גרד פון רונדשטט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גנרל פלדמרשל קארל רודולף גרד פון רונדשטט (12 בדצמבר 1875 - 24 בפברואר 1953) היה מפקד בכיר בצבא גרמניה הנאצית. שימש בתפקידי מפתח בשלושה מבצעים חשובים - כיבוש צרפת בשנת 1940, מבצע ברברוסה - הפלישה לברית המועצות בשנת 1941 וקרב הארדנים אל מול בעלות הברית המערביות בשנת 1944. רונדשטט, בניגוד לרוב הקצינים הגרמנים הבכירים, היה ידוע כאדם א-פוליטי, ומכך משתמע, בנסיבות הזמן, כי שימש את מכונת הכיבוש וההשמדה של היטלר במסירות ובנאמנות של קצין פרוסי טיפוסי.
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה מוקדמת
רונדשטט נולד למשפחה פרוסית אריסטוקרטית והתגייס לצבא הקיסרי בשנת 1893, כאשר נרשם ללימודים באקדמיה הצבאית הגרמנית.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שירת רונדשטט במטה הדיביזיה אשר התקדמה את המרחק הרב ביותר לעברפריז במהלך המתקפה בשנת 1914. ב-1915 עבר לחזית הרוסית, אשר התאפיינה, בניגוד לחזית המערבית, בקרבות תנועה ולא במגננה. רונדשטט עלה בסולם הדרגות, ובשנת 1918 היה בדרגת מיור (מקביל לרב סרן בצה"ל), ושימש כקצין אג"ם בדיביזיה שלו.
לאחר המלחמה נותר רונדשטט בצבא המקוצץ הרייכסוור שלאחר הסכם ורסאי, אשר כלל אך 100,000 חיילים. בשנת 1932 נתמנה למפקד דיביזית חיל הרגלים השלישית. במהלך אותה שנה איים בהתפטרות כאשר קאנצלר גרמניה, פרנץ פון פאפן הורה על טיהור פוליטי בצבא, ופיטורי הקצינים האוהדים את המפלגה הנאצית. לאחר עליית הנאצים לשלטון ראה באור דומה את הפעולות שפעלה המפלגה על מנת להביא לנאציפיקציה של הצבא.
בשנת 1938 החל היטלר בניסיון להשתלט על הצבא הגרמני. שר המלחמה ורנר פון בלומברג הואשם בשערוריית מין בכך שאשתו הטרייה הייתה בעברה זונה. פרשיה זו הביאה לפרישתו. מחליפו, ורנר פון פריטש, מצא עצמו עד מהרה במרכזה של שערורייה, שכפי הנראה הייתה "בישול" של ריינהארד היידריך והיינריך הימלר, בה הואשם פריטש בקיום יחסים עם זונה ממין זכר, ותשלום דמי לא יחרץ. סילוקם של פריטש ובלומברג הביא לכך שהיטלר לקח על עצמו את הפיקוד העליון של הצבא הגרמני, והדיח משורותיו את כל הגנרלים שנראו כבלתי מתאימים למשטר החדש, וביניהם רונדשטט.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 גויס רונדשטט מחדש לצבא. כאשר עזב את הצבא קיבל דרגת קולונל של כבוד של חטיבת הרגלים ה-18 בשורותיה לחם. במהלך כל המלחמה לבש רונדשטט את דרגות הקולונל, ולא דרגות בכירות יותר להן היה זכאי. הוא קיבל את הפיקוד על "קבוצת ארמיות דרום" בזמן כיבושה של פולין, ובכך הצטיין.
[עריכה] תפקידו בכיבוש צרפת
בנובמבר 1939 הגיע רונדשטט לעיר קובלנץ וקיבל את הפיקוד על "קבוצת ארמיות A" שהייתה פרושה אל מול יער הארדנים בבלגיה. ראש המטה של רונדשטט היה אריך פון מאנשטיין. פון מנשטיין הגה רעיון שבעזרתו של רונדשטט גרם לקבלת תוכנית "אבחת מגל" לכיבושה של צרפת. התכניות השונות שהעלה המטה הכללי עברו לעיונם של רונדשטט ומאנשטיין, ואלה נתנו לפקודת המבצע "מקרה צהוב" את צורתה הסופית, והמבריקה. הייתה זו חשיבה צבאית יוצאת דופן ומקורית, אשר הצליחה לקבל את תשומת ליבו, ולבסוף את הסכמתו של היטלר, ועמדה בניגוד לקיפאון המחשבתי המוחלט של המפקדים הצרפתים שעמדו מולם.
עיקר התוכנית - פעולות הסחה באגף הימני של הכוחות, אשר ימשכו את בעלות הברית לתוך בלגיה, ובה בעת מבקע משוריין באגף השמאלי, תוך כיבוש העיר סדאן, ודהרה אל הים, על מנת לכתר את כוחות בעלות הברית בין האגף הימני של הכוחות ובין הים. שמה של התוכנית "איבחת מגל" הראה את התנופה והמחץ שייחסו לה הוגיה. וזאת כאשר מולם ניצבו אבירי המגננה הסטאטית מבית המרשל אנרי פיליפ פטאן אשר הציבו את צבאם מאחורי מכשול נייח - קו מאז'ינו והעריכו כי די יהיה בכך לניהול מלחמה בעידן המטוס והטנק.
עם פרוץ הקרבות במאי 1940 עמד רונדשטט בראש "קבוצת ארמיות A", אשר להן ניתן התפקיד העיקרי בפקודת המבצע, המעבר דרך יער הארדנים, אל עבר נהר המֶז וכיבוש העיר סדאן. הקבוצה הייתה מורכבת משתי שריון מתוך 10 דיביזיות השריון של הוורמאכט. על פי התוכנית האגרוף המשוריין היה עתיד להכות בצבאות הטריטוריאליים ובאנשי המילואים הצרפתים מדרג ב' שעמדו מולם באזור הנהר מֶז והעיר סדאן.
ב-14 במאי 1940, הדיביזיות המשוריינות, בפיקודו של הגנרל היינץ גודריאן חצו את נהר המֶז, ויצרו מבקע עמוק בחזית הצרפתית, תוך שהן מתחילות בשעטה אל הים, לכיתור הכוחות הבריטיים והצרפתיים אשר נכנסו, על פי תוכנית בעלות הברית המקורית, שכונתה "תוכנית D", אל שטח בלגיה.
התוכנית המבצעית וביצועה על ידי רונדשטט היו מופת למנהיגות צבאית, אלא שעם התקדמותם של הכוחות החל רונדשטט, שהיה זהיר מטבעו, לפקפק ביכולת השרידות של כוחות השריון הפועלים באורח עצמאי עמוק בשטח האויב, ובקווי אספקה ארוכים ובלתי רציפים. לזהירות זו היה שותף אדולף היטלר. אל מול רונדשטט הזהיר עמדו דרגים זוטרים יותר ונלהבים, החל ממפקדי הקורפוסים כגודריאן שפעלו בשדה הקרב בצורה כמעט עצמאית, דרך מפקדי "קבוצות השריון" ומפקדי הארמיות, שהיו אף הם נלהבים להתקדם. ב-17 במאי הורה רונדשטט לגודריאן לעצור, אלא שהפקודה, שעברה מספר דרגי משנה עד שהגיעה לגודריאן, איפשרה "סיור אלים". גודריאן פירש את הפקודה באופן חופשי למדי, הותיר את מפקדת הקורפוס מאחור, כאשר גוף הקורפוס, דיביזיות הפאנצר עצמן, הפכו כולן ל"סיור אלים" והמשיכו בשעטה אל הים.
ב-24 במאי כאשר היה ברור כי הגרמנים מצויים במרוץ אל התעלה אל מול הכוחות הבריטים והצרפתים המבקשים להתפנות דרך הים אל האי הבריטי, הורה היטלר שוב לכוחותיו לעצור. אל מול מפקדי השדה כגודריאן, אשר הבינו כי כוחו של האויב נשבר, היה רונדשטט שבוי בידי זהירותו, והעדיף לפעול באופן זהיר, ולא לשעוט אל הבלתי נודע. הייתה זו עצירה זו של הטנקים הגרמנים אשר איפשרה את מבצע דינמו - פינוי חיל המשלוח הבריטי וכוחות צרפתיים נוספים דרך העיר דאנקירק אל בריטניה, דבר שאיפשר את עמידתה של בריטניה לאחר נפילת צרפת. רונדשטט הינו בין האחראים הראשיים לפקודת העצירה.
[עריכה] מבצע ברברוסה
לאחר כיבוש צרפת קיבל רונדשטט דרגת גנרל פלדמרשל (אם כי המשיך ללבוש את דרגות הקולונל), ב-19 ביולי 1940. זמן מה עסק בתכנון מבצע "ארי ים", הפלישה לבריטניה, אשר בוטלה לאחר "הקרב על בריטניה" בה הוכיח חיל האוויר הבריטי את עליונותו על הלופטוואפה, דבר שהפך את תוכנית הפלישה לבלתי ריאלית. לאחר מכן קיבל פיקוד על כוחות הגרמנים בשטחים הכבושים, ועסק בפיתוח ביצורי החוף בהולנד, בלגיה וצרפת.
ביוני 1941 קיבל רונדשטט את הפיקוד על "קבוצת ארמיות דרום" ב"מבצע ברברוסה", הפלישה לרוסיה. תחת פיקודו של רונדשטט היה כוח עצום שכלל 52 דיביזיות חי"ר וחמש דיביזיות פאנצר.
רונדשטט השיג את כל יעדיו. טורי השריון הגרמניים פרצו דרומה, בלתי ניתנים כמעט לעצירה, עד שכמעט כל כובדה של המלחמה נטה דרומה, כאשר באוגוסט ובספטמבר 1941 נוצרה הזדמנות לכבוש את אוקראינה כולה, ולהשמיד את כוחות רוסיים עצומים, בפיקודו של המרשל סמיון בודיוני. כבמקרה "פקודת העצירה" של היטלר בדאנקירק, הייתה גם כאן התקדמותו המהירה של רונדשטט לרועץ לגרמנים מבחינה אסטרטגית. כאשר באוגוסט 1941 ניתן היה לפרוץ ישירות אל מוסקבה, אם ירוכזו כוחות לשם כך, החליט היטלר כי קודם לכן ירוכזו כוחות באזור הדרום, תחת פיקודו של רונדשטט לשם כיבושה של אוקראינה, ורק לאחר סיומם של מבצעים אלו יפרצו הגרמנים אל מוסקבה. רוב ההיסטורייונים הצבאים חושבים שהייתה זו שגיאה, שהביאה לכך שהקרב על מוסקבה יתאחר במספר שבועות, ויתרחש בנתוני מזג אוויר קשים, במיוחד בתחילת ההתקפה כאשר הטנקים הגרמניים שקעו בבוץ.
ביצועיו של רונדשטט לפקודות שניתנו לו, היו מעולים. הוא פיקד על מערכת כיתור אדירה, בה כותרו כשש מאות וחמישים אלף חיילים רוסים באזור קייב, ונלקחו בשבי (חיילים אלה זכו ליחס בלתי אנושי, ורובם נרצחו, הורעבו למוות והוצעדו בצעדות מוות. היה זה בין החמורים שבפשעי המלחמה של הוורמאכט).
לאחר ניצחון גדול זה פנה רונדשטט מזרחה, והתקיף את חרקוב ורוסטוב. בעוד שקבוצת הארמיות "מרכז" הייתה שקועה בקרב האיתנים על מוסקבה, היו הפקודות שקיבל רונדשטט מעורפלות יותר. הוא אמור היה "לכבוש את חופי הים השחור והקווקז", דבר שהביא למעשה למסע חסר מטרה כמעט מזרחה, אל מעבר לנהר מיוס, כאשר הכוחות מצפון לו מרותקים אל מול כוחות רוסיים עדיפים, ואגפו הצפוני חשוף. במהלך המתקפה לקה רונדשטט בהתקף לב, אך המשיך לפקד על הכוחות. כיבוש רוסטוב נתקל בקשיים, ורונדשטט הזהיר ביקש מהיטלר כי יינתן לו לסגת לקו בו יוכל להחזיק בביטחון מעברו המערבי של הנהר מיוס. למשמע בקשה זו פיטר היטלר את רונדשטט והחליפו בגנרל ולתר פון רייכנאו, נאצי קנאי, ועושה דברו של היטלר.
פיטורין שרירותיים אלו היו סימן למפקדי הצבא הגרמני כי היטלר יכול לנהוג בהם כאוות נפשו. לפיטורין לא ניתנה כל התראה, או נימוק.
[עריכה] קרב הארדנים
היטלר החזיר את רונדשטט לשירות כארבעה חודשים לאחר פיטוריו, במרץ 1942. רונדשטט קיבל את הפיקוד על הכוחות במערב. שם היה לו חלק בהקמת "החומה האטלנטית" מערכת של ביצורים לאורך כ-2,700 קילומטרים, שנועדו לקדם את פלישת האמריקנים והאנגלים. משזו אכן הגיעה ב-6 ביוני 1944, דרש רונדשטט מהיטלר כי יפתח במשא ומתן לסיומה של המלחמה ולהסדר עם בעלות הברית המערביות. בתגובה פיטר אותו היטלר והחליפו בגנרל גינתר פון קלוגה.
לאחר קשר העשרים ביולי בו ניסתה קבוצת קציני צבא בראשותו של קלאוס שנק פון שטאופנברג לרצוח את היטלר, גילה רונדשטט נאמנות להיטלר. הוא הסכים להצטרף לוילהלם קייטל ולהיינץ גודריאן ב"בית דין של כבוד" שנועד להדיח קצינים המעורבים בקשר מן השירות הצבאי. היה זה כתם על המוניטין של רונדשטט כ"א-פוליטי". בית דין זה אמנם היה מוסמך רק להדיח קצינים אלה מן השירות, אך למעשה משהודחו הקצינים מן השירות נחשפו למערכת "בתי הדין העממיים" בראשותו של רולנד פרייזלר, בהם הועמדו למשפט קצר ומשפיל, בסיומו נדונו למוות משפיל ואכזרי, כאשר נתלו במיתרי פסנתר שהיו מחוברים לתקרה באמצעות אנקולי קצבים. בין הנידונים באופן זה היו רעיו הוותיקים של רונדשטט לנשק.
באמצע אוגוסט קרסה חזיתו של פון קלוגה במערב, ורונדשטט קיבל שוב את הפיקוד על חזית זו. הוא נחל הצלחה גדולה בסיכולו של "מבצע מרקט גרדן" (גן שוק) בו הוצנחו כוחות בריטים ואמריקנים בדאונים ובמצנחים באזור העיירה ארנהם, במטרה ליצור ראש גשר באזור זה לכיבוש אזור הריין הצפוני.
לאחר מכן, באמצע דצמבר 1944 קיבל רונדשטט את הפיקוד על המתקפה הגרמנית הגדולה האחרונה במלחמה, קרב הארדנים. הוא קיבל פקודות לתקוף את הצבא האמריקני והבריטי דרך יער הארדנים, לכבוש את מאגרי הנפט של בעלות הברית, ולהתקדם משם אל הנמל אנטוורפן ובכך לנתק את הכוחות ביבשת מנמל האספקה העיקרי שלהם, ולמעשה להפוך את גלגל המלחמה שנטה לרעתה של גרמניה. תוכנית זו הייתה מלכתחילה הימור, והייתה תלויה בביצוע דקדקני, בתנאי מזג אוויר מסוימים, ובמגוון תנאים שהיו צריכים להתקיים, כמו תפיסת מאגרי הנפט של בנות הברית. בתחילה נראה כי המבצע עומד להצליח, אך אל מול עמידה עקשנית של חיילי החי"ר האמריקנים (בניגוד לחוסר היכולת הצבאית של מפקדיהם הבכירים), ולאחר שהשתנו תנאי מזג האוויר ועליונותם האווירית של בנות הברית קיבלה ביטוי, נקטם עוקצה של המתקפה, ולאחר חודש היו הכוחות הגרמנים בנקודה ממנה יצאו, לאחר שספגו אבדות כבדות. רונדשטט יצא למתקפה זו (שסיבתה הייתה יותר פוליטית מצבאית) בלב כבד וברגשות מעורבים. חששותיו אכן התגשמו, ובמתקפת הארדנים בזבזה גרמניה בהימור מסוכן את שארית כוחותיה הכשירים, וזאת אל מול מתקפה של כוחות רוסיים עצומים במזרח. במרץ 1945 הביע רונדשטט את דעתו בפני וילהלם קייטל כי על היטלר לנסות ולהגיע להסכם עם בעלות הברית ולא להמשיך במלחמה. הדבר הביא שוב לפיטוריו, בפעם האחרונה.
ב-1 במאי 1945 נתפס רונדשטט על ידי דיביזית הרגלים ה-36 של צבא ארצות הברית. בעודו בחקירה סבל מהתקף לב נוסף. הוא נלקח לבריטניה שם הוחזק בשבי. ביולי 1948 שוחרר, וחי בהנובר עד מותו בשנת 1953, והוא בן 78 שנים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אליסטר הורן, כך נפלה צרפת, הוצאת מערכות, 1971.
- אלן קלארק, מבצע ברברוסה, הוצאת מערכות, 1979.
