האביב של פראג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האביב של פראג (בצ'כית: Pražské jaro) הוא כינוי לתקופה של ליברליזציה פוליטית בצ'כוסלובקיה שהתחילה ב-5 בינואר 1968 והמשיכה עד 20 באוגוסט באותה שנה, מועד שבו ברית המועצות וחברותיה בברית ורשה (חוץ מרומניה) פלשו למדינה.
הצ'כים והסלובקים הראו סימנים מתגברים של עצמאות תחת הנהגתו של אלכסנדר דובצ'ק. הרפורמות של דובצ'ק בתהליך הפוליטי בצ'כוסלובקיה, שאליהם התייחס כ"סוציאליזם עם פנים אנושיות", לא הציגו שינוי מהיסוד של המשטר הקודם, כמו שהיה בהונגריה בשנת 1956. חרף זאת הם נתפשו על ידי ההנהגה הסובייטית כאיום על ההגמוניה שלה במדינות מזרח אירופה תחת מושכות הקומינטרן.
המדיניות של ברית המועצות, על פיה היא כופה ממשל בסגנון סובייטי על מדינות הלוויין שלה, תוך שימוש בכוח במידת הצורך, נודעה בדיעבד בשם דוקטרינת ברז'נייב, על שמו של המנהיג הסובייטי לאוניד ברז'נייב, שהיה הראשון שהצהיר עליה בפומבי, למרות שהיא כבר הייתה בשימוש עוד מימי סטלין. דוקטרינה זו נשארה בתוקף עד החלפתה בדוקטרינת סינטרה תחת מיכאל גורבצ'וב בשנות ה-80.
תקופת הליברליזציה הפוליטית בצ'כוסלובקיה הסתיימה ב-20 באוגוסט 1968, כאשר 200,000 חיילי ברית ורשה ו-5,000 טנקים פלשו למדינה. הביקורת מצד המערב הייתה חלושה. כותבים המזוהים עם השמאל כמו טאריק עלי טוענים שזה היה בגלל שמדינות המערב ראו בסוציאליזם ההומני והדמוקרטי שאומץ על ידי הצ'כוסלובקים סכנה גדולה יותר לקפיטליזם מאשר לקומוניזם, שכבר איבד מאמינותו עד שנת 1968.
לאחר כעשור, האביב של פראג השאיל את שמו לתקופה מקבילה של ליברליזם פוליטי בסין שנודעה בשם "האביב של בייג'ינג".
