הבי מטאל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
|
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בהבי מטאל, ראו פורטל הבי מטאל. |
- ערך זה עוסק בז'אנר המוזיקלי הבי מטאל. לערך העוסק בהגדרה לקבוצת יסודות, ראו מתכות כבדות.
הבי מטאל (מאנגלית: heavy metal - "מתכת כבדה") או בקיצור, מטאל ("מתכת"), הוא זרם מוזיקלי שהתפתח בשלהי שנות השישים באנגליה מסגנונות הרוק, הבלוז והרוק המתקדם. המטאל מתאפיין במקצבים אגרסיביים, נגינה רועשת ומהירה, שימוש מרובה בדסטורשן ובעיוותי צליל, סולואים טכניים וארוכים של גיטרה חשמלית ולעתים קרובות שירים בנושאים אפלים. להקות הרוק האנגליות לד זפלין, דיפ פרפל ובלק סאבת' נחשבות ללהקות המטאל הראשונות.
במהלך שנות השבעים והשמונים, המטאל התפתח במקביל באנגליה, בארצות הברית ובגרמניה; וביחד עם "סגנון-האח" שלו, הרוק שיער (הרוק הכבד), היה לאחד הזרמים המרכזיים ברוק, אשר אף התפתחה סביבו תרבות מעריצים. בשנות התשעים המטאל נדחק מהמיינסטרים, אך החל לפרוח מתחת לפני השטח ברבות מארצות אירופה, ובמיוחד בצפון היבשת. בארצות אלה קמו להקות חדשות, אשר לקחו את המטאל לכיוונים חדשים ורחוקים מהרוק המקורי, ובכך הפכו את המטאל לזרם מוזיקלי ותרבותי בפני עצמו, המפוצל לסגנונות רבים ושונים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע המוזיקלי להיווצרות ההבי מטאל
מוזיקת הבלוז האמריקאית הייתה פופולרית ומשפיעה בקרב אמני הרוק הבריטים הראשונים. להקות כמו הרולינג סטונס וציפורי החצר (הורתה של לד זפלין) ביצעו גרסאות כיסוי לשירי בלוז קלאסיים רבים, ולעתים קרובות האיצו את הקצב והחליפו את הגיטרות האקוסטיות בצליל הגיטרה החשמלית, הרועשת יותר. תהליך דומה הוליד מוקדם יותר את הרוק אנד רול, למשל אצל אלביס פרסלי.
המוזיקה המוגברת והמחושמלת החדשה זכתה לענייו אמנותי ואינטלקטואלי רב, ומוזיקאים החלו לעשות ניסיונות בגיטרות חשמליות להפקת צלילים חזקים ודיסהרמוניים יותר. בעוד שתיפוף הבלוז המסורתי נחשב לליווי פשוט, מתופפי הבלוז רוק החלו משתמשים במערכות תופים מורכבות ובעלות צליל עמוק יותר, על מנת להתאים עצמם לצליל הגיטרות החשמליות. גם הזמרים שינו את סגנונם והסתמכו יותר על ההגברה לשם יצירת אפקט דרמטי ומסוגנן. התקדמויות בטכנולוגיות ההגברה וההקלטה אפשרו להנציח את רוח הסגנון החדש וה"כבד" יותר על סרטי ההקלטה.
המוזיקה המוקדמת ביותר אותה ניתן לאפיין כרוק מטאלי הגיעה מבירמינגהם, אנגליה, בשנות ה-60 המאוחרות. להקות כבלאק סבאת' יישמו את הגישה החדשה שלהן למוזיקת הבלוז אך עדיין התבססו על עיבודי הבלוז המסורתיים. להקות אלו הושפעו גם מאמני רוק פסיכדלי אמריקאיים כג'ימי הנדריקס, חלוץ הבלוז רוק בגיטרה החשמלית, שגישר בין אמני הבלוז השחורים מארצות הברית לרוקיסטים הלבנים מאנגליה. אמנים משפיעים אחרים היו ואנילה פאדג', שהאט את מקצבי הפופ הפסיכדלי, ולהקות רוק בריטיות מוקדמות יותר כ"המי" (The Who) והקינקס שסללו את הדרך להבי מטאל בהכללת תיפוף אגרסיבי ואקורדים שונים מהמקובל עד אותה עת במוזיקת הרוק.
השיר הראשון שניתן לזהות בו מאפיינים מובהקים של מוזיקת רוק כבד הוא "You Really Got Me" של הקינקס משנת 1965. בסוף 1968 צלילי הבלוז הכבדים כבר החלו מפציעים מכל עבר. מעריצים ומבקרים רבים מצביעים על גרסת הכיסוי של "Blue Cheer" ללהיטו של אדי קוקריין "Summertime Blues" כשיר ההבי מטאל האמיתי הראשון. אוהדי הביטלס לעומתם מציגים את "Helter Skelter" מהאלבום הלבן (1968) כמציב סטנדרטים חדשים של רעש, עיוות צליל ואגרסיביות באלבום פופ.
האלבום הראשון של להקתו של ג'ף בק, Truth (סוף 1968) נחשב לאלבום רוק כבד חשוב ומשפיע, מעט לפני צאת אלבומם הראשון של לד זפלין עם זאת, אין עוררין כי האלבום הראשון של לד זפלין מ 1969 הוא הראשון שהצליח משמעותית והפנה את תשומת הלב לסגנון החדש שנולד.
[עריכה] מקור המונח
מקור השם הבי מטאל אינו ידוע בבירור. סברה אחת טוענת כי המונח נטבע על ידי הסופר וויליאם ס. בורוז. בספרו "The Soft Machine" משנת 1962, מתוארת הדמות "ווילי מאורנוס, ילד הבי מטאל". בספרו הבא, Nova Express (1964), בורוז המשיך לפתח את מוטיב ההבי מטאל הלאה, והשתמש בו כדימוי לסמים ממכרים. מוטיב נוסף בספרים אלו היה השימוש בצלילי מוזיקה מוקלטים לשחרור האישיות מהחיים הממוכנים והמנוכרים שתוארו בספרים אלו.
המפיק, המנהל וכותב השירים הראשון של בלו אויסטר קאלט (Blue Öyster Cult), טוען כי הוא היה הראשון לטבוע את המונח "הבי מטאל" ביחס למוזיקת רוק.
בשנות השישים המאוחרות, בירמינגהם עדיין הייתה מרכז משמעותי של תעשיית המתכת, ויש הטוענים כי עובדה זו בשילוב עם מספר הלהקות הרב שהגיע מבירמינגהם (לד זפלין, בלאק סבאת' The Move ואחרות) היא זו שקיבעה את המונח "הבי מטאל".
סברות אחרות מצביעות על ציטוט של מבקר על הופעה של ג'ימי הנדריקס : "זה היה כמו מתכת כבדה שנופלת מהשמיים". אחרים מצטטים את מילות השיר "Born To Be Wild" של Steppenwolf משנת 1968:
- I like smoke and lightning
- heavy metal thunder
- Racin' with the wind
- And the feelin' that I'm under
המילה "כבד" כמציינת "רציני" או "משמעותי" נכנסה לעגה של תרבות הנגד והביטניקים עוד מוקדם יותר בשנות השישים: אלבום הבכורה של איירון באטרפליי נקרא Heavy" (1968"), ולד זפלין התגאו בהיותם "כבדים", כפי שמעיד השם אותו בחרו לעצמם.
[עריכה] היסטוריה
ההיסטוריה של מוזיקת ההבי מטאל הינה מקור לא אכזב לוויכוחים בקרב חובבי המוזיקה ומבקריה.
נקודה מעניינת בהיסטוריה של המטאל היא, שהרוב המוחלט של יוצריה, במיוחד ב"דור המייסדים", אך גם בהמשך, הוא גברים. נשים החלו להשתלב במידה מסוימת בסצינת המטאל רק בשנות התשעים ואילך. גם קהל המטאל תמיד היה מורכב ברובו מבנים, אם כי ביחס פחות קיצוני. כמו כן, למרות העובדה כי רבים מיוצרי המטאל המובילים בעולם הם אמריקאים, כמעט כולם לבנים, בניגוד לרוק הקלאסי, שצמח מהבלוז האפרו-אמריקני.
[עריכה] שנות השבעים- דור המייסדים
בדור המייסדים של ההבי מטאל, שהדגישו נגינת גיטרה וירטואוזית ומקצבים חזקים ניתן לציין את ג'ימי הנדריקס, איגי פופ, לד זפלין, בלאק סבאת', ודיפ פרפל. שלוש האחרונות - שלושתן להקות אנגליות אשר החלו את דרכן בשלהי שנות השישים - נחשבות ללהקות האם המייסדות של זרם ההבי מטאל.
אחת היצירות הנחשבות למהפכניות ולפורצות דרך בהבי מטאל הייתה "Dazed and Confused" של לד זפלין משנת 1969- אשר מתחילה בפתיחת בס אפלולית, ממשיכה בריפים כבדים של גיטרה חשמלית ובהמשך פורט הגיטריסט, ג'ימי פייג', על המיתרים באמצעות קשת של כינור. באותה שנה ביצעה לד זפלין יצירה זו בהופעה בדנמרק מול קהל של כמה אנשים בודדים- זו הייתה אחת מהופעות המטאל הראשונות בעולם. שירים מפורסמים נוספים אשר היוו את פריצת הדרך של המטאל הם "Child in Time" של דיפ פרפל משנת 1970 ו-"Iron Man" של בלק סאבת' מאותה שנה.
בעוד האומנים הנ"ל הביאו את הבשורה האומנותית החדשה, להקות אחרות בשנות השבעים, אשר לקחו אף הן את הרוק לכיוון הכבד והרועש, סחפו את הקהל באמצעות הופעה חיצונית בלתי שגרתית, כגון תלבושת בית ספר אצל AC/DC ואיפור כבד אצל קיס ואליס קופר, התפרעות על הבמה ושימוש במוטיבים "שטניים" בשירים ובהופעות. יש המצביעים על תקופה זו כתקופת "התמסחרות" שבה להקות כבלו אויסטר קאלט זכו להצלחה מתונה בקרב קהל "אמצע הדרך" וסצינת ה"רוק שיער" של לוס אנג'לס החלה לפרוח ולהגיע לקהלי הפופ, במיוחד בשנות השמונים המוקדמות.
להקה בולטת נוספת משנות השבעים היא סקורפיונז הגרמנית, אחת מחלוצות הרוק הכבד והבלדות רוק.
אחרים מתעלמים מלהקות אלו ומדגישים את תחילתן של השפעות המוזיקה הקלאסית, למשל אצל אדי ואן הלן ורנדי רודס, או את השפעות הפאנק המהיר והצעיר של הסקס פיסטולס והבאזקוקס, אשר יצרו לבסוף את הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי, עם להקות כמו ג'ודס פריסט ואיירון מיידן.
[עריכה] שנות השמונים
[עריכה] הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי
ערך מורחב – הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי
על להקות הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי בשנות השמונים יש למנות את ג'ודס פריסט, איירון מיידן, דף לפרד, דיו, סאקסון, ונום ומוטורהד. להקות אלו, ביחד עם מספר להקות לא-בריטיות בודדות, כגון מנוור האמריקאית, הלווין הגרמנית ומרסיפול פייט הדנית, מהוות את הגרעין של ההבי מטאל הקלאסי, המבוסס על יצירות ארוכות ומורכבות, נגינה כבדה ואגריסיבית אך מלודית, שירה מלודית בקול חזק וגבוה וסולואים ארוכים, טכניים ומהירים של גיטרה חשמלית.
[עריכה] רוק שיער
- ערך מורחב – רוק שיער
באותן שנים בדיוק, בארצות הברית חלה התפתחות נפרדת, ובה רוב להקות המטאל נכנסו לקטגוריה שכונתה בשם המזלזל מעט "להקות שיער", על שום התספורות המוגזמות של חברי הלהקות והדגש שהם נתנו להופעתם החיצונית. להקות השיער האמריקאיות, אשר הושפעו מאוד מהגל החדש של הרוק הכבד הבריטי, יצרו סגנון מוזיקלי מעט שמח וקליל יותר מהמטאל הבריטי, והשתמשו במוטיבים של מרדנות נעורים, שתיית אלכוהול, רכיבה על אופנועים ושירי אהבה. להקות אלו שלטו לא מעט במצעדי הפזמונים, עם נציגים כמוטלי קרו, טוויסטד סיסטר, פויזן, גנס נ' רוזס וסקיד רוו. להקות השיער ביטאו רוח מסוימת של אותו הזמן, אך המוזיקה שלהן לא נחשבת בדרך כלל להבי מטאל "טהור" אלא לרוק שקיבל תפנית בשנות השמונים.
[עריכה] ת'רש מטאל
- ערך מורחב – ת'רש מטאל
במקביל ללהקות השיער, ובניגוד מוחלט אליהן, פעלו במהלך שנות השמונים להקות הת'רש מטאל, אשר לקחו את ההבי מטאל לכיוון טכני, מהיר, כבד, מלוכלך, חסר מלודיה ואנטי-ממוסחר. בארצות הברית פעלו ארבע להקות עיקריות, הנחשבות ללהקות האם של הת'רש האמריקאי: מטאליקה, מגהדת', סלייר ואנתרקס. שירים כגון "Master of Puppets" של מטאליקה משנת 1986 ו-"Angel of Death" של סלייר מאותה שנה הפכו להימנונים בקרב קהל המטאל, אשר זוכים לכבוד רב עד היום, אף בקרב צעירים שעוד לא נולדו כששירים אלו נכתבו.
במקביל, החלה לפרוח סצינת ת'רש מטאל גם בגרמניה, עם להקות כגון דסטרקשן, קריאייטור וסודום, הנחשבות ללהקות האם של הת'רש הגרמני.
[עריכה] דת' מטאל
- ערך מורחב – דת' מטאל
בסוף שנות השמונים קמו בארצות הברית להקות אשר ניגנו מטאל כבד, טכני ובלתי מלודי, אך את השירה הצעקנית המאפיינת את הת'רש מטאל הן החליפו בשאגות בהמיות, הנקראות גראולינג. אלו היו להקות הדת' מטאל. על חלוצות הדת' מטאל נמנות הלהקות דת' (אשר על שמה נקרא הסגנון), מורביד אנג'ל וקניבל קורפס.
[עריכה] שנות התשעים
[עריכה] סגנונות המטאל האירופאי
בשנות התשעים החלו להתרבות להקות המטאל בארצות אירופה, ובמיוחד בפינלנד ובארצות סקנדינביה. להקות המטאל הצפון-אירופאיות התרחקו מרחק רב מהמטאל הקלאסי של שנות השבעים והשמונים, ויצרו סגנונות מטאל חדשים רבים, השונים באופן משמעותי מהמטאל המקורי: דת' מטאל מלודי- סגנון שהתפתח בגוטנברג שבשבדיה (ועל כל נקרא גם "דת' שבדי" או "גוטנברג מטאל") ומהווה שילוב של שאגות גראולינג עם נגינה מלודית יחסית; בלק מטאל ("מטאל שחור")- סגנון מטאל כבד במיוחד אשר התפתח בנורבגיה ומאופיין במנגינות אפלות ועצובות, שירה צווחנית ועיסוק אובססיבי בנושא השטן וסוף העולם; דום מטאל ("מטאל אבדון")- סגנון מטאל המתאפיין במנגינות אטיות וקודרות במיוחד; מטאל גותי- סגנון המשלב מטאל עם שירה אופראית ויסודות גותיים נוספים; פאוור מטאל ("מטאל עוצמתי")- סגנון מטאל עדין, "אלגנטי" ויחסית שמח; ופרוגרסיב מטאל ("מטאל מתקדם")- סגנון מטאל המתאפיין במודרניות ותחכום.
על להקות המטאל המובילות בעולם החל משנות התשעים ואילך נמנות להקות הדת' מלודי אמון אמארת' השבדית וארק אנמי השבדית, להקות הבלק דימו בורגיר הנורבגית וקריידל אוף פילת' האנגלית, להקות הפאוור גאמא ריי הגרמנית, האמרפול השבדית, סונטה ארקטיקה הפינית ורפסודי האיטלקית, להקת המטאל גותי אפטר פוראבר ההולנדית ולהקת הפרוג מטאל דרים ת'יאטר האמריקאית. כמו כן, מצליחות גם להקות אשר משלבות מספר סגנונות מטאל בו זמנית, כגון אופת' השבדית וצ'ילדרן אוף בודום הפינית.
תופעה חדשה יחסית במטאל אשר החלה בשנות התשעים היא שילוב של מטאל עם סוגים אחרים של מוזיקה: מטאל סימפוני הוא סגנון מוזיקלי המהווה שילוב של מטאל עם מוזיקה קלאסית; ואילו פולק מטאל הוא שילוב של מטאל עם מוזיקה עממית. על להקות המטאל סימפוני המובילות נמנית נייטוויש הפינית, ואילו על להקות הפולק מטאל המובילות נמנות פינטרול הפינית, מונסורוו הפינית ואין אקסטרמו הגרמנית.
עם התפתחות המטאל הסימפוני והגותי במחצית השנייה של שנות התשעים, החלו בנות רבות להשתלב בסצינת המטאל בתור זמרות אופרה. הלהקות הנורבגיות ת'יאטר אוף טרג'די וטריסטניה היו הראשונות לשלב זמרת סופרן אופראית על בסיס קבוע.
אמנם הסגנונות החדשים התקבלו באהדה בקרב מרבית קהל המטאל, אך אף-על-פי-כן, יש הרואים רק במטאל הקלאסי של שנות השבעים והשמונים את המטאל האמיתי, ועל כל מכנים אותו "true metal" ("מטאל אמיתי"), על מנת להבדילו מהמטאל האירופאי המודרני. היחס המזלזל מעט בקרב מיעוט קהל המטאל כלפי המטאל המודרני הוא בעיקר כלפי שירת הגראולינג, אשר מקורה בדת' מטאל וחדרה גם לסגנונות מטאל נוספים; וחלק מ"נאמני" המטאל הקלאסי רואים בה נחותה ביחס לשירה המלודית המאפיינת את המטאל הקלאסי.
[עריכה] המטאל האמריקאי החדש
- ערך מורחב – ניו מטאל
בשלהי שנות התשעים החלו לקום בארצות הברית להקות רבות אשר הושפעו ממוזיקה המטאל, אך פישטו אותה, התרחקו ממנה והתקרבו לזרם המרכזי והפופולרי יותר של הרוק האמריקאי. אלה היו להקות הניו מטאל ("מטאל חדש"). חלקן לקחו את המטאל לכיוון גס וצעקני, בעוד אחרות לקחו אותו לכיוון מלודי ואף פופי מעט, אך המשותף לכולן הוא הפשטות הטכנית והמלודית, העומדת בניגוד למטאל הקלאסי ולשאיפותיו. על להקות הניו מטאל המצליחות של שלהי שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים נמנות אינקובוס, ניקלבק וסטיינד.
שני סגנונות הקשורים לניו מטאל הם האינדסטריאל מטאל והראפ מטאל. האינדסטריאל מטאל ("מטאל תעשייתי") מתאפיין בצליל אלקטרוני, מלוכלך ובלתי מלודי, המזכיר קולות של מכונות, על חשבון הדומיננטיות של הגיטרות. בין להקות האינדסטריאל המצליחות יש למנות את קורן, סליפנוט, 9 אינץ' ניילז ובראש ובראשונה- מרילין מנסון.
הראפ מטאל, כשמו כן הוא, מהווה שילוב של דקלומי ראפ קצביים עם ליווי מטאלי של גיטרות חשמליות ותופים. חלוצת הסגנון היא רייג' אגיינסט דה מאשין, אשר החלה דרכה עוד בתחילת שנות התשעים. להקות ראפ מטאל נוספות התפרסמו רק בשלהי העשור ובתחילת שנות האלפיים: לימפ ביזקיט, לינקין פארק, פפה רוץ' ו-P.O.D..
בהגדרה הרחבה, הניו מטאל כולל בתוכו גם את האינדסטריאל והראפ מטאל. המשותף לשלושת סגנונות אלו, הוא הפשטות היחסית והקריצה המופגנת לקהל המיינסטרים, אשר דחקה להקות אלו מסצינת המטאל; ולרוב הן נכללות תחת ההגדרה של רוק אלטרנטיבי ולא של הבי מטאל. בהתאם, להקות אלו מרבות להופיע בערוץ המוזיקה הפופולרית MTV ומצליחות בקרב קהל הרוק ה"מתון" יותר.
[עריכה] מאפיינים אמנותיים
ההרכב האופייני של להקת הבי מטאל מסתמך על ארבעה נגנים : מתופף (לרוב תוף הבס מנוגן עם דאבל פדל), נגן גיטרת באס, גיטרת קצב (ליווי), גיטרה מובילה (סולו) וכמובן זמר, שלעתים מנגן באחד מהכלים. לעתים צורף להרכב בסיסי זה גם נגן קלידים.
נגינת הגיטרות ממלאת תפקיד חשוב מאוד במוזיקת ההבי מטאל. הגברה, עיוות הצליל ושימוש בטכניקות נגינה מיוחדות - כולם בשימוש לשם "עיבוי" הצליל.
סגנונות השירה האופיינים מגוונים למדי : משירה "נקייה" ומלודית בקול גבוה, המאפיינת את ההבי מטאל הקלאסי ואת הפאוור מטאל, ועד לצווחות גבוהות ונהמות נמוכות. סצנת הבלק מטאל והדת' מטאל נוטות לשימוש בשירה גרונית ומעוותת צליל הנקראת גרואלינג (למשל אצל Deicide מפלורידה) ובאופן כללי קשה למדי להבין "מה הזמר שר". לעתים המילים גסות מדי מכדי שיושרו בבירור, אך לעומת זאת ישנן להקות אשר הקדישו תשומת לב רבה למילים, כלד זפלין ומטאליקה. במטאל גותי ומטאל סימפוני ניתן למצוא לצד השירה הגברית סולניות אופרה השרות בסופרן גבוה.
קטעי נגינת סולו בגיטרה ו"ריפים" מהווים חלק משמעותי ממוזיקת ההבי מטאל, טכניקות רבות הומצאו ושוכללו על ידי נגני סוגה זו להשגת נגינה מדהימה במהירותה ודיוקה.
מוטיב נוסף של ההבי מטאל הוא הגברת הצליל החזקה בהופעות, שהחלה אצל "המי" והגיעה לשיאים בלתי הגיונים אצל מוטורהד האנגלית ומנוור האמריקאית. הבט זה זכה לביקורת רבה כראוותנות ריקה אשר מבטלת את האפשרות להינות מהמוזיקה, אך בעיני רבים מסמלת את אחד מסממניה המובהקים של מוזיקת ההבי מטאל בהופעה.
[עריכה] נושאי שירים
הבי מטאל, כצורה של אמנות, הינו יותר ממוזיקה בלבד; לעתים החלק החזותי חשוב בו לא פחות מהנשמע, וחשיבות גדולה מיוחסת לעטיפות התקליטים ולהופעות החיות, היוצרות יחד עם מילות השירים, סגנון הנגינה והצליל את תדמית הלהקה.
היסטוריונים של מוזיקת הרוק מצביעים על מוזיקת הפופ כתורמת את הצד האסקפיסטי בהבי מטאל, העוסק לרוב בבריחה מהמציאות לתחומים פנטסטיים ואפלים, ועל הבלוז כתורם את הצד המציאותי והכאוב העוסק באובדן, יאוש ובדידות.
בניגוד לסגנון ה"שלום ואהבה" של התרבות ההיפית, להקות המטאל התמקדו בצד האפל של החיים, כולל שירים בנושאי אחרית הימים, מלחמה גרעינית, תעמולה פוליטית וסביבתית. מבקרי ההבי מטאל טענו שסוגה זו מאדירה ומעצימה את השלילה על חשבון החיוב שבקיום האנושי, ומפשטת את הנושאים בהם היא מטפלת בחלוקה דיכוטומית של טובים-רעים ואור-חושך המתאימה יותר לעולם הפנטזיה.
אף-על-פי-כן, התייחסות שלילית זו לחיים הינה הכללה הנוגעת לכל מוזיקת המטאל באשר היא; לכל סגנון במטאל יש נושאים המאפיינים ומייחדים בדרך כלל רק אותו: בעוד להקות ההייר מטאל (רוק שיער) שרות בדרך כלל על סקס, סמים ורוק'נרול (וזהו הסגנון היחיד במטאל שאפשר להגיד עליו שהוא "שמח"), הנה להקות הת'רש מטאל שרות בדרך כלל על נושאים הרבה פחות שמחים והרבה יותר רציניים, בעיקר נושאים פוליטיים, כגון מלחמה וטרור. ובעוד שלהקות הפאוור מטאל מרבות לשיר על פנטסיה ואגדות, להקות הבלק מטאל שרות על השטן ועל סוף העולם ולהקות המטאל גותי שרות על מוות, שכול וייאוש. נושא השטן, למשל, אשר סביבו בנוי כל סגנון הבלק מטאל, מקורו עוד במטאל הקלאסי (ראה פולחן השטן ברוק הכבד), אשר הקדיש רבות מיצירותיו לנושא זה, אך הבלק מטאל לקח נושא צעד אחד קדימה והפך אותו לדרך חיים.
יחד עם כל ההבדלים התדמיתיים בין הסגנונות השונים של המטאל, ישנו נושא אחד אשר מאחד את להקות כל הסגנונות, והוא הילול של המטאל בשירים. בדומה מאוד ללהקות השיער, אשר היו מהללות את הרוקנ'רול והרוק בשיריהן, כך להקות המטאל, מכל הסוגים מהללות את המטאל. בין שירי ההלל למטאל המפורסמים ניתן למנות את Metal Militia ("מילציית המטאל") של ענקית הת'רש מטאליקה, Metal Heart ("לב מטאל") של להקת ההבי אקספט, Heavy Metal Universe ("יקום של הבי מטאל") של להקת ההבי/פאוור גמה ריי ורבים אחרים. במיוחד יש לציין בתחום הילול המטאל את מנוור, אשר הקדישה עשרות השיריה לנושא זה, אשר על המפורסמים שבהם נמנים המנוני המטאל הנצחיים Brothers of Metal ("אחים של מטאל"), Gods Made Heavy Metal ("האלים בראו את ההבי מטאל") ו-Metal Warriors ("לוחמי המטאל"). כמו כן יש לציין את שירה של להקת הפאוור/הבי סבטון Metal Crew ("צוות מטאל", על משקל Motely Crue), אשר מורכב כולו משמות של להקות רוק ומטאל.
[עריכה] אמני מפתח
הדיון שלעיל בהיסטורית ההבי מטאל, מתחילתה בשנות השישים ועד לתפוצתה הנרחבת בשנות השמונים וההתפצלות הגדולה בשנות התשעים, ניתן לתמצות וקטלוג של אמני המפתח לחמש קטגוריות:
- אבות המטאל: לד זפלין, דיפ פרפל, בלק סאבת'. שלושתן להקות אנגליות שהחלו את דרכן בסוף שנות ה-60.
- להקות משנות השבעים אשר מהוות ניצנים של מטאל: אליס קופר, קיס, AC/DC, סקורפיונז, מוטורהד, ואן הלן.
- שנות השמונים:
- רוק שיער (גלאם מטאל): דף לפרד, טוויסטד סיסטר, מוטלי קרו, פויזן, גנס אנד רוזס, סקיד רוו.
- הבי מטאל קלאסי: אודו, איירון מיידן, ג'ודס פריסט, מנוור, סאקסון, רוני ג'יימס דיו, הלווין.
- ת'רש מטאל: מטאליקה, מגהדת', אנתרקס (להקה), סלייר, קריאייטור, דסטרקשן, סודום, אייסד ארת'.
- דת' מטאל: מאסטר, דת', מורביד אנג'ל, קניבל קורפס.
- להקות מאוחרות שחרגו מהזרם המרכזי, כל אחת לכיוון אחר לגמרי: אופת', גאמא ריי, דימו בורגיר, נייטוויש, סונטה ארקטיקה, צ'ילדרן אוף בודום, קריידל אוף פילת', רפסודי, סלטיק פרוסט, פרדייס לוסט.
[עריכה] ההשפעה התרבותית של ההבי מטאל
- ערך מורחב – מטאליסט
ההגזמה התיאטרלית של ההבי מטאל, שהוקצנה בגל להקות השיער, הצמיחה פרודיות לאינספור. מהן המפורסמת ביותר היא ככל הנראה הסרט "ספיינל טאפ".
בשל הגישה הנהנתנית אותה קידמה מוזיקה זו, ובשל עיסוקה בנושאים אנטי דתיים ואפלים, הקימה עליה מוזיקת ההבי מטאל מתנגדי לרוב מהחוגים השמרניים הנוצריים והאיסלמיים כאחד(לפירוט על ההתנגדות למטאל ר' פולחן השטן ברוק הכבד). למעריצי ההבי מטאל נקשרת סטיגמה חסרת כל בסיס של אלימים רפי שכל, למרות העובדה כי רבות מהלהקות מפתחות נושאים מוזיקליים מורכבים ושירה בעלת משמעות, ולמרות העובדה כי רבים מחובבי המטאל הינם אנשים משכילים. סטיגמה זו בוטאה היטב בתרבות הפופולרית בסדרת ההנפשה "ביוויס ובאט הד" של MTV.
עם זאת, מוטיבים וסממנים רבים של מעריצי ההבי מטאל חדרו לתרבות הזרם העיקרי : מחוות "קרני השטן" (זקיפת האצבע והזרת בעוד הקמיצה והאמה כפופות, במקור מחווה צוענית כנגד עין הרע) נראית גם בהופעות של זמרי רוק "לכל המשפחה" ולבוש העור עם מוטיבי המתכת מעטר בגדים של מעצבי אופנה נחשבים.
[עריכה] סגנונות המטאל
להלן רשימה של הסגנונות המוזיקליים הנכללים בהגדרה "מטאל". לכל אחד מהם מאפיינים אמנותיים משלו, אך כולם ינקו את השראתם מהמטאל המסורתי- ההבי מטאל ומהרוק הקלאסי; אם כי חלק מהם מהתרחקו מהזרם המרכזי מרחק רב. פירוט הלהקות המשתייכות לכל אחד מהסגנונות אפשר לראות בקטגוריה להקות רוק.
- אינדסטריאל מטאל (Industrial Metal)
- בלאק מטאל (Black Metal)
- בלק מטאל סימפוני (Symphonic Black)
- גותיק מטאל (Gothic Metal)
- דום מטאל גותי (Gothic Doom)
- גותיק מטאל סקנדינבי ("הגל החדש")
- גותיק מטאל רך ("דום נקבות")
- גלאם מטאל/הארד רוק (Glam Rock/Hard Rock)
- גראנג' מטאל (Grunge Metal)
- דום מטאל (Doom Metal)
- דומדת' (Doomdeath)
- דום מטאל גותי (Gothic Doom)
- סלאדג' מטאל (Sludge Metal)
- דת' מטאל (Death Metal)
- דת' מטאל טכני (Technical Death)
- דת' מטאל מלודי (Melodic Death)
- דת' מטאל ברוטאלי (Brutal Death)
- הבי מטאל קלאסי (Classic Heavy Metal)
- הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי (NWOBHM)
- מטאל סימפוני (Symphonic Metal) (שילוב של מטאל עם מוזיקה קלאסית)
- נו-מטאל (Nu-Metal)
- פ'אנק מטאל (Funk Metal)
- פאוור מטאל (Power Metal)
- פאואר מטאל סימפוני (Symphonic Power)
- פולק מטאל (Folk Metal) (שילוב של מטאל עם מוזיקת עם)
- וייקינג מטאל (Viking Metal)
- אוריינטל מטאל (Oriental Metal)
- פרוגרסיב מטאל (Progresive Metal)
- ת'רש מטאל (ספיד מטאל) (Thrash/Speed Metal)
[עריכה] אלמנטים בריקוד למוזיקת הבי מטאל
- גיטרת אוויר - תנועות נגינה בגיטרה דמיונית.
- הד באנגינג (Head Banging) - נענוע נמרץ של הראש מטה ומעלה לקצב המוזיקה.
- פוגו - ריקוד קבוצתי אלים הכולל דחיפות וקפיצות
- גלישת קהל - התקדמות במצב מאוזן, בנשיאה עלי ידי הקהל הצפוף מעל לראשי הנושאים.
- צלילת במה - קפיצה מהבמה אל תוך הקהל במאוזן.
[עריכה] פוגו
פוגו הוא ריקוד שהומצא על ידי סיד וישס (חבר בלהקת הפאנק סקס פיסטולס). אך ריקוד הפוגו חדר גם למטאל. הפוגו הוא בעצם מעגל, שלתוכו נכנסים אנשים ש"נלחמים" אחד עם השני באמצעות דחיפות אלימות. הפוגו מתרחש, בדרך-כלל, כאשר המוזיקה המתנגת בווליום גבוהה והקצב מהיר.
[עריכה] גראולינג
גראולינג היא סוג של שירה במוזיקת המטאל. זהו קול שנשמע כמו גירגור גרוני חזק ובדרך כלל נמוך, אך הפלא הוא שגראול אמיתי בא מהסרעפת - אם הגראול בא מהגרון הוא יכול לגרום לפגיעות במיתרי הקול.
סוגים של מטאל המתאפיינים בגראולינג - דום מטאל, בלק מטאל, מעט ת'רש מטאל, ובראש ובראשונה: דת' מטאל, הסגנון אשר הגראולינג הוא מהותו. הלהקות החלוצות בתחום הגראולינג היו להקות דת': Morbid Angel, Deicide, ועוד. אחת מלהקות הדת' מטאל היחידות שלא השתמשו בגראולינג אלא בצעקות גבוהות , היא להקת דת'.
היחס לגראולינג בקרב חובבי המטאל אינו אחיד. רבים אוהבים ואף מעריצים סוג מיוחד זה של "שירה" ורואים בו אמנות. לעומת זאת, חובבי מטאל אחרים, בעיקר ותיקים או כאלה המעדיפים את המטאל המסורתי של שנות השמונים (איירון מיידן, מטאליקה, מנוור וכיו"ב), רואים בגראולינג עיוות והרס של המטאל, אשר במקורו התאפיין בשירה נקייה ומלודית בקול גבוה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רוק ומטאל
- האנציקלופדיה של ההבי מטאל באינטרנט (The BNR Metal Pages)
- אנציקלופדית מטאלום
- מטאל רולז
- "HEAVY.CO.IL" - מגזין המטאל של ישראל
- מטאליסט
- אלטרנטיב זִן - מגזין ישראלי-בינלאומי דו שפתי שמתמקד במטאל, רוק גותי ואלטרנטיבי
- metal videos
 הבי מטאל |
|
|---|---|
| אינדסטריאל מטאל – בלק מטאל – גריינדקור – דום מטאל – דת' מטאל – מטאל גותי – מטאל קלאסי – נו מטאל – פאוור מטאל - פרוגרסיב מטאל – ת'ראש מטאל |
|
| סצינות אזוריות | |
| דת' מטאל סקנדינבי - הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי | |
| שילוב של מטאל עם זרמים אחרים | |
| מטאל סימפוני – פולק מטאל | |
| ראו גם | |
| גראנג' - רוק שיער פורטל הבי מטאל |
|
