קברי צדיקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביהדות, קברי צדיקים הם מקום קבורתם, לעתים המשוער, של אישים הנחשבים דמויות מופת. סביב ציון הקבר של צדיקים מתפתח לעתים פולחן הערצה. לתופעה זו של קברי קדושים, יש מקבילות בתרבויות רבות, והיא חזקה במיוחד בדתות המונותיאיסטיות, שבהן קיים צורך חזק ביישות מתווכת בין המאמין לבין האל.
לפולחן קברי הצדיקים יש שני מרכיבים: המקום הקדוש עצמו, והמסע אליו. הקדושה המיוחסת לאתר הקדוש, מתבטאת בשתי משמעויות עיקריות: ראשית, המקום הקדוש מהווה זירה מתווכת, משופעת בסמליות, המקשרת בין המאמין ובין העולם האלוהי, הנצחי, הנשגב. שנית, המקום נתפס כמשופע באנרגיות פלאיות, המייצגות את ברכת האל ושפע חסדו למאמיניו. מבחינה חברתית, למפגש המשותף של המאמינים במקום הקדוש יש אפקט מלכד התורם לסולידריות החברתית, בין אם זו המקומית, במקרה של צדיק מקומי, ובין אם כלל-דתית, במקרה של צדיק כלל-דתי.
פולחן קברי צדיקים הוא מקרה פרטי של עלייה לרגל, אם כי ביהדות מונח זה מזוהה בעיקר עם עלייה לבית המקדש. ישנם שני מודלים מרכזיים של עליות לרגל. על פי המודל הקונצנטרי של מירצ'ה אליאדה, המאמין נע מהשוליים אל המרכז הקדוש. מודל זה תואם לרוב את אתרי הקדושה של הדת הממסדית. כך למשל, ביהדות ארץ ישראל היא מרכז העולם, ירושלים היא מרכז ישראל, הר הבית הוא מרכזה של ירושלים, וכך הלאה עד אבן השתייה שבקודש הקודשים. ויקטור טרנר הציע מודל אקסצנטרי, במסגרתו המאמין נע מהמרכז אל השוליים. המאמין נפרד מחיי השגרה, מלב החברה, ומתחיל מסע אל אתר מקודש הנמצא במה שהוא מכנה, "Centre out there", מקום שהוא מחוץ למסגרת החברתית היומיומית. לטענת טרנר, המסע אל הקבר והחוויה בקבר עצמו, הן חוויות לימינליות, במסגרתן המאמינים חווים תחושת התעלות, אחווה, השלתם של סטטוסים חברתיים ומחיצות חברתיות. מצב זה, שהוא השלב השני בטקס מעבר, מייצר רגשות עזים שהם בבחינת קרקע פורייה לשינויים אישיים וחברתיים. המודל של טרנר מתאים יותר לפולחן סביב קברי הצדיקים, הנמצאים לרוב במקומות רחוקים וקשים להגעה, ומעצם היותם מקושרים לדת העממית אזי גם בלתי פורמליים וקרנבליים באופיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
פולחן קברי צדיקים מוזכר כבר בתלמוד הבבלי (סוטה לד, ב), שם מסופר שבעת שליחותם של שנים עשר המרגלים, הלך כלב בן יפונה לחברון בכדי לבקר את קברי האבות במערת המכפלה ולהתפלל שם. היו חכמים שתמכו בפולחן זה והיו כאלה שהתנגדו לו. המתנגדים ראו במקום קבורתו הלא נודע של משה אסמכתא לאיסור, בעוד שמצדדי פולחן קברי הצדיקים ראו בהעלמת קברו של משה פעולה של עונש מצדו של אלוהים כלפי משה, או חשש מעבודת אלילים של ממש כלפיו, להבדיל מעלייה לקבר גרידא. על אף שחכמים רבים התנגדו לפולחן קברי הצדיקים, ועל אף שההשקפה היהודית-דתית הקלאסית מייחסת דווקא טומאה למת, השתמר פולחן קברי הצדיקים לאורך הדורות. פרקטיקה פולחנית זו רווחה בקרב העם הפשוט, עדויות על קיומו של פולחן זה קימות מתקופת התנ"ך, כגון קברה של רחל, מתקופת התלמוד, כגון קברו של רב, שהיו נוטלים ממנו עפר לריפוי קדחת, ועד ימינו. ביטויים ברורים ורבים לכך בספרות הרבנית ניתן לראות החל במאה ה-11, וככל הנראה זהו תוצר של תהליכי מיסוד שהחלו כמה מאות שנים קודם לכן.
בתקופת הגלות, קברי הקדושים הידועים בארץ ישראל היו קברי האבות במערת המכפלה, קבר רחל, קבר הרשב"י בהר מירון, קבר רבי מאיר בעל הנס, ועוד. תיאורי הקברים השונים והאגדות שנרקמו סביבן, מהווה ענף עיקרי של ספרות הנוסעים, ואף בספרי תעמולה של שד"רים שונים. בגולה היו מאות קברי קדושים - במזרח אירופה ובמרכזה, בצפון אפריקה, בהודו, בבוכרה ועוד. קברי הקדושים התחלקו לשניים:
- קברי דמויות מקראיות, בהם ניתן למנות, למשל, את קברי מרדכי ואסתר באיראן, קברי יחזקאל הנביא ועזרא הסופר בעיראק, קבר ירמיהו הנביא במצרים. היו דמויות אשר להן נמצאו קברים בכמה מקומות שונים, כגון קברי איוב, שנמצאו בקושטא, בסוריה, בעיראק ובבוכרה.
- קברי צדיקים מקומיים שנפטרו מתקופת המשנה והתלמוד ועד לימינו. בין קברי הצדיקים המפורסמים היו קבר המשורר רבי שלום שבזי, שנקבר בתעיז, תימן, קבר רבי עמרם בן דיוואן, שנולד בירושלים ונקבר במרוקו לאחר שנפטר שם, קבר רבי יעקב אבוחצירא, יליד מרוקו שנקבר במצרים וקברו של רבי נחמן מברסלב באומן.
התפשטותה של הקבלה, והחסידות לאחריה, תרמה רבות לפולחן קברי הצדיקים, ונתחברו תפילות ו"יחודים" רבים המותאמים לאמירה על כל קבר וקבר. האר"י זיהה מקומות רבים בגליל כקברי צדיקים, בעיקר תנאים ואמוראים, אך גם דמויות מקראיות. רבים מזיהוייו היו בעקבות המסורת העממית, אך אישורו גרם להעצמתה של זו, לאור המשקל הרוחני שלו. רשימה של כל זיהויו הוספה על־יד שמואל ויטאל, בנו של חיים ויטאל ל"ספר הגלגולים".
לקברי צדיקים נהגו לעלות ביום פטירת הצדיק או בל"ג בעומר, שהפך ליום הילולה כללי. כמו כן, עלייה לקברי צדיקים התקיימה לרגל בקשה מיוחדת, כגון בריאות, פרנסה ונדירת נדר. העלייה לקברי צדיקים רווחה בעיקר בעתות משבר ומצוקה, למשל בעת עצירת גשמים. במסגרת פולחן קברי הצדיקים נהגו לקיים פרקטיקות פולחניות שונות, כגון תפילה, השתטחות על הקבר, הדלקת נרות, טבילה במים הנמצאים בסמיכות לקבר, הנחת אבנים, תליית בדים על אילנות הנטועים ליד ציון הקבר וכתיבת פתקים ותחיבתם בין אבני הקבר.
בצפת של המאה ה-16, כשהתפתח בה מרכז חשוב של מקובלים, התפתח רבות פולחן קברי הצדיקים. המקובלים ייחסו לקברים כוחות נסתרים וחשיבות רבה בפתרון סודות הקבלה. הייתה חשיבות קבלית מיוחדת לקברי הצדיקים הידועים רק למתי מעט. מועדי ביקור מרכזיים היו בערב ראש חודש ובחמישה עשר בחודש. בראשי חודשים, בימים טובים ובשבתות, לא עלו לקברי צדיקים, מכיוון שהאמינו שבימים אלה נשמות הצדיקים עולות למעלה.
[עריכה] פולחן קברים יחידני
קיימות גם תופעות של אדם העולה לקבר של קרוב משפחה (אב וכדומה) כדי להתקשר דרכו כלפי מעלה ולקבל עצה והדרכה. דוגמה מובהקת לכך היא האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ'), שהיה נוהג באורח קבע לעלות לקברו של חמיו, הרב יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ), אשר ראה בו אב רוחני והכתובת לכל פנייה. מכתבים רבים של האדמו"ר כתשובה לבקשות עזרה כללו את המשפט "אזכיר על הציון", דהיינו, אזכיר את בקשתך בביקורי בקבר הריי"ץ. האדמו"ר אף גילה פעם את אזנו של הרב שלמה גורן כי הסיבה שאינו עולה לארץ, היא משום שדרכם של אדמו"רי חב"ד היא לעבוד דרך קברי הקודמים להם, ועל כן אין הוא יכול לעוזבו.
[עריכה] התאולוגיה של העלייה לקבר הצדיק
עם השנים הוצעו כמה הסברים תאולוגיים לפולחן קברי הצדיקים. הפילוסוף בן המאה ה-15, ר' יוסף אלבו, הסביר את פולחן קברי הצדיקים בכך שמכיוון שעצמות הצדיק שמשו כמשכן לרוח האלוהים בחיי הצדיק, הרי שגם לאחר מותו, עצמותיו של הצדיק קרובות יותר לאלוהים מהמתפלל[1]. לכן הצדיק יכול לסייע למתפלל ליהנות מהשפע האלוהי. ר' יצחק אברבנאל הציע הסבר נוסף - בבוא המתפלל אל קבר הצדיק הוא מראה שהוא חשוב לפני האל כמת.
בספר הזוהר (וישלח קסא, א) נאמר על הצדיקים שאין הם מטמאים במותם (וזאת בניגוד להלכה התלמודית). גם במדרש[2] מובאת אמירה מעין זו, אשר התוספות[3] דוחים אותה מהלכה. רוב הפוסקים לא קיבלו דין זה להלכה, ואף היה מי שכתב ש"תלמיד טועה" כתב את הנאמר בזוהר. עם זאת, נשאר מקור זה בתור אסמכתא רוחנית לגדולתו של הצדיק גם במותו.
הזוהר מתייחס מפורשות גם לעלייה לקבר הצדיק, ומייחס לכך חשיבות רבה. על פי הזוהר, העולה לקבר מתקשר עם נשמת הצדיק, וכך מתעלה.
גם יום מותו של צדיק, שבמסורת התלמודית מהווה יום אבל, קיבל על פי הזוהר משמעות הפוכה, כאשר שם מדובר על יום מיתתו של ר' שמעון בן יוחאי כיום שמחה גדולה ("הילולא"), על כך שהתעלה סוף-סוף מהחיים הגשמיים לגן עדן. בעקבות זאת התפתח הרעיון שגם יום השנה של ר' שמעון בן יוחאי הוא יום שמחה, ומכאן התגלגל רעיון זה ליום מותם של כלל הצדיקים. יש הסבורים כי רעיון זה נוצר עקב טעות העתקה: ר' חיים ויטאל כתב על ל"ג בעומר שהוא "יום שמחת רשב"י" (כאשר ייתכן שהכוונה היא ליום שבו "נסמך רשב"י"). עקב טעויות מעתיקים, הפך הצירוף ל"יום שמת רשב"י". כך או כך, המנהג לשמוח ביום השנה לפטירת צדיק הפך לנפוץ ביותר (על אף שגם לו התנגדו בתוקף פוסקים רבים), ואומץ בחום על ידי החסידות וזרמים קבליים אחרים; כאשר חלק חשוב מהפולחן באותו יום הוא העלייה לקבר.
[עריכה] ההתנגדות לעלייה לקברי צדיקים
אנשי הלכה רבים, ואנשי דת רציונליסטים לאורך ההיסטוריה, הביעו התנגדות למוסד זה של עלייה לקברם של צדיקים. היו שחששו מגלישה לעבודה זרה או דרישה אל המתים, על ידי הפיכת הצדיק למטרת התפילה, והיו אף שהצביעו על תופעות כאלה שהתרחשו בפועל. היו שראו בכך חלק מאמונות מאגיות אחרות, שהתורה באופן כללי שוללת לדעתם. אחרים הצביעו על כך שעל פי ההלכה קברים, גם של צדיקים, מטמאים, וראו בכך ביטוי רעיוני לכך שיש להתרחק מן המתים.
הרמב"ם - גדול פוסקי ההלכה ורציונליסט מובהק - כתב בספרו ההלכתי משנה תורה:
| ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות. | ||
| -- הלכות אבל ד, ד | ||
אמנם, היו שהבינו את "ביקור הקברות" האסור באופן שונה לגמרי, של בדיקה האם הנקבר אינו חי עדיין וכדומה. יצוין כי הרמב"ם מספר, באיגרת שכתב לאחר ביקורו בארץ ישראל, שביקר גם במערת המכפלה והתפלל שם. נראה שהרמב"ם (כמו אחרים) ייחס למערת המכפלה ערך שונה מקברי צדיקים רגילים (יש לציין כי יש המפקפקים באותנטיות האיגרת). באופן אירוני, דווקא הקבר המיוחס לרמב"ם בטבריה, זוכה לעלייה לרגל לא מועטה.
סיוע מכיוון בלתי-צפוי למתנגדים לעלייה לקברים הגיע מר' יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, שהיה מתנגד חריף לציונות. בספר על הגאולה ועל התמורה שפרסם לאחר מלחמת ששת הימים, ניסה להיאבק בהתלהבות הדתית שהייתה מהניצחון הישראלי הסוחף, והתייחס גם לעלייה לקברי צדיקים ששוחררו באותה מלחמה. לדבריו, אין לעלות לקבר צדיק דווקא משום שספר הזוהר מייחס לפרקטיקה הזו משמעות כה גדולה. רק אדם צדיק וקדוש, אמר האדמו"ר, ראוי לכך.
באופן דומה אך מהכיוון ההפוך, רבים בציבור הדתי לאומי מביעים התנגדות לנסיעה לקברי צדיקים בחו"ל (כגון קבר רבי נחמן מברסלב), וכורכים את הבעיה ההלכתית של יציאה מארץ ישראל, עם ביקורת כלפי עצם פולחן הקברים.
[עריכה] פולחן קברי צדיקים בימינו
החל בשנות ה-70 ישנה עלייה מתמדת בהשתתפות בפולחן קברי הצדיקים. ההילולות הגדולות נערכות בקבר הרשב"י במירון, בקבר הבבא סאלי בנתיבות וקברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה. לאורך השנים, סוכן מרכזי של קברי הצדיקים היה משרד הדתות. בשנת 1950 נוסדה "האגודה למען המקומות הקדושים בארץ ישראל", ומטרתה הייתה לזהות ולשפץ קברי צדיקים. שרי הדתות בשנות ה-90 עשו רבות למען הגדלת מספר קברי הצדיקים המוכרים, וראו בהם יעד מסחרי-תיירותי חשוב. בשנים האחרונות משרד התיירות מהווה גם הוא גורם פעיל בפעילות סביב קברי צדיקים, לאחר שקברניטי המשרד זיהו את הפוטנציאל המסחרי-תיירותי הגלום בו [1]. בדור האחרון הוקמו עמותות רבות המטפלות בקברי צדיקים, ובהן "העמותה לפיתוח מקומות קדושים", ההקדש הספרדי, וה"עמותה להנצחת הרב חיים חורי". כן עוסקות בכך רשויות מקומיות דוגמת המועצה האזורית מרום הגליל.
התמיכה הממסדית היא פועל יוצא גם של התמיכה "מלמטה", שבאה לידי ביטוי ברצונם של המוני מאמינים מסורתיים ודתיים, ברובם מזרחים (במיוחד מקרב יהדות צפון אפריקה), בהסדרתו ובשימורו של פולחן קברי הצדיקים. התסיסה של פרקטיקה זו של הדת העממית באה לאחר שני עשורים (שנות ה-50 וה-60), שבהם הייתה מגמה של ביזור וירידה בפולחני הקדושים של יהודי צפון אפריקה. פולחן יום השנה למותם של הצדיקים לא נעלם באותן שנים אלא התקיים בהילולות צנועות בבתי הכנסת השכונתיים או בסעודות משפחתיות.
הפריחה של פולחן קברי הצדיקים בישראל באה לידי ביטוי בכמה אופנים:
- השתלבות של יהודי צפון אפריקה בהילולות ארצישראליות מסורתיות - ההילולה על קבר הרשב"י במירון והילולת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. ההילולה במירון הפכה עם השנים להילולה הגדולה ביותר בישראל ואחת הגדולות בעולם, עם השתתפות של מאות אלפי חוגגים.
- קהילה מקומית ה"מגלה" את הצדיק הפטרון שלה. יש בכך חזרה לדפוס הקלאסי של פולחן קברי הצדיקים. דוגמאות לכך הן הילולת חוני המעגל ביום העצמאות על הקבר בחצור הגלילית; הילולת רבן גמליאל ביבנה, המתקיימת בי"ח בסיוון. תאריך זה הוא יום פטירתו של רבי ישראל אבו חצירא, הקבור באלג'יריה, ומי שחידש את ההילולה היה יושב ראש המועצה המקומית של יבנה, שהיה החותן של אותו צדיק; קברה של רחל, אשת רבי עקיבא, המזוהה בטבריה, ועוד.
- צמיחת מסורות חדשות סביב צדיקים שנפטרו בזמננו, ובראשם הבבא סאלי, שנפטר ב-1984. במתחם קברו מתקיימת מדי שנה ההילולה השנייה בגודלה בישראל, וכן הרב חיים חורי, "הצדיק של באר שבע"; הרב משה פינטו הקבור באשדוד; סביב קברם של אדמו"רים דוגמת קברו של הרבי מבעלז, בחלקת האדמו"רים בהר המנוחות, ועוד.
- חלומות על אודות צדיקים שחיו בצפון אפריקה, והעברה סמלית שלהם לארץ ישראל. מדובר ב"אמרגני קדושים" אשר לאחר סדרה של חלומות על אודות צדיק מסוים ש"ננטש" בגולה, החלו לייסד פולחני צדיקים. המקרה המפורסם ביותר הוא של "בית רבי דוד ומשה" בצפת. צדיקים נוספים הם רבי אברהם אאוריוור (מואלין דד) בבית שאן, רבי מכלוף בין יוסף אבו חצירא בקריית גת, רבי דויד בן ברוך באור עקיבא, ועוד.
- אתרים קדושים הקשורים למסורות עממיות, שהתגלו בשנים אלו. המפורסם מבין אתרים אלו נקרא "פתחו של גן עדן", בבית שאן, והפטרון של מקום זה הוא אליהו הנביא. מקומות נוספים הם ביתו של רבי שמעון בר יוחאי בירוחם, וקברו של ישעיהו הנביא בנחל דישון.
- שרידי צדיקים שהועברו לקבורה מחודשת בישראל, בעיקר מצפון אפריקה. המקרים המפורסמים ביותר הם של ארבעת צדיקי משפחת פינטו, שנקברו בקריית מלאכי. הדבר נעשה ביוזמתו של הרב חיים פינטו, רבה של קריית מלאכי באותה עת. פולחן הולך וגדל נעשה גם סביב קבר הצדיק משטפנשט הקבור בגבעתיים.
- אתרים המתמחים בבעיות ספציפיות: למשל, קברו של יונתן בן עוזיאל בעמוקה, שאליו מגיעים עבור בקשה לזיווג ופריון; קבר הרמב"ם, עבור בקשה לרפואה, ועוד.
- גילויים של קברי צדיקים, שלמרות שיש לגביהן מסורות אסלאמיות מוצקות ביותר, בדורות האחרונים מתקשרת לגביהם מסורת יהודית. למשל, קברים של בני יעקב: קבר אשר (נבי תארי, ליד כפר סירקין), קבר גד (נבי גנדה, ברחובות), קבר ראובן (נבי רובין, בחולות פלמחים) ועוד. הזיהוי של קברי אבות האומה הוא זיהוי פונטי בעיקרו, על אף שלעתים מקום הקבר רחוק ממקום הפעילות המתואר על פי המסורת. תהליך גילוי הקברים מתבצע כך: ראשית ישנן עדויות היסטוריות בודדות ומעומעמות (וגם זה לא תמיד), לאחר מכן ישנה "התגלות" לאנשים מסוימים בדבר הזיהוי של הקבר. התגלות זו מביאה איתה קבוצה קטנה של מתפללים, כאשר עם הזמן השמועה עוברת מפה לאוזן ומביאה איתה זרם מתפללים דק. זרם מתפללים זה מעודד גורמים פרטיים לעבודות ניקוי ואחזקה, וזה מצדו גורם לזרימה גדולה יותר של מאמינים למקום. בשלב זה מתבצעות עבודות תחזוקה גדולות יותר, הכוללות העברת צינור מים, ריהוט, חניה וכיוצא בזה, כאשר אט-אט זוכה המקום להכרה של עמותות וגורמים רשמיים.
הפופולריות הגואה של פולחן קברי הצדיקים בישראל היא חלק מהפלורליזם האתנו-תרבותי שחווה החברה הישראלית, החל בשנות ה-80. צמיחתם של קברי צדיקים רבים באזורי הפריפריה דווקא (לבבא סאלי הייתה מיועדת חלקת קבר בהר הזיתים, ובכל זאת נקבר בנתיבות), מעידה על פריצת קדושה (היירופאנייה, במונחיו של מירצ'ה אליאדה) דווקא בעיירות שוליות נעדרות ייחוד. יש בכך משום חיפוש אחר הבסיס האידאולוגי של אותן עיירות, כל זאת לשם הצדקת קיומן וגיבוש זהותן הציונית.
בשנים האחרונות מתרחבת התופעה של טיולים מאורגנים לקברי צדיקים בגליל. הנסיעה מתקיימת לעתים בלילה, כאשר במהלך הטיול מבקרים במספר קברי צדיקים, כגון קבר הרמב"ם, קבר יונתן בן עוזיאל וקבר רבי מאיר בעל הנס.
פעמים רבות נכללת עלייה לקברי צדיקים בפולין ובשאר אירופה המזרחית כחלק ממסעות של בתי ספר וקבוצות למחנות ההשמדה שם. המסע, על שני חלקיו, מהווה כך חוויה דתית בעצמה חזקה ביותר.
[עריכה] קברי צדיקים פופולריים
- רבי שמעון בר יוחאי נחשב על פי המסורת למחבר ספר הזוהר. על פי המסורת, המערה שבה כתב את הזוהר ובה שהה עם בנו קרובה לציון הקבר במירון. מועד ההילולה הוא ל"ג בעומר, י"ח באייר, והיא מושכת אליה כמה מאות אלפי מאמינים מעדות שונות. נוסף להילולה המרכזית, מתקיימות במקום עוד 20-15 הילולות בשנה, הקשורות לדמויות מופת אחרות - למשל, האר"י, משה רבנו ורבי נחמן מברסלב (שיש המחשבים אותו לגלגול נשמה של רשב"י). הילולות אלה מושכות כ-20 אלף בני אדם.
- מערת המכפלה בחברון - קברם של האבות והאמהות, שרכישתו מתוארת בהרחבה בספר בראשית.
- העלייה למערת המכפלה אינה תמיד בגדר פולחן צדיקים קלאסי, בעיקר משום שהיא מעוגנת היטב במקורות, ואפילו הרמב"ם מספר כי הלך להתפלל במקום כאשר היה בארץ ישראל. יהודי חברון עושים רבות למען קידום התודעה של העלייה למערת המכפלה, כאשר השיא הוא ב"שבת חברון", שהיא השבת שבה נקראת פרשת חיי שרה, בה מסופר על רכישת הקבר.
- מבחינת המחקר זיהויו של הקבר במקום שבו הוא נמצא היום אינו ודאי, אך אתר זה מהווה מוקד עלייה לרגל זה שנים רבות. סיפור מותה של רחל ב"דרך בית לחם" (ולא במערת המכפלה) זוכה גם הוא להדגשה בספר בראשית, ו"מקום קבורת רחל" מוזכר כנקודת ציון ידועה בספר שמואל. בעקבות פסוקים מספר ירמיהו המדברים על רחל ה"מְבַכּה על בניה" ההולכים בגלות, תיארו חז"ל את קבר רחל כעומד בדרכם של הגולים ומהווה הבטחה כי ישובו לארץ. מאז, נקשר הקבר לציפיות הגאולה של עם ישראל לארצו, וכך העלייה אליו. המקום זכה לשיפוץ עם השנים, ומשה מונטיפיורי הקים מעליו את המבנה עם הכיפה הנמצא עליו כיום. בהסכמי אוסלו כמעט נמסר המקום לרשות הפלסטינית, אך עקב התערבות גורמים דתיים נמנעה ההעברה, ועד היום המקום מהווה מוקד עלייה לרגל, ובפרט בי"א בחשוון, שעל־פי המסורת הוא יום פטירתה של רחל, אך גם בערבי ראש חודש ועוד. פולחן ידוע הנקשר למקום הוא "החוט האדום" אשר מסובבים סביב הקבר ולאחר מכן נמכר לכריכה סביב היד בתור צמיד, ומיוחסות לו סגולות שונות.
- קבר נוסף שרכישתו מתוארת במקרא. על הקבר הוקמה ישיבה בשנות ה-80, כחלק מהאחיזה היהודית בשכם. הסכמי אוסלו השאירו את הגישה לקבר בידיים יהודיות, אך במהלך אינתיפאדת אל אקצה פרצו פלסטינים למתחם ושרפו אותו, ומאז אסר צה"ל על גישה למקום. הקבר אומץ על ידי קבוצות של חסידי ברסלב, על שום מרכזיותו של יוסף במחשבה הברסלבית. חסידים אלה, בעידודו של הרב אליעזר ברלנד, ערכו במשך תקופה ארוכה הסתננויות אל הקבר, מתחת לאפו של צה"ל, אשר ניסה למנוע זאת ואף עצר רבים מהם. באחת הפעמים אף נפצע נער מהחסידים כאשר התגלתה שהותם במקום לתושבי הסביבה והללו ניסו לבצע בהם לינץ'. כיום אין יותר ניסיונות הסתננות אל הקבר, אך הגישה אליו עדיין נמנעת.
- קבר הבאבא סאלי, הרב ישראל אבו חצירא, בנתיבות
- הבאבא סאלי נודע כבעל ידע מופלג בתורה, והתפרסם בציבור כעושה מופתים. אל ההילולה השנתית, המתקיימת בד' בשבט, יום פטירתו, מגיע קהל של כ-50 אלף מאמינים.
- קברו של רבי נחמן מברסלב, באומן
- רבי נחמן מברסלב היה מנהיג חסידי בדור הרביעי לחסידות, מייסד חסידות ברסלב. מדי שנה, בעיקר בראש השנה, אך גם במהלך השנה כולה, חסידיו עולים לקברו שבעיירה אומן שבאוקראינה. בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה תאריכים: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות. בשנים האחרונות חסידים מחזירים עטרה ליושנה ומגיעים בתאריכים הללו לקברו שבעיירה האוקראינית. אך למרות זאת, התאריך החשוב ביותר הוא ראש השנה, כנראה מכיוון שרבי נחמן הכריז שביום זה יש לו כוח "לתקן ולעזור לכל אדם יהיה איך שיהיה...". בשנים האחרונות מספר הישראלים שפוקדים את המקום נמצא בעלייה מתמדת, ובראש השנה תשס"ז הגיע מספרם לכ-25 אלף איש. רוב האנשים מגיעים מישראל אך יש לא מעט שמגיעים גם מארצות הברית, מצרפת, מאנגליה, ממקסיקו, ועוד.
- קבר יונתן בן עוזיאל, בעמוקה
- יונתן בן עוזיאל היה תנא בדור הראשון לתנאים, חי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני ותרגם את הנביאים לארמית. היה גדול תלמידיו של הלל הזקן. קיימת טענה בלתי מבוססת שיונתן בן עוזיאל היה רווק או חשוך ילדים וייתכן שזו הסיבה שרבים נוהגים לעלות לקברו שליד עמוקה, כסגולה למציאת זיווג ופריון. ההילולה השנתית מתקיימת ביום פטירתו, על פי המסורת, בכ"ו בסיוון, ומשתתפים בה כ-50 אלף מאמינים.
- קבר הרב שלום איפרגן, בנתיבות
- הרב שלום איפרגן הוא אביו של הרב יעקב איפרגן, המכונה הרנטגן. הרב שלום איפרגן לא נחשב לקדוש בימיו, והפעילות סביב קברו היא תוצר של הפעילות השיווקית של בנו. ההילולה השנתית מתקיימת בז' בתמוז והיא מושכת כ-10 אלפי מאמינים.
- הרב חיים חורי היה מבכירי רבני יהדות תוניסיה. נפטר בכ"ה באייר תשי"ז (1957). אל ההילולה מגיעים כ-10 אלפי מאמינים.
- קבר הצדיק משטפנשט, הרב אברהם מתתיהו פרידמן, בגבעתיים
- יחד עם רבי נחמן מברסלב, הרב פרידמן הוא הצדיק הבולט ביותר בקרב האשכנזים. הרב היה בנו של רבי מנחם נחום מִשְטֶפְנֶשְט אשר ברומניה, ונכדו של ר' ישראל פרידמן מרוז'ין ונחשב על ידי רבים מיהודי רומניה כאחד מל"ו צדיקים של הדור. נפטר בכ"א בתמוז תרצ"ג (15 ביולי 1933), ועצמותיו הועלו ארצה לאחר קום המדינה לבית הקברות "נחלת יצחק" שבגבול גבעתיים ותל אביב. עד שנות ה-90 פקדו אותו בעיקר זקני יהודי רומניה, שהכירו את הצדיק. בסוף שנות ה-90, ביוזמת פעילים מבני ברק, נתפרסם קברו גם בציבור הרחב והפך להיות מוקד עלייה לרגל. ההילולה השנתית מתקיימת ביום פטירתו, ומושכת כ-10 אלפי מאמינים.
- בית רבי דוד ומשה, בצפת
- הרב דוד ומשה, מחשובי הצדיקים של מרוקו, חי במאה ה-10 לספירה. ההילולה בישראל החלה ב-1973, לאחר שהתגלה בחלום לאברהם בן חיים, תושב צפת, והודיע לי כי עזב את מרוקו וביקש לעבור לגור בביתו. לאחר סדרה של חלומות, משפחת בן חיים פינתה חדר בדירה, הקימה בה ארון קודש, ובנתה בית כנסת "דוד ומשה". ההילולה השנתית מתקיימת בראש חודש חשוון, ומגיע אליה קהל של אלפים.
- קבר הרב חיים פינטו, במוגאדור שבמרוקו
- הרב פינטו היה דיין נחשב וידען בתורה, וחיבר את הספר "מעשה נסים". נפטר ב-1845. ההילולה המרכזית לזכרו מתקיימת בכ"ו באלול בקברו במוגאדור שבמרוקו, ובאשדוד.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יורם בילו, 1997. פולחן ומקום קדוש בדת האזרחית ובדת העממית בישראל, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי 19-20: 65-84.
- אברהם ששון, 2001. התהליך העממי של התקדשות קברים בישראל, כיוונים חדשים, 4: 153-170.
- אברהם שטאל, 1996. העלייה לקברי קדושים בישראל ובעמים, אריאל י"ח (117-118): 14-22.
- יורם בילו, 2005. שושביני הקדושים: חולמים מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל. הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.
- צבי גילת, 2005. קברי צדיקים - האנשים, המקומות, הסיפורים, האגדות, הוצאת מפה.
- ישראל גליס, 2005. מדריך כרטא - קברי צדיקים בארץ ישראל : תהלים, סגולות, תפילות, הוצאת כרטא.
- צבי אילן, קברי צדיקים בארץ ישראל, הוצאת כנה.
- רבקה גונן (עורכת), 1998. אל קברי צדיקים: עליות לקברים והילולות בישראל, ידיעות אחרונות: ספרי חמד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אסף פטריק, יודע צדיק, בעיתון הארץ, 2005
- מדריך קברי צדיקים
- מסע בין קברי צדיקים בתוך פורטל התיירות של ynet
- ספי בן יוסף, עין חוקוק והסיפור המוזר על הנביא חבקוק, באתר ynet
