קטלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קטלן
השוואה בין קטלן לבין אדם ממוצע
מצב שימור
מצב שימור: תלוי שימור (CD)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	לווייתנאים
תת־סדרה:	לווייתני שיניים
משפחה:	דולפיניים
סוג:	קטלן
מין:	קטלן
שם מדעי
Orcinus orca
תחום תפוצה
תפוצת הקטלן (בכחול)

גולגולת של קטלן

קטלן (שם מדעי: Orcinus orca; לעתים אורקה או גרמפוס) הוא יונק ימי השייך לסדרת הלווייתנאים, הגדול במשפחת הדולפיניים והיחיד בסוגו (Orcinus). אורכו הממוצע של פרט בוגר נע בין 8 ל-10 מטרים ומשקלו נע בין 3 ל-10 טונות. הקטלן ניזון מדגים, דיונונים, עופות ימיים ויונקים ימיים, כולל לווייתנים ממינים שונים. הקטלן נפוץ בכל האוקיינוסים.

אוכלוסיית הקטלנים נחלקת לקבוצות המצויות במרחבים קבועים ולקבוצות הנודדות למרחקים. שיטת הציד שלהם היא לרוב חברתית; התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות סדרת נקישות מהירות הנשמעת כיללות. הקטלן נחשב לאחד הטורפים הקטלניים ביותר בטבע. את המידע אודות המתרחש בסביבתו קולט הקטלן באמצעות ההד: הוא משמיע קולות נקישה בתדר גבוה ומקבל בחזרה הד מגופים הנמצאים במים, כגון בעלי חיים.

[עריכה] מינוח

השם "אורקה" ניתן לראשונה ליונקים ימיים אלו על-ידי הרומאים, ונגזר כנראה מהמילה היוונית "אוריקס" (ὄρυξ), שמשמעותה "לווייתן". המונח "אורק" שימש לתיאור דגים גדולים, לווייתנים או מפלצות-ים, אך כיום זהו מונח שקול לחלוטין ל"אורקה". השם "קטלן" היה נפוץ בעבר לתיאור בעל חיים זה, אולם משנות ה-60 גובר השימוש בשם "אורקה". כיום יש שימוש בשני השמות, ועם זאת במרבית השפות האירופאיות הוא נקרא "אורקה".

מקור הכינוי "קטלן" או "רוצח" הוא בעדותם של מלחים ספרדים מהמאה ה-18 אשר צפו בלהקת קטלנים הורגת לווייתן גדול. הם כינו את היונק הימי בשם "asesina-ballenas", כלומר "רוצח לווייתן". התרגום לשפה האנגלית, "לווייתן רוצח", היה מהופך ושגוי. מונח זה הפך לשגור אף בפי דוברי הספרדית, כך שהם החלו להשתמש בתרגום צולב מן המונח האנגלי המהופך - "ballena asesina". בימינו, גם בקרב קהילת החוקרים, רבים סבורים כי השם המתאים לקטלן הוא השם הקודם ("לווייתן רוצח"), בשל העובדה שהוא אכן הורג בעלי חיים, כולל לווייתנאים אחרים. התומכים בשם זה מצביעים על העובדה שמקור השם אינו קשור במסורת הספרדית בלבד. השם הלטיני של הסוג קטלן הוא Orcinus, ומשמעותו "מהגיהינום". בנוסף, הם טוענים כי השם "אורקה" אמנם אינו קשור מבחינה אטימולוגית ל-Orcinus, אולם ייתכן שהדמיון בצליל ביניהם גרם לאנשים מסוימים לכנות את הקטלן בשם שמשמעותו "לווייתן המביא מוות" או "שד מהגיהינום".

לשמו של הקטלן קונוטציה מאיימת גם בשפות אחרות. בפינית שמו הוא miekkavalas ובהולנדית -zwaardwalvis, שמות שמשמעותם "לווייתן חרב". ביפנית הוא נקרא "שאחי" (鯱); סימני המילה פירושם "דג" ו"טיגריס".

[עריכה] טקסונומיה ואבולוציה

הקטלן הוא המין היחיד בסוגו (Orcinus). הוא הגדול מבין שלושים וחמישה מיני משפחת הדולפיניים. מנקודת מבט קלדיסטית (נקודת מבט הממיינת את עולם החי לפי התפתחות אבולוציונית ולא לפי דמיון מורפולוגי) אין לו קרובים ישירים, ולכן פליאונטולוגים מאמינים כי לקטלן היסטוריה אבולוציונית אנגנטית: הקטלן התפתח מהאבות הקדמונים שלו לצורתו הנוכחית ללא התפצלות השושלת. אם טענתם זו נכונה, משמעותה היא שהקטלן הוא אחד המינים הקדמונים של הדולפיניים. למרות זאת, לא סביר כי הוא עתיק יומין כמו משפחת הדולפיניים עצמה, שגילה המשוער הוא חמישה מיליוני שנים.

קיימים לפחות שלושה סוגי קטלנים בעלי שונות גנטית המספיקה כדי להבחין בהם כתת-מינים שונים או כגזעים שונים. מיונים אלו מבוססים בעיקרם על מחקרים שנעשו בקרבת החוף המערבי של קנדה וארצות הברית. שלושת הסוגים הם:

סנפירי זנבם של פרטי קטלן מקומיים, זכר ונקבה, בחופי וושינגטון, יולי 2006

• מקומי - הסוג הנצפה ביותר בקרב שלושת הסוגים באזור צפון-מזרח האוקיינוס השקט. הקטלן המקומי ניזון בעיקר מדגים והוא חי בקבוצות משפחתיות מורכבות ומלוכדות, הידועות כלהקות. הנקבות בעלות סנפיר גב מעוגל, המסתיים בזווית חדה. הקטלן המקומי נוהג לפקוד שוב ושוב אזורים מסוימים.
• ארעי - תזונתו של הקטלן הארעי מורכבת רובה ככולה מיונקים ימיים; הוא אינו אוכל דגים. הקטלן הארעי שוחה בקבוצות קטנות, הכוללות בין שניים לשישה פרטים. בניגוד לקטלן המקומי, הקטלן הארעי אינו בהכרח שומר על המסגרת המשפחתית. הנקבות מאופיינות בסנפיר גב קטן שצורתו "משולשת" ומחודדת יותר.
• רחוק מן החוף - קטלן זה שוהה באוקיינוסים הפתוחים, וניזון בעיקר מדגים, כרישאים וצבים. נצפו קבוצות הכוללות עד 60 פרטים של קטלן "רחוק מן החוף". אין מידע רב על אוכלוסיות אלו ועל מנהגיהן. ניתן להבחין בין קטלן זה לבין הקטלן המקומי והארעי על פי הבדלים גנטיים. את הנקבות מאפיין סנפיר-גב מעוגל ברציפות.

שלוש קבוצות אלו אינן מתקשרות ביניהן, ועל פי רוב פרטים מקבוצות שונות מתעלמים זה מזה, אף על פי שקבוצות הקטלן המקומי והקטלן הארעי חיות באותם אזורים. מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי שלוש הקבוצות לא הזדווגו זו עם זו במשך 10,000 שנים (Chadwik). לאחרונה נתגלו 3-2 קבוצות נוספות של קטלנים באזור אנטארקטיקה. סוג א' נראה כמו קטלן טיפוסי, חי במים הפתוחים וניזון בעיקר מלווייתני מינקי. סוג ב' וסוג ג' קטנים יותר מסוג א'. צבע עורם של שני סוגים אלו (ב' ו-ג') שונה - הוא בעל גוון אפרפר ולבן-צהוב, במקום צבעי השחור ולבן הטיפוסיים. ההבדלים בין שני הסוגים עצמם ניכרים בדפוסי הצבע על עורם. סוג ב' ניזון בעיקר מכלבי ים, בעוד סוג ג' ניזון בעיקר מדגים ^[1].

[עריכה] מאפיינים פיזיים

קטלן בדולפינריום. ניתן להבחין בצבע הקטלן ובסנפיר הגבי. הכתם שבתחתיתו משמש להבחנה בין פרטי קטלן שונים

נקבת קטלן יחד עם הוולד שלה

גבו של הקטלן שחור, החזה וצדי הגוף לבנים, וקיימים כתמים לבנים מעל ומתחת לעיניו. גופו כבד וחסון, סנפיר הגב גדול יחסית, ובצדו האחורי קיים כתם בצבע אפור כהה. הזכר יכול להגיע לאורך של 9.5 מטרים ולמשקל של שישה טונות. עם זאת, זכרים גדולים במיוחד יכולים להגיע אף למשקל עצום של שמונה טונות. הנקבות קטנות מהזכרים - אורכן מגיע לכ-8.5 מטרים, ומשקלן לכ-5 טונות. הקטלן הגדול ביותר שנצפה היה זכר מאזור מדינת וושינגטון בחוף המערבי של ארצות הברית, שאורכו הגיע ל-9.8 מטרים. הוולדות נולדים במשקל של כ-180 קילוגרם ובאורך של כ-2.4 מטרים. גודלו של הקטלן ועוצמתו הופכים אותו לאחד ממיני היונקים הימיים המהירים ביותר, ומהירותו יכולה לעלות על 55 קילומטר לשעה. השיניים של הקטלן חרוטיות וחזקות, ומספרן 10 - 15 בכל מחצית לסת. השיניים שוות בגודלן, ומשמשות לאחיזת המזון בלבד. המזון אינו נלעס, אלא נבלע נתחים-נתחים לאחר שנקרע מגוף הטרף.

בשונה ממרבית הדולפיניים, סנפיר החזה של הקטלן הוא גדול ומעוגל וצורתו דומה לזו של משוט. סנפירי החזה של הזכרים גדולים באופן משמעותי מאלו של הנקבות: אורכם אצל הזכרים הוא 1.8 מטרים, פי שניים ומעלה מאורך הסנפיר של הנקבות. בנוסף, אצל הזכרים לסנפיר החזה צורה דמוית משולש והוא גבוה ומאורך יותר מאשר אצל הנקבות, שאצלן הוא קצר יותר ועקום יותר. את זכרי הקטלן הגדולים ניתן לזהות בקלות וקשה לבלבל ביניהם לבין חיות ים אחרות. עם זאת, ממרחק מה עלולים להתבלבל בין הנקבות והוולדות לבין עבשן קטלני או גרמפוס אפור.

מרבית המידע בנוגע לקטלן מקורו בסקירות ארוכות טווח של האוכלוסיות בקרבת חופי קולומביה הבריטית ומדינת וושינגטון, וכן בניטור מצבם של האורקות הנמצאים בשבי. בשנות ה-70 גילו חוקרים כי ניתן להבחין בין פרטים שונים של קטלן באמצעות סנפיר-הגב ובאמצעות הכתם שנמצא בתחתיתו. כיום מבדילים בין פרטי קטלן שונים בעזרת הבדלים בקפלים, בשריטות ובחתכים על סנפיר הגב וכן בעזרת הדפוסים של צבעי השחור והלבן על הכתם שנמצא בסופו של סנפיר זה. זיהוי זה מאפשר מנייה מדויקת של אוכלוסיות הקטלנים ולא אומדנן בלבד. בנוסף, הוא מאפשר הבנה מעמיקה יותר של מחזור החיים והמבנה החברתי של אוכלוסיית הקטלנים.

[עריכה] מחזור חיים

נקבות הקטלן מגיעות לבגרות מינית בגיל 15. אחרי גיל זה יש להן מחזורי ייחום, כאשר בין תקופת ייחום אחת לזו שאחריה פרק זמן של שלושה עד שישה חודשים. לנקבה שתי פטמות המצויות בכיסים לצד איבר מינה. לפני ההזדווגות מתקיים טקס חיזור ממושך. ההזדווגות מתרחשת כאשר הזכר והנקבה נמצאים זקופים ומקרבים את בטנם זה לזה, או כשהם צפים על פני המים ונצמדים זה לזה.

משך ההריון הוא בין 15 ל-18 חודשים, והנקבה ממליטה ולד אחד בכל חמש שנים. הלידה יכולה להתרחש בכל זמן בשנה, אולם החודשים הנפוצים ביותר ללידה הם חודשי החורף. שיעור התמותה בקרב הוולדות גבוה מאוד - תצפיות שנעשו העלו כי כמעט מחצית הוולדות לא מצליחים להגיע לגיל של שישה חודשים. הוולדות יונקים במשך יותר משנתיים, אולם הם מתחילים לאכול מזון מוצק כבר החל מגיל שנה. הנקבות מזדווגות עד גיל 40 לערך, כלומר בממוצע כל נקבה מעניקה חיים לחמישה ולדות. לפי הערכות, מרבית הנקבות מגיעות לגיל 50, אך במקרים יוצאי דופן הן עשויות להגיע אף לגילאי 80 ו-90.

הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל 15 ומתחילים להזדווג רק בגיל 21. אורך חייהם הממוצע של הזכרים הוא 45 שנים, ובמקרים קיצוניים ביותר הם מגיעים לגיל 90. ^[2]

[עריכה] תפוצה

קטלן באלסקה

הקטלן מצוי בכל האוקיינוסים ובמרבית הימים, כולל הים התיכון והים הערבי, ימים בהם לא נפוצים לווייתנאים בדרך כלל. הקטלן מעדיף אקלים קריר או קוטבי. במרבית המקרים הם יימצאו באזורי החוף, אולם ניתן למצוא אותם גם במי האוקיינוסים.

ריכוזים גדולים של קטלנים נמצאים באגן הצפוני-מזרחי של האוקיינוס השקט, קרוב לחופים הצפוניים של קנדה ולחופי אלסקה, וכן באזור החופים של איסלנד וצפון נורבגיה. הם נצפים באופן קבוע באנטארקטיקה, והסברה הרווחת היא כי הם שוחים מתחת לקרחונים ונושמים דרך כיסי אוויר, בדומה ללבנתן הלבן. עם זאת, הקטלן כמעט ולא נראה באזורים הארקטיים בעונת החורף, והוא שוהה שם בעיקר בקיץ.

המידע הנוגע לקטלן החי באזורים הרחוקים מן החופים מועט יותר. תצפיות מצביעות על העובדה כי הקטלן יכול לשרוד בטווח רחב של טמפרטורת מים. לא קיימים אומדנים מדויקים המעריכים את אוכלוסיית הקטלנים העולמית, אלא רק הערכות מקומיות: באנטארקטיקה ההערכות נעות בין 70,000 ל-80,000 פרטים; כ-8,000 באוקיינוס השקט הטרופי; מעל ל-2,000 בסביבות יפן; כ-1,500 באזורים הקרים של האוקיינוס השקט; וכ-1,500 נוספים בסביבות נורבגיה. יחד עם הערכה גסה של האזורים שלא נסקרו ניתן לאמוד את אוכלוסיית הקטלנים העולמית ב-100,000 פרטים.

[עריכה] תזונה

בזמן שחייה מהירה, הקטלן קופץ לעתים ומתרומם מעל המים

הקטלן הוא טורף הנמצא בצמרת מארג המזון, והמינים אותם הוא טורף הם רבים ומגוונים. אוכלוסיות מסוימות גילו תכונות של "התמחות" לטרף מיני בעלי חיים מסוימים. כך, לדוגמה, מספר אוכלוסיות קטלנים במימי נורבגיה וגרינלנד מתמחות בטרף של מיני מליח (Clupea, "הרינג"), והן עוקבות אחר נתיב הנדידה של דגים אלו לאורך החוף הנורבגי בכל סתיו; אוכלוסיות אחרות מתמחות בטרף של כלבי ים. קטלן אוכל בממוצע כ-227 ק"ג של מזון בכל יום ^[3].

[עריכה] מזון

קטלן הניזון מדגים צד את טרפו מקרב כ-30 מיני דגים, שהעיקריים הם אלתית (סלמון) (כולל טרוטת עין הקשת, Oncorhynchus tshawytscha), מליח (הרינג) וטונה. כרישים ענקיים, כרישים ארכי גף (Carcharhinus longimanus) ולפעמים גם קרחה לבנה נטרפים בשל הערך התזונתי הרב של הכבד שלהם. ראשי רגלאים, כמו תמנונאים, מהווים גם הם מטרות לטרף.

הקטלן הוא היחיד מבין מיני הלווייתנאים שניזון באופן קבוע מלווייתנאים אחרים. תזונתו של הקטלן נחקרת בשלוש שיטות עיקריות:

• בדיקת תכולת הקיבה של הקטלן.
• בדיקת הצלקות על גופם של נטרפים.
• צפייה בהרגלי האכילה של הקטלן.

באמצעות שיטות אלו נמצאו כ-22 מינים שונים של לווייתנאים המשמשים טרף לקטלן. קבוצות של קטלן יטרפו אפילו לווייתנים גדולים מהם, כמו לווייתני גוץ, לווייתנים אפורים, נקבות וולדות ראשתן גדול ראש ואף לווייתנים כחולים קטנים.

הקטלן טורף יונקים ימיים נוספים, כמו כלבי ים ואריות ים. סוסי ים ולוטרות הים ניצודים גם הם, אולם בשכיחות נמוכה יותר. בנוסף ניזון הקטלן גם ממיני עופות, כמו פינגווינים, קורמורנים ושחפים. את אריות הים הם הורגים בנגיחה חזקה, או במכה אדירה עם הזנב. מקרה אחד של קניבליזם נצפה בקרב הקטלן. - במחקר שערך V. I. Shevchenko במימיו הדרומיים של האוקיינוס השקט ב-1975, תועדו שני זכרים שבקיבותיהם נמצאו שרידים של פרטי קטלן אחרים.

קטלן צעיר יוצא מהמים וסורק את האזור

[עריכה] טכניקות ציד

טכניקות הציד של הקטלן מורכבות, והן כוללות דרכים למציאת הטרף והכנעתו. על מנת למנוע פציעות, הוא ישתק את הטרף לפני הריגתו ואכילתו. בדרך-כלל כוללת טכניקה זו השלכה באוויר, חבטות עם הזנב ונגיחות חזקות. כך, למשל, ישליך הקטלן כלבי-ים באוויר על מנת להמם אותם ולהרגם. בארצות הברית למדו פרטי קטלן שחיים בשבי לאכול דג, להעלות גירה ולהקיא אותו לפני המים, וכך למשוך שחפים לאזור, שיהוו יעד נוסף לציד.

על מנת לצוד לווייתן צעיר מנהלת להקת קטלנים מרדף אחר האם והוולד במטרה להפריד ביניהם. ברגע שהוולד נפרד מהאם חברי הלהקה מונעים ממנו להגיע לפני המים כדי לנשום. גם הלווייתנים הגדולים והבוגרים ניצודים בדרך זו. להקה של נקבות ראשתן גדול ראש יכולות להגן על וולדותיהן באמצעות הקפתם במבנה טבעתי מגונן, כאשר הזנבות שלהן מופנים החוצה. בדרך זו הן מנענעות את זנבן בחוזקה ומנצלות את כוחן הרב על מנת להדוף את להקת הקטלנים.

הקטלן פיתח אף טכניקות מסובכות יותר להשגת מזון. בפטגוניה ובאיי קרוזט (Crozet Islands) ניזון הקטלן מאריות הים הדרום אמריקאים ומגורים של פילי ים (Mirounga), אפילו אם הם נמצאים במים רדודים. בנוסף, יכולים האורקות לזקוף כחצי מגופם באופן אנכי, וכך הם יכולים לסרוק את הסביבה העל-מימית. בשיטה זו, הנקראת באנגלית (Spyhopping), מאתר הקטלן כלבי ים על גושי קרח צפים, ויוצר גלים במטרה להפילם. קטלן נוסף מחכה במארב ליד גוש הקרח הצף, וברגע שהטרף נופל ממנו - הוא מזנק עליו והורגו. טכניקה זו תועדה בהזדמנויות אחדות, אך שכיחות הופעתה באופן כללי אינה ברורה. התיעוד האחרון לשימוש בטכניקה זו היה באפריל 2006, אולם בסופה החזירו פרטי הקטלן את כלב-הים לגוש הקרח, והסתבר שבפעם זו הם רק הדגימו לוולדותיהם כיצד מבצעים את הציד.

דג האלתית ניצוד לרוב על ידי פרט בודד או קבוצות קטנות של קטלנים. לעומתו, מיני המליח נתפסים בדרך-כלל במאמץ משותף של פרטים רבים, באמצעות שיטה מיוחדת הנקראת "קרוסלה": קבוצת קטלנים דוחפת את דגי המליח לכדי גוש כדורי בדרך של שחרור בועות במעגל או סינוורם בבוהק גחונם הלבן, ולאחר מכן מטיחים הקטלנים את זנבותיהם בגוש המליחים לגרימת הלם או מוות. בהכאה מוצלחת תצוד להקת קטלנים בין 10 ל-15 דגי מליח. שיטה זו תועדה רק לגבי אוכלוסיית הקטלנים בנורבגיה, והיא דומה לשיטת הציד של מיני דולפינים מסוימים החיים באוקיינוסים.

[עריכה] התנהגות

קטלן מוציא את פלג גופו העליון מהמים

סדר היום של הקטלן מורכב ככלל מארבע פעילויות: חיפוש מזון, שחייה, מנוחה ופעילות חברתית. בזמן הפעילות החברתית, הזכרים נמצאים עם פין זקוף. טיבה של זקפה זו אינו ידוע, ולא ברור אם מטרתה של זו היא חלק ממשחק או מתצוגה של דומיננטיות. פרטי קטלן "מקומיים" נצפו שוחים לצד פוקניים, דולפיניים, אריות ים, שבאופן אירוני מהווים טרף לקטלן ה"ארעי". קטלן מקומי נמצא רוב הזמן בתנועה, ולעתים הוא גומע מרחק של 160 קילומטרים ביום. עם זאת, ניתן למצוא אותם באזור מסוים במשך זמן רב המגיע עד כדי חודש ואף יותר. גודלו של תחום יכול להיות גדול (1,300 ק"מ) או קטן (320 ק"מ). בניגוד לקטלן המקומי, הקטלן הארעי שוחה וצד בדממה.

[עריכה] מבנה חברתי בקהילות מקומיות

אוכלוסיית הקטלנים בצפון האוקיינוס השקט יוצרת מבנה חברתי סבוך. בשונה מכל יונק אחר שהמבנה החברתי שלו ידוע, פרטי קטלן מקומיים משני הזוויגים חיים עם אימותיהם במשך כל חייהם. היחידה החברתית הבסיסית מושתתת על הזוויג הנקבי. נקבות הקטלן יכולות להגיע לגיל 90, ועל כן ניתן לצפות בקבוצות בנות ארבעה עד חמישה דורות של אמהות השוחות יחדיו. קבוצות אלו מראות יציבות רבת שנים. פרטים יעזבו את הקבוצה רק למשך שעות ספורות, וזאת על-מנת להזדווג או לחפש מזון. הגודל הממוצע של קבוצה כזו בצפון האוקיינוס השקט הוא תשעה פרטים.

משפחות מטריארכליות אלו מתאחדות עם משפחות קרובות אחרות ליצירת להקות, כלומר קבוצות גדולות יותר של פרטי קטלן, שבהן הקשרים מעט רופפים יותר מאשר בקבוצה המשפחתית. להקת קטלן כוללת בממוצע כ-18 פרטים. בשונה מהמצב בקבוצה המשפחתית, הפרטים בלהקה ייפרדו ממנה למשך ימים או שבועות אחדים, לרוב לשם חיפוש אחר מזון. להקת הקטלן הגדולה ביותר שנצפתה מנתה 49 פרטים. פרטי קטלן מאותה להקה אינם מזדווגים ביניהם, והזיווג מתרחש רק בין פרטים מלהקות שונות. בדרך-כלל, להקות של קטלן מקומי גדולות יותר מלהקות של קטלן ארעי, הרחוקות מן החוף. לעתים ניתן לצפות בלהקות-על, שמורכבות ממספר להקות שהצטרפו יחדיו באופן זמני, ואלו יכולות למנות מעל 150 פרטים.

המבנה החברתי של הקטלן

בהיררכיה החברתית, "שבט" היא הדרגה הבאה בתור, ושנייה רק ל"קהילה". שבט מורכב מלהקות של קטלן שהם בעלי "ניב" דומה (ראו בהמשך: שירת הקטלן). בצורה דומה למשפחות וללהקות, גם השבטים מורכבים מלהקות קרובות יחסית באילן היוחסין, לרוב מהצד הנקבי. שבטים שונים יכולים לאכלס את אותם אזורים ופעמים רבות ניתן לצפות בפרטי קטלן משבטים שונים שוחים יחדיו. כאשר קטלן מקומי מצטרף לשבט שלו, הוא ושאר חברי השבט מברכים זה את זה לשלום באמצעות יצירת שני קווים מקבילים.

דרגת ההתקבצות העליונה היא "קהילה". זוהי דרגה שרירותית מעט, ויש הטוענים שזו חלוקה מלאכותית של החוקרים. קהילה היא קבוצה של שבטים שמתערים זה בזה. במבנה הקהילה, בניגוד לדרגות הנמוכות יותר, אין תבניות משפחתיות או קוליות משותפות שניתן להבחין בהן.

בצפון-מזרח האוקיינוס האטלנטי זוהו שלוש קהילות של קטלן:

• הקהילה הדרומית, הכוללת שבט אחד, 3 להקות, 90 פרטים (נכון ל-2006)
• הקהילה הצפונית, הכוללת 3 שבטים, 16 להקות, 214 פרטים (נכון ל-2006)
• הקהילה בדרום-אלסקה, הכוללת 2 שבטים, 11 להקות, 211 פרטים (נכון ל-2006)

יודגש כי ההיררכיה המצוינת לעיל תקפה לגבי הקטלן המקומי, ורק לו. קבוצות של קטלן ארעי הן לרוב קטנות יותר. הסיבה לכך היא שהצאצאים של הקטלן עוזבים בשלב מסוים את המבנה המשפחתי, למרות היותו מבוסס על הזוויג הנקבי, בדומה לקטלן המקומי. עם זאת, גם בין קבוצות הקטלן הארעי קיימים קשרים, רופפים אמנם, הנובעים לרוב מניב דומה.

[עריכה] שירת הקטלן

ערך מורחב – שירת הלווייתן

דוגמיות משירת קטלן

שירת קטלן (מידע) - נגן בדפדפן שירת קטלן ממרחק (מידע) - נגן בדפדפן קולות קטלן (מידע) - נגן בדפדפן לעזרה בהפעלת הקבצים

בדומה למינים רבים במשפחת הדולפיניים, הקטלן נשען במידה רבה על התקשורת הקולית. הוא מפיק מגוון רחב של קריאות ושריקות המשמשות לתקשורת ולהתמצאות. סוג הקולות תלוי בסוג הפעילות; בזמן המנוחה הוא שקט למדי ופולטים קריאה מקרית, הניתנת להבחנה ברורה לעומת הקריאות בזמן פעילות ערה יותר.

קבוצות של קטלן מקומי בצפון-מזרח האוקיינוס השקט נוטות להיות קוליות הרבה יותר מהקבוצות הארעיות החיות באותם אזורים. הקטלן המקומי ניזון מדגים, במיוחד מינים של סלמון פסיפי, שיכולת שמיעתם ירודה ולכן הם אינם מזהים את התקרבות להקת הקטלן ממרחק מספיק. לעומתם, הקטלן הארעי ניזון בעיקר מיונקים ימיים וכן מעופות מים מזדמנים. מכיוון שלכל היונקים הימיים יש שמיעה תת-מימית מצוינת, הקטלן הארעי שוחה בשקט רב על מנת למנוע מטרפם לשמוע אותם. לפעמים ניתן להבחין בהם משתמשים בנקישה בודדת (המכונה גם "הנקישה הסודית"), במקום רצף הנקישות שנצפו באוכלוסיות אחרות.

להקת קטלן מקומי

לכל קבוצה של קטלן מקומי יש ניב ספציפי, ולכל להקה יש מערכת של קולות תת-מימיים. כל חבר בלהקה מכיר את כל סוגי הקולות של אותה הלהקה, ולכן לא ניתן לזהות פרט בלהקה לפי הקולות שהוא משמיע. עם זאת, קריאה מסוימת יכולה לשמש להקה אחת או להיות משותפת ללהקות אחדות. מספר הקולות המשותפים לשתי קבוצות של קטלן הוא כנראה פונקציה של הקשרים הגנאולוגיים ביניהן, והוא פחות מושפע מהמרחק הגיאוגרפי בין שתי הקבוצות. שתי קבוצות שחולקות את אותו אב-קדמון, אך התפתחו במרחק רב אחת מן השנייה, יהיו בעלות מערכת קולות דומה.

מכיוון שלכל להקת קטלן יש ניב שונה ואף שפה שונה, ניתן להבין כי שפת הקטלן היא שפה נלמדת (נרכשת), ומכאן שהקטלן נמצא בשורה אחת עם מיני יונקים מפותחים: האדם, פרימטים גבוהים אחרים וכלבי הים. זאת להבדיל מיתר היונקים, שאצלם השפה והניב נקבעים באופן גנטי ולכן לא קיימים הבדלים בין להקות ושבטים.

[עריכה] שימור

הרס סביבתי, פגיעה במינים המהווים את מקור מזון הקטלן, עימותים עם פעילויות דיג, והרס בתי הגידול הם האיומים המרכזיים על אוכלוסיית הקטלנים העולמית ^[4][5]. בשל השתייכותו של הקטלן לרמה טרופית (מיקום יחסי במארג המזון) גבוהה, הוא נמצא ברמת סיכון גבוהה של הצטברות של ביפניל פוליכלוריד (סוג של תרכובות אורגניות מהצורה ; PCB) בגופו. בסקירה של בעלי החיים הימיים בחוף מדינת וושינגטון התגלה כי ריכוז ה-PCB היה גבוה יותר אצל הקטלן מאשר אצל פוקות מפרץ באירופה שחלו בעקבות חשיפה לכימיקל. תוצאות דומות התקבלו בעת השוואה בין רמות ה-PCB בשומן של פרטי קטלן ליד נורבגיה לעומת הרמות המקבילות אצל דובי קוטב. בהשוואה זו התגלו גם רמות גבוהות יחסית של מדבירי מזיקים ושל מעכבי אש ברומיים (Brominated flame-retardant). עם זאת, לא נצפו עדויות למחלות בעקבות הריכוזים הגבוהים של החומרים הללו. ההשפעה הרווחת ביותר שנמצאה, שאף היא לא הייתה קיימת בכל הפרטים שנבדקו, הייתה ירידה בקצב הרבייה או החלשות המערכת החיסונית.

רוב להקות דג הסלמון, מקור המזון העיקרי של להקות קטלן קבועות בחצי הכדור הצפוני, הצטמצמו באופן משמעותי בשנים האחרונות. גם אוכלוסיות של כלבי-ים ושל אריות-ים בחוף המערבי של אלסקה ובחופי האיים האלואטיים קטנו אף הן. אם המזון מתמעט אז הקטלן חייב לקבל אנרגיה על ידי דילול מאגרי השומן של גופו, דבר המעצים את השפעת המזהמים. בשנת 2005 הגדירה ממשלת ארצות הברית את האוכלוסייה המקומית הדרומית של הקטלן כאוכלוסייה הנתונה בסכנת הכחדה בשל התדרדרות במצבן של שלוש הלהקות באוכלוסייה.

בעקבות התבקעות מכלית הנפט אקסון ואלדז ב-1989 נפגעה קשות אוכלוסיית הקטלנים באזור אלסקה. להקת קטלן מקומי נלכדה באותו אזור, אולם היא הצליחה להימלט מכתם הנפט למים צלולים. עם זאת, כשנה מאוחר יותר התברר כי קרוב לחצי מחברי הלהקה, כ-11 פרטים, נעלמו. לאסון האקולוגי היו השלכות ארוכות-טווח על אוכלוסיית הקטלנים, כמו צמצום משמעותי של כמות הטרף הזמין ובעקבות כך גם הידלדלות במספרם. בדצמבר 2004 קבוצה של מדענים טענה כי אוכלוסייה של קטלנים ארעיים, שמונה כיום כ-7 פרטים, לא התרבתה מאז התבקעות האקסון ואלדז, ועל כן היא עלולה להיכחד ^[6].

[עריכה] הקטלן והאדם

הסנפיר הגבי והכתם שבתחתיתו של קטלן (כנראה מקומי)

הקטלן, המוכר לאדם משכבר הימים, הוגדר כמין טקסונומי בשנת 1758. התיאור הכתוב הראשון של הקטלן ניתן על-ידי פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע, אשר זמן כתיבתו המשוער הוא שנת 70 לספירה. כבר בימים אלו סבבה את הקטלן אווירה של יצור בלתי-מנוצח וטורף כל. פליניוס צפה בטבח פומבי שנערך בקטלן אשר נקלע לנמל ליד רומא, שם התנפלו בני אדם על הקטלן הנטוש והרגו אותו באמצעות דקירות. הוא אמר:

	hoc scire orcas, infestam iis belvam et cuius imago nulla repraesentatione exprimi potest alia quam carnis inmensae dentibus truculentae... lancinant morsu incursuque ceu Liburnicarum rostris fodiunt.

^[7]
בתרגום לעברית:

	את זה [שהלווייתנים האחרים מסתתרים במפרצים קטנים עד היום הקצר בשנה] יודעים הקטלנים (שאת מראם אין לתאר בשום דרך מלבד מסה אדירה של בשר פראי עם שיניים), אויביהם של אותן חיות [הלווייתנים האחרים]... הם מסתערים עליהן ודוקרים אותן כאוניות מלחמה נוגחות
-- פליניוס הזקן, 70 לספירה

[עריכה] ציד לווייתנים

ערך מורחב – ציד לווייתנים

תקופת הציד המסחרי המסיבי של הקטלן התרחשה באמצע המאה ה-20, לאחר שאוכלוסיות של מינים גדולים יותר ניצודו קודם לכן והידלדלו. ציד זה נעצר כמעט לחלוטין ב-1981 בשל איסור מוחלט על ציד לווייתנים. המדינה שאחראית לציד המספר הגדול ביותר של פרטי קטלן היא נורבגיה, בה ניצודו בממוצע 56 פרטים בשנה החל מ-1938 עד 1981. יפן אחראית לציד של 43 פרטים בממוצע שנתי בין 1941 ל-1981. ברית המועצות צדה מעט פרטים בכל שנה, ורק ב-1980 נרשמה חריגה של 916 פרטים.

כיום, ציד מסיבי של קטלן אינו קיים. יפן צדה פרטים ספורים בכל שנה, כחלק מתוכנית מחקר שנויה במחלוקת. רמות דומות של ציד מבוצעות על-ידי אינדונזיה וגרינלנד. הקטלן ניצוד בעיקר לצורך שימוש בבשר שלו, אולם לעתים הוא ניצוד גם בשל היותו מתחרה כבד של הדייגים על שלל הדיג. לבקשתה של ממשלת איסלנד בשנות ה-50, השתמש חיל האוויר האמריקני במפציצים וברובים על מנת לטבוח בלהקות קטלן שהתחרו עם הדייגים האיסלנדים על הדגה במי איסלנד. המבצע הוכתר כ"הצלחה" על ידי איסלנד ודייגיה. עם זאת, רבים לא השתכנעו שלהקות הקטלן היו בכלל אחראיות לירידה בגודל הדגה, והאשימו דווקא את הדייגים בדיג עודף.

מוכרים מקרים שבהם הקטלן דווקא שיתף פעולה עם בני אדם בעת ציד של מיני לווייתנים שונים. דוגמה מפורסמת לכך התרחשה בקרבת נמל העיר אידן שבאוסטרליה בשנות ה-20 של המאה ה-20. להקת קטלן, שהובלה על-ידי זכר דומיננטי שכונה "טום הזקן" (Old Tom; שמו נובע מגילו המופלג), עזרה לציידי לווייתנים לצוד לווייתני מזיפות. להקת הקטלן הייתה מוצאת את לווייתני המטרה, מובילה אותה למפרץ טופולד (Twofold Bay), ואז היו הציידים הורגים את לווייתן המטרה, לעתים אף בעזרת להקת הקטלן עצמה, שקיבלה בתמורה את לשונות הלווייתנים ואת השפתיים שלהם.

[עריכה] הקטלן בשבי

ערך מורחב – בעלי חיים בשבייה

האינטליגנציה של הקטלן, היכולת לאלפו, הופעתו המרשימה והמראה העליז שלו הפכו אותו למוצג פופולרי בדולפינריומים ובפארקי נושא מימיים. הלכידה הראשונה של קטלן למטרה זו התרחשה בונקובר ב-1964. עד 1980 נלקחו 60-70 פרטי קטלן ממי האוקיינוס השקט למטרות אלו. בשנות ה-70 המאוחרות ובתחילת שנות ה-80 נלכדו כ-50 פרטי קטלן במימיה של איסלנד. מאז, התרבות של אוכלוסיית קטלנים בשבייה נחלה הצלחה. שביית קטלן היא מעשה שנוי במחלוקת וארגונים כמו ה-WSPA‏ (World Society for the Protection of Animals) והאגודה לשימור לווייתנים ודולפינים (Whale and Dolphin Conservation Society) מנהלים מסעות תעמולה כנגד צעדים אלו.

קטלן החי בשבייה עלול לפתח מחלות כמו התמוטטות הסנפיר הגבי, שנצפתה ב-60 עד 90 אחוזים מן הזכרים. תוחלת החיים של הקטלן בשבי נמוכה מהציפיות, ומרבית הפרטים אינם עוברים את גיל 30. לשם השוואה, נקבות בסביבתן הטבעית יכולות להגיע לגיל 80 ויותר. סביבת השבייה אינה דומה מספיק לסביבה הטבעית. המבקרים טוענים כי חיי השבי הם לחוצים בשל מכלי מים קטנים וצפופים, קבוצות חברתיות מלאכותיות והרכב כימי שונה של המים. פרטי קטלן שחיו בשבי תקפו מדי פעם פרטים אחרים, בני אדם, ולעתים אף פגעו בעצמם. המבקרים טוענים כי אלו הן תוצאות של דחק.

הקטלן תוקף רק לעתים נדירות את האדם. מקרה מתועד ומאושר בו קטלן תקף אדם בטבע, היה כאשר ילד הותקף בזמן רחצה במפרץ באלסקה ^[8]. בשבי, עם זאת, התרחשו מספר מקרים בהם תקפו פרטי קטלן את מאמניהם. חדשות ABC דיווחו כי קיים תיעוד של למעלה מעשרים מקרים של תקיפת בני אדם מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 ^[9]. תקיפות הקטלן מובאות כטיעונים על ידי ארגונים התומכים בשחרורו לבתי הגידול הטבעיים. תקיפות אלו, לטענתם, מחזקות את הסברה כי השבי איננו מקומו של הקטלן בפרט ושל בעלי חיים בכלל.

[עריכה] התמוטטות הסנפיר הגבי

קיימות תאוריות אחדות לגבי הסיבה להתמוטטות הסנפיר הגבי של רוב הזכרים החיים בשבייה. תאוריה אחת גורסת כי הסחוס שמחזיק את הסנפיר הגבי על כל גובהו נחלש כאשר זכר הקטלן חי בשבייה. ככלל, הסחוס אצל זכרי הקטלן מתקשה בסוף תקופת ההתבגרות. במרבית הזמן בתקופה זו שוחה הקטלן במים עמוקים, שם לחץ המים הוא גדול יותר. לחץ זה הוא המונע מהסנפיר הגבי להתמוטט, עד אשר יתחזק הסחוס. בשבייה לעומת זאת, מיכלי המים רדודים וכתוצאה מכך לחץ המים נמוך יחסית. עובדה זו מביאה להתמוטטות הסנפיר הגבי בטרם מתחזק הסחוס המחזיק אותו. תאוריה נוספת גורסת כי גודלם הקטן של מיכלי המים בהם שוהה הלווייתן השבוי מאלץ אותו לבצע פניות רבות יחסית במהלך שחייתו, ולכן הוא אינו יכול לשחות למשך זמן סביר בקו ישר. פניות רבות אלו גורמות ללחץ גבוה על הסנפיר הגבי, דבר שמביא להתמוטטותו בשלב מסוים.

[עריכה] הקטלן בתרבות

איורים דמיוניים של אורקה ובלניים סביב האי הדמיוני טולה בכרטא מרינה.

עמים ילידים בחופי האוקיינוס השקט של אמריקה הצפונית תארו את הקטלן בתרבותם באופן בולט בהיסטוריה, באומנות ובדת.

יצורים בשם אורקה או "אורק" הופיע לאורך ההיסטוריה של הספרות המערבית. בפואמה של לודביקו אריסטו "אורלנדו פוריסו", אורלנדו מחלץ את העלמה אנג'ליקה מהקטלן שמופיע כמפלצת-ים. מפלתת ים דומה לאורקה מופיעה לראשונה באנגלית בפואמה "פוליוביון" של מיכאל דריטון, שעוסקת בברוטס מטוריה, המייסד המיתולגוי של בריטניה. לאחר מכן הקטלן מופיעה שוב בפואמה האפית "גן העדן האבוד" של ג'ון מילטון.

בשנים האחרונות, המחקר המדעי והעלייה בפופולריות של הקטלן בדעת הקהל הביאו למהפך דרמטי בדמותו של הקטלן, והוא נתפס בעיני רבים כטורף מכובד שכמעט ואינו מייצג איום ממשי לבני אדם.

הסרט לשחרר את וילי משנת 1993 התמקד בשחרור של קטלן שהיה בשבי האדם. הקטלן שכיכב בסרט, שבני האדם כינו בשם "קיקו", נלכד ליד איסלנד.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ראו קובץ PDF המפרט והמדגים את ההבדלים בין שלושת הסוגים א', ב' וג'.
2. ^ ראו ציטוט מ-WDCS.org, "עובדות מרתקות על הקטלן", 11 באוקטובר 2006:
   
   Male orcas generally don't live as long as females. In the wild, males average 35 years or so, maximum 50-60 years, females average 50 years, maximum 80-90 years. However, one male, known as ‘Old Tom’ was reportedly spotted every winter between 1843 and 1932 off New South Wales, Australia. This would have made him at least 89 years old!"
3. ^ ראו על הקטלן באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק
4. ^ Ford, John K.B., Ellis, Graeme M. and Balcomb, Kenneth C. (2000). Killer Whales, Second Edition. Vancouver, BC: UBC Press.
5. ^ Carwardine, Mark (2001) "Killer Whales" London: BBC Worldwide Ltd., ISBN 0-7894-8266-5
6. ^ ראו תיעוד של תצפיות על קטלנים
7. ^ ציטוט מתולדות הטבע
8. ^ ראו כתבה ב-seattle times
9. ^ ראו באתר abcnews.com

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קטלן

• מידע רב אודות הקטלן
• עובדות הסוקרות את הקטלן ומצבו באוסטרליה
• כתבה על תקיפת אדם על-ידי קטלן בארצות הברית

   

ערך מומלץ