הסגר על ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסגר על ברלין הוא מצור שהטילה ברית המועצות ביוני 1948 על מערב ברלין, כדי לחסום את הגישה של מדינות המערב אליה. ארצות הברית התגברה על הסגר באמצעות רכבת אווירית.

תוכן עניינים 1 רקע 2 הסגר על ברלין 3 לאחר הסגר 4 ראו גם

[עריכה] רקע

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה היה ברור שגרמניה תיכנע משום שתקפו אותה הן ממערב והן ממזרח. בחורף 1945 התכנסו רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין ביאלטה בניסיון למצוא פתרון לשאלת גרמניה (ולעוד שאלות בוערות). בועידת יאלטה הוחלט לחלק את גרמניה לארבעה אזורי כיבוש: רוסי, אמריקני, בריטי וצרפתי. הוחלט כי תקום ועדת פיקוח צבאית משותפת לכל ארבעת הצבאות שמרכזה יהיה ברלין, שהיא עצמה חולקה לארבע באופן דומה. מאחר והעיר נמצאה בשטח הרוסי הנוכחות המערבית שם גרמה לכעס רב בהנהגה הסובייטית.

לאחר שתי מלחמות עולם אשר גרמניה הייתה אחראית לפריצתן, היה ברור כי לא ניתן היה לאפשר לגרמניה להמשיך להתקיים כמדינה עצמאית ללא פיקוח. אולם, זיכרון הסכם ורסאי היה עדיין טרי בעיני המעצמות. היה ברור, כי כל הסכם אליו יגיעו המעצמות, יצטרך לכלול בתוכו את שיקום גרמניה, ולא רק הענשה על תוקפנותה המתמשכת.

מעבר לכך, לכל צד היו אינטרסים שונים. הרוסים שאפו להשיג שתי מטרות: לטווח הקצר, להוציא את האמריקנים מברלין, ולנצל את גרמניה כעונש על תוקפנותה. לטווח הארוך, לערער את השליטה האמריקנית בחלק המערבי של גרמניה כולה, תוך מטרה לחדור לגרמניה כולה. גם המערב ביקש להשיג שתי מטרות: האחת, לבסס את הכוח האמריקני במערב ברלין ובשום אופן לא להיכנע ללחץ הסובייטי; השנייה, לאחד בהדרגה את אזור הכיבוש בחלק המערבי ליחידה כלכלית שלמה, אשר בבוא הזמן תתפתח ליחידה פוליטית. תוך זמן קצר הפך חלקה המערבי של גרמניה ליחידה כלכלית משותפת, כאשר החלקים של בריטניה וארצות הברית התאחדו לכדי "ביזוניה", בחסות האמריקאים שאף החלק המערבי לעודד את התאוששות גרמניה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. שתי מגמות אלה פגעו קשות בברית המועצות.

ארצות הברית ובריטניה החליטו לצורך שיקום גרמניה ליזום ב-1948 מהלך כפול. חלקו הראשון נגע להחלפת הכסף המקומי אשר סבל מדפלציה איומה בחלקים המערבים של גרמניה וברלין במטבע חדש. מהלך זה אפשר למעשה להפסיק את נזילת הכסף המערבי לידיים סובייטיות. אולם אם לא די בכך, החליטו שלוש המדינות על כינון חוקה חדשה לחלקה המערבי של גרמניה. חוקה זו אמורה הייתה ללבות שוב את המודעות הלאומית של הגרמנים, ולעודד אותם לקראת ממשל אוטונומי, לפחות במדיניות הפנים.

בעוד שהמהלך הראשון, הכלכלי, היה יוצר בברית המועצות אי נוחות בלבד, הרי שהמהלך השני, הפוליטי, גרם בברית המועצות לחרדה אמיתית. בשום פנים ואופן לא הייתה מוכנה ברית המועצות לחזות שוב בקימתה של גרמניה חזקה ובעלת מודעות לאומית על גבולותיה.

[עריכה] הסגר על ברלין

לאחר שעקרונות אלו הוצגו לסטלין ביוני 1948, החליט לסגור במחאה את דרכי הגישה לברלין המערבית, ששכנה עמוק בתוך גרמניה המזרחית. היה זה למעשה המשבר הראשון של המלחמה הקרה, והוא בחן את נחישותה של ארצות הברית להגן על בעלות בריתה באירופה. לא הייתה בכך בחינה אמיתית של המדינות הנוספות שכן מלחמת העולם השנייה הותירה למעשה את בריטניה וצרפת במצב קשה מאוד. היה ברור לחלוטין כי המשבר ניצת בין שני כוחות המובילים בעולם באותה עת - ארצות הברית וברית המועצות.

הכוח האמריקני בגרמניה היה מועט מאוד, ולא היה ערוך לפריצה קרקעית של ההסגר. בנוסף פריצה בכוח של המחסומים משמעו היה פריצת מלחמה נוספת ביבשת אירופה , דבר שאף אחת מהמעצמות המערביות לא שאפה לו. העליונות הצבאית הסובייטית בשלב זה הייתה קובעת כי מהלך קרקעי היה גורר מלחמה כוללת נוספת באירופה, אשר בהכרח - לפחות בתחילתה, משמעותה הייתה כיבוש מחודש של מערב אירופה. הפתרון הזמני למשבר היה העברה באמצעות רכבת אווירית של ציוד רב ל-2.5 מיליון התושבים הנצורים. מהלך זה, שאמור היה להיות במקורו ראשוני בלבד, התמשך לכדי מאמץ מדהים שבו במהלך 11 חודשי המשבר הוטסו מידי יום מצרכים כגון מזון ודלק אל העיר הנצורה. לבסוף, כעבור אחד עשר חודשים, הבין סטלין כי לא ירוויח דבר ממצור זה, והסיר אותו מעל העיר.

[עריכה] לאחר הסגר

גרמניה כולה חולקה בשנת 1949 לשתי מדינות נפרדות גרמניה המזרחית הקומוניסטית והדיקטטורית בחסות בריה"מ וגרמניה המערבית הקפיטליסטית והדמוקרטית בחסות ארצות הברית. אולם למעשה הדבר מעולם לא הוסדר בחוזה פוליטי. על הנייר נשארה גרמניה כפי שהוחלט בוועידת יאלטה - מחולקת לארבע מעצמות. כל מדינה קיבלה חלק מברלין, ובשנת 1962, בעקבות משבר ברלין השני נבנתה חומה בין שני חלקי העיר, חומה המסמלת את המלחמה הקרה כולה.

[עריכה] ראו גם