ישראל אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בראש מכון המקדש. לערך העוסק בר"מ בישיבת יצהר, ראו ישראל אריאל (ליבוביץ).

הרב ישראל אריאל (נולד ב-1939), ראש מכון המקדש בעיר העתיקה בירושלים.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 1.1 ימית 1.2 מכון המקדש 1.3 יוזמה לחידוש הסנהדרין 2 משפחתו 3 חיבוריו 3.1 מספריו 3.2 ממאמריו ברשת 4 הערות 5 ראו גם 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

נולד בירושלים ביום ל' במנחם-אב ה'תרצ"ט (1939) למשה ואסתר שטיגליץ, שהיו מראשי תנועת תורה ועבודה בשנות ה-30 וה-40.

למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב. שירת בצה"ל בנח"ל המוצנח, ולאחר מכן - בשירות המילואים - בחטיבת הצנחנים, והיה ממשחררי הר הבית ומראשוני המגיעים לכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים. בלחימה בירושלים תיפקד כחובש קרבי וטיפל בפצועי הלחימה שרוכזו במוזיאון רוקפלר. רקע אישי זה גרם לאנקדוטה הבאה: בהגעת הלוחמים לכותל הרב גורן קרא את ההלל מתוך שמחה, ואילו הרב אריאל, בעצב, אמר תפילת "אל מלא רחמים" לזכר הרוגי הקרבות.

לאחר מלחמת ששת הימים שימש כרב של מועצה אזורית עמק יזרעאל, וכרב המושב שדה יעקב. במלחמת יום הכיפורים שימש כרב צבאי של פיקוד צפון.

[עריכה] ימית

לאחר המלחמה וכיבוש חצי האי סיני, הציע שמעון פרס לרב אריאל להקים ישיבת הסדר בהר סיני, בין השאר מפני סמליות ההר כמקום שבו ניתנה תורה, אבל הרב סבר שהמיקום המבודד יקשה על תלמידים להגיע. הקמת הישיבה בסיני התעכבה בגלל הטבח במעלות והפגזת קריית שמונה שבעֶטיָם הוחלט שנחוץ יותר להקים ישיבות הסדר בשתי ערים אלו, וכך הוקמו ישיבת מעלות וישיבת קריית שמונה. עם הקמת העיר ימית בצפון סיני באמצע שנות ה-70, שימש כרב העיר (ביחד עם אחיו, הרב יעקב אריאל, ששימש כראש הישיבה בימית) עד לפינויה והריסתה בשנת ה'תשמ"ב (1982), בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים.

במערכת הבחירות לכנסת התשיעית היה הרב אריאל מועמד מס' 2 ברשימת כ"ך לכנסת, אשר לא עברה אז את אחוז החסימה.

בתקופת המאבק למניעת חורבן ימית כתב הרב אריאל "התפילה לשלום ימית", ובאחת ההפגנות קרא לחיילים לסרב לפקודת הפינוי. בגין קריאה זו, נעצר באשמת המרדה. לנוכח אמירות שחבל ימית אינו חלק מארץ ישראל ולכן אין חובה להתעקש על שליטה ישראלית במקום, כתב את האטלס לגבולות ארץ ישראל, שבו פרס את גישתו על גבולותיה הרחבים של הארץ.

לאחר פינוי ימית עבר הרב אריאל להתגורר בעיר העתיקה בירושלים.

[עריכה] מכון המקדש

אחרי הנסיגה מסיני התבטא הרב אריאל שהמאבק אינו על ה'אברים' (=חלקי ארץ ישראל, כמו סיני) אלא על הלב - הר הבית, ועל כן ייסד בשנת ה'תשמ"ג (1983) את מכון המקדש, ומאז הוא פועל להחדרת המודעות לנושא בית המקדש ובניינו בקרב הציבור, ולקדם פעילויות למען כינון המקדש, כדי להכין את עם ישראל לקראת קיום מצות "ועשו לי מקדש". הרב אריאל שולל בחריפות את הגישה הנפוצה בציבור כי בית המקדש ייבָנה מעצמו בדרך נס, ולדעתו דרושה יוזמה פעילה מצד הציבור, ולכן החליט להתמקד בהכנת הכלים למקדש. לצורך כך הוא נעזר במומחים במקצועות שונים: ארכיטקטורה, בוטניקה, זואולוגיה, ארכיאולוגיה ועוד.

בשנת ה'תשנ"ז (1997) הקים ישיבה תיכונית בשם "דביר", ששמה דגש על לימוד אמנויות הציור והנגינה במטרה להכשיר אמנים שישתתפו בבניין המקדש, ולוויים שינגנו במקדש אחרי בנייתו. בגלל בעיות מִנהל, נדדה הישיבה בין מספר מקומות ולבסוף 'התמוססה' לתוך הישיבה במבשרת ציון.

במסגרת החדרת המודעות לבנין המקדש, הקים הרב אריאל בעיר העתיקה ישיבה בשם ישיבת בית הבחירה, אשר רוב עניינה הוא עיסוק בנושאי המקדש, כליו ובניינו.

הרב אריאל הוא מראשי הקוראים היום לעלייה בטהרה להר הבית, קריאה העומדת במחלוקת מתמשכת בציבור הדתי והחרדי.

[עריכה] יוזמה לחידוש הסנהדרין

הרב אריאל הוא מן הפעילים המרכזיים בקבוצה קטנה של אישים שהחליטה ב-2004 להקים מחדש את הסנהדרין. במסגרת זו הוא מכהן כאב בית דין ב"בית הדין לעניני עם ומדינה". בית דין זה, שאינו מוכר על ידי אף גורם רשמי וההתייחסות אליו ברוב הציבור הדתי נעה בין התעלמות לזלזול מופגן, מביע מפעם לפעם בתקשורת את עמדתו בעניינים העומדים על הפרק, כגון: הבחירות לכנסת השבע עשרה, הפגיעה של בג"ץ בסמכויות בתי הדין הרבניים ועוד. אנשי בית הדין פרסמו פסקי-דין מנומקים על פי הבנתם במשפט העברי, ובהם נימוקים בעד גישתן של כמה מן העצורים והעצורות הקטינות, שסירבו לשתף פעולה עם בית המשפט בטענה שהדבר אסור הלכתית משום "פנייה לערכאות". פסקים אלו שימשו את פרקליטי העצורים בהכנת כתב ההגנה.

עם תחילת מלחמת לבנון השנייה וגיוסי החירום שבעקבות כך, כתב הרב אריאל, בשם בית הדין, פסק הלכה, כי יש מצווה להשתתף במלחמה, על אף שהוא מודע להשלכות המדיניות של פסקו זה, היות ש"כל החשבונות והרגשות נדחים בשעת מלחמה, ויש להסירם מהלב"^[1]. אולם, לאחר דבריו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי הצלחה במלחמה תסייע לתוכנית ההתכנסות, כינס הרב אריאל את בית הדין בשנית (ביום תשעה באב ה'תשס"ו), חזר בו מפסקו הראשון, וקבע כמה תנאים שעל הממשלה והכנסת לקיים, וקבע עוד כי "עד שיבוצעו ההליכים הללו, רשאי כל חייל שהוראת ראש הממשלה פגעה ביכולתו לתפקד מבחינה דתית ומצפונית לפנות למפקדו בכתב ולהצהיר: "ראש הממשלה פגע בי בהודעתו כי ניצחון במלחמה יקדם את פינוי יהודה ושומרון וגירוש היהודים מבתיהם. לאור האמור אבקש לשחרר אותי ממלחמה שתוצאתה היא נסיגה מחבלי ארץ ישראל וגירוש 100,000 יהודים מבתיהם"^[2].

בעקבות הוראת "בית הדין לענייני עם ומדינה" שבראשו הוא עומד, לגבאי בית הכנסת במעלה מכמש שלא להעלות לתורה קצין ביישוב, משום שחתם על צווי הרחקה לתושבי מאחזים מביתם, נעצר הרב אריאל לחקירה קצרה, שבה הואשם בהסתה, המרדה, ועוד, מעצר אשר עורר גינויים רבניים [1]. בראיון עמו אמר הרב אריאל בסרקזם: "הגיעו ימים טובים על ישראל, שמשטרת ישראל דואגת להעלות קצינים לתורה"[2]. בינואר 2007 נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד שפסק דין מוסר על אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה [3]. ב-27 בפבואר, 2007, נעצר בעילה שלא ניצב לחקירתו בחשד ששלח מכתב נאצה לאלוף פיקוד מרכז, יאיר נווה, ושוחרר באותו יום לאחר שהתחייב להגיע לחקירה בכל עת שיתבקש.

[עריכה] משפחתו

הרב אריאל הוא אחיהם של הרב יעקב אריאל (רב העיר רמת גן), הרב יועזר אריאל (אב בית דין בטבריה), והרב יגאל אריאל (רב המושב נוב ברמת הגולן).

לרב אריאל עשרה ילדים, שבעה בנים ושלוש בנות. ביניהם: הרב שמואל אריאל, ר"מ בישיבת עתניאל, הרב מתניה אריאל, ראש ישיבת "דרך חיים", הרב עזריה אריאל, ר"מ בכולל "בית הבחירה", הרב אליצור אריאל, ר"מ במכינת בני דוד שבעלי. חתנו, הרב יאיר פרנק, הוא רבה של עמונה.

[עריכה] חיבוריו

[עריכה] מספריו

• ההר הטוב הזה והלבנון

• אטלס ארץ ישראל לגבולותיה על-פי המקורות, 2 כרכים, הוצאת כרטא
• צפיה סדרת כתבי עת העוסקים בצפייה למקדש לגאולה ולשלטון התורה בארץ ישראל.
• סדרת ספרי "אוצר המקדש", סדרת ספרים, ביניהם סידורים ומחזורי תפילה, בהוצאת כרטא, המבוססים על הקשר לבית המקדש ולעבודתו:
  • מחזורים לראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות בשלושה נוסחים: ספרד, אשכנז ועדות המזרח. בסדרת המחזורים, בנוסף לתפילה ופירושיה, ישנם מאמרים של הרב אריאל על העבודות המיוחדות לאותו החג בבית המקדש.
  • הגדת המקדש, בשלוש שפות: עברית, אנגלית וצרפתית.
  • סידור המקדש (בשני כרכים, ליום חול ולשבת)
  • סידור המקדש לאם ולבת ישראל: "הסידור מראה קשר עמוק ומהותי בין המקדש ובין האשה בישראל, שכן לאשה בישראל חלק חשוב בעיצוב פני העם היהודי לדורותיו. היא עומדת לימין בעלה, היא גם אם ומחנכת, ולא פחות דוגמה ומופת בנאמנותה לתורה, דבקותה במצוות השם, במסירות ובהעברת מסורת התורה והמצוות מדור לדור"^[3].
  • אנציקלופדיה בית המקדש בירושלים: סקירה חזותית מקיפה בנושא המקדש, כליו ועבודת הקודש שנערכה בו.
  • ספר המקדש

• ארצי ומולדתי - עקירת יישובים בארץ ישראל, תשס"ה. "לימוד בעניין עשרות מצוות ואיסורים הנוגעים לבעית עקירת יישובים" (מתוך ההקדמה לספר).

כמו כן כתב הרב אריאל עשרות מאמרים בעניין המקדש, בכתבי עת שונים.

[עריכה] ממאמריו ברשת

• השעיר לעזאזל, באתר ערוץ 7
• מנורת המקדש - עמידתה בהיכל וסדר הטבתה, מתוך הבטאון "מעלין בקודש"

[עריכה] הערות

1. ^ מתוך פסק ההלכה, כ"ב בתמוז ה'תשס"ו.
2. ^ מתוך פסק ההלכה המתוקן, תשעה באב ה'תשס"ו.
3. ^ מתוך התקציר בכריכת הסידור

[עריכה] ראו גם

• מכון המקדש

[עריכה] לקריאה נוספת

• "מסע אחר - גיאוגרפי", כתבה על פעילים למען בניית המקדש, גליון 78, מארס 1998.
• "מאגר עצום של כוח / שבת 27.5.67", בספרו של מוטה גור "שער האריות".

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר מכון המקדש
• אתר ישיבת "בית הבחירה"
• אתר הסנהדרין
• סקירה בעיתון "הארץ" על "סידור המקדש לאם ולבת ישראל"