אמין אל-חוסייני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אמין אל חוסייני

חאג' אמין אל-חוסייני (מערבית: الحاج محمد أمين الحسيني, תעתיק מדויק: חאג' מֻחמד אמין אל-חֻסֶיני) (1895 - 4 ביולי 1974) מנהיג פלסטיני מוסלמי פרו-נאצי בתקופת המנדט הבריטי. הוא נודע באנטישמיות החריפה שלו ובהתנגדותו הגורפת לציונות. חאג' אמין אל-חוסייני היה המנהיג הראשי של העולם הערבי ובייחוד של ערביי ארץ ישראל בשנות השלושים, והיה אחראי למתקפות הטרור על היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המרד הערבי ובתחילת מלחמת העצמאות. הוא כיהן כראש הוועד הערבי העליון כמעט במשך כל שנות חייו.

[עריכה] קורות חייו

אל-חוסייני נולד בירושלים, ככל הנראה ב-1895. בשנת 1914 גויס לצבא האימפריה העות'מאנית ושירת כקצין תותחנים. הוא הואשם כי לקח חלק פעיל בשואת הארמנים, אך האשמה זו לא הוכחה.

בשנת 1921, שנה לאחר הקמת המנדט הבריטי, מינה הנציב הבריטי הרברט סמואל את חאג' אמין אל-חוסייני בתקופת שלטונו למופתי של ירושלים, ובכך הגביר את השפעתו שהייתה רבה עוד קודם לכן בתור בן למשפחת אל-חוסייני (קרוב משפחתו, מוסא קאסם באשה אל חוסייני אירגן את הקונגרסים הערביים בשנות המנדט הראשונות). באותן שנים ביסס המופתי את כוחו באמצעות המועצה המוסלמית העליונה שעמד בראשה. הוא גייס כספים רבים מהמוסלמים בעולם לשיפוצים במסגד אל אקצא ובמסגד כיפת הסלע בהר הבית. ביתרת הכספים השתמש על מנת לבנות ב-1929 את מלון פאלאס ברחוב אגרון (אז רחוב ממילא) בירושלים.

למרות שלא היה הגורם למרד הערבי הגדול, חאג' אמין אל-חוסייני השתלט עליו במהירות וארגן את ההתנגדות לבריטים וליהודים. הוא הוביל קו תקיף ביותר כנגד היישוב היהודי, ועודד שימוש בטרור ורצח כנגד חפים מפשע. בזכות הכוח הרב שצבר עקב מינויו למופתי נמנעה בריטניה מלגרשו במשך תקופה ארוכה, מכיוון שחששה מתסיסה ערבית נוספת כמו בעיראק, ירדן ומצרים בהן שלטה.

בזמן המרד הערבי היה חאג' אמין אל-חוסייני הדובר הערבי הראשי בועדת פיל ועמד בראש הוועד הערבי העליון. חוסייני הציג בפני הבריטים את מעשיהם של היהודים בארץ, והציג עדויות לפיהן היישוב היהודי אחראי להריסת מקומות קדושים למוסלמים. בנוסף טען חוסייני כי אדמות הארץ שייכות למוסלמים ושלל כל פשרה שתכלול שטח יהודי בארץ. הוא דרש, בנוסף לכך, לקיים את הצהרות בריטניה באיגרת מקמהון.

לאחר בריחתו מארץ ישראל בסוף 1937 (שאר חברי הוועד הערבי העליון גורשו באותו זמן על ידי הבריטים לאיי סיישל), היה חוסייני גם מפיץ התעמולה הראשי כנגד היישוב היהודי בשנות ה־30 בקרב העולם הערבי וצפון אפריקה.

חוסייני (משמאל) והיטלר (מימין), 28 בנובמבר 1941

לאחר בריחתו פנה חוסייני תחילה לסוריה וללבנון שהיו תחת משטר וישי, מאוחר יותר עבר לעירק להמשך מתקפות טרור על הבריטים עד 1941 כאשר נמלט לאחר כישלון מרד רשיד עלי. מאוחר יותר נמלט לרומא למספר שבועות. מרומא עבר לברלין בה נפגש ב-28 בנובמבר 1941 עם היטלר וקיבל ממנו הבטחה כי עם כיבוש המזרח התיכון "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים " ^[1]. הוא הצטרף ליחידת אס אס בבלקן (שם סייע בהקמת כוחות צבאיים מקרב המוסלמים בבוסניה). כמו כן היה שותף לתכנון מבצע "אטלס" - הרעלת מעיינות ראש העין בארסן חמצני במטרה להשמיד את 160,000 יהודי תל אביב על ידי צנחנים גרמנים ופלסטינים שצנחו באזור יריחו. באוקטובר 1944 לכדו אנשי הבולשת הבריטית (CID) את חלק ממשתתפי המבצע באזור יריחו.

לאחר מלחמת העולם השניה נמלט לשווייץ (כנראה בשלהי 1946) כדי להתחמק מהעמדה לדין על פשעיו כנגד האנושות. שנה לאחר המלחמה המשיך לעסוק בפעילות פולטית ועבר להתגורר במצרים, תוך שהוא חוזר לשלוט על הוועד הערבי העליון. במרץ 1948 חזר עם שאר חברי הוועד לתוך ארץ ישראל והחל לתאם את ההתקפות על היישוב היהודי שהיוו את תחילת מלחמת העצמאות. בן דודו של חוסייני, עבד אל קאדר, היה מפקד משטרה באזור רמלה וקיבל הוראות ישירות מאמין אל חוסייני, עד אשר נהרג.

בסוף המלחמה היה שותף להקמת ממשלת כל פלסטין בעזה ועמד בראשה, אולם הממשלה הועברה במהרה על ידי המצרים לקהיר, שם המשיכה להתקיים רשמית עד 1959. לאחר הסתלקותו ממצרים בעקבות לחץ השלטונות (שדאגו לכתבות עוינות בעיתונות על תפקידו בנכבה) באוגוסט 1959, עבר בשנת 1960 לגור בלבנון, שם נהנה בשנתיים הראשונות מתמיכת עיראק בתור נציגו של הוועד. רק לאחר הקמת אש"ף ביוני 1964 התבטל תפקידו כיו"ר הוועד.

הקמת אש"ף קירבה אותו לברית עם עם אויביו ההיסטוריים, בית המלוכה ההאשמי. החשש המשותף של חאג' אמין אל חוסייני ושל המלך חוסיין מפני כוחו המתעצם של אש"ף הביאה אותם לפעול יחדיו. בשנת 1966 ערך המופתי ביקור רשמי בירושלים, שהייתה אז תחת שלטונה של ירדן. גם לאחר מלחמת ששת הימים המשיך המופתי בקשריו עם המלך חוסיין, ואף נמנע מלגנות את ירדן במאורעות ספטמבר השחור בשנת 1970. המזרחן צבי אל פלג מעריך שהמופתי קיווה להשתלב ואולי אף לעמוד בראש האוטונומיה שהועיד המלך חוסיין לגדה המערבית, כאשר זו תחזור להיות תחת שלטון ירדן.

בשנת 1974 הלך לעולמו בביירות, לבנון. בקשתו הייתה להיקבר בירושלים, אך מדינת ישראל סירבה לאשר זאת.

בשל אחריותו החלקית לנכבה, לא נחשב חוסייני לגיבור פלסטיני, למרות פעולותיו הרבות שהביאו ברבות הימים ליצירת התנועה הלאומית הפלסטינית.

[עריכה] לקריאה נוספת

צבי אל פלג , המופתי הגדול, משרד הבטחון - ההוצאה לאור . תשמ"ט - 1989.
ג'ני לבל, חאג' אמין וברלין, תל אביב, תשנ"ו - 1996.
אילן פפה, אצולת הארץ. משפחת חוסייני - ביוגרפיה פוליטית, ירושלים, מוסד ביאליק, תשס"ג - 2002.
צבי אל פלג, מנקודת ראותו של המופתי - מאמרי חאג' אמין מתורגמים ומבוארים, מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד , תשנ"ה - 1995.