אסלאם בגאורגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האסלאם בגאורגיה התחיל בשנת 645. כאשר צבא שנשלח על ידי הח'ליף האיסלמי, עומר, כבש את מזרח גאורגיה וייסד את אמירות טביליסי. המוסלמים היוו אז 12% מהאוכלוסייה הגאורגית.
ישנן 2 קבוצות עיקריות של מוסלמים בגאורגיה. המוסלמים שהם אתנית גאורגים הם סונים חניפים ומרוכזים ברפובליקה האוטונומית של אג'ריה של גאורגים בגבול תורכיה. הקבוצה השנייה הינם מוסלמים שאתנית הם אזרים, שהם שיעים תריסריים ומרוכזים בגבול אזרבייג'ן.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
סדרת המאמרים העוסקים ב: |
|||
| העת העתיקה | |||
| קורה ארקסס | |||
| דיוחי | |||
| קולכיס | |||
| אגריסי | |||
| איבריה הקווקזית | |||
| ימי הביניים | |||
| אמירות טביליסי | |||
| הממלכה הגאורגית המאוחדת | |||
| הפלישה המונגולית לגאורגיה | |||
| ממלכת אימרתי | |||
| טאו-קלארג'תי | |||
| ממלכת אבחזיה | |||
| כארתלי-קאחתי | |||
| השלטון הרוסי | |||
| גאורגיה תחת האימפריה הרוסית | |||
| עצמאות מוקדמת | |||
| הרפובליקה הדמוקרטית של עבר הקווקז | |||
| הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה | |||
| מלחמת גאורגיה-ארמניה | |||
| המלחמה הסובייטית גאורגית | |||
| השלטון הסובייטי בגאורגיה | |||
| הרפובליקה הסובייטית של עבר הקווקז | |||
| גאורגיה הסובייטית | |||
| טבח טביליסי (1956) | |||
| טבח טביליסי (1989) | |||
| גאורגיה המודרנית | |||
| הרפובליקה של גאורגיה | |||
| מלחמת האזרחים של גאורגיה | |||
| מהפכת הוורדים | |||
| גאורגיה אחרי שוורדנדזה | |||
| ההיסטוריה של הרפובליקות האוטונומיות | |||
| ההיסטוריה של אבחזיה | |||
| ההיסטוריה של אג'ריה | |||
האסלאם הגיע למה שנקרא כיום גאורגיה בתחילת הכיבוש הערבי. החל מהמאה ה-8 הפכה המדינה לאמירות ערבית. אף על פי כן, בשנת 1122, הדברים השתנו כאשר המלך דוד הבנאי כבש את טביליסי כדי להפוך אותה לבירת הממלכה הגאורגית הנוצרית.
התפתחות האסלאם בגאורגיה נובעת מ-2 כוחות מוסלמיים: האימפריה הספווידית של אירן והאימפריה העות'מנית של תורכיה, שנוסדו במידת מה של הצלחה, ובו זמנית, באזורים הנוכחיים של גאורגיה. שלטון הספווידים והטמעת האסלאם בחלק מהאזורים, במיוחד של כארתלי תחתית והכפרים המקיפים אותה גרם להגירת השבטים התורכים מהאזור. הטמעת האסלאם באג'ריה התנהל בצורה שונה - הוא החל מאוחר יותר, והיה שיטחי יותר.
החל מהמאה ה-19 השמדת 2 הכוחות האיסלאמיים, הספווידים והעות'מנים, על ידי רוסיה הנוצרית החלישה את האסלאם בגאורגיה אבל לא הכחידה אותו לחלוטין. הפוליטיקה של האימפריה הרוסית בקווקז, כמו בחלקים אחרים המאוכלסים במוסלמים, היטלטלה בין סובלנות לבין כפייה אורתודוכסיה פרובוסלאבית.
באזור הסובייטי, האידאולוגיה הלאומית של אתאיזם גרם לריסוק של כל הדתות שהיו בברית המועצות, במיוחד האסלאם. אף על פי כן, החל משנת 1944 והלאה המדיניות האנטי-דתית שכחה.
אחת מארבעת המחלקות המתייחסות לדתות בברית במועצות נוסדה בבאקו. כל המוסלמים של גאורגיה, הסונים והשיעים, היו תלויים במחלקה זו. הפרסטרויקה איפשרה חופש פולחן רב יותר, ממונ נהנתה לא רק הכנסייה, אלא גם כל מרכיבי האסלאם הגאורגי. עם תום העידן הסובייטי, התפתחו קשרים בין האיסלאם המקומי לבין ארגונים איסלאמיים זרים, במיוחד אלה של אירן ותורכיה.
בהעדר סטטיסטיקה אמינה, קשה לאמוד את מספר המוסלמים החיים כיום בגאורגיה. למרות זאת, חקר שהוא אמין באופן יחסי, מציע את המספר 640,000 איש כמספר המוסלמים בשנת 1989, המהווה 12% מהאוכלוסייה הכללית. נראה כי המגמה היא לכיוון הירידה של כמות המוסלמים, והיא תואמת את האופי הנוודי של חלק מהאוכלוסייה המוסלמית, במיוחד האזרים, שנוטים לגלות לרוסיה מסיבות כלכליות, או לאזרבייג'ן מסיבות משפחתיות.
[עריכה] אג'ריה
האסלאם הופיע באג'ריה בין 1510 לבין תחילת המאה ה-17 כאשר האימפריה העות'מנית החלה להתפשט בקווקז. אג'ריה כמות שהיא סופחה לאימפריה, האסלאם לבלב, במיוחד בקרב האליטה המקומית, שהשתמשו בה כדרך לחזק את כוחם. עבור השליטים העות'מנים, המרת האליטה המקומית לאסלאם הציג את צעדם הראשון בדרך להפיכת אוכלוסיית הנתינים לכוחות הפאודליים.
השליטה העות'מנית שלא הייתה קשה, נתקבלה למדיי. אם כי היו התנגדויות ספורדיות מועטות. הלויאליות עם האימפריה העות'מנית הייתה חזקה כל כך, שהאג'רים נלחמו יחד עם התורכים כנגד ההתפשטות הרוסית.
הופעת המשטר הסובייטי על חורבות האימפריה הרוסית היה הבדל פרדוקסלי לאג'ריה. אכן, הייחודיות של האזור בזה שהתגוררו בו מוסלמים, היה הקריטריון שבגינו קיבלו אוטונומיה ממוסקבה. ולמרות זאת, האוטונומיה שקיבלה מאפיינים איסלאמיים, לא מנעה מהסובייטים את מדיניות הכרתת הדת האיסלאמית, כמו בכל ברית המועצות. כמעט כל המסגדים והמדרסים (مدرسة), בתי הספר המוסלמים, נסגרו. איזכור פומבי של האיסלאם נאסר, והאסלאם יכל להתקיים בליבות האנשים או בתנאים פרטיים.
מיד עם התפצלותה של רוסיה הסובייטית, זכו כל הרפובליקות התעוררות דתית והגדרה מחודשת של הקשרים בין הזהות הלאומית והרגשות הדתיים. בגאורגיה של זוויאד גמסחורדיה, מנהיג חזק נוסף של העמצאות הגאורגית, החליט להסתמך על הכנסייה ליצירת מדינה ואג'נדה לאומית. האינטלקטואלים הביעו את חששם מהתפתחות אסלאם אקטיווי, שמקורו בגבול, שנפתח זה לא מכבר, עם תורכיה. חזרת אנשי העסקים והמיסינרים התורכים נראתה כחזרה לימי התקופה העות'מנית. בהתאם להתראה של האינטלקטואלים והתקשורת בבתומי, השלטונות הגאורגים החליטו ליישם מדיניות של המרת דת מחודשת של אג'ריה לנצרות, בעזרת הכנסייה הנוצרית. הרבה המרות דת היו בין הצעירים האג'רים שמאמינים שזו חזרה לנורמליות: חידוש המסורת הנוצרית של אג'ריה, שבמיתולוגיה הגאורגית נזכרת כמחוז שממנו באה הנצרות למדינה תודות לעבודתו המיסיונרית של אנדרי הקדוש. למרות שתהליך של חזרה לנצרות נתמך על ידי הכנסייה והשלטונות בטביליסי, תחת גמסחורדיה ושוורדנדזה, זה לא מנע את התפתחות האסלאם האג'רי אחרי עלייתו של סאקשווילי לשלטון. זה תואם גם את תחילת המיסיונריות התורכית.
[עריכה] כארתלי תחתית
כארתלי תחתית במשך מאות שנים הייתה חלק מהאימפריה הספווידית של אירן, והייתה תחת השפעה ישירה של השיעה התרייסרית, שהפכה לדת הרשמית של האימפריה מאז השלטון של איסמעיל הראשון (شاه اسماعیل اول) . ההתרחבות הספווידית באזור הקווקז, תחת שלטונו של עבאס (شاه عباس اول) במאה ה-17, הוביל להתפשטות האסלאם במחוז. תחת שלטונה של האימפריה הספווידית, האסלאם היה נוקשה והיררכי ואנשי הדת היו מקושרים לשלטון.
אף על פי כן, החל משנת 1828 והלאה, כאשר רוסיה השתלטה על פני כל הקווקז ותחמה את גבולה עם אירן לאורך נהר הארקס, היא גרמה למוסלמים השיעים (כיום באזרבייג'ן וגאורגיה) להתנתק מהמרכזים התאולוגיים באירן ובעירק. השליטה הסובייטית הדגישה את הקרע בין האסלאם השיעי בקווקז לבין זה האיראני, במיוחד על ידי הפיכת הגבולות של רוסיה הסובייטית לבלתי חדירים לחלוטין. כך שהעלייה לרגל לערים כרבלא, משהד, נג'ף וקום הפכו לבלתי אפשריים.
המשנה התרבותית של הגאורגים באופן כללי, סובל מפילוסופיית אורח/מארח. הממשלה החשיבה למעשה את המיעוט האזרי כאורחים שנתקבלו על ידי מארחיהם הגאורגים, ולפיכך הם ציפו להתאים את דרך חייהם על פי הרוב הגאורגי. זה הוביל לזה שהאזרים חשו שהם התמזגו עם הגאורגים כשלמעשה הם לא. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד כאשר הייתה הלאמת אדמות, תהליך בו חשו האזרים כי נעשה להם עוול.
בינתיים, כיוון שאזרים אלה מתגוררים באזורים הסמוכים לגבול, האזורים המאוכלסים על ידם לא הופרט, כיוון שהשלטונות בטביליסי פוחדים שאחזקת האזורים על ידי מיעוטים זרים תעודד אותם לכיוונים בדלניים, דבר שיעמיד בסכנה את המדינה כולה.
[עריכה] מסכתים
הקבוצה המסכתית עם שיוך אתני לא ברור בגבול שבין גאורגים לתורכים, מקימים את אחד האלמנטים החיוניים לאסלאם בגאורגיה עד למלחמת העולם השניה. ממוקמת בדרום-מערב של המדינה, בפרובינציה ההיסטורית מסכתי (אחלציחה), מיעוט תורכי זה נכנע לגירוש והגליה מסיביים על ידי סטלין בשנת 1944 (כ-100,000 איש לערך) כמו שפחדו מהאפשרות שהם ישתפו פעולה עם הגרמנים או התורכים, בעלי הברית הפוטנציאליים שלהם.
[עריכה] אבחזיה
מיעוט אחר של מוסלמים הם האבחזים, המתגוררים במפוזר לאורך כל אבחזיה וערים גאורגיות אחרות. הם מהחלק שהמירו את דתם במאות ה-17 וה-18 במהלך השליטה התורכית.
החל משנות ה-60 של המאה ה-19, עם הנסיגה העות'מנית והעמידה מול ההתקדמות הרוסית לקווקז, חלק גדול מהאבחזים המוסלמים (כמו מוסלמים ממיעוטים אחרים בקווקז) היגרו דרומה לערים עות'מניות.
במהלך התקופה הסובייטית, אבחזיה המוסלמית הפכה לחלשה יותר. אבל נראה כי מאז נפילת ברית המועצות, ייסוד הקשר בין האבחזים של גאורגיה וצאצאי האבחזים שהיגרו לתורכיה גרם למידת מה של תחיה איסלאמית.
[עריכה] קיסטינים בפנקיסי
מיעוט אחר הוא הקיסטינים (מיעוט אתני השייך לאותו שבט קדמון שממנו הגיעו הצ'צ'נים והאינגושטים), ולפחות דומים מאוד לצ'צ'נים ולאינגושטים.
הקהילה נוצרה בערוץ פנקיסי בצפון-מזרח, גאורגיה. במשך זמן מה מנתה הקהילה הזו כ-12,000 איש, השתייכו לאחווה המוסלמית סופית, במיוחד אלה של הקאדירה (מוכר בעיקר על ידי קונטה חאג'י המפורסם מהמאה ה-19) ונקשבנדיה (שעשה הכרה עם הכפרים הקריסטינים האזרי המיסטי, איסה אפנדי בשנת 1909).
האסלאם של הקיסטינים סבל שנים רבות מאסונות שנבעו מהמלחמה שהתחוללה לעצמאות צ'צ'ניה שלחמו כנגד העוצמה הצבא הרוסי. החמרת הקונפליקט הצ'צ'ני, שהקצין את האסלאם הצ'צ'ני, הוביל לזרם של פליטים לתוך פנקיסי. דבר שמלחיץ מאוד את הקיסטינים המקומיים.
[עריכה] גאורגיה הנוצרית של סאקשווילי
יום אחרי שסאקשווילי עלה לשלטון, הוא אימץ דגל לאומי חדש, המייצג את המחוייבות של השלטון לערכי הנצרות. דגל חמשת הצלבים של המלך דוד הבנאי. בדגל החדש הזה רצו לסמן את שאיפת המדינה לחזור לערכי הנצרות ושרוצים לשים את הרוחניות הנוצרית במרכז הבניה הלאומית. הערכים והמסורות של הנצרות נכפו על גאורגיה והדאיגו את האוכלוסייה המוסלמית. המוסלמים הגאורגים מוצאים את עצמם מתקשים יותר ויותר להכיר בלאומיות החדשה והאידאולוגיה שלה. עם השנים, חוסר ההזדהות שלהם עם המדינה שהצהירה בצורה ברורה את הקשר שלה לערכי הנצרות, החלישה את הקשר בין המחוזות המיושבים במוסלמים רבים, עם השלטון המרכזי.
