אימרה נוג'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימרה נוג' (הונגרית: Imre Nagy; אלפבית פונטי בינלאומי: /imrɛ nɒɟ/) (נולד ב־7 ביוני 1896, הוצא להורג ב־16 ביוני 1958). ראש ממשלת הונגריה. ממנהיגי המרידה בהונגריה בשנת 1956.
נוג' נולד למשפחת איכרים, והוכשר כנפח, בטרם הצטרף לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה. נוג' נפל בשבי רוסיה ובעת המהפכה הרוסית שהה בשבי, הושפע מן האירועים והפך לקומוניסט. בשנת 1919 שב מן השבי והיה בין אנשיו של בלה קון אשר הקימו רפובליקה סובייטית קצרת ימים בהונגריה. ב-1929 עבר לברית המועצות שם היה מעורב במחקר חקלאי, וכן פעל במסגרת האגף ההונגרי של הקומינטרן.
נוג' שהה ברוסיה במהלך הטיהורים הגדולים בהם נרצחו רבים מן הקומוניסטים ששהו בגלות בארץ זו, וביניהם בלה קון. נוג' שרד את הטיהורים, כפי הנראה בשל העובדה ששירת את מנגנוני הביטחון הסובייטים, דבר שהיה מקובל בקרב הגולים הקומוניסטים.
לאחר כיבוש הונגריה על ידי הרוסים במלחמת העולם השנייה, בשנת 1944 שב נוג' להונגריה ושירת כשר החקלאות בממשלות שהוקמו בשנים אלו, שהיו בתחילה קואליציה של מספר מפלגות, ביניהן "מפלגת האיכרים הזעירים", ולאחר מכן עברו לשליטה קומוניסטית מלאה. במסגרת זו הפך נוג' מומחה לבעיות הרווחה של המגזר החקלאי בהונגריה.
תחילת שנות החמישים בהונגריה הייתה זמן שלטונו של הרודן הקומוניסטי מתיאש ראקושי אשר הקים בהונגריה רפובליקה סובייטית מן הדגם הרוסי, המבוססת על טיהורים בשורות המפלגה ומחוצה לה, קולקטיביזציה כפויה ומשטרה חשאית פעילה. משטר זה התערער עם מותו של סטלין בשנת 1953. לחץ מבפנים ומבחוץ, ודרישה לרפורמות, הביאו לכך שרקושי מסר את תפקיד ראש הממשלה לנוג', בעוד הוא שומר לעצמו את התפקיד החשוב של מזכיר הוועד הכללי של המפלגה הקומוניסטית ("מפלגת העובדים ההונגרית").
בשנותיו של נוג' בתפקיד (1953 - 1955) הבטיח נוג' רפורמות כלכליות וחברתיות, אך הן התאפיינו במיוחד במאבקי כוח בין האגף הרפורמיסטי בראשו עמד נוג' ובין האגף הסטליניסטי בראשו עמד ראקושי. בשנת 1955 גברה ידו של האגף הסטליניסטי, ונוג' הודח ממשרותיו. במשך זמן מה עסק בהוראה ופרש מפעילות ציבורית.
אירועי אוקטובר 1956, במהלכם הפכה הפגנת סטודנטים בדרישה לרפורמות למרידה כללית כנגד המשטר הקומוניסטי, הביאו לשובו של נוג' לראשות הממשלה. ממשלתו של נוג' עמדה בין הפטיש והסדן, בין דרישותיהם של המורדים לרפורמות מקיפות, ובין לחץ סובייטי אגרסיבי. נוג' הקים ממשלה רפורמיסטית שכללה נציגים מן המפלגות הישנות אשר פורקו בהוראת המשטר הקומוניסטי. אנשים כקרדינל מינדסנטי, או ראש הממשלה לשעבר זולטן טילדי, שהיו מזוהים עם ההתנגדות למשטר הקומוניסטי. הוא הכריז על פרישתה של הונגריה מברית ורשה, ועל חיסולו של המשטר החד מפלגתי, וקרא לעזרה ממדינות המערב.
ב-4 בנובמבר 1956 פלשו הסובייטים להונגריה בכוח גדול על מנת לדכא את המרידה, ב"הזמנתו" של יאנוש קאדאר, שר החוץ בממשלתו של נוג', ועושה דברם של הרוסים. נוג' ועמו רבים מאנשי ממשלתו חיפשו מקלט מדיני בשגרירות יוגוסלביה, שם שהו עד 22 בנובמבר. הם יצאו מן השגרירות מרצונם לאחר שהובטח להם כי לא יאונה להם רע. ההבטחה הופרה באופן מיידי. נוג' ואנשיו נעצרו, נשלחו לרומניה (כדי להרחיקם ממוקד המרידה שעדיין לא דוכאה באופן סופי), ולאחר מכן הוחזרו לבודפשט שם נשפטו במשפט חשאי והוצאו להורג ביוני 1958.
נוג' ואנשיו נקברו בפינה מרוחקת בבית הקברות העירוני בבודפשט, ולא הורשתה גישה לקברם עד שנת 1989. במשך הזמן בו לא הורשתה גישה לקברו של נוג' או העלאת זכרו, היה מצוי לוח זיכרון המציין את מותו בבית הקברות פר לשז בפריז. בשנת 1989 טוהר שמו של נוג', והוא נקבר מחדש בהלוויה ממלכתית. כיום מצוי בסמוך לקברו פעמון, ולצדו חרוטה כתובת בלטינית, הונגרית, גרמנית ואנגלית - "אני קורא לחיים, אני מתאבל על המתים, אני רודף אחר הברקים".
בשנת 2003 ו־2004 צילמה הבמאית ההונגרית מרטה מסרוש סרט על חייו של נוג' לאחר המרד, שנקרא "המת שלא נקבר".
| אירועים חשובים
(1945–1967) |
אירועים חשובים
(1968–1991) |
מאמרים נוספים | משתתפים עיקריים | משתתפים עיקריים נוספים |
|---|---|---|---|---|
|
שנות ה-60:
|
סכסוכים אחרים: |
מנהיגים פוליטיים: |
המשך מנהיגים פוליטיים: הגוש הקומוניסטי:
|
