אסון הנגמ"שים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסון הנגמ"שים הוא צמד תקריות ברצועת עזה, שהתרחשו ב-11 וב-12 במאי 2004, ובהם הושמדו שני נגמ"שי M-113 של צה"ל על צוותיהם. באסונות נפלו 13 חיילים: 6 בתקרית הראשונה, בשכונת זייתון, 5 בתקרית השנייה, ברפיח, ועוד 2 בחילוץ ברפיח. אסון זה היווה את התקרית הקשה ביותר ברצועת עזה מאז פרוץ אינתיפאדת אל אקצה והשפיע מאוד על צורת הלחימה ומדיניות צה"ל ברצועה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
החל מפתיחת אינתיפאדת אל אקצה ביצעו הפלסטינים נסיונות לפגוע ברכבים המשוריינים של צה"ל, ובפרט בטנקים, שנתפסו בעייני הפלסטינים כ"סמל הכיבוש הישראלי" ובפרט בטנק המרכבה, פאר התעשיות הבטחוניות של ישראל. ההשראה העיקרית לכך היה ארגון הטרור חיזבאללה שביצע מאות פיגועי מטענים ו-RPG כנגד שיירות צה"ל ברצועת הבטחון בדרום לבנון. עיקר הניסיונות נעשו על ידי ועדות ההתנגדות העממיות והתבססו על מטעני גחון רבי עוצמה, שכן הטנקים היו חסינים לרקטות הנ"ט המאולתרות של הפלסטינים ואף הדפו רקטות RPG-7 תקניות שהוברחו דרך המנהרות בגבול רפיח-מצרים.
ב-14 בפברואר 2002 הצליחו לראשונה הפלסטינים לפגוע קשות בטנק מרכבה סימן 3 ולהרוג 3 מאנשי צוותו. הטנק עלה על מטען גחון כבד שמשקלו הוערך בעשרות קילוגרמים. במהלך 2002 ו-2003 הצליחו הפלסטינים לפגוע בעוד שני טנקי מרכבה ובטנק מג"ח אחד, ולהרוג את צוותיהם [1]. מספטמבר 2000 עד פברואר 2003 הופעלו נגד כוחות צה"ל למעלה מ-400 מטענים [2].
בתגובה למטעני הגחון נקט צה"ל בשני אמצעים עיקריים:
- התקנת לוחות שריון על גחון הטנק, כדי למגנו מפני מטעני גחון ומוקשים. הללו, למרות שפגעו בניידות הטנק, הוכיחו עצמם כמצילי חיים.
- פעולות חישוף ופתיחת צירים, שנעשו על ידי כוחות הנדסה, בעיקר על ידי דחפורי D9 וגששים בדואים.
בעקבות פעולות אלו פחתו באופן ניכר האבדות הישראליות כתוצאה ממטעני גחון, שכן הדחפורים המשוריינים (D9) שבהם השתמש צה"ל התגלו כעמידים ביותר גם כנגד מטעני גחון שהכילו למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ. הדחפורים המסיביים, שסיכלו מאות פיגועי מטענים ואף השתתפו בפעולות חישוף והריסת בתים נרחבות, נהפכו בעיני הפלסטינים לסמל הישראלי החדש שיש לנפץ. מאחר שהדחפורים היו חסינים למטעני גחון, נאלצו הפלסטינים לשנות טקטיקה והחליטו לעבור לשימוש ברקטות RPG-7 וטילי נ"ט כנגד הדחפורים והרק"מ של צה"ל. לשם כך היה עליהם להבריח עשרות רקטות תקניות מחו"ל, בנוסף להברחת חומר נפץ ותחמושת כדי לייצר פצצות ומטענים נוספים וכן רקטות ארטילריות קלות מדגם קסאם. הפלסטינים נעזרו גם במומחים מטעם חיזבאללה בפיתוח אמל"ח וטקטיקות כנגד צה"ל. למרות הניסיונות להברחות דרך הים (ראו למשל קארין איי) החלק הארי של ההברחות נעשה דרך מנהרות שנחפרו מתחת לציר פילדלפי שהפריד בין רצועת עזה לחצי האי סיני ועבר דרך העיר רפיח.
הקרב על המנהרות עלה לתודעת הציבור רק ב-2003 למרות שתקריות אש קשות והריסת בתים התרחשו בו עוד ב-2001. הבתים שימשו לירי מקלעים, צלפים ורקטות נ"ט על כוחות צה"ל בציר בידי ארגוני הטרור הפלסטיניים. בגלל איום הצלפים, הנחה צה"ל את הכוחות בציר פילדלפי לפעול רק מתוך הכלים המשוריינים ולא לצאת החוצה. בנוסף, דחפורי צה"ל הרסו מאות בתים על מנת ליצור רצועת בטחון ולהרחיק את איום הירי. במקביל, הפעילה אוגדת עזה את "צוות המנהרות" - צוות חיילים ייעודי שתפקידו היה לחשוף ולהרוס מנהרות הברחה. פעילותו של הצוות לא הוסדרה באופן מקצועי, ולפי עדות החיילים הוקצו להם יותר מדי משימות, אך ללא אמצעים או מיגון מספקים. [3]
הקרבות בציר פילדלפי גרמו לא מעט נזק לכלים ואף פצעו את החיילים שבתוכם, אך לא זכו לתהודה תקשורתית גבוהה. העיתונאי חגי הוברמן ("הצופה") תיאר את המצב ברצועה בשנת 2003, תוך מתן דגש על הקרבות הקשים בציר פילדלפי, הגידול בתקריות הנ"ט והשיפור באמל"ח הפלסטיני:
- "דחפור די-9 נכנס לשטח לבצע חישוף, הפלסטינים פותחים לעברו בירי מאסיבי של שני מיטענים ושבעה טילי נ"ט. בהמשך יורים עליו רקטות אר.פי.ג'י תקניות, מאלו המוברחות בהמוניהן במינהרות ממצרים, או רקטות מתוצרת בית מסוג "אל-בנא" (של החמאס) או "אל-בתאר" (של הג'יהאד האיסלאמי). כך רקטה אחרי רקטה, בתקוה שאחת מהן תחדור. עד כה, השבח לאל, לא היו הרוגים ממפעילי הדחפורים. רק מפעיל אחד נפצע קשה. אבל אסור שהעובדה הזו תטשטש את המציאות: הרקטות הללו חדרו גם חדרו אפילו את המיגון המאסיבי ביותר, שאין מאסיבי ממנו, של הדחפורים. מיעוט הנפגעים אינו מעיד על עוצמת כלי המשחית. המיטענים ברצועה הולכים ומשתפרים, וכך גם הרקטות ורקטות הנ"ט (נגד טנקים) שהפלסטינים מייצרים בעצמם." [4]
התקרית שבה נהרגה פעילת השמאל רייצ'ל קורי הביאה את ציר פילדלפי לתודעת הציבור. במקביל, ההסלמה בירי רקטות הקסאם על שדרות וההפגזה באלפי פצצות מרגמה על גוש קטיף, חייבו את צה"ל לבצע כניסות יותר ויותר אגרסיביות ללב הרצועה.
באפריל ובמאי 2004 ביצע צה"ל שורת מבצעים שבהם נכנסו כוחות משוריינים, שכללו טנקים, נגמ"שים וכלים הנדסיים, אל שכונת זייתון וחאן יוניס על מנת לסכל ירי פצצות מרגמה ורקטות קסאם על יישובי גוש קטיף ועוטף עזה. צה"ל ביצע מספר כניסות כאלה וכמעט כולן הסתיימו בהצלחה עם עשרות מחבלים הרוגים וללא אבדות לחיילים.
[עריכה] אסון הנגמ"ש הראשון
ב-11 במאי 2004 נכנס כוח משוריין של חטיבת גבעתי לבצע פעולה בשכונת זייתון בפאתי העיר עזה. את הכוח ליווו עיתונאים מערוץ 2 שהכינו כתבה על המתרחש. לפנות בוקר, בעת היציאה מהשכונה, גילה הכוח שנגמ"ש מחלקת הפלחה"ן נעלם. סריקה נוספת בשכונה גילתה שהנגמ"ש הושמד לחלוטין כתוצאה מפיצוץ. באותה פעולה, נגמ"ש נוסף נפגע קשות. שני הנגמ"שים היו מדגם M-113, שנחשב למיושן ופגיע.
ששה חיילים נהרגו בפיצוץ, ומחבלי הג'יהאד האיסלאמי התעללו בשרידי הגופות. בתגובה, צה"ל שלח כוחות חילוץ נרחבים לשכונה במטרה לסרוק ביסודיות את האזור עד שכל שרידי הגופות יוחזרו אל צה"ל ויובאו לקבורה נאותה. במבצע בזייתון נהרגו בין 10 ל-20 מחבלים ונגרם נזק רב לשכונת זייתון. צה"ל איים שהדחפורים יעבדו בשכונה והכוחות לא יצאו ממנה עד שלא יוחזרו אליו שרידי הגופות, והפלסטינים נכנעו לדרישה ונתנו את שרידי הגופות לצלב האדום שהחזירם לישראל. מאוחר יותר חשפה רויטרס סרט וידאו שמתעד חמושים פלסטינים עולים לאמבולנס של אונר"א ואילו שר הבטחון שאול מופז האשים שאמבולנסים של אונר"א סייעו להבריח את חלקי הגופות מהשכונה אל ידי הג'יהאד האיסלאמי [5].
[עריכה] אסון הנגמ"ש השני
למחרת, ב-12 במאי, פוצץ עוד נגמ"ש M-113. הפעם זה היה בציר פילדלפי והנגמ"ש היה שייך לצוות המנהרות של פיקוד דרום. הפלסטינים, שעמדו על גג בניין, ירו רקטות RPG-7 אל עבר הנגמ"ש והדחפור שליוו אותו. הדחפור ניזוק באופן קל אך הרקטה שפגעה בנגמ"ש חדרה לתוכו, וגרמה לפיצוץ חומר הנפץ שבו ולהרג כל חמשת אנשי צוותו, כולל מפקד צוות המנהרות, סרן אביב חקאני. כוחות חילוץ גדולים הוזרמו כעת לרפיח, בשעה שמבצע החילוץ בזייתון היה עדיין בשיאו.
דחפורי D-9 משוריינים הקימו סוללות עפר סביב האזור שבו ארעה התקרית כדי להגן על הסורקים והרסו בתים מהם נורתה אש אל עבר כוחות החילוץ. לטענת בצלם, בפעולה זו הרס צה"ל כ-116 בתים [6]. חיילים מחטיבת גולני הוזרמו לאזור בנגמ"שים כבדים מדגם אכזרית ואילו חיילי קורס מ"כים הוקפצו לאזור על מנת לסרוק ידנית את רצועת החול של ציר פילדלפי, יחד עם אנשי הרבנות הצבאית ויחידת הקבורה המטכ"לית, במטרה למצוא שרידי גופות, לזהות את הנופלים ולהביאם לקבורה נאותה. התמונות של חיילים סורקים את החול בידיים חשופות על ארבע, עוררו תגובות נרגשות. התומכים ראו בפעולה זו אות ומופת לערכיות של צה"ל ולמחויבותו לחייליו, ואילו המתנגדים ראו בכך סיכון מיותר של חיילים שלא לצורך. רוב החיילים שהשתתפו במבצע, ראו בכך חובה מוסרית וערכית מהמעלה הראשונה, והיו גאים מאוד על השתתפותם בו [7].
במהלך מבצע החילוץ נהרגו עוד שני חיילים שאבטחו את האזור. החיילים שמרו על בית שצפה על האירוע ובתוכו הייתה אישה זקנה. האישה ביקשה מזון וכאשר החיילים ליוו אותה החוצה, אחד מהם נורה למוות על ידי מחבל פלסטיני והשני נורה כאשר ניסה לחלצו.
[עריכה] תוצאות והשפעות
[עריכה] במישור הצבאי
אסון הנגמ"ש השני חידד את הבעיה של ציר פילדלפי והדגיש את הבעיות במלחמה הסיזיפית ברפיח כנגד המנהרות. בעקבות אירועים קשים אלה הבינו בצה"ל שאין מנוס מלבצע מבצע צבאי גדול בעיר (דוגמת מבצע חומת מגן), שיטהר אותה מקיני הטרור ויחזיר את חופש הפעולה של צה"ל באזור הגבול עם מצרים וציר פילדלפי. בעקבות האירוע פתח צה"ל במבצע קשת בענן על מנת לטהר את העיר רפיח מטרור. במבצע נהרגו 40 מחבלים, ללא אבדות נוספות לחיילי צה"ל.
התגובה לאסון לא הייתה רק בטווח הקצר, אלא גם לוותה בשינויים ארגוניים צבאיים לטווח הארוך, ביניהם:
- צוות המנהרות של אוגדת עזה סופח ליהל"ם - יחידת העלית של חיל ההנדסה. ביהל"ם נהפך הצוות לפלגת סמו"ר וזכה להכשרה מקצועית גבוהה, תקציב נדיב וציוד מתקדם.
- נגמ"שי ה-M113 המיושנים הוצאו משירות ברצועת עזה והכוח תוגבר בנגמ"שי נגמחון, נקפדון ופומ"ה. בנוסף, תוגברה חטיבת גבעתי בגדודים מחטיבת גולני המצוידים בנגמ"ש הכבד אכזרית. במקביל החלו בצה"ל לפתח נגמ"ש כבד על בסיס תובת טנק מרכבה והנ"ל נכנסת לשירות ניסיוני בגבעתי באמצע שנת 2005.
- חיל החימוש פיתח פתרונות חדשים להובלת חומרי נפץ.
- צה"ל החל בעבודות מיגון וביצור נרחבות בציר פילדלפי על מנת להגביר את בטחון החיילים השומרים עליו.
[עריכה] במישור הפוליטי
שני האירועים, שאירעו בסמיכות זה לזה, חידדו את שאלת הנוכחות הישראלית ברצועת עזה, במיוחד לאור תוכנית ההתנתקות שהציע ראש הממשלה אריאל שרון, שנדחתה במשאל מתפקדי הליכוד.
במוצאי שבת ה-15 במאי נערכה הפגנת המונים מטעם "מטה הרוב" (המזוהה עם שלום עכשיו ומפלגות השמאל הציוני) שנערכה בסימן תמיכה ביציאה מעזה. ההפגנה תוכננה עוד לפני האסון, והוחלט שלא להענות לבקשות לדחותה אלא לקיימה בטון מאופק [8]. בהפגנה עצמה נכחו כ-150,000 אנשים ונישאו בה נאומים שקראו לסגת מעזה ולהוציא ממנה את החיילים, כפי שנעשה ברצועת הבטחון בלבנון [9].
[עריכה] במישור המדיני
מנגד, ניצבה הממשלה בבעיה קשה מה לעשות בציר פילדלפי אחרי הנסיגה. מבחינה מדינית, השארתו בידי ישראל יכלה לשמש תירוץ בידי הפלסטינים לטעון ש"ישראל עדיין כובשת את עזה" וכך למנוע ממנה רווחים במישור הבינלאומי. מאידך, ראשי מערכת הבטחון הזהירו שנטישת ציר פילדלפי, או אפילו מסירתו לידי המצרים, תגרום לכך שהציר יהיה פרוץ הלכה למעשה למעבר של מחבלים, אמצעי לחימה ו"נשק שובר איזון". בסופו של דבר, אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות ישראל מסרה את השליטה בציר לידי המצרים, אך הללו נכשלו בסגירת הציר וכמות רבה של נשק עברה לפלסטינים: לרבות טילי נ"מ, טילי נ"ט ורקטות ארוכות טווח.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ששת החברים מהפלוגה נהרגו ברגע אחד - חללי אסון הנגמ"ש הראשון, באתר Ynet
- חמישה בנים - חללי אסון הנגמ"ש השני, באתר NRG מעריב
- תמונות של החיילים הסורקים בידיהם את החול בחיפוש אחרי שרידי חללי אסון הנגמ"ש בציר פילדלפי
- יומן של 13 תמונות המתעד את פעילות צוות המנהרות, אתר ה-BBC
| שנת 2000 | הרוגים: יש' 47 פל' 299 |
פסגת קמפ דייוויד (יולי) | עליית אריאל שרון להר הבית (28.9) | אירועי הר הבית (9. 29) | התפשטות המהומות ברחבי יש"ע, ומות הילד מוחמד א-דורה (30.9) | מהומות אוקטובר בקרב ערביי ישראל (10. 10-1) | הלינץ' ברמאללה (12.10) | ירי על שכונת גילה בירושלים | תחילת פיגועי ירי בשטחים | מכונית תופת מתפוצצת בשוק מחנה יהודה (2.11) | תחילת ה"סיכולים הממוקדים" (9.11) | פיגוע התאבדות ראשון במחולה (22.12) |
| שנת 2001 | יש' 247 פל' 538 |
ועידת טאבה (21-27.1) | בחירות בישראל לראשות הממשלה (6.2) |הרוגים ישראלים ראשונים בפיגוע התאבדות - בנתניה (4.3) | הפיגוע בדולפינריום (1.6) | הפיגוע במסעדת סבארו (9.8) | פיגועי ה-11 בספטמבר (ארצות הברית) | רצח רחבעם זאבי (17.10) | סיכול ממוקד של מחמוד אבו הנוד (23.11) | ערפאת קורא להפסקת אש (16.12) | |
| שנת 2002 | יש' 453 פל' 1033 |
לכידת ספינת הנשק קארין איי (2.1) | חיסול ראאד כרמי (14.1) | "מרץ השחור" - 135 ישראלים נרצחו בפעולות טרור | טבח ליל הסדר (27.3) | מבצע חומת מגן (10.5 - 29.3) | הפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6) | מבצע דרך נחושה | ג'ורג' בוש קורא להקמת מדינה פלסטינית ולהחלפת ערפאת (24.6) | משה יעלון מחליף את שאול מופז כרמטכ"ל צה"ל (9.7) | חיסול סלאח שחאדה על ידי מטוס קרב - "פצצת הטון" (22.7) | הפיגוע בציר המתפללים (15.11) | החלה הקמת גדר ההפרדה |
| שנת 2003 | יש' 212 פל' 553 |
אבו מאזן מתמנה לראש ממשלה (19.3) | פרסום מפת הדרכים (30.4) | ועידת עקבה (4.6) | ה"הודנה" (19.8 - 29.6) | הפיגוע בקו 2 בירושלים (19.8) | אבו מאזן מתפטר מראשות הממשלה (6.9) | טבח מסעדת מקסים (4.10) | השלמת החלק הצפוני של גדר ההפרדה | ירי רקטות קסאם על שדרות | שרון מכריז על תוכנית ההתנתקות בכנס הרצליה (18.12) |
| שנת 2004 | יש' 117 פל' 468 |
סיכול ממוקד של אחמד יאסין (22.3) ורנטיסי (17.4) | משאל מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות (2.5) | אסון הנגמ"שים (12.5-11.5) | מבצע קשת בענן (25.5 - 18.5) | הרוגים ראשונים מקסאמים בשדרות (28.6) | ירי אלפי רקטות קסאם ופצמ"רים על שדרות וגוש קטיף | מבצע ימי תשובה (15.10 - 30.9) | מות יאסר ערפאת (11.11) |
| שנת 2005 | יש' 45 פל' 425 |
אבו מאזן נבחר לראש הרש"פ (9.1) | פסגת שארם א-שייח (9.2) והתחלת ה"תהאדיה" | יובל דיסקין מחליף את אבי דיכטר כראש השב"כ, דן חלוץ מחליף את יעלון כרמטכ"ל (1.6) | ביצוע ההתנתקות (12.9 - 15.8) | מבצע גשם ראשון (1.10 - 23.9) | פיגועי התאבדות בחדרה (26.10) ונתניה (5.12) | חידוש ירי הקסאמים והסיכולים הממוקדים | חשיפת מנהרת טרור במעבר ארז (10.12) | ארגוני הטרור מודיעים על סיום ה"תהאדייה" בסוף השנה (10.12) שמתמוטטת עוד באמצע החודש |
| שנת 2006 | יש' 38 פל' 505 |
ירי קסאמים על אשקלון, שדרות והנגב המערבי | נצחון לחמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (25.1) | גל סיכולים ממוקדים נגד חוליות קסאם (5.2) | מבצע הבאת ביכורים: לכידת רוצחי זאבי (3.14) | ירי רקטת גראד על אשקלון, בחירות בישראל (28.3) | השבעת ממשלת חמאס (29.3) | פיגוע התאבדות בתל אביב (17.4) | סיכול ממוקד של ג'מאל אבו סמהדאנה (9.6) | התקפות ישראליות על רצועת עזה וירי מסיבי של קסאמים (9.6-25.6) | חטיפת גלעד שליט (25.6) ומבצע גשמי קיץ (28.6-26.11) | עימותים אלימים בין חמאס לפת"ח |
| שנת 2007 | יש' ? פל' ? |
פיגוע התאבדות באילת (29.1) | גבי אשכנזי מחליף את דן חלוץ כרמטכ"ל (14.2) | מבצע "חורף חם" בשכם (25.2-1.3) | הקמת ממשלת אחדות פלסטינית עם חמאס ופת"ח (17.3) |
| ראו גם: הסכסוך הישראלי-פלסטיני | טרור פלסטיני | פיגועי התאבדות בישראל | ||
