תרגומי התנ"ך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנ"ך זכה לתרגום למאות שפות, ובשפות רבות תורגם במספר גרסאות. בשפות אחדות היה תרגום התנ"ך היצירה הכתובה הראשונה, ולכן היה צורך לעתים להמציא שיטת כתיבה או אפילו להמציא אלפבית לשם כך[1].
לתרגומי התנ"ך הייתה פעמים רבות משמעות תאולוגית רבה, בעצם מתן האפשרות לעמים נוספים, או קבוצות נוספות, לגשת אל הטקסט ללא מתווכים. כך, למשל, עומדים תרגומי התנ"ך ללטינית וליוונית והפצתם בבסיס התפשטות הנצרות, ותרגום התנ"ך לגרמנית על ידי מרטין לותר בבסיס הנצרות הפרוטסטנטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] תרגומים לארמית
השפה הארמית החלה להתפשט בעולם העתיק כשפה רשמית (כתיבת מסמכים ממשלתיים ובינלאומיים) כבר בזמן גלות בבל. ניתן לראות חדירה מסיבית שלה לעברית בעיקר בימי בית שני, כך למשל כתבו עזרא ונחמיה חלקים מחיבורם בשפה זו.
תרגומים של המקרא לארמית קיימים על-פי המסורת (בבלי מגילה ג, א; ירושלמי מגילה ד, א; בבלי נדרים לז, ב) סמוך לימי שיבת ציון מגלות בבל.
במגילה ג, א ובנדרים מצוטט הפסוק מנחמיה ח, ח: "ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש", ומסבירה הגמרא ש"מפורש" זה תרגום. מכאן שעל פי הגמרא כבר בימי שיבת ציון היה צורך בתרגום הכתוב. ישנן גם הלכות הנוגעות לתרגום במסכת מגילה. במסכת קידושין מט, א כתוב: "המתרגם פסוק כצורתו – בדאי, והמוסיף – מחרף ומגדף". שם מובא גם הפסוק משמות כד, י: "ויראו את אלהי ישראל", והגמרא אומרת שהמתרגם 'וחזו ית אלהא דישראל' – מחרף; והמתרגם 'וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל' – בדאי. ואם כן איך צריך לתרגם? 'וחזו ית יקרא דאלהא דישראל'. כאן הגמרא רומזת שיש צורך לקבוע כללים לתרגום.
בתקופת התנאים נקבע מטבע של תרגום והועלה על הכתב. במגילה (שם) נאמר שאונקלוס הַגֵּר חיבר את התרגום הארמי לתורה, אולם התרגום שבידינו הוא תוצרת של העריכה הבבלית של התרגום שנכתב בארץ ישראל.
[עריכה] תרגום אונקלוס
ערך מורחב – אונקלוס
התרגום העיקרי של התורה לארמית קרוי "תרגום אונקלוס", והוא מיוחס בתלמוד הבבלי לגר אונקלוס (מגילה ג, א; מסכת עבודה זרה יא, א) שעל פי הבבלי (גיטין נו, ב), היה אחיינו של הקיסר הרומי טיטוס. אולם במקבילה הירושלמית (מגילה פרק א הלכה ט) מוזכר שמו כ"עקילס הגר". משערים כי אונקלוס ועקילס הם שמות שונים לאדם אחד (אונקלוס היא הצורה הארמית של עקילס), והיות שעקילס ידוע כמי שתרגם את התורה ליוונית, עולה מכך כי ייחוסו של התרגום הארמי לאונקלוס-עקילס נובע מבלבול בין התרגומים. התרגום נעשה, כנראה, בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, והוא נערך סופית בבבל. כתרגומים שבאו אחריו, הוא נועד להביא את התורה לשפתם המדוברת של היהודים בתפוצות הגולה (מניע אחר לתרגום התנ"ך, שהניב את מרבית התרגומים, הוא הפצת הנצרות). במהדורות מסורתיות של המקרא מופיע תרגום זה בצדו של הטקסט העברי.
אונקלוס בדרך-כלל נאמן לנוסח המקראי, והתרגום לרוב הוא מילולי בצורת פרוזה. נדיר למצוא אצל אונקלוס מדרשים, אך בשירה מקראית אונקלוס מתרגם באמצעות מדרש ואגדה. לעתים רחוקות ניתן להבחין בהשפעה של ההלכה על אונקלוס (בעיקר בעקבות שיטתו ההלכתית של רבי עקיבא). מאפיין נוסף שלו הוא הרחקת ההגשמה (מיזאנתרומורפיזם), כגון בפועל 'ירד' לגבי ה', המתורגם 'אתגלי' (=התגלה).
במשך הדורות נכתבו לתרגום אונקלוס פירושים רבים, המסבירים את החריגות בתרגום ואת כוונתו במקרים מיוחדים. ביניהם: "פתשגן" או "יא"ר", ביאור של פרשן קדום - כנראה ר' עזריאל דאיינה (מגדולי איטליה, נפטר בשנת 1536 - רצ"ו) או בנו ר' יעקב[2]; "אוהב גר" שנכתב על ידי (שד"ל); "נתינה לגר" שכתב ר' נתן אדלר; "נפש הגר" לר' של מרדכי לווענשטיין; ביאורי אונקלוס לר' שמשון ברוך שעפטעל; "יין הטוב" על התרגומים. כן נתחברו לו גם מילונים, מילון ארמי-עברי שהוציא ע"צ מלמד, ומילון ארמי-אנגלי שהוציא יסטרוב (Jastrow).
תרגום אונקלוס קיים רק לחמישה חומשי התורה, ובנביאים משלים אותו במהדורות המסורתיות תרגום יונתן; ראו בהמשך.
ראו קישורים חיצוניים להלן.
[עריכה] פסבדו-יונתן לתורה
- ערך מורחב – תרגום פסבדו-יונתן לתורה
באמצע ימי הביניים נתגלה תרגום נוסף לתורה, ויוחס בטעות ליונתן בן עוזיאל (על אף שהמסורת הקדומה ייחסה לו רק את התרגום לנביאים); יש המשערים שייחוס זה נבע מכך שבמקור נקרא תרגום זה 'תרגום ארץ ישראל' או 'תרגום ירושלמי', קוצר ל'ת"י', ולאחר מכן נפתרו ראשי התיבות בטעות ל'תרגום יונתן'. בתרגום זה מאופיין בריבוי קטעי האגדה שבו. עם זאת, הוא מבוסס על תרגומים ארץ-ישראליים עתיקים, ובהם אף תרגומים עתיקים מימי החשמונאים, כגון בדברים לג,יא: "ולא יהא לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל במקום" (=ולא יהיה לשונאי יוחנן כהן גדול [דריסת] רגל במקום). כשהכוונה, ככל הנראה ליוחנן הורקנוס החשמונאי (104-135 לפנה"ס).
המיוחס ליונתן לא נערך לפני תחילת המאה ה-8 לספירה, שכן בבראשית כא, כא הוא מזכיר את עישא אשתו של מוחמד, ואת פטימא בתו. יתרה מזו - בתרגומו לבמדבר כד,יט מזכיר את "קוסטנטיני קרתא חייבתא" (=קונסטנטין העיר החייבת [בדין]), ברומזו לציפיה לנפילת קונסטנטין (כלומר קונסטנטינופול) בידי הח'ליף סולימאן בן עבד אלמלך בשנים 718-716 לספירה.
[עריכה] תרגום נאופיטי
- ערך מורחב – תרגום נאופיטי
תרגום נאופיטי (או ניאופיטי) הוא תרגום ארץ-ישראלי לתורה, שנמצא במנזר למומרים (ומכאן שמו: נאופיטי, בלטינית: חדש, מתחיל; בשם זה כינו את המומרים) בספרד. הוא חובר, ככל הנראה, במאות 2-1 לספירה וב-1956 יצא לאור בידי דיאז מאצו. תרגום זה הוא פשטי, ומתרחק מהגשמה עוד יותר מתרגום אונקלוס. זהו תרגום קצר בהרבה מן המיוחס ליונתן (שכן אין בו קטעי אגדה), אך בבסיסם הם דומים, שכן הם מבוססים על אותה מסורת תרגומית.
בכמה מהדורות של מקראות גדולות (במיוחד הישנות יותר) מופיע "תרגום יונתן" ולצידו השלמות הנקראות "תרגום ירושלמי". למעשה, מה שנקרא שם "תרגום יונתן" הוא התרגום הירושלמי, המיוחס ליונתן; התרגום השני שם, הנקרא גם "תרגום הקטעים", הוא כנראה אוסף שרידים של תרגום עתיק, ומכיוון שהם מגלים דמיון מפתיע לתרגום נאופיטי משערים שאלה קטעים מנאופיטי שנשמרו לצד התרגום הירושלמי.
[עריכה] תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים
- ערך מורחב – תרגום יונתן בן עוזיאל
תרגום יונתן בן עוזיאל הוא תרגום לנביאים בלבד; מוצאו מארץ ישראל, אך הוא נערך בבבל. התרגום מיוחס על פי המסורת ליונתן בן עוזיאל, תלמידו של הלל הזקן ששמעו מפי הנביאים חגי, זכריה ומלאכי (בבלי מגילה ג, ב). התרגום נוצר, כנראה, לאחר תרגום אונקלוס.
בשונה מאונקלוס, יונתן מרחיב מעט את התרגום והסגנון ומשלב לעתים דברי אגדה (אם כי לא בצורה המורחבת של פסבדו-יונתן), אך גם הוא כאונקלוס מרחיק את ביטויי ההגשמה; משתקפים בו מסורות קריאה שונות מאלו הקיימות בנוסח המסורה, כגון "ותצפנו" (יהושע ב,ד) הוא גורס "ותצפנם".
התרגום לנביאים ראשונים הוא מילולי, ואילו על נביאים אחרונים הוא מדרשי.
[עריכה] תרגומי כתובים
- ערך מורחב – תרגומי כתובים
התרגומים לכתובים נכתבו ברובם לפני חורבן בית שני, אך מה שיש בידינו הם עיבודים מאוחרים. המאפיין את התרגומים לספרי איוב, משלי ותהילים (ספרי אמ"ת) הוא התרגום המילולי כמעט לגמרי, והם אמנם מכילים גם דברי אגדה.
התרגום לחמש מגילות הוא, למעשה, אוסף מדרשים הכתובים ארמית. התרגום השני למגילת אסתר (למגילה יש שלושה תרגומים), אשר מרבה להרחיב את היריעה בתוספת נופך מדרשית, חובר, על-פי המחקר, בימי הביניים.
[עריכה] התרגום השומרוני
- ערך מורחב – התרגום השומרוני
התרגום השומרוני הוא תרגום ארמי בניב שומרוני שכתב היד הקדום ביותר שלו הוא מהמאה ה-13, אולם הוא חובר בין המאות 3-2 לספירה.
התרגום נאמן למקור השומרוני. הוא אינו חושש בדרך כלל לתרגם תיאורי הגשמה והוא מערב מעט מאוד פירושים מדרשיים.
[עריכה] תרגומים ליוונית
[עריכה] תרגום השבעים
- ערך מורחב – תרגום השבעים
הידוע ביותר מכל התרגומים ליוונית הוא תרגום השבעים שנקרא בלטינית Septuaginta או LXX. בנוסף קיים מספר רב של תרגומים ליוונית, כאשר חלקם נתרגמו ישירות מהמקור העברי על מנת לשמר את נוסחו ואחרים הם עיבודים לתרגומים קיימים בשפה היוונית כאשר הנוסח העברי המקורי לא עמד למול עיני המתרגמים. הוצאה ביקורתית של תרגום השבעים יצאה על ידי מספר חוקרים בגטינגן Göttingen, 1931: Septuaginta: Vetus Testamentum Greacum Auctoritate Societis Litterarum Gottingensis Editum
תרגום השבעים הוא תרגום יהודי שהוכן ליהודי אלכסנדריה שדיברו יוונית באותם הימים. הסיפור על התהוות תרגום השבעים נפרס באיגרת אריסטיאס ושמו קשור למסורת על תולדות כתיבתו בידי שבעים (או שבעים ושניים) זקנים (ויש מסורות שבהן מונים רק חמישה זקנים). בתלמוד הבבלי (מגילה ט,א), מסופר כי המלך תלמי השני (מלך: 285-247 לפנה"ס) הטיל את משימת התרגום על שבעים ושניים חכמים, שעבדו בנפרד, ובסוף התהליך נמצאו כל תרגומיהם זהים זה לזה. מלבד אגרת אריסטיאס, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפאניוס (403-320 לספירה) - 'על מידות ומשקלות'.
התרגום מצביע על טקסט מקור עברי שונה מזה שעליו מתבסס נוסח המסורה המקובל בימינו וזוהי סוגייה כשלעצמה - היכולת לזהות את הטקסט העברי המקורי של ספרי המקרא. תרגום השבעים עוּבד פעמים רבות וכבר במאות הראשונות לספירה קיימים מספר נוסחים שלו שהעיקרים בהם אלו של אוריגינס (הֶכְּספלה) בארץ ישראל, של לוקיאנוס בסוריה ושל הֶסיכיוס במצרים. לאחר גילוי המגילות הגנוזות בקומראן, התברר כי פעמים רבות ישנה מקבילה בין הנוסח העברי של חלק מן המגילות לבין המשתקף בתרגום השבעים.
כתבי היד השלמים החשובים הם: B - כת"י ותיקאנוס, המאה ה-4; זהו כתב היד השלם הטוב ביותר של תרגום השבעים ונקי, יחסית, משיבושים מלבד מספר מועט של ספרים. S - סינאיטיקוס, אף הוא מהמאה ה-4 והוא נמצא במנזר סנטה קתרינה בסיני, אך יש בו יותר עיבודים. A - אלכסנדרינוס, המאה ה-5; יש בו השפעות של ההכספלה ועיבודים אחרים.
תרגום השבעים מכיל את תרגום 24 ספרי המקרא, תרגום ספרים שנכתבו עברית ואבדו, וספרים שנכתבו במקור בשפה היוונית. סדר הספרים ושמותם שונה מאלו שבנוסח המסורה, כך למשל ספר דברים שנקרא כך בנוסח המסורה, על שם המילה השנייה המופיעה בו ("אלה הדברים...") – נקרא בתרגום השבעים Δευτονομεριον - Deutonomerium, בדיוק כפי שהוא מופיע בתלמוד: 'משנה תורה' (כגון במסכת עבודה זרה כה,א), על שם תוכנו החוזר בקצרה על קורות ישראל מיציאת מצרים. שמות הספרים על-פי תרגום השבעים עברו לתרגומים הלטיניים ומשם ללשונות המערב.
[עריכה] עיבודים של תרגום השבעים
ההבדלים הרבים בין נוסח המסורה לתרגום השבעים הביאו לכך שמתרגמים עיבדו אותו כדי שיתאים לנוסח המסורה; המעבדים היהודים הידועים הם: καιγε -תיאודוטיון ועקילס ששמו להם למטרה את האחדת הנוסח והתאמת התרגום לנוסח המסורה שכבר התפשט אז, וברוח זו יש להבין את הנאמר במסכת קידושין מט,א: "המתרגם פסוק בצורתו - הרי זה בדאי, והמוסיף עליו - הרי זה מחרף ומגדף". המעבדים הנוצריים, לעומתם, הכניסו בתרגום שינויים שנועדו להתאים את הטקסט להשקפותיהם; המעבדים הנוצריים הידועים הם: אוריגינס, סומכוס ולוקיאנוס. נמצאו גם עיבודים של תרגום השבעים במערות מדבר יהודה.
עקילס והמגילות מקומראן לא תרגמו את שם ה', אלא כתבוהו בעברית משום קדושתו. התרגום הקרוי קייגה-תיאודוטיון, שמחברו אנונימי וחי כנראה בסביבות 50 לספירה, נקרא כך משום שכל מילת 'גם' מתורגמת על ידו - καιγε, כלומר - 'לפחות', על פי הכלל הפרשני (שרבי עקיבא השתמש בו בתדירות גבוהה) שכל מילת 'גם' בתורה באה לרבות. תיאודוטיון, שחי בסוף המאה ה-2 לספירה, התבסס על התרגום הקרוי קייגה תיאודוטיון והעתיק ממנו הרבה מילים שלא ידע לתרגמן, בצורת תעתיק יווני ללא תרגום.
עקילס הכין את העיבוד שלו לתרגום השבעים בסביבות שנת 125 לספירה, והחוקרים מזהים אותו עם אונקלוס שנזכר במסכת מגילה ג,א. אולם התרגום היווני של עקילס מדויק יותר מהתרגום הארמי של אונקלוס. עקילס היה, ככל הנראה, תלמידו של רבי עקיבא ועל פי תורת רבו שדרש כל אות וכל תג בתורה, דאג עקילס לתרגם במדויק כל מילה וכל מרכיב במילה. ראוי לציון מיוחד תרגומו למילה 'משיח', שבשונה מהתרגומים האחרים שתירגמו 'כריסטוס', הוא מצא אקוויולנט אחר לתרגום בכדי להימנע מההקשר הנוצרי.
סומכוס חי בסוף המאה ה-2, ולא ברורה השתייכותו הדתית, ויש הטוענים שהיה נוצרי; עיבודו פחות מדויק מזה של עקילס. אוריגינס, מאבות הכנסייה שחי באמצע המאה ה-3, חיבר את ההכספלה - חיבור בעל 6 טורים מקבילים ובהם נוסח המקרא בעברית, התעתיק היווני שלו ו-4 תרגומים יווניים, מתוכם אחד שמקורו לא ברור, עקילס, סומכוס וקייגה-תיאודוטיון. עיבוד נוסף הוא זה של הֶסכיוס, שמוצאו ממצרים בשנת 300 לספירה. מעבד אחר הוא לוקיאנוס מאנטיוכיה, מת ב-312, והוא מסתמך בדרך כלל על העיבוד של אוריגינס.
[עריכה] תרגומים ללטינית
התרגום הלטיני המפורסם והמקובל הוא "ווּלגאטה" (vulgata; פרטים בהמשך), אך תרגומים לטיניים היו נפוצים עוד לפני הוולגטה, החל מהמאה ה-2 לספירה. תרגומים אלו נקראים Vetus Latina (בקיצור: VT), כלומר: התרגום הלטיני הקדום. רוב התרגומים לא היו מקצועיים ונמצאו בהם שגיאות שמקורן באי הבנת הטקסט העברי; זאת ועוד, שפתם הייתה לטינית מדוברת.
[עריכה] הוולגטה
- ערך מורחב – וולגטה
אב הכנסייה הירונימוס (420-325 בערך), שידע עברית מלבד הלטינית והיוונית, והתמחה בתאולוגיה, יצר מכל התרגומים הלטיניים תרגום הומוגני משופר. העבודה נעשתה בין השנים 405-390, והירונימוס הסתייע רבות ביהודים שהכיר. תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם (נביאים ראשונים, שמואל ומלכים) נעשה בצמוד לטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים (יהושע, שופטים, רות ואסתר) תורגמו על ידו בצורה יותר חופשית. על כל פנים הירונימוס הסתמך על הנוסח העברי, משום שהבחין בסטיות שיש לתרגומים היווניים מהמקור העברי.
הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת 1546 כנוסח המוסמך של כתבי הקודש. היא כוללת, מלבד ספרי המקרא והברית החדשה, גם תרגום הספרים החיצוניים. השם 'וולגטה' (=הנפוצה) ניתן לתרגום על ידי רוג'ר בייקון, וכאשר נעשתה החלוקה הפנימית לפרקים בוולגטה, היא עברה גם לתנ"ך העברי (ראו ערך מורחב: חלוקת הפרקים בתנ"ך). חלק מפרשני המקרא היהודים בימי הביניים הכירו את הוולגטה, וכך, למשל, רשב"ם בפירושו לבראשית מט, י דוחה את גרסת הירונימוס לשילה - שילוח (כלומר, המשיח ישו המשולח). גם בפירושי ראב"ע ישנן התייחסויות לטעויות בוולגטה.
מהדורה מדעית של הוולגטה יצאה בשני חלקים בשנת 1969 בשטוטגארט: R. Weber et All (eds.), Biblia Sacra Iuxta Vulgatam Versionem.
[עריכה] תרגומים קופטיים
הקופטית היא השלב האחרון של השפה המצרית והיא שימשה את תושבי מצרים הנוצריים, וזו הסיבה שהיא הפכה אחת משפות הקודש. המקרא והברית החדשה תורגמו לקופטית, כנראה החל מהמאות 2-3 לספירה פעמים רבות, גם בימי הביניים. על פי חקירת הנוסח, נראה כי התרגום הסתמך גם בספרי המקרא על התרגום היווני.
[עריכה] התרגום החבשי
שפת הגֶעז, היא השפה הקדושה באתיופיה, ובה נכתבו ספרי המקרא והברית החדשה. ספר אורית, שהוא התרגום של התורה לגעז הסתמך על תרגום השבעים, אך נשען גם על התרגומים הארמיים; הוא נוצר לאחר שנת 300 לספירה. פרסומו של התרגום החבשי בא לו בעיקר בשל הספרים החיצוניים שנוספו אליו ושלא קיימים בשפות אחרות, כך ניתן למצוא בו את ספר היובלים כולו, ספר חנוך, ספר ברוך ועוד; לא מופיעים בו ספרי המקבים.
[עריכה] התרגום הסורי
הסורית העתיקה היא ניב של הארמית ואליה תורגם התנ"ך מספר פעמים; התרגום המקובל הוא זה הקרוי הפשיטתא, אך נעשו גם תרגומים הנשענים על ההקספלה של אוריגינס (ראו לעיל, תרגומים ליוונית). הפשיטתא, כמו הוולגטה, היא התרגום שהתפשט בעם, ומכאן שמו. על פי המסורת הסורית המרכזית, התרגום נעשה בימי המלך אֶבגר בתקופת השליחים של ישו, אך כתבי היד מצביעים על המאות 4-5. התרגום משקף מסורת פרשנית-יהודית של חז"ל והתרגומים הארמיים, אולם בדרך כלל הוא מתרגם באופן עצמאי.
[עריכה] תרגומים לערבית
קיימים תרגומים רבים של המקרא לערבית, והם מגוונים מאוד, הן מבחינת מקורם והן מבחינת תפוצתם.
רב סעדיה גאון (רס"ג, 882-942) תרגם את כל המקרא לערבית; תרגומו נקרא ה'תפסיר' (=הפירוש). למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות. תרגום המקרא שירת את רס"ג בפולמוס שהיה לו עם הקראים. באמצעות תרגום המקרא לערבית הוא קיווה להוכיח ליהודים דוברי ערבית, בעיקר במצרים, כי השיטה הקראית איננה מעשית.
הגם שכיום התפסיר קיים בתעתיק עברי (שפה ערבית באותיות עבריות), על פי עדותו של ר' אברהם בן עזרא, רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). לשונו של התפסיר ספרותית והוא, כאונקלוס, מרחיק ביטויי הגשמה של האל ומזהה מקומות גיאוגרפיים עם אתרים בני זמנו. במקומות שבהם הפרשנות היהודית-רבנית שונה באופן משמעותי מהפרשנות הקראית, מדגיש התרגום את הפרשנות היהודית-רבנית. תרגומו של רס"ג התפשט בין כל הדתות - יהודים, שומרונים, ונוצרים.
תרגומו של רס"ג תורגם בחזרה לעברית על ידי יוסף קאפח, והמקומות בהם תרגומו כולל אף פירוש נכנסו למהדורת תורת חיים של מוסד הרב קוק.
[עריכה] תרגומים לאנגלית
תרגום של חלקים מהתנ"ך לאנגלית נעשה החל מהמאה ה-7. תרגום מלא של התנ"ך לאנגלית (Middle English), שנעשה בניהולו של ג'ון ויקליף, פורסם בשנת 1380 בערך. הכנסייה גינתה תרגום זה, משום שראתה בפרשנות שנילוותה לו דברי כפירה. תרגומים נוספים לאנגלית נדחו אף הם על-ידי הכנסייה והמלך.
ב-1530 תרגם ויליאם טינדייל רק את החומש לאנגלית, ו-5 שנים לאחר מכן פרסם מיילס קאורדייל את כל התנ"ך באנגלית. המלך ג'יימס הראשון (בסקוטלנד הוא נחשב לג'יימס השישי) יזם יצירת תרגום רשמי של התנ"ך ושל הברית החדשה לאנגלית. יוזמתו באה על רקע המאבק המר בין הפרוטסטנטים לקתולים באנגליה ובסקוטלנד. המלך ג'יימס הציע לכתוב תרגום חדש לאנגלית שיהיה מקובל על פרוטסטנטים וקתולים כאחד. תרגום זה, שנעשה מעברית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611, והוא קרוי "התנ"ך של המלך ג'יימס" (King James Bible, KJV). תרגום זה נחשב עד היום לתרגום המוסמך של התנ"ך באנגלית (Authorized Version); עבדו עליו חוקרים מאוניברסיטאות בלונדון, אוקספורד וקיימברידג'. הם השתמשו גם בפרשנות יהודית לשם התרגום. במהדורה זו דרש המלך ג'יימס לנקות את המלכים מכל רשע שיכול להידבק אליהם, כדי לטהר את מוסד המלוכה. בתרגום נעשה מאמץ לשמור על המבנה של הטקסט העברי, ולהמיר ככל האפשר מילה עברית במילה אנגלית. עם זאת, מילה עברית עשויה להיתרגם למילים שונות באנגלית בהקשרים שונים, זאת כדי לשמור על שפה קולחת. הניסיון לתרגם מילולית ניבים עבריים, יצר ביטויים חדשים באנגלית שהפכו בהדרגה לחלק מהשפה והתרבות האנגלית, למשל "מצא חן בעיני" (בראשית ו' ח') - "found grace in the eyes of"; "בעור שיניו" (על-פי איוב י"ט כ') - "by the skin of his teeth".
מאז יצאו לאור יותר מחמישים תרגומים נוספים של התנ"ך בשלמותו לאנגלית, ותרגומים חלקיים רבים מספור. במאה ה-20 נוצרו תרגומים אחדים לאנגלית מנקודת מבט יהודית (להבדיל מנקודת המבט הנוצרית של התרגומים הקודמים. התרגום הראשון מסוג זה הושלם בשנת 1917. בשנת 1962 הושלם תרגום נוסף של התורה, הקרוי (New Jewish Version (NJV.
[עריכה] תרגומים לשפות נוספות
מרטין לותר (1483-1546), מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, תרגם את התנ"ך בין השנים 1523-1534 לגרמנית מן המקור העברי (וכלל בתרגום, כמנהג הנוצרים, גם את הברית החדשה בתרגום לגרמנית). לתרגום זה נודעה חשיבות תאולוגית רבה, בהורידו את התנ"ך משפה המובנת רק לאליטה של הכמרים והמלומדים, להמון העם.
במהלך השנים נתחברו תרגומים נוספים לגרמנית, גם על ידי יהודים. משה מנדלסון, אבי תנועת ההשכלה, יזם תרגום של התורה לגרמנית, ממניעים הדומים לאלו של לותר. גם ר' שמשון רפאל הירש, מנהיג יהדות גרמניה האורתודוקסית, תרגם את התורה לגרמנית, ממניעים חינוכיים שונים - כדי לבצר את מעמד הדת כנגד הרפורמה והחילון. תרגום נוסף לגרמנית יזם פרנץ רוזנצווייג, ומאוחר יותר תורגם התנ"ך גם בידי נפתלי הרץ טור סיני.
בעקבות מרטין לותר תרגמו את התנ"ך לשפות רבות: צרפתית - 1535; דנית - 1550; הולנדית - 1562; פולנית - 1563; ספרדית - 1569; סלובקית - 1584; וולשית - 1588; הונגרית - 1590; צ'כית - 1593; איטלקית - 1607; פינית - 1642; יידיש - 1679; אירית - 1685; רומנית - 1688; לטבית - 1689; סינית - 1822; סנסקריט - 1825; טורקית - 1827.
אביה של שפת אספרנטו, אליעזר לודוויג זמנהוף, תירגם את התנ"ך לאספרנטו.
| גרסה | תחילתו של ספר בראשית |
|---|---|
| עברית |
בראשׁית ברא אלהים את השׁמים ואת הארץ. |
| ארמית (תרגום אונקלוס) |
בְּקַדְמִין בּרָא יְיָ יַת שׁמַיָא וְיַת אַרְעָא. וַאֲמַר יְיָ יְהֵי נְהוֹרָא וַהֲוָה נְהוֹרא |
| ערבית |
فِي الْبَدْءِ خَلَقَ اللهُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضَ، |
| התנ"ך של המלך ג'יימס |
In the beginning God created the heaven and the earth.
And the earth was without form, and void; and darkness was upon the face of the deep. And the Spirit of God moved upon the face of the waters. And God said, Let there be light: and there was light. |
| גרסה אמריקאית סטנדרטית |
In the beginning God created the heavens and the earth.
And the earth was waste and void; and darkness was upon the face of the deep: and the Spirit of God moved upon the face of the waters. And God said, Let there be light: and there was light. |
| אנגלית מודרנית |
In the beginning God created the heavens and the earth.
The earth was barren, with no form of life; it was under a roaring ocean covered with darkness. But the Spirit of God was moving over the water. God said, "I command light to shine!" And light started shining. |
| גרמנית |
Im Anfang schuf Gott die Himmel und die Erde.
Und die Erde war wüst und leer, und Finsternis war über der Tiefe; und der Geist Gottes schwebte über den Wassern. Und Gott sprach: Es werde Licht! Und es wurde Licht. |
| הולנדית |
In den beginne schiep God den hemel en de aarde.
De aarde nu was woest en ledig, en duisternis was op den afgrond; en de Geest Gods zweefde op de wateren. En God zeide: Daar zij licht! en daar werd licht. |
| ייִדיש (תּרגום פֿון יהואש) |
אין אָנהײב האָט גאָט באַשאַפֿן דעם הימל און די ערד. |
| נורבגית |
I begynnelsen skapte Gud himmelen og jorden.
Og jorden var øde og tom, og det var mørke over det store dyp, og Guds Ånd svevde over vannene. Da sa Gud: Det bli lys! Og det blev lys. |
| שבדית |
Allt började när Gud skapade himlen och jorden.
Först var jorden ett formlöst och tomt kaos, och Guds Ande svävade över de mörka dimmorna. Då sa Gud: "Ljus, bli till." Då blev det ljust. |
| לטינית (וולגאטה) |
in principio creavit Deus caelum et terram.
terra autem erat inanis et vacua et tenebrae super faciem abyssi et spiritus Dei ferebatur super aquas. |
| איטלקית |
In principio Dio creò il cielo e la terra.
Ora la terra era informe e deserta e le tenebre ricoprivano l'abisso e lo spirito di Dio aleggiava sulle acque. Dio disse: «Sia la luce!». E la luce fu. |
| אספרנטו |
En la komenco kreis Dio la ĉielon kaj la teron.
Kaj la tero estis senforma kaj dezerta, kaj mallumo estis super la abismo; kaj la spirito de Dio ŝvebis super la akvo. Kaj Dio diris: Estu lumo; kaj fariĝis lumo. |
| צרפתית |
Au commencement, Dieu créa les cieux et la terre.
La terre était informe et vide: il y avait des ténèbres à la surface de l'abîme, et l'esprit de Dieu se mouvait au-dessus des eaux. |
| ספרדית |
En el principio creף Dios los cielos y la tierra.
Y la tierra estaba desordenada y vacםa, y las tinieblas estaban sobre la faz del abismo, y el Espםritu de Dios se movםa sobre la faz de las aguas. Y dijo Dios: Sea la luz; y fue la luz. |
| פולנית |
Na początku Bóg stworzył niebo i ziemię.
Ziemia zaś była bezładem i pustkowiem: ciemność była nad powierzchnią bezmiaru wód, a Duch Boży unosił się nad wodami. Wtedy Bóg rzekł: "Niechaj się stanie światłość!" I stała się światłość. |
| רוסית |
В начале сотворил Бог небо и землю.
Земля же была безвидна и пуста, и тьма над бездною, и Дух Божий носился над водою. И сказал Бог: да будет свет. И стал свет. |
| אוקראינית |
На початку Бог створив Небо та землю.
І сказав Бог: Хай станеться світло! І сталося світло |
| אפריקאנס |
In die begin het God die hemel en die aarde geskape.
En die aarde was woes en leeg, en duisternis was op die wêreldvloed, en die Gees van God het gesweef op die waters. En God het gesê: Laat daar lig wees! En daar was lig. |
| מאנית (Manx Gaelic) |
Ayns y toshiaght chroo Jee niau as thalloo.
As va'n thalloo gyn cummey, as feayn; as va dorraghys er eaghtyr y diunid: as ren spyrryd Yee gleashagh er eaghtyr ny ushtaghyn. As dooyrt Jee, Lhig da soilshey 've ayn; as va soilshey ayn. |
[עריכה] סוגיות ומחלוקות בתרגומי התנ"ך
[עריכה] ביטויים קשים לתרגום
- "תוהו ובוהו" (בראשית א' ב') - תורגם כ- "ריקה וחסרת-צורה" או "ריקה ושוממה" (בוולגטה, ובתרגומים ללשונות אירופיות), וגם: "ריקה וחרבה" (בערבית).
- לשון נופל על לשון
- "וְאַבְרָהָם בּן-מְאַת שנָה בְּהִוָלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. וַתֹאמֶר שׂרָה צְחֹק, עָשׂה לִי אֱלֹהִים כָּל-הַשֹמֵעַ יִצְחַק-לִי" (בראשית, כ"א, ה-ו) - ברוב התרגומים משחק המילים בין שמו של יצחק לבין הפועל "יצחק" אובד, והקורא אינו יכול לעמוד על הקשר בין המילים.
- " כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה' וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר, כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא-אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ." (עמוס, ח, א-ב) - הביטוי "כלוב קיץ", שמשמעותו "סל פירות" נועד ליצור משחק-מילים עם הפסוק "בא הקץ על עמי ישראל". ברוב התרגומים משחק-המילים אובד, וכך בעצם ניטל הטעם למשל, אולם בתרגום חדש לאנגלית נמצא לכך פתרון:
-
- This is what the Sovereign LORD showed me: a basket of ripe fruit. "What do you see, Amos?" he asked."A basket of ripe fruit," I answered. Then the LORD said to me, "The time is ripe for my people Israel; I will spare them no longer.[3]
[עריכה] מחלוקות בין-דתיות
- בישעיהו פרק ז' פסוק י"ד נאמר: "הנה העלמה הרה ויולדת בן". פרשנים נוצרים זיהו את הפסוק כבשורה על לידתו של ישו, ולפיכך ברוב התרגומים לשפות אירופיות המילה העברית "עלמה" מתורגמת למילים שמשמעותן "בתולה".
- בתהילים ב' ז' המילים: "ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" מפורש בנצרות כמתייחס לישו, ולפיכך בתרגומים לאנגלית המילה Son ("בן") נכתבת באות-גדולה (capitalized), כפי שמקובל לגבי שמות פרטיים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תרגומי התנ"ך והברית החדשה לשפות רבות (אתר נוצרי)
- תרגום אונקלוס באתר מכון ממרא
- הסבר על תרגום אונקלוס, מתוך "מורה נבוכים" של הרמב"ם
- על תרגום אונקלוס באתר מט"ח
- על התרגומים הארמיים באתר מט"ח
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו למשל בדף העוסק בשפת איי קיריבטי באתר "אומניגלוט".
- ^ הכינוי "יא"ר" הומצא על ידי שד"ל- שכן כך הוא פיענח (בטעות) את שנת כתב היד ובאותו זמן הוא טרם מצא את שמו המקורי - פתשגן.
- ^ מקור: New International Version תרגום מקוצר של הנוסח האנגלי: (...) "מה אתה רואה, עמוס?" (...) "סל פירות בשלים" (...) "בשלה השעה לעמי ישראל, לא אחוס עליהם עוד."
