ארומתרפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
ארומתרפיה היא שילוב של ניחוח ("ארומה") עם טיפול בגוף, בנפש או במצב חברתי ("תרפיה"). זו אחת משיטות הטיפול של רפואה אלטרנטיבית (נקראת גם "רפואה משלימה"). היא עושה שימוש בשמנים אתריים ושמנים ארומטיים עשויים מפרחים ארומטיים, צמחי מרפא, תבלינים ועצים. ארומתרפיה היא שם כללי המתייחס אל המסורות השונות של שימוש בשמנים חיוניים, לעתים בצירוף פרקטיקות נוספות מרפואה אלטרנטיבית והשקפות רוחניות.
ארומתרפיה היא רפואה הוליסטית ולכן, לטענת המרפאים בשיטה, באמצעותה ניתן לשפר כמעט כל מצב בריאות. היא אפקטיבית במיוחד להפגת מתח נפשי, טיפול בבעיות שרירים, הפרעות בעיכול ומחלות עור. השמנים מעבירים לגוף את התכונות המרפאות של הצמחים באמצעות חוש הריח והחדירה למחזור הדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
מאז ומתמיד לריחות הייתה היכולת להחזיר אותנו אחורנית בזמן ולעורר בנו רגשות (ראו נוסטלגיה).
המצרים הקדומים היו בין הראשונים שהחלו לעסוק בארומתרפיה כחלק מטקסים דתיים והרחקת רוחות רעות. גם המרפאים ההודיים החלו לתעד, באותה עת, את יכולות הריפוי של צמחים ארומטיים כמו כוסברה, זנגוויל וורד. הסינים והיפנים, לעומתם, השתמשו בצמחים ארומטים לטקסי פולחן ולטיפוח היופי וההגיינה האישית. היוונים הקדומים סברו שהגוף נרפא לאחר שהנפש נרפאת והיו הראשונים שהבינו את הקשר בין ריח ובריאות. כאשר ידע זה עבר לרומאים הם דאגו להפיצו בכל הארצות שכבשו. מנפילת האימפריה הרומית ועד לשנות ה-20 של המאה ה-20 מעמדה של הארומתרפיה היה נחות ואף נקשרה על ידי הפוריטנים לעבודת אלילים וכישוף.
הכימאי הצרפתי רן-מוריס גטפוס טבע את המונח "ארומתרפיה" כאשר גילה את יכולתו המופלאה של שמן לבנדר לרפא כוויות במהירות וללא להותיר צלקות לאחר שנכווה קשה בתאונה שארעה במעבדתו וטבל את ידו בשמן. בין ממשיכי דרכו ניתן למנות את הרופא והמדען ד"ר ג'ין ולנט ואת גב' מרגריט מאורי אשר טענה שיש להתאים את הניחוחות במיוחד לאישיות ולבעיות הבריאות של המטופלים.
[עריכה] ענפים מרכזיים
ישנם שלושה ענפים מרכזיים לארומתרפיה:
- ארומתרפיה ביתית (Home Aromatherapy) - טיפול עצמי, בישום ושימוש קוסמטי.
- ארומתרפיה קלינית (Clinical Aromatherapy) - כחלק מפרמקולוגיה וטיפול תרופתי.
- ארומקולוגיה (Aromachology) - פסיכולוגיה של הריחות והשפעתם על המוח.
כמו כן, בשנים האחרונות בחלק מארצות אירופה ובמיוחד בצרפת החלו להתרכז בארומתרפיה מדעית. טיפול ארומתרפי החל להוות בהן חלק מהרפואה הקונבנציונאלית. בצרפת חלק מהשמנים האתריים ניתנים כתרופות מרשם ובפיקוח רופאים.
[עריכה] יסודות הארומתרפיה
העקרונות העיקריים בשיטת הארומתרפיה הם:
- כוח החיים - תפיסה פילוסופית הטוענת שהחיים קיימים בכל דבר. הם הכוח המאחד את כל חלקיקי האטום יחדיו וממנו נובעים כוחות המשיכה והמגנטיות. הוא מעניק לנו את ההכרה. אותו כוח החיים מגלה את עצמו בכל צמח בדרך שונה במעט. לפיכך, לכל זן של צמחים סגולות ייחודיות. הפקתה של תמצית מהצמח היא אחת הדרכים לבודד את "אישיותו" וסגולותיו.
- יין ויאנג - מושג המתאר את שני הכוחות המנוגדים אך משלימים המצוייים בכל הדברים ביקום. ביסודו של כל פרח או זרע או ניצן נמצאת נקודה, שממנה נובעת האנרגיה וממנה נמשכת הצמיחה. הבנת יחסי הגומלין של היין והיאנג והאופן שבו הם באים לידי ביטוי בגוף - בגרימת המחלה או בקיום הבריאות - היא יתרון גדול לכל שיטת ריפוי. ידיעת איכות היין ויואנג של תמציות הצמחים היא לסיוע בשימוש בעת מחלה.
- מזונות אורגניים - יותר ויותר אנשים מתחילים להכיר בחשיבותם של מוצרי מזון מלאים שאינם מזוקקים ואשר טעמם נשמר. עקרונות שמתאימים למוצרי המזון מתאימים גם לתרופות. אם הן טבעיות, אורגניות ולא עברו תהליכים כימיים או אחרים, הרי שלטענת הארומתרפיסטים, הם יפעלו בהרמוניה עם כוחות הריפוי של גוף האדם ויעזרו להם לשקם את ההרמוניה בגוף.
השימוש בארומתרפיה כסיוע לטיפול או מניעת מחלות דורש ידע מדויק לגבי הפעילות הביולוגית והסינרגיה של השמנים, ידע לגבי המינון, משך הטיפול והאבחון הרפואי של המחלה.
אופן חדירת השמנים האתריים לגוף והשפעתם כולל, בין השאר, את התהליך הבא: המולקולות של השמנים האתריים מתפזרות באוויר ברגע שהם מתנדפים. כאשר אדם שואף את האוויר המולקולות פוגשות באפו את קולטני הריח ואלה מעבירים את המידע על הניחוח למערכת הלימבית של המוח. המערכת הלימבית אחראית גם על הרגשות, לכן, ייתכן שזו אחת הסיבות ליכולת של הריחות לעורר את הרגשות השונים. בנוסף היא אחראית גם ייצור ההורמונים בגוף, המערכת החיסונית ומערכת העצבים. זו הסיבה, לטענתם של המרפאים, לכך שהארומתרפיה יכולה להשפיע על תפקודי הגוף ובריאות הנפש.
מכיוון שהמולקולות של השמנים האתריים מגיעות בסופו של דבר למחזור הדם הן יכולות לפעול על כל תא ותא.
יש מרפאים שמקשרים בין מאפייניו החיצוניים של הצמח לאפקט הטיפולי שלו. הצורה והריח של סיגלית, לדוגמה, מרמזים לטענתם על ביישנות. לכן, שמן סיגליות אמור להביא לתחושת רגיעה וצניעות אצל המטופל. הטענה של הארומתרפיסטים - שהשמנים האתריים יכולים להילחם בחיידקים, בפטריות, בנגיפים ובטפילים נוספים ולהמריץ את המערכת החיסונית כדי להשיב את הבריאות לגוף - שנויה במחלוקת (ראה את הביקורת בהמשך). ייתכן שהתשובה תגיעה בעקבות ההתפתחות של הארומתרפיה המדעית והמחקרים בנושא. אם אכן יוכח שיש ביכולתם של השמנים לטפל או למנוע מחלות ייתכן שטיפול זה יהיה המועדף על הרופאים שכן מדובר בטיפול המתבסס על רכיבים טבעיים ולא על כימיקלים. נכון לעכשיו הארומתרפיה המדעית מתחילה להתבסס בעיקר בצרפת, גרמניה, ורוסיה, אולם במדינות כמו אנגליה, ארצות הברית ואוסטרליה הארומתרפיה נחשבת עדיין לחלק מהאופנתיות של הרפואה המשלימה במקרה הטוב או לפסבדו מדע במקרה הרע.
[עריכה] אופני שימוש
לבעיות בריאותיות שונות יש דרכי טיפול שונות במסגרת הארומתרפיה. לעתים מדובר בעירבוב שמנים ולכן חשוב להיוועץ במומחה שיציע את דרך הטיפול ואת המינון. בקרב המומחים נהוג להמליץ על שאיפת אדים ועיסוי החזה במקרים של הפרעות במערכת הנשימה, ואילו על מנת לטפל בבעיות עצבים מומלץ לשלב בין עיסוי, אמבט ושאיפת אדים. אולם יש לזכור שאנשים שונים מגיבים שונה לשמנים ולכן גם באמצעות ההתנסות ניתן ללמוד מהי השיטה המועדפת והמומלצת עבור כל אחד. המלצת הארומתרפיסטים היא להשתמש רק בשמנים שאת ריחם אתם אוהבים. כמו כן, חשוב לזכור שהטיפול הארומתרפי מומלץ כהשלמה לאורח חיים בריא, הכולל לבין השאר תזונה נכונה ופעילות גופנית ולא כתחליף שלהם!
[עריכה] דרכי שימוש מקובלות
- עיסוי - עיסוי המקום הבעייתי עם שמן אתרי מדולל בשמן בסיס (ארומטי) מתאים. במקרה של התכווצות שרירים, לדוגמה, מומלץ לעסות את האזור בעדינות עם שמן לבנדר, ערער או ברוש; עיסוי של אזור הפנים עם שמן אקליפטוס או רוזמרין יכול לסייע בניקוי הגתות (סינוסים).
- אמבטיה - טיפטוף מספר טיפות של שמן במי האמבט שיפעלו באמצעות האינהלציה ועל ידי היספגות השמן דרך נקבוביות העור. להרגעה מומלץ לטבול באמבט עם שמן ורדים ואילו להתרוממות רוח מומלצות כמה טיפות של שמן פלפל שחור וערער.
- שאיפת אדים - טיפטוף מספר טיפות לקערה עם מים חמים ושאיפת האדים. טיפול זה מומלץ על ידי הארומתרפיסטים, בין השאר, גם לניקוי העור. לעור רגיל מומלצים שמן לבונה, יסמין וורד; לעור יבש מומלצים שמן שומר, מור ועץ הסנדל; ואילו לעור שמן מומלצים שמן מנטה, עץ התה, לימון והילנג-ילנג. עור רגיש מגיב טוב לשמן קמומיל וורד.
- אידוי - הבערת השמן במבער או על נורת חשמל להפצת האדים בחדר.
- הסנפה - הרחת השמן ישירות מהבקבוק. השאיפה הישירה עלולה להיות אפקטיבית במיוחד כאשר מדובר בהפרעות בדרכי הנשימה ובבחילה. את ההסנפה ניתן לבצע גם באמצעות הזלפת 2-3 טיפות על ממחטת נייר ושאיפה מדי פעם במהלך היום.
- רטיות (קומפרסים) - הנחת השמן על האזור הבעייתי בעמצעות רטיות חמות או קרות. הוספת השמנים לרטיות יכולה לתרום לתהליך ההחלמה במקרים של פציעות גופניות או כאבים המלווים מחלה כרונית, כמו דלקת מפרקים. רטיות חמות מתאימות יותר לטיפול המחלות הכרוניות ואילו הרטיות הקרות לטיפול במקרים של התכווצויות שרירים או נקעים.
- שטיפת פה וגרגור - ישנם שמנים שמתאימים לנטילה פנימית וניתן להשתמש בהם לגרגור או לשטיפה. שמן מור ושמן עץ התה יכולים לסייע במקרה של דלקת חניכיים; שמן ברוש עלול לסייע בריפוי ומניעת דימום של החניכיים; שמן בזיליקום ושמן ברגמוט יכולים לסייע במקרה של כיבי פה.
- טיפולי שיער ועור - ניתן להוסיף מספר טיפות של השמנים האתריים לשמפו, מרכך שיער, קרמים וסבון. השמנים עשויים להפחית יובש או שומניות של העור או הקרקפת, לשפר את מצב השיער ואת זרימת הדם לעור.
[עריכה] מבחר, רכישה ואופן אחסון
[עריכה] רכישה ואחסון
חשוב לבחור רק בשמנים אתריים טהורים. התחליפים הסינתטיים יכולים לחקות את הניחוח, אך לא את ההרכב המולקולארי,שהוא כביכול בעל סגולות הריפוי. סביר להניח שאם מטופל לא אוהב את הריח של שמן אתרי כלשהו הוא לא יועיל לו גם אם הוא אחד השמנים המומלצים לטיפול בבעיה הבריאותית שלו. חשוב לבחור רק שמן שריחו מוצא חן בעיניכם! שמן אתרי טהור אמור להתנדף מבלי להשאיר שייר שמן כלשהו. לכן, על מנת לוודא שמדובר בשמן טהור ניתן להזליף טיפה ממנו על ממחטת נייר. אם נותר על הממחטה כתם שמנוני הרי זהו שמן מהול ולא טהור.
לרוב השמנים חיי מדף של שנה ויותר, אבל חשוב להרחיקם ממקור אור וממקום לח. יש לאחסנם בבקבוקון מזכוכית כהה במקום קריר ויבש. כדי למנוע הזדהמות השמן יש לוודא שפיית הבקבוקון או המזלף לא יבואו במגע עם העור או כל חומר אחר. כדי למנוע התנדפות מהירה של השמן יש להשאיר את הבקבוקון פתוח רק לפרקי זמן קצרים בהם מוציאים את הכמות הנחוצה של השמן.
[עריכה] בחירת שמני בסיס
איכותם של שמני הבסיס חשובה כמעט כאיכותם של השמנים האתריים. עדיף לאחסנם במקרר ולתת להם להתחמם לטמפרטורת החדר לפני השימוש. יש לבחור בשמנים צמחיים אורגניים, ללא ריח - הלא מזוקקים עדיפים על המזוקקים.
להלן רשימה של שמני בסיס מוברים:
שמן אבוקדו - אמור להועיל לטיפול בבעיות עור. השמן מתקלקל מהר, לכן יש להקפיד על קנייתו בכמויות קטנות.
שמן אגוזי לוז - מסייע לשמירה על עור מוצק וגמיש, אך מחירו יקר.
שמן גלעיני משמש - משמש פעמים רבות לטיפול בעור יבש, מבוגר ורגיש.
שמן זית- טיפוח העור והשער.
שמן זרעי ענבים - בחירה טובה לטיפול בעור שמנוני הנוטה לאקנה. לשמן יכולת לכווץ רקמות.
שמן חוחובה - מרכך ומעלה את הרכות בעור, מסייע לאזן את מצב האקנה ואת שמנוניות העור.
שמן פשתה - עשיר בויטמין E ומסייע לריפוי וחידוש העור, אך מתקלקל בקלות.
שמן קנולה - מתאים לתערובת עיסוי ולמריחה על העור, נשמר לזמן רב.
שמן שקדים - מסייע בהקלה על גירוי ודלקות, אך מתקלקת במהירות.
[עריכה] בחירת שמנים אתריים
כפי שנאמר כבר חשוב לבחור רק שמן אתרי שאת ריחו אוהבים! לכל בעיה רפואית ניתן למצוא מספר שמנים מומלצים, מתוכם אפשר לבחור את זה שריחו הכי נעים עבור המטופל. להלן פירוט של מספר שמנים אתריים חשובים וסגולותיהם העיקריות (לפי סדר האלפבית):
אורן - מיועד להתעוררות ורענון. השימוש בו נעשה באמצעות הדלפת מספר טיפות לאמבט והכנסת הרגליים לתוכו.
אקליפטוס - עשוי להקל על אסטמה, פסוריאזיס וקדחת. ניתן לטפטף כ- 4 טיפות ממנו על הכרית בלילה או הבגדים ביום.
ברגמוט - עשוי להרגיע ולשפר מצבי רוח דיכאוניים.
ברוש - עשוי לחזק ולטהר את כלי הדם, עוזר לטיפול באקנה וכאבי רגליים. השימוש בו נעשה באמצעות מריחה על העור הנגוע או המקום הכואב.
גזר - מתאים לניקוי האיפור בעיניים וטיהור, איוורור והחייאת העור.
גרניום -עשוי להעלים אבעבועות קור תוך לילה ולשפר את זוהר העור. עלול לסייע גם בטיפול בדלקת פנים הרחם, סוכרת, הפרעות בדם ודלקות גרון.
זנגוויל - עשוי לזרז עיכול, לשחרר כאבי בטן, להקל על כאבי פרקים, לחמם ולגרום להזעה.
טימין - נחשב על ידי המרפאים לאנטי ויראלי ומחטא. עשוי לסייע בסילוק פסולת רעילה מהגוף, טיפול בשעלת ויבלות. אבל שימוש יתר בו עלול להמריץ את בלוטת התריס ואת מערכת הלימפה. לכן יש להשתמש בו בזהירות רבה. השימוש בו הוא באמצעות הבערת השמן במבער. אין להשתמש בו ישירות על העור, ללא מהילה.
לבנדר - עשוי להיות יעיל בטיפול בכוויות ובצריבות. נקרא על ידי המרפאים גם "אנטיביוטיקה טבעית". מסייע בחיטוי, שיכוך כאבים, ניקוי רעלים, ממריץ את המערכת החיסונית ותורם להגלדת פצעים ולהחלמתם.
לימון - מסייע בטיהור מים, מחטא, עוזר בטיפול ביבלות, עקיצות חרקים וכאבי ראש הנגרמים ממתח. מחזק את מערכת הלימפה וממריץ את מערכת העיכול. עשוי לעזור בהרזיה, פיזור צלוליטיס והברחת הקמטים.
מנטה - עשויה להועיל למערכת העיכול ומערכת הנשימה. השמן אנטי דלקתי ומחטא. מסייע במקרים של גזים, ריח רע מהפה,שפעת, נזלת, מיגרנות, גירוי בעור ועייפות. בין המרפאים, יש אף כאלה שטוענים שהשמן עוזר בהרחקת עכברים, פשפשים ונמלים.
עץ התה - נחשב על ידי המומחים לאנטי ויראלי, אנטי בקטריאלי ואנטי פטרייתי. משמש לטיפול בפטריית קנדידה, כווית שמש, פצעי בגרות, כאבי שיניים וזיבה מוגלתית.
ערער - עשוי לעזור בבעיית הטחורים. השימוש בו נעשה באמצעות הדלפת מספר טיפות לאמבט וישיבה בו.
ציפורן - עשוי לסייע במניעת מחלות וזיהומים, אנטי בקטריאלי. עשוי לסייע במהירות בטיפול בכאבי שיניים, בעיות עיכול והפרעות שרירים. אפשר להשתמש בו גם לטיפול באסטמה, בחילה, וסינוסיטיס. מכיוון שזהו גם תבלין ניתן להוסיפו לתבשילים. אבל אין להשתמש בו ישירות על העור ללא מהילה!
קמומיל - ישנם כמה סוגי שמן קמומי. היותר איכותיים הם קמומיל גרמני, קמומיל רומן. שימוש בו באמצעות טיפטוף מספר טיפות לאמבט עשוי לסייע בהקלת עצבנות ורגשנות. כמו כן הוא משמש לטיפול בכוויות, פסוריאזיס, אקזמות, אסטמה, שלשול, ובחילה.
רוזמרין - עשוי לסייע בהמרצת הגוף והנפש. משמש גם לטיפול בנקעים שריריים, דלקת מפרקים, ראומטיזם, דיכאון, עייפות, איבוד זיכרון, מיגרנות, שיעולים וסוכרת. יש מרפאים המציינים שהשמן יעיל כמרפא לצלוליטיס. השימוש בו, בין השאר, הוא כתרחיץ פנים וגןף בבוקר ובערב.
[עריכה] אמצעי זהירות ותופעות לווי
כפי שהוזכר כבר קודם אין להשתמש בשמן אתרי שאת ריחו לא אוהבים!
ישנם שמנים שלא מומלצים במקרים של בעיות רפואיות מסוימות. יש להיוועץ ברופא ומרפא מומחה במקרה של בעיה ארוכת טווח, הריון ונטילת תרופות. כמו כן יש שמנים שלא מתאימים לתינוקות.
שמנים כגון הברגמוט, הלימונית, האשכולית, שורש האנג'ליקה והוורבנה עלולים לגרום לרגישות העור בשמש. לכן, יש להימנע ממריחת השמנים האתריים לפני היציאה לשמש.
השמנים אסורים בשימוש פנימי (שתייה)!
[עריכה] שמנים נדיפים שלא מומלצים לשימוש
לא כל הצמחים והמוצרים הטבעיים מיטיבים עם הבריאות. השמנים הבאים עלולים לגרום לצריבות עור ותגובות קיצוניות, לכן, הם לא מומלצים לשימוש בשום אופן:
פיגם (Rue), סספרס (Sassafras), טנסי (Tansy), תויה (Thuja), וינטרגרין (Wintergreen), שקד מר (Bitter almind), עלה בולדו (Boldo leaf), קאלאמוס (Calamus), קמפור צהוב (Yellow Camphor), חזרת (Horseradish) ועלה ג'בורנדי (Jaborandi leaf).
[עריכה] מצבי חירום כתוצאה משימוש בשמנים
עור מגורה - כדי להקל על העור יש לרחוץ את האזור המגורה במים וסבון. במידה והפריחה לא חולפת לאחר מספר ימים או שמופיעות שלפוחיות יש לפנות לרופא.
חדירת השמן לעיניים - כדי לסייע לספוג את השמן האתרי יש להזליף טיפה אחת של שמן בסיס פשוט (לדוגמה שמן זית) לעין הפגועה. לאחר מכן יש לשטוף במים ולנגב בעדינות בבד. מומלץ מאוד לפנות מיד לרופא כדי שיבדוק את העין.
תחושת בחילה - אם מתעוררת תחושת בחילה, בלבול או כאבי ראש יש לשאוף מעט אוויר צח. אם לא חל שיפור בשעתיים הקרובות יש לפנות לרופא.
בליעת השמן - אין לגרום להקאות, אלא לפנות מיד לרופא/מגן דוד אדום.
[עריכה] ביקורת
הקונסנזוס בקרב רופאים מומחים בארצות הברית ואנגליה, בדומה לישראל, הוא שגם אם ריחות נעימים יכולים לסייע בהרגעה והורדת לחצים, ההוכחה המדעית ליעילות הארומתרפיה אינה מספקת עדיין. מחקר מדעי על עקרונות והשפעות הארומתרפיה עדיין מוגבל, למרות שניסוי במבחנה גילה כמה השפעות אנטיבקטריאליות ואנטיויראליות. כמה מההשפעות המיוחסות לארומתרפיה, כגון: הרגעה ובהירות המחשבה, מאוד סובייקטיביות ועלולות להתעורר גם מאפקט הפלצבו. בדומה לרבות משיטות הטיפול האלטרנטיביות, רק מספר מועט של מחקרים מבוקרים וכפולי סמיות (לא החולה ולא הצוות המטפל יודע האם הטיפול אותו מקבל החולה הוא התרופה או פלצבו) בוצעו - ההסבר השכיח להעדר המחקר הוא שאין תמריץ לבצע אותו אם לא ניתן להגן על תוצאותיו על ידי פטנט. אם זאת ישנם מספר טיפולים שמקובלים בדרך כלל ברפואה המערבית כדי להקל על דרכי הנשימה במקרים של התקררות או שפעת, למשל שימוש בשמני מנטה ואקליפטוס.
ספרות סקפטית מרמזת על כך שארומתרפיה מתבססת על עדויות אנקדוטיות להצלחותיה ולא מוכיחה שהטיפול יכול לרפא מחלות. מדענים ורופאים מומחים מכירים בכך שהארומתרפיה זוכה לתמיכה מדעית מוגבלת, אך טוענים שהארומטרפיסטים מייחסים לטיפול תכונות מעבר לנתונים ו/או שהמחקרים לא היו מספיק מבוקרים. אם יש השפעות חיוביות עלולות להיות גם השפעות שליליות לשימוש בצורה לא נכונה או שילוב רע בין השמנים, במיוחד בפרמקולוגיה המסורתית. רוב הרופאים חוששים שאנשים עם מחלות הניתנות לריפוי על ידי הרפואה המודרנית, יחזרו לרפואות הוליסטיות מסוימות: ארומתרפיה, הומופאתיה ועוד, ולא יקבלו שום תועלת, בזמן שמצבם יכל להשתפר הודות לטיפול בתרופות מוכחות מדעית.
כמה חסידים של הארומתרפיה מאמינים שההשפעות של כל סוג של שמן אינן נובעות מהכימיקלים של השמנים הפועלים על החושים, אלא שהשמן מכיל את "כוח החיים" של הצמח אשר יאזן את האנרגיות של הגוף ויקדם את הריפוי באמצעות טיהור ויברציות שליליות משדה האנרגיה של הגוף. אין כל הוכחות מדעיות שהריפוי יכול להיות מושג בדרך זו, ושבכלל קיימות ה"אנרגיות" בגוף. ספקנים רבים דוחים טענות אלה ומתייחסים לסוג זה של ארומתרפיה כאל פסבדו מדע ואף כאל הונאה.
בנוסף יש חששות פוטנציאליות לבטיחות השיטה. השמנים האתריים עלולים לגרות את העור ולגרום להרעלה, נזק בכבד והתקפים, אם הם לא דוללו עם שמני בסיס, כגון: שמן שקדים, שמן זית, שמן אגוזי לוז ורוז היפ (Rose Hip).
[עריכה] מקורות לקריאה נוספת
בלאך ג'יימס וסטנגלר מארק, האינציקלופדיה החדשה לריפוי טבעי, 2006, הוצאת פוקוס: רמת גן.
בראון אליזבת,רפואה אלטרנטיבית, 2001, הוצאת ספרי: תל אביב.
פרופ' הלוי יונתן, רפואה משלימה ואלטרנטיבית: כל העובדות, 2005, הוצאת זמורה-ביתן: אור יהודה.
וורווד ואלרי אן, ניחוחות מרפא: מדריך רב תועלת לשימוש יומיומי בשמנים נדיפים, 2003, הוצאת יער: ירושלים.
טיסראנד רוברט, אמנות הארומתרפיה, 1992, הוצאת אור-עם: תל אביב.
פרי שי ויששכר עמי, האינציקלופדיה לרפואה אלטרנטיית ולרפואה משלימה, 2003, הוצאת רקפת: חיפה.
