of a Woman (קולאז' פסלים מחומרים שונים) ו-Portrait of Gala With Two Lamb Chops Balanced on Her Sholder
1936 Autumn Cannibalism ו-Soft Construction with Beans (תחושה מוקדמת של מלחמת האזרחים).
1937 Metamorphosis of Narcissus ו-The Burning Giraffe
1940 The Face of War
1943 The Poetry of America ו-Geopoliticus Child Watching the Birth of the New Man
1944 Galarina ו-Dream Caused by the Flight of a Bumblebee around a Pomegranate One Second Before Awakening
1945, Basket of Bread-- Rather Death Than Shame ו-Fountain of Milk Flowing Uselessly on Three Shoes באותה שנה שיתף דאלי פעולה עם אלפרד היצ'קוק בסצנת חלום בסרט Spellbound, אם כי שני הצדדים לא היו מרוצים מהתוצאה.
1946 The Temptations of St. Anthony
1949 Leda Atomica ו-The Madonna of Port Lligat. דאלי חזר לקטאלוניה בשנה זו.
1951 Christ of St. John of the Cross ו-Exploding Rephaelesque Head.
1954 Corpus Hypercubus Crucifixion ו-Young Virgin Auto-Sodomized by the Horns of Her Own Chastity
1955 The Sacrament of the Last Supper
1956 Still Life Moving Fast
1958 The Rose
1959 The Discovery of America by Christopher Columbus.
1960 דאלי מתחיל לעבוד על התיאטרון-מוזאון גאלה וסלבדור דאלי
1965 דאלי תורם ציור גואש, דיו ועפרון של הצליבה לבית הסוהר Rikers Island בניו יורק. הציור היה תלוי בחדר האוכל של האסירים מ-1965 עד 1981.
1967 Tuna Fishing
1969 הלוגו של "צ'ופה צופס"
1970 The Hallucinogenic Toreador
1972 La Toile Daligram
1976 Gala Contemplating the Sea.
1977 Dalí Lifting the Skin of the Mediterranean Sea to Show Gala the Birth of Venus (זוג תמונות המהוות סטריאוסקופיה)
1983 דאלי מסיים את ציורו האחרון, The Swallow's Tail.
2003 Destino, סרט מצויר שהיה במקור שיתוף פעולה בין דאלי וולט דיסני יוצא לאקרנים. הפקתו החלה בשנת 1945.

האוסף הגדול ביותר של עבודותיו של דאלי נמצא בתיאטרון-מוזיאון בפיגרס. האוסף השני בגודלו הוא במוזיאון סלבדור דאלי בסנט פטרסבורג שבפלורידה, ואחריו בגלריית סלבדור דאלי בפסיפיק פאליסדס שבקליפורניה.

המקום המפתיע ביותר שבו הייתה תלויה יצירה של דאלי הוא בית הסוהר Rikers Island בעיר ניו יורק: ציור של הצליבה שתרם דאלי לבית הסוהר נתלה בחדר האוכל של האסירים למשך 16 שנה ואז הועבר לכניסה לכלא למשמורת. הציור נגנב בחודש מרץ 2003 על ידי ארבעה סוהרים וטרם הושב.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: סלבדור דאלי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סלבדור דאלי